ההכרה באמת מחייבת מעשה

- - - לא מוגה! - - - 

קהלת אומר,

אם יוליד איש מאה

בשנים רבות, תחיה ברב שיהיו ימי שניו,

ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא הייתה לו,

אמרת איתו ממנו הנפל.

אם יוליד איש מאה זה קין שהוליד מאה בנים.

ושנים רבות תחיה,

שחיה שנים הרבה.

ונפשו לא תשבע מן הטובה

שלא שבע נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם.

וגם קבורה לא הייתה לו,

שהיה תלוי ברפיון.

דהיינו שעוד לא נגמר דינו.

הוא בא מבול ושטפו.

בתום ממנו הנפל

זה הבל אחיו שנפל הרוג וקבורה הייתה לו.

עד כאן המדרש בקהלת רבה.

עולה השאלה,

למה לא לקח קין את אשת הבל לייבם אותה

ולהקים זרע לאחיו?

לאחר שהתחרט על המעשה,

מעשה של הזדון,

של רציחת אחיו,

ואחרי שבכה על עוונו

וקיבל את עונשו,

לכל הפחות

צריך היה לנסות לתקן מה שעדיין יש בידו לתקן.

כיוון שקיבע את נר נשמתו של אחיו הצדיק

והפסיק את פתיל חייו הצעירים,

היה לו לפחות לעשות פעולה להקים שם אחיו

ולהנציח את שמו וזכרו.

למה אפוא לא עשה זאת?

ועוד,

הלא כוונתו להרוג את הבל נבעה

גם מרצונו לשא את אשתו של הבל שהייתה יפה מאוד.

והלא עתה באה לו ההזדמנות

למלא את אהבתו.

אולי יש לומר

כי קין, אף שהתחרט וחזר בתשובה,

הלב הרע שלו עוד לא תוקן.

בין לחקור ולשרש את הרע בפעם אחת,

אלא צריכים לעמול ולעמוד על זה זמן רב.

הוא אומנם יכול להתחרט ולקבל על עצמו לנהוג מעתה ואילך בזהירות גדולה,

שלא לחזור פעם נוספת על אותה עבירה,

ושלא יקרה לו שוב מקרה כזה,

אבל כדי לרכך את הלב צריך לעמול הרבה זמן ולהשקיע מאמץ רב,

שהרי מצינו שהרוצח

לא יישא כפיו,

שנאמר ידיכם, דמים מלאו,

והרמב״ם פוסק, אפילו אם עשה תשובה.

כהן שרצח את הנפש

לא יישא כפיו,

אב הוא עשה תשובה,

כן,

לכאורה למה לא יהיה נושא כפיו כשעשה תשובה?

אלא כפי שאמרנו,

תשובה הוא עשה, וקיבל על עצמו לא לחזור לסורו,

ולהיזהר שלא יקרה לו עוד מעשה כזה.

אבל לבוא לברך את עם ישראל,

זה לא ייתכן.

שבין לילה הוא כבר נעשה לאוהב ישראל.

מי שליבו נתן לו לשפוך את דם חברו ולכבות את נר נשמתו,

לאלמן את אשתו ולייתם את בניו,

מליבו כאבן דומם בעת ששומע צעקות והנחות

בתחנונים של הנהרג שמתחנן אליו,

ואין לו אוזן קשבת.

אדם כזה, אי אפשר לו להפוך עצמו בשעה אחת,

ועליו להתייגע ולעמול ימים ולילות רבים עד שיתרכך ליבו,

עד שיעביר את הטומאה מליבו ויקבל לב חדש ורוח נכון.

לכן, אפילו לאחר התשובה,

עדיין צריך כהן תיקון גדול.

עליו לברוא לעצמו לב חדש.

לזה דרוש זמן רב וטיפול ממושך,

כי עדיין נשאר בליבו הרבה טינה,

אפילו לאחר שהרג את אחיו.

והלא באמת,

לא מצינו שקרא אחד מבניו על שם אחיו הבל.

מאה בנים יש לו,

והוא לא קרא לאחד על שם אחיו הבל.

כי עדיין בוערת בקרבו אש הקנאה והשנאה נגדו.

ובוודאי שהוא רחוק להיות מסוגל לקחת את אשת אחיו

ולהקים זרע על שם אבן.

ובשביל זה העריך הקדוש ברוך הוא את חייו של קין.

הוסיף עליו שנים רבות על ימי חיי אביו אדם.

תשקו שנים.

726 שנים.

ולאיזו תכלית

הכל כדי שיוכל לתקן

את החטא.

לעקור את השנאה מליבו.

