"ופרעה הקריב ויסעו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו בני ישראל אל ה'". המדרש בשמות רבה ז' כ"א, מה הוא "ופרעה הקריב"? אומר המדרש שהקריב את ישראל לתשובה. באותה שעה היו עובדים ולא יודעים מה לעשות, והיה הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר, כיון שראו ישראל שהיו מוקפים משלש רוחות, הים סוגר והשונא רודף והחיות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו לקב"ה, שנאמר "ויצעקו בני ישראל אל ה'". ולמה עשה להם הקב"ה כך? אלא שהקב"ה מתאווה לתפילתם. 

אמר רבי יהושע בן לוי, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת, בבקשה ממך, תצילני מן הליסטים, שמע המלך והצילה, לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה מתאווה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גירה בה ליסטים כדי שתצעק, וישמע המלך, כיון שבאו עליה ליסטים התחילה צועקת למלך, אמר לה המלך לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך. כך ישראל, כשהיו במצרים התחילו צועקים, התחיל הקב"ה מוציאן, והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצים, מה עשה, גירה לפרעה לרדוף אחריהם, מיד "ויצעקו בני ישראל אל ה'" באותה שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מבקש לשמוע קולכם. לכך כתוב "השמיעיני את קולך". 

מכאן אנחנו עומדים על יסוד גדול בענין הניסים. תמיד רגילים להבין שכל תכלית קריעת ים סוף היה הנס עצמו, כדי להגדיל ולחזק אמונה על ידי הגילויים שבקריעת ים סוף, שהבורא יתברך הוא השליט בבריאה לעשות בה כפי חפצו ורצונו. אמנם מדברי חכמים ז"ל אלו מתבאר לנו אחרת, עיקר התכלית והמכוון מכל קריעת ים סוף, להקיפם מכל הרוחות שלא יהיה שום מנוס ומפלט בטבע, זה כדי שיצעקו אל ה' וזה תכלית הנס. למה הקב"ה עושה כן? למה צריך לסגור אותם מכל הרוחות? והרי הרבה דרכים למקום להצילם. אלא שהיה הקב"ה מתאוה לתפילתם, שתכלית הנס הוא ביקש לשמוע את קולה, והנס עצמו הוא כטפל שבטפלים לגבי עיקר התכלית המכוון של הנס, שהוא הענין של "השמיעיני את קולך". ז"א הקב"ה מתאווה לתפילתם ולצעקתם של ישראל שיפנו אליו. 

ובמדרש, בשיר השירים ב' י"ד, "יונתי בחגוי הסלע" תנא דבי רבי ינאי, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, למה הדבר דומה, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, ומצאה שמה נחש מקנן, ולא היתה יכולה להכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחוריה לא היתה יכולה שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה, התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע בה על השובך ויצילה. כך היו בני ישראל דומים על הים, מה עשו "ויצעקו בני ישראל אל ה'", עד המצב של קריעת ים סוף, עד שלא היו סגורים ומוקפים מכל הרוחות לא יצא "השמיעיני את קולך", כשהיו סגורים ומסוגרים מכל הצדדים בלי שום מנוס ומפלט בטבע, אז התחילו צועקים, זה היה תכלית קריעת ים סוף, שאילולא שעשיתי לכם כל אלה לא שמעתי את קולכם, שמעתי את קולכם - זה מה שהקב"ה מבקש מהם. 

מזה יוצא לנו כלל גדול ביסוד כל הניסים, שכל עיקר תכלית וכוונת הניסים אינו הנס בעצמו, אלא "ויצעקו", ז"א להביא את הבן אדם שהוא לא יכול על פי טבע להנצל רק נס יכול להציל אותו, כל המטרה להביא אותו למצב שיצטרך נס זה בשביל שיצעק לה', שידע שאין בלתו ואין עוד מלבדו. זה הכלל הגדול ביסוד הניסים, שכל עיקר תכלית וכוונת הניסים אינו הנס בעצמו, אלא "ויצעקו", ממה שסגורים ומוקפים מכל הצדדים באין שום מוצא, רק לתלות עיניהם להקב"ה. 

