באיזה סוכות ישבו בני ישראל | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בסדר?

בכבוד.

בסוכות תשבו שבעת ימים

למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל

בהוציאי אותם מארץ מצרים.

נחלקו חכמים זיכרונם לברכה במסכת סוכה יא בדבר עניין

הסוכה שישבו באבותינו בצאתם ממצרים.

דעת רבי אליעזר כי סוכות המוזכרים בפסוק,

בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי,

זה ענני כבוד שהקיפו אותם וסיככו עליהם במדבר.

ורבי עקיבא פרש סוכות ממש כפשוטו,

להגן עליהם מן השרב ומן החמה.

וזאת, לשים אל לבנו בעת קיום מצוות סוכה,

לזכור את החסד הגדול שעשה עמנו השם יתברך בלכתנו במדבר הנורא שסיכך על ראשנו

למרקד היתלה ולמרקד היתלה ושמרנו בדרך מכל פגע.

לפי שתי השיטות, הקדוש ברוך הוא סיכך עלינו,

בין אם זה בענני כבוד

ובין אם זה בסוכות ממש,

כדי לשמור אותנו מכל פגע.

צריכים לזכור את זה בשעה שאנחנו יושבים בסוכה.

בהבנה ראשונה נדמה לחשוב שהפירוש של רבי אליעזר לעניין סוכות,

שזה ענני כבוד,

הוא נכבד מן הפירוש אשר נתן רבי עקיבא.

למה?

יותר ארוך בעיקר לזכור לדורות שהושיב אותם הקדוש ברוך הוא את ישראל בסוכות ענני כבוד מעולמות של מעלה,

מאשר לזכור שהם ישבו במדבר בסוכות של עץ שהקימו להם למחסה בשעת חנייתם. כך נראה.

אך נתתי לבי להתבונן בדבר,

ונקבעה בי הרגשה כי טעמו של רבי עקיבא ופירושו מפליא את הלבבות יותר מפירושו של רבי אליעזר.

כי ענני כבוד, אם שגב עניינם

ועוצם סודם,

הרי לא נתייחדו לכל יחיד ויחיד מישראל באופן עצמי,

אלא זהו עניין שנעשה עבור כלל ישראל כולו,

מחמת שמעם סגולתו, ככלל.

כל יחיד נהנה מכוח זכות הכלל וניזון מקופת הציבור שזכו כעם לאותם ענני כבוד.

אמנם דבר זה לכשעצמו מעלה גדולה ונשגבה,

אולם ברור ללא ספק כי הכלל כולו היה זכאי וראוי לנס שכזה להיות מוקפים בענני כבוד בהיותם מחנה ה' הצועד אחריו בארץ לא זרועה.

אך עדיין אין אנו למדים מכאן את אהבתו יתברך

לכל יחיד ויחיד מישראל באופן נפרד.

כי אם על האהבה נמסכת מכיסא כבודו, על הכלל כולו בהיותו עם סגולתו.

אבל כאשר בא ריבי עקיבא ומלמדנו כי בסוכות ממש הושיב הקדוש ברוך הוא ישראל במדבר,

שכל יחיד ויחיד הקים לעצמו ולבנה ביתו סוכת עץ בפני עצמה, מן הדבר הזה יש לנו ללמוד אהבת המקום

לכל יחיד מישראל.

כי בזאת ראה כל אחד ואחד ניסים ונפלאות

המושפעים עליו מן השמיים בהשגחה פרטית.

מאפשר לו הקדוש ברוך הוא הקמת סוכה במדבר,

בסידור כל הדרוש לבניינה וכל הנצרך להקמתה,

כגון עצים, יריעות,

כלי מלאכה,

לעשותה ולהתקינה כפי טעמו ודעתו עד שתעמוד על תלה,

תמלא את יעודה כמחסה ומסתור מפני החמה היוקדת במדבר הגדול וכמגן בחומה מפני כל מיני שרצים וזבובים השורצים במדבר,

ובזאת ראה כל אחד מן העם הנהגה פרטית כלפי כל יחיד ויחיד באופן נעלה ומיוחד,

והראה בזה חיבתו הנפלאה של אב לבנים.