ללבן את נפשו.

על ידי סיגופים

ועל ידי שיהיה נע ונד.

כי כובד רשעת ליבו היה כל כך רב

עד שצריך לתיקון ולליבון שנמשך מאות שנים.

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים,

ובה תלמיד אחד שאל אותי דבר כמו בן ששואל את אביו.

אמר לי, מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולם,

שרבו ימיהם

והאריכו ימים ושנים?

אמרתי לו, בני, בשביל ככה האריכו שנים,

כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדיים זה עם זה.

ככה מובא בתנא דבי אליהו,

טזן.

כזו הייתה כוונת הקדוש ברוך הוא.

להאריך את חייו של קין,

כדי לתת לו סיפק והזדמנות להתחרט יותר על מעשה הרציחה של הבל,

לתקן וללבן את ליבו הרע.

והנה מצאתי

בספר באר מים חיים שמקשה כן.

למה לא נשא קין את אשת הבל אחיו ליבמה?

הוא משיב כי קין היום עוניין

ששם הבל אחיו יישכח מפי כולם,

כדי שלא יקטרג.

ולא יהיה קטרוג עליו בכל פעם שמזכירים את שמו.

ולכן לא קרא אף בן אחד ממאה הבנים שלו

על שם אחיו הבל, גם כן מהטעם הזה.

אז רואים גם אם אדם שם בתשובה,

עדיין זה לא אומר שהוא עקר את המידות שלו.

ובלי עקירת המידות,

התשובה היא לא שלמה.

כשהקדוש ברוך הוא יאריך את ימיו

של קין,

בשביל שיספיק

ויזכה

לתקן גם את שורש המידה הרעה שהייתה לו.

ואת זה הוא לא עשה.

מידות קשה מאוד לעקור.

וזה עיקר העבודה שיש לנו בחיים.

והגרו אומר שאם אנחנו לא עושים זאת, למה לנו חיים?

זאת אומרת, זה לא מספיק מעשים חיצוניים

או חשש ופחד מפני הדין,

אלא צריך לעבוד על המידות

בשביל לתקן אותם.

ואתמול למדנו

שאם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבוא לחוק את חג הסוכות,

לעתיד לבוא, כמו שכתוב,

בהפטרה,

ולא עליהם תהיה המגפה.

ודאי שכל מי שלא יבוא באחרית הימים

מהעמים שיוותרו

בשעה שתבוא הגאולה,

לעלות להשתחוות לפני השם יתברך בחג הסוכות, שהשכינה שורה בבית המקדש,

הם יגופו במגפה ויהיה להם נמק וימותו.

ולמה זאת?

משום שכל העולם

יכירו את האמת, יכירו את גדולת השם יתברך, וידעו את אלוהי האמת, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

אז ממילא כולם צריכים לעלות ולהשתחוות לפני השם, כמו שאנחנו אומרים, יכירו וידעו כאילו לשבי תבל,

כי לך תכרע כל ברך, תשמע כל לשון לפניך,

יפולו ויכרעו ויפולו.

ולכבוד שמך יכריתנו, כולם צריכים לבוא ולהודות.

אמנם אין חיוב

לגויים יהיה לשבת בסוכה, ואין להם מצוות סוכה,

אבל הם יצטרכו לבוא בסוכות בשביל להודות להשם יתברך,

ואם הם לא יעשו את זה, אז תהיה עליהם המגפה.

נו, ולמה הם לא יבואו?

למה שהם לא יבואו?

הם לא יבואו

בגלל שהם לא שינו את המידות הרעות שלהם,

אפילו אם הם יכירו את האמת.

אבל המידות הרעות שלהם מושרשות כל כך, הטומאה שיש בהם, ההסתגלות שלהם לחיי ההבל והריקנות והשטויות,

לא תאפשר להם.

וכמו שכתוב, שרשעים אפילו על פתחה של גיהינום, אינם שומעים בתשובה. למה שלא ישובו? הם רואים את האמת ברור.

הם לא יכולים.

הם לא יכולים.

משום שהטומאה שולטת בהם,

והם לא יכולים.

אמרנו אתמול דוגמה פשוטה.

הרבה אנשים יש...

עם הכרה של לקום ולהתפלל בנץ, זה טוב מאוד.

הם אומרים, אני רוצה מאוד.

והם שמים גם שעון.

יש כאלה שמים שלוש,

שלושה שעונים.

ולא קמים. למה? הגוף לא נותן.

הגוף שולט עליהם.

היצר הרע לא מניח להם.

זאת אומרת, הם מושרשים בשינה.

אז הם לא קמים.

