מה ההבדל בין מלאך לאדם? | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.

טוב מאוד זה האדם.

המדרש אומר, טוב מאוד זה האדם.

נראה בכוונתם של חכמים, זיכרונם לברכה,

לייחס את הטוב מאוד לאדם יותר מכל הבריאה שעשה הבורא יתברך

ואפילו מהמלאכים.

זאת אומרת, טוב מאוד נאמר על האדם ולא על המלאכים.

זאת אומרת,

הייחוס של הטוב מאוד הוא לאדם דווקא יותר מכל הבריאה

ואפילו מהמלאכים.

וזאת למה?

מפני שאך ורק לאדם ניתן כוח הבדלה והבחנה בין טוב לטוב מאוד.

מי יכול להבחין ולהבדיל בין טוב לטוב מאוד? זה רק האדם.

זה לא ניתן אפילו למלאכים.

ואפילו שהרמב״ם, זיכרונו לברכה, כותב

כל הכוכבים והגלגלים, כולם

בעלי הנפש ודעה

והשכל הם.

כל הכוכבים והגלגלים, כולם

בעלי נפש, דעה ואזכה להם.

והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה עולם.

כל אחד לפי גודלו ומעלתו.

משבחים ומפארים ליוצרם

כמו המלאכים.

וכשם שמכירים את הקדוש ברוך הוא,

כן מכירים את עצמם

ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם.

עד כאן לשון הרמב״ם.

הרי שהמלאכים מכירים הבדל המעלות והמדרגות.

אומנם יש יתרון לאדם על המלאך שהוא עומד,

ואין לו כוח לעלות מדרגה שלו לדרגה שלמעלה ממנו.

אף שמכיר ורואה מה שלמעלה ממנו,

אין לו את הכוח לעלות למעלה ממצבו.

מה שאין כן האדם שהוא הולך,

כמו שכתוב, ונתתי לך מהלכים

בין העומדים האלה.

שהאדם יכול להלוך ולעלות מעלה-מעלה.

ואילו המלאכים נקראים עומדים במדרגתם תדיר.

בכוח הכרתו מונח גם כוח עלייה מדרגה לדרגה עד טוב מאוד.

אז האדם,

בכוח ההכרה שלו יש גם כוח עלייה שהוא יכול לעלות ממציאות אחת לשנייה,

מדרגה לדרגה עד טוב מאוד.

וביותר מצינו

שהאדם ניתן לו כוח ההבדלה בין טוב לטוב מאוד.

עד שהוא מביט ומבקר את המעשה הטוב,

כשיש טוב למעלה ממנו.

ביקורת כל כך חריפה,

עד שבשם רע יכנה אותה.

זאת אומרת, יש כוח באדם לבקר אפילו טוב, אם יש טוב ממנו,

עד שיכול לכנות את הטוב הפחות רע.

יש לנו פסוק מפורש שאומר, אינו דומה מי ששונה פרקו

מאה ואחד למי ששונה פרקו מאה, זה נקרא עבדו, וזה נקרא לא עבדו.

מה? לגמרי לא עבדו.

לא עבדו.

וכמו שביאר ופירש הגאון,

זיכרונו לברכה, לפסוק במשלי כ',

רע רע יאמר הקונה ואוזל לו,

אז יתהלל.

פירש הגאון,

בעת שאדם קונה איזה דבר,

הוא מגנה את מה שנותנים לו ראשונה,

כדי שיתנו לו אחרת יפה ממנה. לא, לא, זה לא, תראה לי משהו אחר.

לא, לא, זה לא, תראה לי משהו, יש לך משהו יותר טוב?

תראה לי משהו אחר.

בעת שאדם קונה איזה דבר, הוא מגנה מה שנותנים לו ראשונה כדי שיתנו לו אחרת יפה ממנה.

ככה עוסק בתורה, במצוות,

הכל מעט ורעים בעיניו,

בכדי שיתגבר לבחור לעשות טוב יותר.

