החשמונאים עברו על פסוק בתורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

הרמב״ן אומר,

החשמונאים עברו על צוואת הזקן,

זה יעקב אבינו,

שציווה לא יסור שבט מיהודה,

והם היו נוטלים לעצמם מלכות?

הדברים מתמיהים.

עם כל צדקתם וחסידותם העלימו עין ממקרא מפורש בתורה לא יסור שבט מיהודה, שבט המלכות שייך ליהודה בלבד.

ועוד,

הלא כל הסנהדרין היושבים לפני ה'

וכל חכמי ישראל וצדיקי ישראל עמהם

ולמה לא העירו אוזנם למוסר שעוברים על מקרא מפורש?

כך שואל השם משמואל.

ויש לומר שיש אהדה רבה והכרת הטובה למי שזכה שעל ידו נעשה נס.

והשם יתברך היה איתו והצליח לנצח את השונא ולהציל מכיליון את עם ישראל.

אז לאדם כזה או לאנשים כאלה יש אהדה גדולה ורבה והכרת טובה כיוון שנעשה על ידם נס.

והשם יתברך היה אתו או אתם והצליחו לנצח את השונא ולהציל מכיליון את עם ישראל.

החשמונאים קידשו שם שמים בפרהסיה וזכו למעלה גבוהה עד מאוד,

ביטחון ומסירות נפש.

היה להם ביטחון בשם לצאת נגד מעצמה בודדים נגד מיליונים.

איך אפשר דבר כזה? ביטחון ומסירות נפש. מעלה גבוהה הם זכו.

על כן חשבו החכמים והצדיקים

שמן השמים כזכו לחשמונאים את המלוכה ובדין נטלו.

כי חביבים לפניו הם אלו המקדשים את השם ומרוממים את כבודו יתברך בעולם.

באשר מטעם זה זכו יוסף ויהודה למלכות,

כמו שמבואר בחכמים זיכרונם לברכה.

למה זכו יוסף ויהודה למלכות?

בגלל שקידשו שם שמים.

אז החכמים והצדיקים והסנהדרין חשבו שכה זכו להם מן השמים כדין יוסף ויהודה,

בגלל שקידשו שם שמים כל כך בעולם.

אז היו ראויים ליטול מלכות.

הלוא מצינו בגדעון שעשה הקדוש ברוך הוא נס על ידו.

הנה דוגמה,

כמה מעריכים ישראל את מי שנעשה הנס על ידו.

מצינו בגדעון שעשה הקדוש ברוך הוא נס על ידו,

שפרצה אהבה רבה ואהדה אליו,

שהיו מוכנים לעשות בעבורו ובעבור משפחתו,

לכבודו ולכבוד זרעו,

הרבה והרבה.

כמו שנאמר,

ויאמרו איש ישראל אל גדעון משול בנו גם אתה,

גם בנך,

גם בן בנך,

כי הושעתן ומיד מדיין.

אך גדעון הצליח להתלבש ברוח עליון ודחה בתוקף את הצעתם ואת עצתם,

ואמר,

לא אמשול אני בכם

ולא אמשול בני בכם.

אדוני ימשול בכם.

ומה ששאל מהם גדעון,

אשאלה מכם שאלה,

ותנו איש נזם שללו,

כי נזמי זהב להם,

ובהתלהבות רבה אמרו, נתון ניתן.

ויפרוס את השמלה וישליחו שמה איש נזם שללו,

והם חשבו בוודאי שהוא מבקש מהם לטובתו ולהנאתו.

אני ניצחתי את המלחמה?

חסכתי לכם המון כסף? אם היו באים האויבים היו שוללים מכם שלל?

הייתם מפסידים כל כך?

אז כל אחד שייתן משהו,

וישימו פה בשמלה.

ככה הם הבינו שהוא מבקש ודורש, ומגיע לו, אמרו,

נתון ניתן.

אבל הם טעו.

הם טעו בגדעון,

כי דחה גם את זה בשתי ידיים.

ומיעין וסירב לקבל אפילו הנאה זו,

והקדיש את כל הכסף

לזיכרון ולזיכרון ולהנציח את הנס.

כמו שנאמר, ויעשה אותו גדעון לאפוד,

וייצג אותו בעירו, בעופרה.

להיות לזיכרון על תשועה גדולה,

לראות כמה חילם היה כבד שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה,

אומר רשי.

גדעון סירב ומנע מעל עצמו כל הענקה וכבוד על שהנחיל לישראל את הניצחון.

