שבירת הכלים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויעש משה

נחש נחושת,

ויסימהו על הנס.

והיה אם נשך הנחש את איש,

והביט אל נחש הנחושת וחי.

דרש להן מקרא זה,

וכיתת נחש הנחושת אשר עשה משה,

כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטטרים לו,

ויקרא לו נחושתן.

הגמרא בחולין זן שואלת, אפשר בא עשה ולא ביערו,

בא יהושפט ולא ביערו,

התנחה של נחושת.

בא לא כל העבודה זרה שבעולם עשה ויהושפט ביערום,

אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו.

אז איך ייתכן שעשיו יהושפט, שהיו מלכים צדיקים,

איך יכול להיות

שלא ביערו,

ובא עכשיו חזקיה ומבער,

התירוץ אל המקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו.

לפני יומיים נתנו שיעור על זה בהרחבה.

מה זה מקום לטעות ומה זה מקום להתגדר, שהרבה מחליפים בזה.

עכשיו זווית אחרת.

יש להתפעל מאומץ רוחו של חזקיהו

לשבור את נחש הנחושת שעשה משה על פי הדיבור,

על פי הקדוש ברוך הוא.

והיה זכר לנס שנעשה במדבר.

ולא נס גרידא, אלא נס בתוך נס.

זה לא סתם נס, זה נס בתוך נס.

שמי שנושך על ידי הנחש,

הסתכל בו בנחש הנחושת ונתרפא.

על אף שמדרך הטבע הדבר שהזיקו עלול לסכנו כשיביט בו,

כמו שכתב הרמב״ן.

אז זה נס בתוך נס.

לא רק שזה לא מזיק, אלא זה מרפא.

והנה כאן

שודדו המערכות,

ועצם צורת הנחש שנשך בו

נהפך לסיבת רפואתו.

ועל אף שבמשך הזמן עשאוהו לעבודה זרה,

בכל זאת היה לו לחזקיהו ללמוד ממעשה אבותיו, עשבי יהושפט,

שכפי הנראה נרתעו מלפגוע בו בנחש הנחושת,

כי משה בכל אופן עשה את זה לנס,

ובכל זאת לא שם חזקיה לב לכל זאת

וכיתת אותו אחרי שכינהו שם גנאי של נחושתן.

האמת היא שחזקיהו אמנם צדק בפעולתו,

והנביא משבחו על כך.

ומה שלא כיתתו קודמיו את נחש הנחושת, מסבירה הגמרא,

שהניחו לחזקיהו מקום להתגדר.

ומפרש אמר שם,

שלא שהייתה בכוונה, חלילה, שניחו קודמיו,

אלא שלא הרגישו בדבר,

ורק חזקיה הרגיש בזה,

ולכן הוא הרגיש חיוב לפעול בזה.

אז יש כאן התבוננות נפלאה,

שהרי עצם הדבר שקודמיו לא נקטו פעולה בעניין זה של הזמרים הפסולים, אה, של נחש הנחושת,

אז זה הכביד את הניסיון על חזקיהו,

שהרי המקום לטעון אם הצדיקים הראשונים לא מצאו לנכון לעשות כך,

יש פה חשש של יהירות מצדך אם תעשה אתה.

במאמר מוסגר, אתמול הייתה חתונה שיהני ומרחיק משיח הופיעה והיה בתערובת, כמובן, בריקודים, כולם רוקדים מעורב,

וגם רקדה לידו החשפנית כזאת עם בגדים חשופים לידו על הבמה בהשתוללות פרועה וכולי.

אז עלינו, זה עכשיו לאתר, למראה עיניהם של אלה שחושבים שהזמרים הפסולים הם כשרים, בפרט הרבנים שלהם.

והאמת שהצדיקים הראשונים היו פטורים מזה,

היות ולא הרגישו בדבר ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

אולם על חזקיהו, שכן הרגיש בזה,

הייתה רובצת מלוא האחריות,

אם היה טומן ידו בצלחת ונלאה,

לנקוט בפעולות נמרצות לבחר את הרע,

הייתה לו בעיה עם זה,

כי עליו רובצת האחריות, אם אתה מרגיש.

ואדרבה, הסיבה שנעלם כל העניין מעיני הראשונים הייתה מן השמיים,

כדי שיבוא חזקיהו וייטול שכרו ויתגדל לעיני בני דורו.

אני לא מאמין שבאותו רגע הוא תגדל, לקח זמן עד שהם עכלו את מה

שהוא עשה.

כמו כן, רבנו הקדוש בשעתו

הנהיג כמה חידושים,

כגון מה שהתיר בית שאן וביטל את המנהג הקודם, כגון שתיקן שלו לקבל תשלום מגזלנים, שעשו תשובה,

גם שינה את דרך הלימוד שעד זמנו עסקו בעיקר במשנה,

ורבי הדגיש את לימוד הגמרא.

