אכלתם אותה! | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אדוני אל משה ולהרון, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה לארץ אשר נתתי להם.

ובפרשת זאת הברכה

כתוב שמה לא הלשון כמו כאן

יען לא האמנתם בי אלא על אשר מעלתם בי.

בה לא ידוע כי חטא מי מריבה

היה קטן מאוד כמבואר בכל המפרשים, בהרמב״ן, בהרשב״ם, בספורנו וכדומה.

וכן בפרשת וזאת הברכה תריבהו על מי מריבה.

פירש רש״י זיכרונו לברכה נסתקפת לו לבוא בעלילה

הרי כי החטא קל מאוד

ועם כל זה נאמר עליהם דברים מבהילים לאוזן שומע.

ונודע מה אמר חכמים זיכרונו לברכה על שלמה המלך עליו השלום שהיה בוחר להיות כל ימיו גורף ביבין רק שלא יכתוב עליו בתורה.

הרי כי לכתוב גנאי בתורה שהיא לנצח נצחים בלי תכלית ובלי גבול אין עונש גדול מזה.

ומה גם לשונות מבהילים אוזן שומע על רועי ישראל

שעל ידו ניתנה התורה ועליו כתוב על אשר מריתם

קרוב למילת ויאמרו הנאמר על דור המדבר מבהיל ומחריד.

ויפלא איפה מה זה ועל מה זה.

אבל העניין כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה

ופליאי וכי חוטא נשכר שלא ידקדק עמו.

מה מי שחוטא דווקא יוצא נשכר מן העניין שהשם לא מדקדק עמו ודווקא מי שסביביו אז הוא מדקדק עמו?

אמנם ביאור הדבר כי החוט השערה אין זה רק מחמת הדבר הרחוק נראה קטן.

כמו הכוכב היותר גדול נראה לנו קטן באשר

רחוקים אנחנו ממנו אבל המתקרב אל הכוכב יראה כי לא קטן הוא.

וכן בזה לחכם אשר צעד הלאה ונתקרב אל החוכמה יבין כי לא דבר קטן הוא אבל גדול מאוד.

אנחנו אומרים וסביביו נסערה מאוד כאילו זה סערה.

דבר גדול מאוד מי שיתקרב לחוכמה לדעת כמה זה הדבר לא קטן בכלל.

לא שהדבר הוא קטן כמו חוט השערה.

לכן כל אדם בעולם החוכמה שיבוא למרחק זה יבין היטב שלפניו ההפסד הגדול.

לכן משפט החוכמה המתפשטת

לפנימיות העניינים היא תבין את גודל החסרון גם לדבר שנדמה יותר דק.

זה מה שמצינו בתלמוד כמה פעמים שהוכיחו זה את זה בגלוי

כאילו כיוונו לקנטר חלילה. לא כן הוא.

אבל התפשטות החוכמה היא המקנטרת בעם.

כי אורייתא היא כמרתחה בעם.

פירוש ההתרגשות בהכרת חוכמת התורה מדברת מתוך גרונם והיו תוקפים אחד את השני לפעמים זה נראה כאילו קנטור אבל זה התורה והחוכמה המתפשטת לא נותנת להם את האפשרות זה הביטוי המינימלי כמו שאומרים שיכולים לבטא את מה שהם מרגישים.

סוף דבר הדברים האלה ארוכים מאוד מאוד.

השם יעזרנו להינצל מחמורות וקלות כי הכל חמורות

וצריך להינצל מיום הדין ליום התוכחה

ובזה לעבוד את השם בהשכל דעת ובדקדוק.

אל יחשוב אדם שחטא ממי ריבה איננו בידו.

נהפוך הוא.

הנה הוא חוטא במי מריבה רחמנא לציון כל ימי חייו.

הרי מהי החטא שלהם? דיבור.

דיבור. ודיברתם בן הסלע.

מה היה חטא? דיבור.