פעם שמעתי מישהו שהיה לו מצב קשה מאד עם הבן שלו, וכשהוא הבין שאין, אפסה כל תקוה והרופאים כבר מיואשים והכל, אז הוא אמר, אין, אין, חייב להיות נס, חייב להיות נס, אין אין אין דבר כזה, חייב להיות נס. וכשפונים לקב"ה אז הקב"ה עושה ניסים, אבל הוא מחכה שיפנו אליו, אבל שיבינו שאין שום מוצא, לא שזה ברירת מחדל, אין שום מוצא רק הקב"ה. 

ממה שסגורים ומוקפים בכל הצדדים באין שום מוצא, רק לתלות עיניהם להקב"ה. וזה לנו פתח להבין מהלך של הניסים, שמידתו של הקב"ה להקיף מקודם את האדם מכל הרוחות, עד שלא יהיה שום דרך הצלה הכי קטן בטבע, ואז עושה את הנס. אולי בשביל זה שולחים הרבה אנשים שתלך לכל הרוחות. 

את אברהם אבינו הציל הקב"ה בתוך כבשן האש, לכאורה למה היה צריך שההצלה תהיה בתוך הכבשן? הלא יכול היה לעשות גם שלא ייכנס לתוך הכבשן. סתם הצעה, זורקים אותו טינג - הוא חוזר בחזרה, זורקים אותו טינג - הוא יוצא בצד השני, בכלל לא נכנס לכבשן האש, דוקא נחמד, לא? משעשע. למה לא עשה כך הקב"ה? אלא עיקר הכוונה שבנס לסגור את האדם מכל הרוחות, לשלול ממנו כל עצה בטבע, ואז הוא צווח, אבא, אבא, הצילני, זה עיקר הכוונה שבנס הקב"ה מתאווה לתפילתם. למה היו האבות והאמהות עקרים? כי ה' מתאווה לתפילתם של צדיקים. למה הכניס את אברהם לפי זה לכבשן האש? הוא רוצה לשמוע אותו - אבא, אבא. 

פעם אני זוכר כותרת שהיתה בעיתון, לפני עשרות שנים, מזעזעת, שאבא בפתח תקוה ירד מהמדרכה עם שני תינוקות, והם נדרסו למוות, והוא צעק וזה היתה הכותרת, הם עוד לא קראו לי אבא, שני ילדים היו לו שהוא עוד לא זכה לשמוע את המילה אבא, אבא, מהילדים הוא לא שמע את הקריאה אבא, איך זה היה מזעזע הכותרת הזו. הם עוד לא קראו לי אבא. אבא ששומע שהילד קורא לו אבא, אה, מה זה עושה לו, אבינו שבשמים רוצה שידעו שיש קשר איתו ישיר ולא לסמוך על אף אחד ורק עם הקב"ה. אתה לא רוצה לדבר איתי, לצעוק אלי, לבקש ממני, אתה סומך על אחרים, אני אסגור אותך מארבע רוחות, אתה תגיע למצב שתצטרך לקרוא לי, לא תהיה לך ברירה. אז כדאי לקרוא לקב"ה כל הזמן, לדבר איתו כל הזמן, לבקש ממנו כל הזמן. 

אתמול אמרנו מעשה פה שהיה עם הרב משה גלנטי, אה, איזה מעשה, הביא אותו הבן איש חי ב'עוד יוסף חי', מדהים. אייייי. אבא רוצה שנצעק אליו, אבא, אבא, הצילני, זה עיקר הכוונה שבנס, הקב"ה מתאווה לתפילתם.

המאמר הזה יאיר לנו אור על כל מצב הגלות והגזרות, כל ענין הגלות הרי הוא באמת חרב חדה, יעקב סביביו צריו, יעקב סביביו צריו, אנחנו רואים היום יעקב סביביו צריו, כל הצרים מסביבנו. ומידתו יתברך בגלות הוא לסגור מכל הרוחות, שכל טבעת הגלות וההשתלשלות של הצרות והגזרות הם על דרך "סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם", התכלית של כל ענין סבבוני זה בשם ה' כי אמילם, שהקב"ה מתאווה לתפילתם, מן המיצר תכלית כל הגזרות הוא "קראתי יה", "מן המיצר קראתי יה", זה מה שרוצה הקב"ה, כל תכליתה גזרות זה קראתי יה - לקרוא בשם ה', "השמיעיני את קולך". 