כך, בכל תקופה ראו חכמי ישראל לחדש דרכים בעבודת השם,

בדבר שהייתה השואה צריכה לו,

וכדי לגדור את חומת הדת ולתקן את הפרצות.

ובהקדמת חובת הלבבות הוא מתפלא על מה שלא חיברו ספר על חובת הלבבות,

על חובת הלבבות, מצוות שתלויות בלב,

על אף שחיובן ברור מדרך השכל ומפורש כמה פעמים בתורה.

ועל כן אזר מותניו לקראת משימה זו,

אפילו שאף אחד לא עשה עד ימיו.

והחפץ חיים שריכז את כל ללקות לשון הרע, מה שאף אחד לא עשה עד ימיו,

וכן כאלה.

ואיתה במסקנת הגמרא בברכות למד ה' שרבים עשו כדברי רבי שמעון בן יוחאי, ולא עלתה בידם.

אבל כדברי רבי ישמעאל להנהיג בתורה מידת דרך ארץ,

עלתה בידם.

אז רבי ישמעאל הנהיג בתורה מידת דרך ארץ, שיעשו מלאכה גם,

וזה עלתה בידם.

וזהו מעיקר הדין.

ברם, בדורות אלה הרבה יותר קשה לקיים את דברי רבי ישמעאל,

ממה שלקיים את דברי רבי שמעון בן יוחאי.

דהיינו היום יותר קשה אפילו לעבוד וגם ללמוד.

וכבר אמר הגאון רבי ישראל, זכר צדיק ברכה,

שאין לנו ברירה ומוכרחים להיות פרושים.

אין לנו ברירה.

אף על פי שבזמנים כתיקונם עדיף לעשות כדברי רבי ישמעאל ולעסוק גם במלאכה,

וכן הנהיגו הגדולים בתקופה האחרונה לעסוק בתורה לבד ולפרוש מעסקי העולם הזה,

כי אנשים לא יעמדו בזה.

זה לא רק זה, יש גם את הבחינה,

לא רק הניסיונות שיש היום בעבודה וכו' וכו', יש גם את הבעיה שצריך לכוון שכל מעשה שהוא עושה במלאכה,

זה לא הוא עושה.

כי אם הוא יחשוב שהוא מביא את הפרנסה,

הנה עשיתי עסקה, הנה עשיתי זה, ראית איזה קומבינה, סגרתי את הזה וזה,

זה כפירה.

כי זה כוחי ועוצם ידי.

ומי יכול לעמוד בזה שהוא באמת עובד, עובד, ואחר כך עושים עוד שעתיים,

ואחר כך עוד שלוש,

ואחר כך עוד ארבע, בשביל לעשות עוד חצי כסף, הוא חושב שזה הקדוש ברוך הוא הביא לו.

צריך להיות במדרגה אדירה של מלאך, שהוא בכלל,

הוא מבין הפוך ממה שהוא עושה.

זה ניסיון גדול מאוד.

אז גם מסיבה זו עדיף ללמוד כל הזמן,

בשביל לא להיכשל באפיקורסות.

רבי ישראל בעצמו שאר חכמי המוסר אחריו הדגישו והנהיגו לימוד המוסר בהתפעלות,

יחד עם התבוננות במילי דה-עלמא.

למרות טענת המתנגדים אז, שהייתה התנגדות גדולה לתנועת המוסר,

שהם טענו שייגרם מזה ביטול תורה,

משום שראו שזהו קיומה של התורה והשעה צריכה לכך.

והוא הבחין, רבי ישראל,

שנתקררו הלבבות ונתרחקו מיראת שמיים

ולא נתעוררו כל הצורך מפשוטי המקרא ומאגדות חכמים, זיכרונם ברכה,

שזה היה מספיק לכאורה, כמו של חזון איש.

הוא לא הקדיש זמן ללימוד מוסר בנפרד. בתוך אגדות חכמים ובתוך הגמרא עצמה הוא כבר קיבל את כל המוסר שצריך,

אבל צריך להיות מדרגה של חזון איש.

אם לא, אם אתה לא תלמד מוסר כל יום שעה מינימום,

לא תעבור תחצי יום בלי לעבור עבירות או כיוונים הפוכים.

והבין שנחוץ לעבוד במיוחד על הכשרת הלבבות בקניין היראה.

זה החולשה של הדור הזה, שהוא לא מתעסק במוסר,

ולכן ככה הוא נראה ולכן ככה עוברים על איסורים דאורייתא בפרהסיה, אפילו רבנים גדולים.

לא לחינם נקראו חכמי ישראל עיני העדה,

משום שעליהם מוטל התפקיד להיות ערים לכל סכנה חדשה,

ומן השמיים מעוררים אותם על תיקונו של הכלל.