ולא, אין אנחנו מבינים.

אין אנחנו מבינים מה קידוש השם שגרמו שלא נתקדש עם שמים על ידי הדיבור יותר מהקהל.

אם אני הייתי מסוגל עכשיו על ידי הקהל להוציא מפה עכשיו מים, מישהו לא היה מתפעל מזה?

ואם הייתי אומר שיצא מים, נו,

בסוף מה, זה נס וזה נס.

כאילו, מה ההבדל כל כך?

אם כן,

אם זה על ידי דיבור נמנע,

נמנע קידוש השם,

מי שמרפא את עצמו מדברי תורה,

מי שמרפא את עצמו מתפילה,

מי שמרפא את עצמו מקיום התורה בין אדם למקום, בין אדם לחברו,

בדיני ממונות, במידות,

כמה, גם בכשרות בפרט,

כמה הוא גורם מניעת קידוש השם שהיה יכול להיות על ידו,

ולא נראה עונשם של אדירי עולם.

בואו תראו כמה אדירי עולם בשביל חטא קל כזה,

שאף אחד לא יכול להבחין מה היה פה, מה היה פה.

הרי בסוף מה כתוב? ודיברתם על יצחק ונתן ממנו.

אז כאילו, מה תכלי איזשהו ייתן ממנו? נתן ממנו.

מה זה משנה אם הכה או אם דיבור? נתן ממנו.

אני רוצה שתיסע ותיתן לו, איך קוראים לו, את המכתב.

ואם טסתי,

ואם הלכתי ברגל ונתתי לו את המכתב, רציתי שנותן לו את המכתב, מה זה משנה? אז אמרת שאני אסע, לא נסעתי.

לקחו אותי טרמפ, נגיד. נו, מה?

כאילו, אם התכלית היא זאת והיא יצאה, אז מה זה משנה באיזה דרך?

ככה זה לכאורה נראה.

הרי תכל'ס הכל נעשה,

ואף על פי כן.

חטא קל כזה,

ועוד מעט נכתב עליהם.

לא האמנתם בי, מעלתם בי, ויאמרו, ממריא אם הייתם.

יא בה ביי.

ואנחנו, מה נאמר ומה נדבר?

ועל אחת כמה וכמה מי שמחלל שם שמיים בפועל, חלילה, רחמונא נצלן.

אז מה דינו של מי שמחלל שם שמיים בפועל, רחמונא נצלן?

אז זאת אומרת שלא יחשוב אדם

שמה לנו ולזה, מה זה וזה וזה.

גדולי עולם בדרגות הכי גבוהות, בדרשות האחרונות שאנחנו מדברים.

אהרון שהיה רק נטפל, נטפל לעובר עבירה לאחיו שנטפס בעוון, הוא בעצם לא חלק מזה בכלל.

ולא יצא נקי.

והוא קדוש עליון והכל והכל.

משה בעצמו, מה עשה? נו, אז מה זה עשה? והוא גם מבין.

אור החיים מסביר ככה באריכות מה הייתה שם הטעות והיה סיבה לטעות,

וכולי וכולי. כאילו כלום דק מן הדק, ואין ויתורים.

אין ויתורים ממילים קשות בתורה.

חבל על הזמן.

למה? כי אדם לא מבין מה גודל חטא. פה זה נראה אצלנו קטן,

אבל כשמגיעים לעניינים העליונים,

כשיוצא מפיו של הקדוש ברוך הוא דרישה או בקשה,

אז כשהוא אמר משהו, כשהוא אמר משהו הוא התכוון למשהו. למשהו בדיוק משהו.

לא משהו דומה למשהו.

משהו בדיוק

מה שבח

של אהרון תמיד נאמר שלא שינה.

כאשר ציווה השם שלא שינה,

אז לא רק שלא שינה מדבר השם, שזה פשוט לכאורה, בטח שלא ישנה,

אבל גם על זה כתוב שלא שינה,

אלא גם לא שינה מהתפעלות ומהעמידה ובאותה רמה של קבלת המצווה ועשייתה.

