כוויות בחופה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 12.12.2013, שעה: 08:20
"גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה", הילקוט שמעוני מביא, אמר רבי תנחום בר חנילאי, כשהוכיח יעקב את ראובן ואת שמעון הוריקו פניו של יהודה ונתיירא שלא יוכיחו במעשה תמר. מיד קראו ופייסו, יהודה, אתה יודוך אחיך. אמר לו הקב"ה, אתה הצלת תמר ואת יוסף מן הבור, שנאמר "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו", חייך שאני מציל מבניך.
"יהודה אתה יודוך אחיך" למלוך עליהם בעולם הזה ובעולם הבא. אמר יעקב, יהודה בני, גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הצלת את יוסף מן המיתה, תזכה שיודוך אחיך אף בעולם הבא, תזכה שיקראו כולם על שמך יהודים. עד כאן הילקוט. הרי שזכותו של יהודה גדולה מאד עבור אמירתו, "מה בצע כי נהרוג את אחינו".
אבל מצינו עוד גמרא בסנהדרין דף ו'. שמה נאמר על הפסוק "בוצע ברך ניאץ ה'" רבי מאיר אומר, לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע", וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ, שנאמר "בוצע ברך" מי שאת הבוצע שאמר מה בצע זה יהודה בירך - רוצה לברך אותו, נאץ ה'. והרי זה פליאה עצומה, מה גדול המרחק בין שני המאמרים, בין הילקוט לבין הגמרא בסנהדרין, מן הקצה אל הקצה ממש, שדברי רבי תנחום בן חנילאי זכה משום כך בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, ואילו לדברי רבי מאיר גם המברכו בזה הרי זה מנאץ, ולא מצינו רמז שנחלקו רבותינו בדבר.
שנינו בבבא בתרא ע"ח. אמר רבי שמעון בן נחמני, אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "על כן יאמרו המושלים" - אלו המושלים ביצרם, "בואו חשבון" - בואו ונחשוב חשבונו של עולם. עיר סיחון - אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סייחה נאה, מה כתיב אחריו, כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין, עד כאן הגמרא. על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נעשה חשבונו של עולם, עיר סיחון זה כמו עיר שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתוב אחרי כן, כי אש יצאה מחשבון, תצא האש ממחשבין ותאכל את שאינם מחשבים. ברשב"ם כתוב, תצא אש מן המחשבין הצדיקים שהם חושבים חשבונו של עולם, ותאכל את שאינם מחשבים, כמו שנאמר בפרק למעלה בדף ע"ה, כל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו, חופתו של קטן מחופתו של חברו הגדול ממנו. אז מה זה תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין? תצא אש מהמחשבים הצדיקים שעושים חשבונו של עולם, ותאכל את מי? את מי שאינם מחשבים, מי אלה? זה שנכווה מחופתו של חברו, שניהם נמצאים בעולם הבא אחד ליד השני, רק זה בחופה נמוכה מהחופה של השני, והוא רואה את חופתו והוא נכווה ממנה, תצא אש מהמחשבים שהם נמצאים למעלה יותר ותאכל את אלה שלא חישבו חשבונו של עולם, אבל שניהם נמצאים אחד ליד השני. מה זה? מה קורה פה?
ראה מה אמרו למעלה משם. אמר רבא, אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר "וברא ה' על כל מכון הר ציון ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה". ואש בחופה למה? מלמד שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו. אש בחופה יש, מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו, זה מתי שה' יעשה שבע חופות לכל צדיק וצדיק. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.
