"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה". רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא, היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר, כלבים שכתוב בהם "והכלבים עזי נפש" יזכו לומר שירה זו? "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו". רבי חנינא בן דוסא היה לו תלמיד שקראו לו רבי ישעיה, רבי חנינא בן דוסא היה צדיק יסוד עולם, לא מובאת ממנו שום מימרא בגמרא של הלכה, אבל הוא ידוע כבעל מופתים גדולים. תלמידו היה רבי ישעיה, מתענה שמונים וחמש תעניות, למה? יש פרקי שירה, ובפרק שירה הכלבים מה אומרים? "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו", והוא היה תמה, כלבים שכתוב בהם "והכלבים עזי נפש" הם המציאות שלהם זה עזות נפש, הם יגידו בואו נשתחווה ונכרעה נברכה - על הברכיים נשב, זה ה' עושה? הם יגידו? איך זה מסתדר? זה מה שמתאים להם? נענה אותו מלאך מן השמים, בא לו מלאך מן השמים ואמר, ישעיה, עד מתי אתה מתענה, גזרה היא מלפני הקב"ה, מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה שבעולם, אז את הסוד הזה של הכלבים מזמנו של חבקוק שנתגלה לו הסוד לא נתגלה לשום בריה, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול, חנינא בן דוסא, לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך לאמור, כלבים כתיב בהן "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהם ספרי תורה תפילין ומזוזות. 

הערה חשובה מהמאמר המופלא הזה, הענין הוא כאן להבחין בין הכמות לאיכות, כמו בענין התפילה ובכל מצוה שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת, כגמרא בברכות ל"ג, אמנם יתכן שגם איש פשוט יכול להיות שוהה שעה אחת, אבל זאת תהיה פעולה כמותית, משך הזמן זהה בכמות - שעה שעה, חסידים ראשונים שהו שעה לפני התפילה וכיום בימינו מישהו יכול להתפלל כל יום שעה שלמה, אבל זה רק מבחינת כמותית, אך הוא יהיה רחוק מאד מן האיכות, מה היה בתוך השעה? איך הוא התפלל? איך הכוונה? איך ייחוד לבבו? איך מחשבתו? איפה היה ממוקם? מה ההשגות שלו בתפילה? זה היתה מדרגת הראשונים. 

וכן מה שאמרו חכמים ז"ל, משמת בן עזאי בטלו השקדנים, הרי בודאי שהיו הרבה שקדנים גם לאחר מותו, אבל היו במדרגה אחרת לגמרי, הם השיגו את הכמות, אבל איכות השקדנות מדגישים חכמים ז"ל האיכות שבטלה במותו של בן עזאי, ולא נמצא מי שיגיע בזה למדרגה כמותו. אז אפשר ללמוד 36 שעות רצוף, אפשר 24 רצוף, אפשר לישון רק שעתיים, אבל זה לעולם כבר לא יגיע למדרגה של השקדנות של בן עזאי, וזה לא משנה מי גם הגאון מוילנא. 

כך הוא בענין אהבת התורה, אז לא רק במצוות שלא מסתכלים רק על הכמות אלא בעיקר על האיכות, כך בענין אהבת התורה, ישנם הרבה שאוהבים תורה ומתייגעים בתורה, ואם אינם מבינים הם לא מתעצלים ומצטערים ועמלים בתוספת יגיעה על מנת להבין. כתוב שלפעמים היה נתקע החזון איש על תוספות אחד שבועיים, החזון איש עם כל הראש הגאוני שלו היה נתקע שבועיים עם תוספות אחד ליישב אותו. 

בודאי שאהבת התורה יש גם היום והרבה אוהבים ומתייגעים בתורה ואם אינם מבינים הרי הם מצטערים ועמלים בתוספת יגיעה על מנת להבין, אך זה דוקא בעניני הלכה או בהבנת הפשט, אבל להתענות שמונים וחמש תעניות שלא הבין את השירה של הכלבים, לכך לא כל אחד מסוגל. מי התעכב על זה, יגידו אגדתא, מה, מה נתעכב פה? זה אומר ככה וזה אומר ככה וזה אומר ככה, יופי פרקי שיעור, 85 יום תענית בשביל להבין למה הם זכו לומר "בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושנו", דוקא הכלבים, למה? בודאי שרבי ישעיה התייגע הרבה וחקר הרבה ופתח ספרים ועשה כל מה שרק אפשר כדי להבין, לפני שהתחיל להתענות, ומן הסתם גם שאל, אף אחד לא יכול לענות כי המלאך אמר לו מאז חבקוק הנביא הסוד הזה נסתר, אז אף אחד לא ידע את הסוד הזה, ואף אחד גם לא שמענו שנלחם על זה כמו שהוא, כי אף אחד מחבקוק לא נתגלה לו הסוד, ככה אמר המלאך, ורק כשהוא נוכח לדעת שאינו מסוגל בשום אופן להבין, החליט להתענות, עד שהקב"ה יאיר את עיניו. אז שולחים לו מלאך, הוא עושה רעש בשמים, ישעיה, עד מתי תתענה? ז"א הוא היה ממשיך עוד, אם לא היה בא המלאך הוא ממשיך, עד שיסבירו לו למה, למה למה הכלבים זכו. ואם לא היו שולחים אליו מן השמים שיפסיק היה ממשיך, והכל כדי להבין את שירת הכלבים. נו, יש למישהו פה אהבת התורה כזאת? דברים שחייבים לדעת אנשים לא נלחמים לדעת, דברים שבהישג יד אנשים לא פותחים. השולחן כבר ערוך, רק תושיט את היד ותאכל, לא פותח. 