לא רצה לקבל את הממשלה,

כי אמר לו הכול מהשם יתברך בה התשועה.

התחמק,

ולא רצה לקפח ולהעכיר את המשימה הרוחנית שאליה מסר את נפשו.

באיזה מתן של גמול נגשמי.

אבל לא כן עשו החשמונאים.

אף שהיו חסידי העליון,

מקדשי השם,

ובפעם הזאת נכשלו ונענשו,

ונכבדי העם לא הגיבו,

ולא העירו אוזנם למוסר,

מתוך הכרה והערכה שזכו שנעשה על ידם הנס,

הניצחון,

וכאילו רמזו מן השמים שכדאי שתעבור המלוכה לידם מטעם שקידשו שם שמים,

אשר בעבור זה, יש לומר,

זיכה יעקב ליהודה את המלוכה.

אז הייתה פה טעות פטאלית, מה שנקרא,

שהחשמונאים,

שהם לא מצאו ראויים מהם יותר לשלוט,

ואפשר שהכוונה שלהם הייתה זמנית רק עד שיהיה מי שראוי למשול בישראל,

כי אף אחד לא מסר את נפשו בשביל עם ישראל או בשביל התורה,

והם היו היחידים שההינו והעיזו ומסרו את נפשם.

אז רק אדם שמוכן למסור את נפשו בשביל עם ישראל,

לכאורה ראוי למלוך.

אבל אם זה לקבל את הכבוד ואת התואר רק בשביל

שישלוט וייהנה את עצמו,

זה לא ראוי לשלוט.

אז הם סברו שהם הראויים,

אבל עברו על מקרא מפורש, אין מה לעשות. כשהתורה אומרת משהו,

אז אתה יכול להגיד על עצמך מה שאתה רוצה, אבל התורה לא אמרה ככה. היא אמרה לו, יסור שבט מיהודה.

ולכן הם נענשו והם גם מתו אחד אחרי השני.

זאת אומרת,

סופם היה ביזיון.

בהתחלה היה על שם שמים, אבל לעבור על פסוק מפורש מן התורה זה איום ונורא.

והיה להם לכאורה גיבוי בשתיקה של הסנהדרין והחכמים והצדיקים,

כי אף אחד לא העיר את אוזנם למוסר הלא,

יש פה עבירה על שמוע בן, סליחה, לא יסור שבט מיהודה.

אף אחד לא מעיר את אוזנם.

למה נייחה להוא זה מתחיל בנקודה של נייחה להוא, כמו אצל גדעון.

אתה הצלת אותנו, מגיע לך. אבל התורה אומרת לא מגיע.

התורה אומרת לא יסור שבט מיהודה, מה לעשות.

תורה זה הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא אומר לא. אתם אומרים כן, בגלל שיש לכם טובת הנאה מהחשמונאים.

זה שמגיע להם שכר נצחי עולמי על מה שהם עשו, כל הכבוד, הכול נפלא.

אבל מה זה קשור לפסוק?

יש פסוק, לא יסור שבט מיהודה.

מה פירוש?

ישראל, בגלל שהוא בחור נחמד, יכול להיות כהן, לעלות לברך ברכת כהנים?

אז כהנים יכולים להיות מלכים?

הם לא יכולים להיות מלכים.

יש פסוק!

יש פסוק, אין!

זה עצוב.

שאי-אפשר לעבור אותו,

לא סנהדרין ולא אף אחד.

פה הייתה טעות.

ועל זה אומר הרמב״ן, החשמונאים עברו על צוואת הזקן,

שציווה לו יסור שבט מיהודה,

והם היו נוטלים לעצמם מלכות.

אז אתם רואים, יכול להיות בלבול,

דור שלם,

דור של גאולה,

שניצלו ממה שרצו,

ואני משכחם תורתך וכו', וכל העולם מדליקים נרות, כל העולם מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים של טונות של שמן לפרסם את הנס.

אבל מה לעשות, יש פסוק.

הפסוק אומר את שלא, ובזה נסתם כל הוויכוח.

אין יותר מה להתווכח, זהו פסוק.

אה, אם היו יודעים את זה בדור הזה, לא היינו נכשלים בהרבה דברים.

אבל כנראה זה לא הולך ככה, זה הולך עם אהדה ואהבה,

וחיבה, וכו' וכו', וקשקושים,

וככה נופלים.

רבי חנניהו בגלל שאומר, עושו הקדוש ברוך הוא זכות ישראל,

להפיקו, ארבונו תורנו.