למדנו מזה עומק הדין שמים שמכוסה מבני אדם, אפילו מדרגה של צדיק שזוכה לחופה נצחית בעולם הבא, נראית שם לגבי מדרגה גבוהה ממנה כמעשה של עיר סיחון, כמו עיר המהלך אחר סיחה נאה, כמו אדם הדיוט ומגושם המתפתה ביצרו, ומהלך אחר יצרו כמו עיר שהולך אחר סיחה נאה. כמו בהמה. חכמים ז"ל זעקו ואמרו, אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה, שהדרגה הרוחנית הנעתרת ובאה בחופת עולמים, נכוית מאש של מעלה ובוערת גם כן לעולמים, והיינו גם תצא אש ממחשבין, מה מחשבים? הפסד מצוה כנגד שכרה ותאכל את שאינם מחשבים - שכר עבירה כנגד הפסדה. נורא ואיום, נורא ואיום.
דברי הרשב"ם מצאנו מפורשים בחכמים ז"ל מקום אחר בחגיגה ט'. אמר ליה בר הא הא להלל, מאי דכתיב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", צדיק היינו עובד אלקים, רשע היינו אשר לא עבדו, אז למה צריך לכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, זה לכאורה אותו דבר, לא? אמר לו לא, עבדו ולא עבדו תרויהו צדיקי גמורי נינהו, מדובר שכשאומר הפסוק עבדו ולא עבדו, שניהם מדובר בצדיקים גמורים, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד. אמר ליה ומשום חד זימנא קרי לו לא עבדו? מה, וכי אם יש פעם אחת שהוא אמר יותר ממנו זה לא עבדו?
הרי מפורש יסוד הזה עצמו שכתב הרשב"ם, הנה עומדים שני אנשים, למדו פרקם בשווה מאה פעמים בשווה בכל, באותו עיון הצריך בעמל תורה, באותה מידת לשמה בעסק התורה, באותה יראה אשר יש את חכמה, כל מעלתם הרוחנית שווים הם, וכן האמת כי בשמים פסקו כן. אך, אך, אך אחד מהם השכיל וחטף לו פנאי ושנה פרק עוד פעם אחת, מיד הוא עף למעלה למעלה, ונתרחקו שניהם מרחקים כה נוראים מן הקצה אל הקצה, לזה קוראים בשמים עובד ה', לשני - לא עבדו. וזה מה שאמר הרשב"ם, תצא אש ממחשבין - שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו, חופתו של הקטן נכווית מחופתו של גדול ממנו, במה הוא יותר גדול ממנו - בפעם אחת שהוא למד יותר. ומי שעיניים לו ולא ישן הוא, סערת רוחו תשאנו בקרבו וכנהמת ים ינהם ליבו, ויחזור וישנן לו מאמרם ז"ל, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.
מהגמרא בחגיגה למדנו, שכל צדיק נכווה מחופתו של חברו, שהוא נתבע למה לא הגיע למדרגת הגדול ממנו. ומהגמרא בסנהדרין למדנו עוד, שהצדיק נכווה גם מחופת עצמו, שעל אף המדרגה הגדולה שעמד בה והמעשה הטוב שעשה, בכל זאת הוא נתבע על שלא הגיע להתרומם במדרגה יותר גבוהה. זהו שאמר רבי מאיר, לא נאמר "ובוצע ברך ניאץ ה'" אלא כנגד יהודה, שנאמר "ויאמר יהודה אל אחיו, מה בצע כי נהרוג את אחינו", פירש רש"י, כנגד יהודה שהיה לו לומר, נחזירנו לאביו אחרי שהיו הדברים נשמעים, כיון ששמעו לו ובסוף לא הרגו אותו כפי התכנית והפסק דין, וחזרו בהם מההריגה, כיון ששמעו ליהודה, מה היה קשה לך להגיד עוד מילה - בואו נשיב אותו הביתה לאבא, לא אמרת - מי שמברך אותו מנאץ ה'. שמעתם? עד כאן שאתה הצלת אותו ממוות מגיע לך עולם הזה ועולם הבא, מגיע לך שתהיה מלך על אחיך בעולם הזה ובעולם הבא, מגיע לך שכולם יקראו יהודים על שמך, כל הכבוד לך, אבל על זה שלא עשית עוד פעולה אחת - מי שיברך אותך מנאץ ה'.