ויאמר

רע רע מעט הוא

זה לא העבודה אשר בחר בהשם יתברך עד שקובץ ובוחר

לעשות טוב הרבה ואז כשאוזל לבית עולמו יתהלל בו

אז אותו דבר

כמו שאדם קונה קניין בעולם הזה ובראשונה הוא אומר לא טוב, רע

תביא לי משהו יותר טוב

ככה לומד תורה ומצוות צריך להגיד על כל דבר

זה רע עדיין. למה? כי אני לומד קצת ואני לא לומד ברצינות ואני צריך ללמוד עוד וצריך להקיף עוד צריך לעשות עוד צריך זה

וככה כל הזמן לא מרוצה לא מרוצה בשביל לשאוף לי יותר ויותר ויותר וככה הוא קובץ

ואוסף לו עד שהוא אוזל הולך לו מן העולם הזה אז יתעלה

אבל אם כל פעם הוא ישבע עצמו, ברוך השם, היום למדתי עשר דקות היום למדתי חצי שעה היום למדתי שעה טבע בורא

איזה יופי, איזה יופי.

אז הבן אדם הטמיין ילך מפה, השם מרחמא יהיה איתו, יהיה לו גרביים.

אז כוח כזה לבקר

את המעשים עד לכנותם בשם רע,

אין למה לכי אשרת,

אין למה לכי מעלה.

אין להם שינוי ערכים של טוב מאוד

עד כדי לגנות את הטוב. אצלם

הכל שווה לטובה.

אפילו שיש להם הכרה בדרגות ובמעלות זו למעלה מזו,

הם לא מגנים

את הטוב.

אצלם הכל שווה לטובה.

אין להם את ההכרה להבדיל בין טוב לטוב מאוד,

מפני שהם בבחינת עומדים.

לא שייך בהם להתגבר ולבחור בטוב יותר יפה.

על כן לא שייך בהם לגנות דרגה שתהיה בשם רע.

וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם,

כל אחד לפי מדרגתו.

מה שאין כן האדם שעליו להיות הולך ועולה ומתגבר,

לבחור בטוב של למעלה מהדרגה שעומד בה עד למעלה למעלה.

כמו שהפסוק אומר, אורח חיים למעלה למשכיל,

כל הזמן למעלה, כל הזמן.

כל הזמן.

אם בחוקותי תלכו, תלכו כל הזמן, ללכת.

קדימה.

אלה שאומרים, מה אתה רוצה? בסדר גמור, בסדר גמור.

אלה שאומרים את זה הם מלאכים.

למה הם מלאכים?

אין להם חושב ביקורת.

הם לא יודעים להבדיל בין טוב לטוב מאוד.

אצלם הכול טוב. זה בסדר גמור, זה בסדר, בסדר.

מלאכים.

מלאכים.

זו דרגה של מלאכים.

לא בעיה להיות מלאך, אה?

אומרים פשוט, כולם טובים.

לאדם ניתן מדרגה להבחין, לבקר.

ניתן לו כוח הבדלה כזה עד שחוט הסערה של מעשיו,

חוט הסערה של המעשים שלו,

מבדילים בין כשרה לנבלה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ולהבדיל

בין הטמא לטהור.

אין צריך לומר בין חמור לפרה,

הלוא כבר מפורשים.

אם כן, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור,

בין נשחט רובו של קנה לחציו של קנה?

וכמה בין רובו לחציו מלוא הסערה?

זה שיחסה וטהרה רק לאדם בתואר של טוב מאוד.

ואולי זוהי כוונת חכמים, זיכרונם לברכה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לברות את האדם,

נמלך במלאכי השרת, אמר להם,

נעשה אדם.

אמרו לו, אדם זה מה טיבו?

אמר להם, חוכמתו מרובה משלכם.

הביא לפניהם חיה ועוף.

אמר להם, זה מה שמו?

ולא היו יודעים.

נעבירם לפני האדם, אמר לו, מה שמו?

אמר לו, זה שור וזה חמור.

ואתה, מה שמך?

אמר לו, אני אנהל יקרות אדם שנבראתי מן האדמה.

ועמדנו על זה בדרשות קודמות, לא נחזור.

והעניין כאן נזכר לעיל,

שהאדם שניתן לו כוח הבדלה בין מעלה לחסרון,

עד הבדל בין טוב לטוב מאוד,

יכול לעמוד על אופיים של הנבראים.

אז הוא יכול לעמוד על האופי של כל נברא ונברא.

ודווקא האדם שמורכב

מחומר ומנשמה,

מכירו גם את החסרון של שור וחמור.

כי גם בהם

לא הרי השור כהרי החמור.

והרי יעקב אבינו תיאר לי יוסף בתואר שור

ולי יששכר בתואר חמור.