אבל אם יפתחו להם ממון גדול,

אז הם כן ימומו. איך זה?

כי זה הם כן מורגלים. לרוץ בשביל כסף הם רגילים.

אז לכן זה לא משנה באיזה שעה.

אז אם יש ממון הם כן יקומו.

אבל אם יש תפילה, בשביל תפילה לקום,

זה עדיין,

בהכרה יש,

אבל הגוף עוד לא מסכים שבשביל זה כדאי לקום.

אפשר לקום יותר מוחד.

לא נורא.

וגם אם מאחרים קריאת שמע אז מקבלים שכר כקורא בתורה.

זה לא...

אז ככה זה אדם שהוא מושרש בעבירות.

שם עיקר העבודה שצריך לעשות. אם לא עושים את העבודה הזאת כמו שצריך,

אז האדם יכול להישאר בהמה כל ימי חייו,

יכול להיות בטומאה.

הוא חזר בתשובה.

הוא פשוט רק לא חוזר על המעשים.

אבל מקננת בו הטומאה,

ולא שרה ממנה האיבלת.

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ אדר,

כפות מרים וענף עץ עבוד וערבי נחל.

ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים.

בזכות ולקחתם ביום הראשון

אני נגלה לכם ראשון.

ופורע לכם מן הראשון.

זה עשו הרשע.

ובונה לכם ראשון.

זה בית המקדש.

הוא מביא לכם ראשון.

זה מלך המשיח.

עד כאן לשון המדרש.

ביקרא רבה, ל' טו.

הדגישה לנו התורה כאן חשיבות של התחלה טובה.

אחרי שבראש השנה ויום הכיפורים עסוקים כלל ישראל בסילוק החשבונות של השנה שעברה,

ובקשת הברכה לשנה החדשה,

אחר כך טרודים בהכנות לסוכות.

ביום הראשון של החג, שאז הוא היום הראשון בשנה שאנו פנויים בו,

דווקא עס עלינו ליטול ארבעת המינים

בשבח והודאה לקדוש ברוך הוא.

ובזכות זה שאנחנו מקדימים להודות לשמו בארבעה מינים,

הובטחו לנו הייעודים הכי נשגבים.

למי שלא יודע,

אז ארבעת המינים, בשונה מכל הצמחים,

באילנות שיש בעולם,

כתוב שכל עשב יש לו מלאך שאומר לו גדל.

אבל ארבעת המינים הם חלקו של הקדוש ברוך הוא,

ואין מלאך ממונה עליהם, הם שרביטו של מלך.

ארבעת המינים האלה

הם צומחים בלי מלאך שאומר להם גדל.

זה ארבעה מינים יחידים בעולם שהם תחת השגחת הבורא יתברך.

ואנחנו קיבלנו אותם ללכת עם שרביטו של מלך ולצאת

אחרי הניצחון הגדול ביום כיפור,

שאנחנו מחופרים,

יוצאים החוצה עם השרביט.

נשאלת השאלה, מי שמשתמש בשרביטו של מלך חייבים איתם.

אבל אבינו מלכנו הוא גם אבינו,

באב שמחל,

כבודו מחול.

אז לכן הקדוש ברוך הוא מתיר לנו

ללכת עם השרביטים האלה

ולהראות את ניצחוננו על אומות העולם.

אז אנחנו לוקחים

דווקא את ארבעת המינים משם עבודה לקדוש ברוך הוא, בזכות זה שאנחנו מקדימים להודות לשמו בארבעה מינים,

ובטחו לנו הייעודים הכי נשגבים, מפלת עשיו,

בניין בית המקדש ומלך המשיח.

לכאורה השכר מופרז,

אבל לפי העבור מובן.

השכר בא לא רק מצד המצווה בלבד,

אלא מפאת היותה ביום הראשון,

שעל אף שאיננו תופסים את חשיבות העניין במבט ראשון,

אבל מונח בו עומק גדול.

מצינו אצל דיני טומאה

שיש שני מיני עלמות.

יש עליהם מקדש בקודשיו,

יש עליהם טומאה.

באמת כל אדם באשר הוא שם צריך להיזהר משני העלמות האלה בנוגע למצב הרוחני שלו.

אדם נוטה להתעלם מן המקדש,

זאת אומרת שהוא שוכח את התפקיד שלו בעולם,

שמוטל עליו לשאוף, להתאמץ, תמיד להגיע לשלמות שלו בבחינת המקדש,

כמו שדרשו חכמים, זכרונם לברכה, לפסוק

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. זה נקרא העלם מקדש, אדם

נעלם ממנו, התפקיד שלו בעולם להיות מקדש ושכנתי בתוכם.