הנה למדנו שעל דבר זה שאמר מה בצע, וזכה משום כך לכל הכבוד הנזכר בין לעולם הזה בין לעולם הבא, בכל זאת גם עשן נורא בתוך חופתו, כל המברך את יהודה אינו אלא מנאץ, שהיה לו לסיים - לכו ונחזירנו אל אביו, ולא כאשר אמר לכו ונמכרנו לישמעאלים, למה לכו ונמכרנו לישמעאלים אם אתה יכול להגיד לכו ונחזירנו לאביו.
ולא זו בלבד, אלא אף אם הגיע למדרגה או למעשה טוב איזשהו, יש שהוא נתבע, למה לא הקדים לעשותו ושהה בעשייתו? לא מדובר שהוא פספס דבר כבר, השמיט דבר, חיסר דבר, לא, עשה את הדבר מצויין ובשלמות רק בשיהוי, למה השתהית? כמו שאמרו ז"ל ביבמות מ"ח. מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורים באים עליהם? מפני ששיהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. הוא לא חייב בכלל, גוי לא חייב להתגייר, אבל כיון שהתגיירת, בגלל שנתאחרת מלהתגייר, סובלים יסורים ומעונים בעולם הזה. מאיפה לומדים את זה? מגילת רות ב', "ישלם ה' פעלך אשר באת לחסות תחת כנפי השכינה", פירש רש"י, אשר באת זה שמיהרת ולא אחרת. אז ישלם ה' פעלך אשר באת, מיהרת ולא אחרת.
וכן מצינו גבי נח, כשעשה את המזבח אחר המבול והקריב עליו עולות, כתוב "וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה". הרי שעל ידי הקרבנות פעל נח שלא יבוא עוד מבול לעולם והציל את כל הדורות הבאים מכליון, ועשה הקב"ה עמו על זה ברית שלא יביא עוד מבול, כמו שכתוב שם "והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול", ולא יהיה עוד מבול, בגלל מה? שהוא הקריב קרבנות. ומה צריך זכות ושבח יותר גדול לנח מזה שנכתב עליו כל הפרשה הזאת? אוי, אוי, אוי, ומה נשתומם על המראה הנורא שאנו רואים, שבאותה ברית עצמה שעשה הקב"ה עם נח, ובאותה שבועה שנשבע לו שלא יביא עוד מבול לעולם, נתבע נח ביותר, שנאמר בישעיה נ"ד. "כימי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ", ה' קורא למבול מי נח, המים של נח החריבו את העולם, בגלל נח מת כל העולם. ה' נשבע לו שלא יביא עוד מבול, ואיך הוא קורא להם למים - מי נח, ואומרים חכמים ז"ל בזוהר הקדוש, למה נקראו מי המבול מי נח? כי כשנאמר לו "ובאת אל התיבה", ובאת, לא ובאתם, ובאת, היה לו לנח לבקש רחמים על העולם שלא יחרב, והוא לא ביקש, לכן נקראו מי המבול על שמו מי נח, כאילו נח הוא שפתח את ארובות השמים והוריד את המבול על הארץ.