בשעת חירום זו ששמי ישראל מעורפלים, זה נכתב לפני עשרות שנים המאמר, אבל תראו איך הוא מתאים תמיד, בשעת חירום זו ששמי ישראל מעורפלים כל כך, ומבול של גזרות תלוי על שונאי ישראל, זה בלשון נקיה, ועלול חס ושלום לשוטפם בכל רגע, עד שמדמים שכלו כל הקיצים חס ושלום, שאין כבר שום עצה בטבע סגורים מכל הרוחות, מקובל אצלנו מחכמים ז"ל הקדושים שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים, שיתכן שזהו המכוון של כל הגזרות שיצא מזה "השמיעיני קולך" ומזה זוכים לתשועת ה'. 

היום עם ישראל כביכול בוטח בצבאו, בכלכלתו, בכל מיני קשקושים, ולא נזקק כל כך לקרוא לשמים, יש שקוראים ויש כאלה שלא קוראים, אבל עם ישראל בכללותו עדיין לא קורא, לכן יהיה "עת צרה ליעקב", וחייבת להיות צרה כזאת שלא יישאר אחד שלא יצעק לה'. "וממנה ייוושע" - רק מתוך הצרה שסגורים בארבע רוחות ויודעים שאין עוד מלבוד, אין במי לתלות, כשיבואו שבעים אומות העולם ויילחמו בישראל, אז יהיה ברור שאין מי שיושיע. היום כבר מבינים שאי אפשר אפילו לסמוך על הידידה, "הידידה" במרכאות האמריקנית, אין לסמוך, כי האינטרסים שלהם קודמים לכל, "ואני אלך עמכם בחמת קרי", אז שלחו לנו את קרי עכשיו, שהוא רוצה כנראה פרס נובל לשלום גם, ומן הסתם הוא גם יקבל, ומה אכפת לו בכלל מה ניתן מה לא ניתן, מה יקרה דקה אחרי ההסכם, הוא חרט בהיסטוריה את שמו, ואח"כ איך אומרים התימנים, איסידו, שיסתדרו ביניהם ויריבו, יעשו מה שהם רוצים. ככה זה, כולם נגועים באינטרסים שלהם, אף אחד אין לו דאגת השני, מעולם לא היה, הכל זה רק אינטרסים. גם המדינה שלנו בנויה על אינטרסים. האינטרסים זה שהאזרח ישרת את הממשלה ולא הפוך, שהממשלה תשרת את האזרחים, לכן אנחנו נראים ככה ולכן יש מיליון וחצי לערך עניים, ואוכלים מהאשפות וכו' וכו', ככה זה נראה. לפיד טוען - אין כסף בקופה, אין כסף בקופה, בסוף גילו שיש 38 מיליארד רזרבות, שמעתם? מה אפשר להספיק לעשות בזה, כמה אפשר להציל. איייי. אבל ככה זה. רק התורה מחנכת ללכת בדרך אמת לדאוג לזולת באמת, "ואהבת לרעך כמוך", אין שום עם בעולם שמשער שאפשר לבקש בקשה כזאת, אצלנו זה חיוב שכל התורה תלויה בו, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". 

אבל מה לעשות, אנחנו נמצאים בעלמא דשקרא, וכולם כמעט דואגים לעצמם בלבד, וגם הדאגה לזולת זה בשביל עצמם עצמם, וככה זה נראה. בשביל זה הגאולה מתאחרת, אבל אם היו כולם נושאים בעול עם חברו כמו שמשה רבינו נשא בעול, אז אפשר היה להגאל צ'יק צ'ק. אבל ה' יודע שכנראה אנחנו נסמוך על עצמנו יותר מדי, כוחי ועוצם ידי, ואז תהיה צריכה לבוא עת צרה, כי בלי שנהיה סגורים מארבע הרוחות, ולא תהיה שום ברירה ושום מפלט ושום עצה בטבע לא תעזור, אז כולם יצעקו גם מרמת אביב ג'. ואז בעזרת ה' יתברך ייוושעו אלה הראויים, בעזרת ה' בעגלה ובזמן קריב אמן. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....