"ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה". ועיני לאה רכות - שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו ובכתה, מרוב שבכתה נעשו עיניה רכות. 

בסליחות אומרים, לפי נוסח אשכנז, "יהי רצון מלפני שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזרות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות". אז מבקשים מהקב"ה שהוא שומע קול בכיות לשים את הדמעות קיימות לפניו בנוד מיוחד שהוא שומר שם את הדמעות, כדי להציל מגזרות אכזריות, כיון שעינינו לך לבד תלויות. הקב"ה שומע ומבחין בין הדמעות, שומע מבחין מבדיל בין הדמעות. יודע איזה דמעה זכה וטהורה היא ללא פגם, הוא החוקר ובוחן כליות ולב, הוא יודע אם הדמעות מקורן כשר וזך ואז הוא שומען, מקבלן וגונזן. אז רק דמעות שמקורן כשר וזך שומען מקבלן וגונזן. מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר "גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי", ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר "שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש". אם כן מהי סגולת הדמעה וטבעה המיוחד, שהיא פועלת ועושה רושם בשמים, מה שתפילה אין בכוחה לעשות, הדמעה יש בה כוונה יתרה, היא עמוקה יותר מתפילה רגילה, הדמעה מעידה על סערת הלב, וזה מפתח לשמים. זה מפתח לפתוח שערי שמים. אבל צריך האדם לחשוש מיותר, כי הוא עשוי להוריד דמעות מתוך הרהור תשובה ורצון אמיתי לשוב מן החטא, אולם באותה שעה עלולות דמעותיו להתקל בדמעות של חבריו או חברו שהציק להם או פגם בהם, ואז נלחמות הדמעות אלו באלו, אולם בשמים שוקלים במאזני צדק וקובעים אלו מהן יותר חשובות ויותר ראויות. אז גם אם אדם בוכה בתשובה אבל אפשר שהקדימו אותו דמעות שהוא גרם לאחרים, ויש התגוששות שם איזה יתקבלו ואפשר שדמעותיו יידחו. 

אפילו דמעה של עשיו לא הלכה לאיבוד, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו בזה שלקח לו את הברכות, והיכן נפרע לו - בשושן הבירה, שנאמר "ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה", זעקה אחת הזעיק יעקב לעשיו ונפרע לו לבניו שרצו להשמיד את כולם ביום אחד. 

אנחה אחת של אגג בבית האסורים גרמה שנולד עמלק באותו הלילה ויצא ממנו המן, וזה גרם לדמעות רעות לדורות, ואלה רשעים ארורים, ואם דמעה שלהם עשתה כזה רושם שהפילה לנו דמעות למכביר, דורות על גבי דורות פוגרומים ורציחות והכל, כל שכן אם אדם גורם דמעות לאיש מישראל כמה קשה עוונו. דמעותיו אינן מתקבלות מפני המחיצה שעושות דמעותיו של חברו, היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין לההרג, עשרת הרוגי מלכות, אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל, רבי, ליבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג, אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון, מימיך בא אדם אליך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך? נתת לו להמתין? צערת אותו? אמרה התורה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. זהו שנאמר "האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע". ופירש האבן עזרא ז"ל, אפילו דבר שנעלם ממך, את הכל יביא אלקים במשפט על כל נעלם גם מה שנעלם ממך, אם טוב ואם רע. האדם בוכה איננו יודע מה תלוי על שכמו ועל גבו, הוא שוכח כי יש הרבה דמעות של אחרים שהוא גרם להם, דש על לב חברו ואינו חש ואינו מרגיש, זלזל בכבודו, גרם לעלבונו, מביט עליו מלמעלה למטה ומזלזל בכבודו ובערכו, לכן בכה רבי יוחנן ששקל הכתוב קלות כבחמורות, עושקי שכר שכיר כמנאפים וכמכשפים וכנשבעים לשקר. הוא עושק את חברו, את הנאתו וזכותו בחיים, יש לו קופה מלאה של עוונות, ומי מקטרג בראש - גזל מקטרג, ולא רק גזל ממון אלא כל דבר שמפחית את חברו מכבודו ומהנאתו הרי הוא גזל. "ותען רחל ולאה", "ותען רחל ולאה", מי הגדולה מי הקטנה? רחל הקטנה, לאה הגדולה, "ותען רחל ולאה". למה מתה רחל לפני אחותה - שדיברה לפני אחותה. את לוקחת את הכבוד של אחותך הגדולה ומדברת לפניה? אפילו שרחל היא עיקר הבית ואותה רצה יעקב להתחתן, אעפ"כ "ותען רחל ולאה", למה מתה רחל לפני אחותה שדיברה לפני אחותה. 