בעלותינו על ליבנו את זיכרון הסוכות ממש אשר ישבו בהם אבותינו במדבר,

נלמד להבין איך כל אחד מישראל זכה להנהגה למעלה מדרך הטבע,

כאשר הומצאו לידו מן השמיים כל הנדרש לו לצורך עשיית הסוכה,

ובזה נתעלה במעלות האמונה ונקבע בליבנו לדורות אמונה שלמה באהבת השם את עמו,

אהבת הכלל ואהבת הפרט.

זה מה שנאמר כאן, וראיתי עוד טעם.

מה אמר בעצם רבי עקיבא?

שעשה להם סוכות ממש.

לכאורה, כמו שאמרנו, זה פחות.

אבל יש פה דבר אדיר.

מה הדבר?

כשעם ישראל עשו סוכות ממש,

גם אם לא, נגיד,

את מה שאמרנו כעת,

אלא רבי עקיבא אומר שמעלת ישראל,

שעשו סוכות ממש,

פירושו של דבר שהם הלכו אחרי הקדוש ברוך הוא בלי שום שאלות.

זכרתי לך חסד נעורייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה,

שאין שם שום הכנה לשום דבר.

לא זרע,

לא אוכל, לא בגד,

שום דבר.

והם הולכים ולא שואלים שאלות מיליונים עם ילדיהם.

אז החג נקבע לזכר הסוכות, אומר רבי עקיבא,

שעם ישראל עשו.

הם לא ציפו שהשם ישוחח עליהם בענני כבוד.

הם הלכו על דעת שהם יבנו סוכות ממש.

ואם ככה, אז יש פה חג עכשיו,

שאנחנו גילינו אהבתנו לקדוש ברוך הוא.

לפי רבי אליעזר,

זה אהבת השם אותנו ששוחח עלינו בענני כבוד.

לפי רבי עקיבא,

זה אהבתנו אנו את הקדוש ברוך הוא.

בחג ולמעשה על זה שעם ישראל אהבו את השם והלכו אחריו בלי שאלות.

זה מתאים בשני המובנים,

ועל זה נאמר אני לדודי ודודי לי.

חג הסוכות מראה שתי אהבות.

אהבת השם

לקדוש לעם ישראל כדברי רבי אליעזר,

ולפי שיטה זאת אהבת עם ישראל לקדוש ברוך הוא, כשיטת רבי עקיבא.

וזו הבחינה של אני לדודי ודודי לי, וצריכים לזכור בחג הסוכות

כמה הקדוש ברוך הוא שמח בנו ואנו שמחים בו,

ומוכנים ללכת אחריו בלי שום שאלות.

והוא הבטיח לנו,

אשלך על השם יהבך והוא יכלכלך.

לא מספיק 40 שנה,

דוגמה ומופת שבכל יום מתרחש נס שיורד מזון למיליונים.

בכל יום ירד ל-2,000 שנה מזון, כמו שלמדנו אתמול.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, אין לו בעיה לזון ולפרנס,

רק צריך לסמוך עליו כמו אבותינו שיצאו ממצרים,

והשם זוכר להם את חסד הנעורים הזה שהלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה.

לא היה להם על מה לסמוך,

רק על אבינו שבשמיים.

אנחנו יושבים בסוכה בצל האמונה,

צילה דמהימנותא, צריכים לזכור את זה,

ובגלל זה אנחנו נמצאים בדירת ערעי על פסולת של גורן ויקב,

ושם אנחנו חיים שבוע הימים כנגד 70 שנה,

רמז וסמל,

לזה שלא נחשיב את העולם הזה אלא את חיי הרוח,

ובזה בעזרת השם נתעלה, אמן ואמן.

אמן.

רבי חנניהו בן עגשיומן.