ואפשר להסביר את תמיהתו של רבי ישעיה בכך, כלבים שכתוב בהם "והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה בואו נשתחוה", היות והעזות היא ההיפך מ"בואו נשתחוה", כיצד יתכן ויזכו דוקא הם לומר שירה זאת? שירתו של כל בעל חי תואמת את טבעו, ואינה ההיפך ממשמעותו, ואילו כאן זה דוקא ההיפך מן המשמעות הטבעית שלו. 

כאן באה תשובתו של המלאך, כלבים כתוב בהם "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", שמעשה זה היה ההיפך לגמרי מהגדר הטבעי של הכלב, כלב הוא בד"כ נובח, ואם מישהו מתקרב והוא זר ודאי שהוא נובח, ואם הוא שומע בלגן אז הוא עוד יותר נובח, והיתה הרי צעקה גדולה בכל ארץ מצרים שאז כידוע טבע הכלבים לצעוק עוד יותר, אבל מכיון שהם עשו פעם אחת נגד טבעם, פעם אחת, פעם אחת הכלבים, כל הכלבים במצרים, כל הכלבים במצרים עשו נגד טבעם, אתם שומעים? זכו בגלל זה לומר את השירה הזו. פעם אחת. חברס', זה מופת הרי, לא היה כלב אחד? כלב בן כלב שלא נבח אחד, איזה פודל כזה קטן שלא מבין מה קורה, לא היה אחד כזה? מיליונים כלבים, לא היה אחד? הרי כתוב שכל יהודי יצא עם כלב, שאח"כ הוא נתן אותו על המצרי שמת בים ואכל את מעיו, אז לפחות 600 אלף כלבים כאלה היו שלקחו איתם, אף אחד לא נבח? זה מופת כמו "ויחן העם שם נגד ההר" שכל בני ישראל התאחדו בדעה אחת בלב אחד לקבל את התורה, בלי מחלוקת, חנו בלי מחלוקת, פעם אחת זה קרה, פעם אחת, ורק בזכות זה זכו לקבל את התורה, בזכות זה זכו לקבל את התורה, אם לא היה פעם אחת לא היו מקבלים את התורה, אחרי זה - זה כבר הפסיק, אבל בשביל הפעם האחת קיבלנו את התורה, ופה התאחדו כל הכלבים יחדיו, ואף אחד לא חורץ את לשונו. כשעם ישראל הגיעו לים כולם אמרו יחדיו שירה, אז ישיר משה ובני ישראל, כולם, מי לימד אותם את המילים? מי הכין אותם? איפה המנצח שהסביר להם איך לעשות טטטטט איך? שרתה עליהם רוח הקודש על כולם, והכלבים בהרמוניה, אף אחד לא יחרץ לשונו נגד טבעם. זה מופת. זה נגד הטבע. זה נגד הטבע, זה נגד הטבע. אז אם כלבים יכולים לשבור את הטבע, מי מאיתנו לא יכול לשבור את הטבע? ומה הם אומרים, היפך מטבעם, בואו, בואו, אה, מחזירים בתשובה, מזכי הרבים, בואו, "בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושנו", הואו הואו האו, איייי, לא יאומן כי יסופר. 

מכאן לומדים עד כמה גדול עיקר זה של כפית וכיבוש הטבע, והכלבים זכו, שמעבדין מצואתן הקלף של סתם - ספרי תורה תפילין ומזוזות. מזה מוכח כמה גדול כוחו של מי שמסייע לעשות דבר טוב ובפרט אצל בני תורה, אייייי, אדם שזוכה לסייע ולעשות דברים טובים מה שכרו, ואם הוא עושה עוד לבני תורה ווי ווי ווי, הנה הכלבים, לא חרצו את לשונם, משתתפים פשששש בתכנית האלוקית, לא מפריעים לה, מאפשרים את יציאת בני ישראל מארץ מצרים בלי שום בהלה, בלי שום האו האו, הכל בסדר. אין לך שירה יותר יפה מזאת, אין שירה יותר יפה מזאת. 

מזה מוכח כמה גדול כוחו של מי שמסייע לעשות דבר טוב, ובפרט אצל בני תורה שאם אחד מסייע לחברו לבצע את משאלת ליבו ללימוד התורה, כמה גדול כוחו, וכמה גדל כבוד שמים זה. זוהי השירה החשובה ביותר שיכול אדם לשיר כדי להגדיל כבוד שמים, אין שירה יותר גדול מזאת, שכולם, כולם ילמדו תורה. 

מצות ספר תורה, חייב כל אדם לכתוב לו ספר תורה, כל אחד חייב, אפילו הוריש לו אביו ספר תורה צריך לכתוב לו ספר תורה, "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ללמדה אתבני ישראל", התורה נקראת שירה. כשאתה מחבר יהודים לתורה אין שירה יותר גדול מזאת לפני הקב"ה. מה אמרו הכלבים, בואו, בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושנו", זה בית הכנסת ובית המדרש קהילות פז, שקם בשביל להגיד בואו, בואו, בואו נשתחווה ונכרעה ונברכה לפני ה' עושינו. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...