מבהיל על הרעיון כשמתבוננים במאמר הזה, היא מתה משום שדיברה רגע אחד לפני אחותה הגדולה, אם כי לאה היתה במדרגה שניה כלפי יעקב, ואפילו שרחל ויתרה ומסרה את נפשה ל טובת לאה אחותה, עם כל זה נענשה בעונש מיתה. דמעותיה של לאה מצויות היו, רגישה היתה לעלבון ולצער, כל פגיעה קלה בכבודה היתה שקולה משקל רב, צערה רב מאד ודמעותיה מצויות מקובלות לפני הקב"ה, כמו שכתוב בהרמב"ם הלכות עבדים א' ז' שיש להזהר מלצער את העבד, כי נפשו שפלה עליו.

אמר רבי חלבו, בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשים, בכל יום, ואומרים שירה חדשה והולכים להם ומיד הם נטרדים, לפי שהמלאכים הקבועים ממתינים זה את זה לומר שירה, כמו שכתוב "וקרא זה אל זה ואמר", ואילו החדשים שאינם יודעים הדת ממהרים לשורר ונתחייבו כליה, לכן הולכים ונטרדים באותו יום שנבראו. זה שתיקנו ויסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שחרית, "ונותנים רשות זה לזה כולם כאחד עונים ואומרים" בכל יום בורא חדשים ונטרדים, אבל משרתיו כולם עומדים ברום עולם, מי זה משרתיו? אלה המשרתים הקבועים ועומדים לעד. אפילו שהמלאכים הללו שואפים ונכספים להדבק בבורא יתברך ע"י שירה, וזו ממש פורצת מגרונם מרוב געגועים ותשוקה לראות פני מלך, אך כיון שהם פוגעים בכבוד המלאכים הגדולים מהם הרי נענשים קשה שאינם זוכים להתקיים אלא מיד נטרדים והולכים, מפני שהקדימו בשירה לפני המלאכים הותיקים. 

כמה מוסר השכל יש בזה, שיש להזהר מהדמעות של חבריו, יש לשקוד ולדאוג שעניני רוחניות שלו יעשו בזהירות וביראה מפני פגיעה בחברו. לא לגרום חס ושלום לדמעות של חברו ע"י עלבונות כאבים וצער, ידאג כל אדם שלא יגרום לחברו לבכות ולהזיל דמעות, למה? אח"כ יעמדו הדמעות האלה מול אלה, והם יחסמו את כל מה שהוא מבקש, ואפשר שיענש. 

והרמב"ם פוסק בהלכות עבדים, יש להזהר מלצער את העבד כי נפשו שפלה עליו. וזה עבד שלו, קנין כספו, בכל אופן צריך להזהר. אז כל שכן באחרים, כל שכן במי שגדולים ממך, ושגדולים ממך ובחכמה ובמצוות ובתורה, כמה צריך להזהר. שום דמעה לא הולכת חינם, אפילו דמעה של עשיו עלתה לנו ביוקר - גזרת המן היתה עלינו, בגלל שתים וחצי דמעות של עשיו. בגלל אנחה של אגג נולד המן, וכמה דעות ירדו לנו בגלל זה. אז זה לא פשוט. לכן "ועיני לאה רכות", שהיא היתה בוכה מאד, ורגשנית מאד, ופגיעה מאד, ואחותה הקטנה שדיברה דקה לפניה, מתה לפניה בגלל זה. זה לא פשוט יהודים יקרים, אז צריך לשים לב, צריך לשים לב. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....