זאת אומרת, יש הבדל ומהות בכל

ברור וברור ובכל בריאה.

וכן יודע לתאר את עצמו בשם אדם,

מפני שנברא מן האדמה.

זה לא סתם אדם, אדמה, זה אדמה, אדם.

אלא לדעת את המהות של הדברים,

שמורכב גם מחומר וחסרון,

ועליו

להתגבר בכוח המחירה ולהעלותו עד טוב מאוד.

זהו שמו וזוהי תכליתו של האדם,

לעלות מדרגה של אדמה לדרגה רוחנית של מלאך.

רוחנית.

זאת אומרת, להיות כולו רוחני.

הוא יותר גבוה ממלאך.

אבל לדרגה רוחנית שכל כולו מלאכות.

זה גם אותיות מאוד.

כן.

אדם, אותיות מאוד.

אז זאת אומרת,

הנקודה זה שאדם צריך לדעת לעלות ממדרגה

של אדם למדרגה של מלאך.

מה נאמר במשה רבנו?

בהתחלה נאמר

איש מצרי,

ובסוף איך הוא סיים? איש האלוהים.

בנוח מה נאמר? איש צדיק.

ובמה הוא סיים? איש האדמה.

בדיוק הפוך.

צריך לעלות מלמטה ולהגיע למעלה,

ולא להגיע מלמטה ולרד למטה.

אז לכן העבודה של האדם זה להכיר את המעלות,

לדעת לבקר ולהבחין ביניהן, ולעלות עוד ועוד, ואף פעם לא להסתפק.

תמיד כל מדרגה שאתה נמצא זה רע.

יש יותר טוב.

ובין טוב לטוב מאוד זה רע,

כי אפשר להגיע ליותר טוב.

וככה כשאדם יעלה כל הזמן וישאף לעלות מעלה-מעלה בדרך הזאת,

אומר הגאון מווילנה, זה מה שאמר שלמה.

רע, רע, יאמר הקונה,

ועוזל לו, אז יתעלה.

אם על כל דבר יגיד רע, רע.

כל מה שהוא קונה זה עוד לא מספיק, זה עוד רע, זה עוד לא, זה עוד חסר, זה עוד לא מספיק.

לא, לא, לא, לא, לא.

כשהוא יהיה אוזל מן העולם, הולך לו?

אז יתעלה.

למה? כי הוא הספיק לאסוף הרבה? כי אף פעם הוא לא הסתפק.

לא הסתפק בכלום.

אז זה הטוב מאוד המיוחס לאדם,

ובזה הוא אדם.

אבל אם הוא מסתפק בכל דבר והכל זה, הוא מלאך.

הוא כבר מלאך.

אז יש מושג מלאך שלילי.

זה שרואה הכל שווין,

זה מלאך שלילי.

למה?

אין לו כוח הבחנה בין טוב לטוב מאוד.

הכל בסדר.

כל ישראל יש להם חלק בעולם הבו.

שנה אמרו, אה, איך קוראים סטדקים?

לא, אני לא מרשום לזה.

ככה.

ממילא לא תהיה שאיפה ולא תהיה עלייה ולא יהיה כלום.

זהו. אולי הוא יקבל תואר של כוכב,

אולי תואר של

גלגל.

יש מושגים כאלה שאומרים זה, כוכב זה.

אבל צריך להבין מה עומד מאחורי המילה כוכב.

הרמב״ם אומר שלכוכבים יש דעה והשכל,

והכול.

אבל הם לא עולים.

הם יודעים מה המציאות שלהם, הם יודעים מה המציאות של ההוא, מה המציאות שתחתיהם,

אבל זה לא...

נשאר כוכב.

מה אכפת לו? הוא מאיר מאיפה שהוא נמצא, וזהו כוכב.

אז רבותיי, אם אמרו עלינו שאנחנו טוב מאוד,

אז טוב מאוד זה מי שיודע לבקר ולהבחין ולדעת

מה ההפרש בין מעלה למעלה, עד כדי שמסוגל להגיד רע.

שבהפרש של חוט הסערה מקשרה יכול להיות נבלה,

יכול להיות טרפה.

בחוט הסערה, חוט הסערה.

זה כוח הבחנה שניתן רק לאדם.

ומפה צריך לעלות כל הזמן. לא להסתפק במצב שבו אנחנו נמצאים.