התורה מהווה דרך סלולה לכל אחד לבנות

את המשכן בלבבו.

אם הוא הולך על פי מצוות התורה, הוא בונה משכן.

אולם, ראה זה פלא, לא רק שאדם מתעצל בתפקידו זה,

אלא מתעלם לגמרי מהחיוב המוטל עליו.

מתעלם לגמרי.

העלם מקדש.

הרי בענייני עולם הזה,

אפילו כשהוא אינו עוסק בהם,

הוא לא שוכח לרגע את תפקידו

ואת האחריות הרובצת עליו להשיג פרנסתו, פרנסת אנשי ביתו.

בכל מצב הוא מודאג,

טרוד,

חושב.

מה עם הפרנסה?

מה עם הילדים?

מה עם האישה?

מה עם?

מה עם? מה עם?

שמה אין לו העלם.

אבל במה שנוגע לבית עולמו,

שוכח לגמרי חובתו.

הוא מתעלם מן הנחיצות של בקשת השלמות לתיקון נפשו.

העלם מקדש גמור.

ומרוב שהשכחה הזאת גוברת והולכת,

אז הוא נופל לעלם שני,

שהוא העלם טומאה.

הוא אינו מקפיד על עצמו להתרחק מכל דבר רע,

שלא יטמא בו,

מאחר שהוא שכח מחובת העלייה,

כיוון שיש לו העלי מקדש לקדש את עצמו,

ומסיח את דעתו גם מסכנת הירידה והגורמים לה.

אז זאת אומרת, יש לו גם העלם טומאה.

על כן קדמה תורה רפואה למכה והדגישה

את גודל חשיבות יום הראשון

ואיך צריכים להקדישו לדברים שבקדושה,

לשבח,

להלל לקדוש ברוך הוא.

כבר בתחילת השנה

עלינו לשים הצידה את כל הדאגות החומריות.

מתחילים את השנה בהסתלקות מדירת קבע. קודם כל, תסתלק מדירת קבע.

צא לדירת ערעי.

תחיה תחת מחיצות

של ברזל וקרשים וכל מה שאתה רוצה.

ותשים מעל הראש שלך פסולת

של גורן ויקב.

ואם תעשה את זה,

אז אני איתך,

אומר הקדוש ברוך הוא, אני שוכן בסוכה כזאת.

אבל זה בתנאי

שאתה

מתחיל את השנה טוב,

בלי להיות מושרש

בענייני והוויות העולם הזה.

ומתחיל ישר במצוות ארבעה מינים,

בסוכה,

בהלל.

כל זה אתה עושה

כבר מהיום הראשון לחשבון עוונות.

לכן,

התורה מקפידה,

וקורא לזה יום ראשון אפילו שזה טו בתשרייה,

כדי להקדיש את הדברים שבקדושה,

לשבח על הלל הקדוש ברוך הוא מתחיל את השנה,

ולשים בצד את כל הדאגות החומריות.

אם מתחילים ככה,

אז מרוויחים את השנה.

מה זה שמיני עצרת?

שמיני עצרת, מעלתו גדולה מאוד מאוד. הגאון מווילנא היה שמח בשמיני עצרת יותר משבעת ימי הסוכות.

כי יש סוד גדול בשמיני עצרת.

שמיני עצרת,

עצרת זה וחנש קליטה.

שמיני עצרת קולט את כל שבעת הימים,

וקדושתו גדולה מאוד אצל הקדוש ברוך הוא.

כי בשמיני עצרת אין לנו סוכה,

ואין לנו ארבעת המינים,

ואנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא לבד בתפילה,

ומתחברים אליו,

בקדושה של כל שבעת הימים.

בשמיני עצרת זה כנגד העולם הבא.

כי המהר״ל מפראג אומר ששבעה

זה סוד הריבוי,

אבל בטבע.

בשמונה זה מעל הטבע.

זה מבחינת משיח.

שיבוא ויאחד את כל ישראל באחרית,

ויהי בישורון מלך ותאסף ראש העם יחד שבטא ישראל.

השמיני הזה הוא מקודש מאוד היום הזה.

לכן הקדוש ברוך הוא מבקש, עקבו עמי עוד יום אחד.

וזה רק עמי.

בשבעת ימי החג

היו מקריבים קורבנות כנגד 70 אומות העולם.

אז היה להם צד של הנאה והשפעת השפע משבעת הימים האלה. בשמיני אומר הקדוש ברוך הוא, אחרי שהסתלקו הגויים,

אני רוצה להישאר איתכם לבד.