לא שינה.

ועם כל זה, וכל הדרגות והכול, אבל כשיש איזה משהו קטן,

אצלנו נראה קטן, אבל זה לא קטן.

זה בכלל לא קטן.

בפנימיות החוכמה זה בכלל לא קטן.

לכן התורה מדקדקת לומר בדיוק מה היא רוצה.

ואנחנו צריכים לעשות מה שהיא רוצה.

ועל זה נאמר שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.

זה אפילו אם הוא עושה הכל טוב,

וכל המצוות טובות, רק במצווה אחד מכל הטוב, מ-999 חלקים של הטוב, היה חלקיק אחד לא טוב.

זה נקרא חטא.

חטא זה לשון חסרון.

אני ובני חטאים,

אמרה בת שבע לשלמה, זה אני ובני חסרים.

כי נחסרת המלכות שהבטחת לשלמה בני.

חטאים זה חסרים, חטא זה חסרון.

אז אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא בטוב,

ולא יהיה לו חסרון בטוב שלא יהיה שלם לגמרי.

אז גם על זה זה נקרא ולא יהיה חטא.

אז זה לא פשוט.

אנשים חושבים, מה הבעיה, מה אכפת לי? הוא אוכל ככה, והוא אוכל, והם אכלו, והם אוכלים אותה,

וכולם אוכלים, מה אתה רוצה ממני? אין דבר כזה.

אין לך שום הגנה, חביבי, אתה לא יכול להתלות באף אחד.

אתה צריך לבדוק בעצמך.

לא בדקת מרגע שאמרו לך ויש חשש,

אתה מסתבך, לא יעזור לך.

לא יעזור.

יש לך על מי לסמוך יותר מאשר משה רבנו?

והנה אהרון שנטפל למשה רבנו, לא יהיה חלק מזה, רק צמוד אליו, כמו שאומרים.

ומשה חטא בו ודיברתם אל הסלע, נענש אהרון.

נו,

אז מה הוא יכול להגיד?

תגיד לי, יש לי עוד על מי לסמוך יותר?

הרי הקב' ברוך הוא מעיד עליו בכל ביתי נאמנו,

ואומר פנים אל פנים אדבר בו,

ואומר במראה ולא בחידות.

אין לך מי יותר קרוב לכזומן, אין לך מישהו עליו דיבר בכזומן,

אין מי סומך עליו, אין מי שלמר עליו ובדיק כמו משה.

מה אתה רוצה עוד ממני? עשיתי מה שמשה רבנו אומר.

כן, אבל אם משה רבנו בעצמו נכשל,

ואתה נטפל אליו,

אכלת אותה גם.

אז אתה לא תוכל להגיד,

מה, אבל הרבנים האלה אוכלים, ואלה אוכלים, ואלה אוכלים, מה אכפת לי, הם אוכלים, אז אני גם אוכל.

כן, אתה אוכל אותם.

כי אם אם היה שגגה מלפניהם,

זה לא פוטר אותך.

לא פוטר.

אשר נשיא

כי יהיה חטא, אשרי הדור של נשיא חוטא ומביא קורבן.

אז יכול להיות נשיא שיהיה חטא.

נשיא ישראל, לא פרס.

אז זאת אומרת, אין הגנה ואין הצלה.

מי שרוצה להתעלם, לעצום עיניים,

כמו שאמרנו אתמול בשאול,

המשל אומר שהעיוור אומר

בחברת העיוורים אני נמצא, מה שיקרע אותם יקרע אותי.

כן, אבל על מי אתה סומך? על העיוורים כמוך.

ומה העיוור כבר יכול להושיע אותך?

אתה לא בדקת, גם הוא לא בדק, וסמוך על סמוך כולם סומכים.

תאכלו אותה בתיאבות.