הנה כבוד החופה, זכה לחופה, לא יהיה יותר מבול בעולם בזכות נח, אבל אש בחופה, הוא נכווה בתוך חופת עצמו, מכיון שהיה לו הכח להקריב קרבן ועל ידי זה זה היה ריח ניחוח לה', הקב"ה החליט שהוא לא מביא עוד מבול על הארץ, למה לא עשית את זה קודם לכן? אם היה מקדים, לא משתהה, לא היה מבול. ומשום כך נתבע נוראות שקראו את מי המבול על שמו לנצח, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, הרי למדנו כמה יש לאדם לפחד בכל מעלותיו ומעשיו הטובים, אפילו שיש לו רק מעלות ורק מעשים טובים, צריך לפחד. למה? שמא יכול היה לעלות יותר להתאמץ ולהוסיף עוד, לא לרוץ לסידורים, יש לצבוע דלתות, וכנאמר "אשרי אדם מפחד תמיד", ואמרו חכמים ז"ל בדברי תורה כתיב. ז"א גם בן אדם שהוא בסדר מכל הבחינות, אבל אם היית יכול עוד להוסיף ולא הוספת - יש עליך תביעה, ואפילו אם עשית כל מה שאתה יכול רק שיהית, התעכבת, לא מהרת, לא הזדרזת, גם על זה יש תביעה ויהיה לך בתוך החופה שלך אש. אתה מתאר לך בן אדם נותנים לו וילה, הכל מצויין רק עשן, נו, לך תחיה עכשיו בוילה עם עשן, איף, אי אפשר להתפטר מזה, אי אפשר להתפטר מזה. למה? מה שבישלת תריח. עכשיו אתם מבינים למה אני מזרז אתכם לכל דבר של מצוה? מי שמבין איך צריך לעבוד את הבורא לא ישן, לא מנמנם, לא נח, משתדל לעשות ללא לאות כל מה שאפשר, למעט חולה ואנוס. אדם צריך להיות עסוק בתורה ובמצוות תדיר ללא הפוגה, מה זה לנוח, "ושם ינוחו יגיעי כח", יהיה מספיק זמן לנוח, עכשיו זה עולם העמל, זה העולם שאדם נברא לעמל, לעמלה של תורה, לעמל המצוות, מה זה לנוח? ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו, מה זה לנוח? מה זה לנוח? מה זה? צריך לעבוד, לעבוד כל הזמן, ללא הפוגה, ללא הפוגה. אילו היה יודע ראובן שהקב"ה יכתיב עליו, או, או, אילו היה יודע אהרן שהקב"ה יכתיב עליו, או, או, אילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו או או או, כל אחד מהם היה יכול לעשות יותר, יותר, אם היה יודע שהתורה תכתוב עליו, פששששש. רואים שאפילו הגאונים בגדולים בצדיקים הגדולים ביותר היה עוד מקום לעשות יותר. אף פעם אל תסתפק, אף פעם, כל מה שאתה יכול עוד עוד עוד עוד זה הרווח שלך. תחשוב שאתה רואה שטרות שטרות שטרות שטרות מפוזרים בכל הכביש, אתה תגיד די מספיק הרמתי די אין לי מקום יותר בכיסים די, איזה מן, איזה? מי יפסיק? מי, משתטח, אפילו אם לא יכול לאסוף - שוכב על הכסף שלא יקחו. חבל, כשזה מצוות לא מבינים, לא מבינים, מה זה יהלומים חרית, אתה יודע מה זה מצוה - זה נצח, נצח, אין בעולם כדי ליתן שכר על מצוה אחת. כל מברשת הופ הופ הופ הופ בנין בית המקדש, הופ הופ, זה אלי ואנווהו, זה אלי ואנווהו, זה אלי ואנווהו, צ'ינג צ'נג, כמה מצוות עם מכחול, אנשים לא רואים כלום, לא יודעים מה אפשר להרויח.
צאו וחשבו, זה נקרא בואו חשבון, זה יוצאת אש מהמחשבים ואוכלת את אלו שלא מחשבים, מי זה לא מחשבים? צדיקים כמוהם, רק פחות קצת, הוא עשה טיפה יותר, טיפה יותר טיפה יותר, תן תן רגע אני אעשה, תן תן רגע תן תן תן, קח קח, מה קח? מה אתה מחלק את המצוות? שכל, מה תן תן, תן לי את החמשת אלפים דולר, תן לי את העשר, אתה תתן? לא תתן, מה פתאום שאתן לך. ככה זה, לא רואים בחוש, כמוצא שלל רב.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).