כמו שיהיה באחרית הימים,

שעם ישראל יוותר לבדו וכל האומות יהיו בטלים וקלים.

אז צריכים להשקיע את מחשבותינו

בענייני הידור מצווה,

ולהמליך את הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה

ולארבע רוחות,

ובזה מתרבה בנו הדעת

וזוכים לדבקות.

נמנעים מלשקוע את מלאכת הקודש המוטלת עלינו,

להתקרב אליו יתברך

ולהתרחק מכל דבר רע עלול להצר צעדנו.

בזכות זה,

שאנו מגבירים את הדעת בראש ובראשונה,

ולא פונים למפריעים וטרדות שונות,

בזה נזכה להתגלות הדעת לעתיד לבוא,

ובזה זוכים לביטול עשיו שהוא ראש המפריעים,

בזה זוכים לבניין בית המקדש,

ובזה זוכים להתגלות משיח במהרה בימינו.

שלושת אלה הדברים אנחנו זוכים בזכות

ולקחתם לכם ביום הראשון.

אם אנחנו מוותרים על כל הוויות העולם הזה,

יוצאים מדירת קבע לדירת ערעי, עוזבים את כל החשבונות של ההבל של העולם הזה,

מתמקדים בעשיית

מצוות השם מתוך שבח והלל,

מודים לקדוש ברוך הוא

על כל מה שיש,

לא טורחים ולא טרודים

בדברים שבלאו הכי יגיעו אלינו.

אתה צריך שיהיה לך שלושה טפחים.

תבדוק שיש לך שלושה טפחים.

מכל מקום,

זה מה שיביא לנו את מה שחשבנו שזה מופרז,

אבל זה לא מופרז.

סתם שאלה כזאת.

לצפות זה אחד התנאים לקבל

תנאי משיח, אבל זה...

בוודאי, מה זה?

אחי אתה מתים.

אז לכן צריך להבין,

אנחנו יכולים לגרום

להסתלקות של עשיו.

עשיו זה אמריקה, אירופה,

אדום.

אנחנו יכולים להביא לביטולם,

להביא לבניין בית המקדש ולהביא למשיח בזכות

ולקחתם לכם ביום הראשון.

מה זה ביום הראשון?

כל דבר שהוא ראשון

וממשיכים לפי הראשון,

יש לו את הכוח של הראשוניות להחיל על כל הבא אחריו.

אם אנחנו יוצאים מהסוכות

ומשמיני עצרת

וממשיכים את העבודה לפי האופן הזה

של הסתלקות מהחומריות

ובלי ייעלם מקדש

ובלי ייעלם טומאה,

אלא זכור את המקדש וזכור את הטומאה,

אנחנו יכולים להביא לכל הדברים האלה.

כידוע שאדום אין לו מלכות.

מיוון ולפרס

היה מלכות.

לאדום אין מלכות.

אלא בשעה

שישראל נופלים,

אדום עולה.

בשעה

אדום נופל,

ישראל עולים.

במי זה תלוי? רק בנו. אמריקה זה לא מלכות?

לא.

אין להם מלכות.

מתי יש להם שם?

הם יכולים להיות, זה לא מלכות.

שופטים בעולם.

מלכות

זה רק מה שנתן הקדוש ברוך הוא.

אדום וישמע איזה והיה כאשר תריד ופרקת עולו.

אם עם ישראל

יורדים

ועושים מה שלא צריך לעשות,

עשיו מתגבר עליהם.

בשעה שישראל עולים,

עשיו יורד.

בשעה שכיסרי למעלה, ירושלים למטה.

בהפוך.

אז זאת אומרת, הנדנדה הזאת תלויה בנו. אנחנו קובעים בנדנדה.

אם אנחנו עם מעשים לא מספיק טובים, אז אדום מעלינו.

לכן, אתה צריך לדבר עם אובמבה, כאילו.

אבל אם אתה עושה מצוות כמו שצריך,

אדום ישמש אותך, ישמור עליך.

אין להם שום דבר, אין להם בשביל להתגרות באומות העולם, זה התפקיד שלהם.

אבל אנחנו צריכים לדעת שהכול תלוי בנו. אם אנחנו ניקח את עצמנו בידיים כמו שצריך,

כל אומות העולם יתבטלו מעליהן.

אבל זה תלוי רק בנו.

לאדום אין שליטה, זו המלכות האחרונה,

ואין לה שליטה אלא בזכותנו רק,

בגלל שאנחנו לא בסדר.

אם נהיה בסדר, נשוב אל השם.

הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו מעשיו,

יבנה בית המקדש,

ויבים שיצדקנו במהרה בימינו אמן.