על כן,

שומה עלינו ללכת בעקבותיהם ולקיים דבריהם,

באף שנראים לפעמים כדרכים חדשים,

משום שמן השמיים הניחו להם מקום להתגדר בו.

ומה שרואים שלפעמים הרבה נמשכים לדרך אחרת ולא מקבלים עליהם את מרותם של מנהיגי הדור,

אין להביא ראייה מזה לצדקת דרכם של אלה שלא נשמעים.

והוא דומה, למשל, לחכם על העיוור,

שמרגיש את עצמו בטוח בחברת קבוצה גדולה של עיוורים, והוא אומר, ימצאייני מה שימצאייני,

למרות העובדה שכולם עיוורים כמוהו.

אז עיוור בחברת עיוורים, הוא אומר, מה יכול להיות? מה שיקרה להם יקרה לי.

טיפש, הם יכשלו ואתה תקשר איתם. מה אתה, על מי אתה סומך? על עיוורים כמוך?

אז מה שאנשים לא מקבלים את הדעה

שאומרים להם מה שצריך לעשות,

בגלל שהם אומרים, הרבה לא נשמעים וכולי, אז אני בין אלה, ומה שיקרה להם יקרה לי,

זה בדיוק כמו המשל הזה.

הסבא, זכר צדיק וברכה, כשעמד על הפרק עניין ציבורי נחוץ,

תרם סכום גדול בשעה שהיה שקוח הוא בעצמו בחובות של הישיבה.

היה לפלא.

וידעתי אני שהדחקות הייתה אז כל כך גדולה,

עד שהיו יושבים בחושך מפני חוסר פרוטות לקנות נפט.

מאחר שכבר סרב החנווני להקיף.

ככה היו נראים הצדיקים שעבדו את השם בתמימות,

ולא באו בטענות על קיפוחים מדומים שמקפחים אותם. היום כולם מתלוננים, מגיע לי, לא נתן לי,

הוא לא מתייחס אליי,

הוא משנה אותי מן הבריות, הוא עושה ככה, הוא עושה ככה, כאילו הכל תלוי בהתייחסות של אנשים לקיום עבודת השם.

כל אחד צריך לעבוד את השם, יש אנשים, אין אנשים,

מכבדים, מזלזלים,

נותנים, לא נותנים, מפרגנים, את מי זה מעניין?

כל אחד צריך לעשות עבודת השם, כאילו הוא לבד באוסטרליה.

מה הקשר אם יש אנשים, אין אנשים?

אז צריכים להיות שמחים לעשות רצון קונם בכל צורה שנדרשה מהם. אז שמחים לעשות רצון קונם, לא שמחים אם אנשים מפרגנים או לא.

קונם שמח או לא שמח? זו השאלה.

ועליהם, ועל כיוצא בהם, בצדק נאמר, וכעלה צדיקים יפרחו.

אז רואים שהסבא תרם

סכום גדול בשעה שהוא שקוע בחובות

גדולים של הישיבה, וזה היה לפלא.

למה לפלא? כי אם אין מי שמרים את הכפפה,

מישהו צריך להרים את הכפפה, מה לעשות?

אז רואים מפה שחזקיה המלך מתווה לנו דרך.

שאפילו שאבותיו, שהיו כשרים,

לא ביערו.

את מה?

את הנחש-נחושת. שמה?

שמשה הוא שעשאו.

ושהוא היה נס, בתוך נס.

אבל כיוון שהוא ראה שכבר משתמשים בזה לרעה,

דהיינו שעובדים את זה כבר כעבודה זרה,

וקרא לו נחושתן, לשון זלזול,

אז הוא קיטט אותו.

מאיפה הוא למד לעשות כזה דבר?

בסדר, הניחו לך מקום להתגדר, אז מאיפה אתה עושה כזה דבר? לשבור את הכל ולעשות ככה? מאיפה אתה לומד את זה?

משה רבנו.

משה רבנו שבר את הלוחות.

מאיפה? איך אתה יכול לעשות כזה דבר? לשבור את הלוחות? מעשה אלוקים הם מה. זה לא מעשה משה, זה כבר מעשה אלוקים.

זה מעשה אלוקים שאם אתה מוריד את הלוחות, אז אף אחד כבר לא ימות.

ולא יהיה שלטון של המומות עלינו?

והתורה לא תהיה נשכחת?

ועוד הרבה מעלות.

איך אתה יכול לשבור?

משה רבנו מבין, שעה שעושים חגל למטה,

זה לא הזמן לתת תורה עכשיו.

זה יהיה קטרוג, איום ונורא.

כי אחרי שהתורה תרד, אוי ואבוי, מה יהיה? לא יישאר אף אחד מהעם.

וה' אמר לו, יישר כוחך ששיברת.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הודה לו על מעשיהו.

אז לפעמים צריך לשבור את הכלים.

כששוברים את הכלים, זה העמדת התורה.

רבי יחנן, אני אומר, אנשי אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה כל מסוים.