ביעור מעשרות בערב שביעי של פסח בשנה ה-4 לשמיטה - התשפ"ו - הרב שמעון משה חי רחמים

 - - - לא מוגה! - - - 

 בשם השם נעשה ונצליח. הקדוש ברוך הוא יזכה את כולנו בעזרת השם לפסח כשר ושמח. היום נעסוק בשיעור בסיעתא דשמיא בהלכות ביעור מעשרות לשנת תשפו. מצוות הפרשת תרומות ומעשרות כוללת גם את מצוות הנתינה לאנשים הראויים לקבל את המתנות כגון כהן, לוי או עני. בשנים ששייכים בהם נתינת המתנות, דהיינו בשנים שיש בהם דין של מעשר שני, יש לנו לחלל את קדושת הפירות על מטבע. במחזור של שבע שנים בחג הפסח כמו השנה בשנה הרביעית אנחנו עושים ביעור מעשרות וכן בעזרת השם בעוד שלוש שנים בשנת השמיטה השנה השביעית גם שם נעשה מחג הפסח ביעור מעשרות את התרומות והמעשרות יש לנו להוציא מהבית לתת אותם למי שהיו אמורים לקבל אותם בזמן שבית המקדש קיים והלאה השייכים במצוות הללו של תרומות ומעשרות. המצווה הזאת נקראת בשם ביעור מעשרות. לאחר הביאור אנחנו נראה במהלך השיעור את נוסח הווידוי שאנחנו אומרים הנקרא וידוי מעשרות. ונבאר מי שיש בידו את אחד מהדברים הבאים שנאמר צריך לטפל בהם כמבואר דהיינו הדבר הראשון אם יש לאדם פירות שנקטפו לפני תו בשבט תשפו ולא הפריש מהם תרומות ומעשרות יש לו להקדים ולהפריש מהם תרומות ומעשרות הדבר מצוי מאוד למי שיש חקלאות שדה ויש לו תוצרת ביתית הוא עושה איתה כגון ענבים שעושה מהם יין, כגון שמן מזיתים, ריבות למיניהם של פירות או חמוצים. כל שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, חובה להפריש מהם. דבר נוסף, פירות מהשנה הזו, השנה הרביעית, למניין שנות העץ, לצורך העניין, הם נקראים בשם נטע רבי. הפירות הללו שכתפתי אותם מהעץ ממלות לו ארבע שנים יש לנו להקדים ולחלל את קדושתם עבור מטבע כסף ממילא פוקעת קדושתם מהפרי ועוברת אל מטבע הכסף שנראה בהמשך מה אנו עושים איתו הדבר השלישי תרומות שהיו נצרכות ליתן אותם לכהן ולא ניתנו לכהן יש לנו להקדים ולתת אותם לכהן בזמן הזה. הדין הזה בימינו שייך רק במינים שהכהן יכול להנות מהם. כגון שמן הוא יכול להדליק איתו נרות או מינים שהוא יכול לתת לבעלי החיים שברשותו. אבל שאר מינים אין חובה לתת אותם לכהן. מדוע? משום שאינו יכול להנות מהם אלא חובה עלינו לבער אותם. בהגיע זמן ביעורם. דבר רביעי ואחרון, מעשרות שהופרשו אך לא ניתנו לבני לוי, שבט לוי או לעניים, יש לנו להקדים ולתת אותם להם. האנשים שקיבלו את התרומות והמעשרות יכולים להשאות את התרומות והמעשרות בביתם אף לאחר זמן הביעור. דבר חמישי, תרומה או חלה שהפרישו אותה. יש לנו להקדים ולשרוף אותה או להשליך אותה במעטפת כפולה ומכופלת אל האשפה. דבר שישי, אם יש לאדם מטבע לחילול מעשר שני, שקל או שתי שק, לכן על זה הדרך, שהוא חילל עליו את קדושת הפירות שהיו עד כה, אנחנו נראה את אופן הטיפול כעת כיצד אנחנו פועלים איתו. את המטבע הזה. אופציה ראשונה יש לנו להשליך אל הים או לאבד אותו בצורה של שחיקה דהיינו לקחת אותו ולקות עליו הדק היטב וטב הדק עם פטיש כבד עד כדי כך שהוא יוצא מכלל שימוש או לחלל את קדושת הפירות שהוא עברה אל המטבע אל כף סוכר או יותר מכף סוכר ואת זה אנחנו שופכים אל הקיור עם זרימת מים וזה הולך ונעבד. הדבר השביעי כל החובות הללו אמורים ביחס ליבול של שלוש שנים שקדמו לשנה זו שנת תשפו. דהיינו תשפה, תשפגד, תשפ"ג. אך אין לנו חובה להקדים ולהפריש תרומות ומעשרות מיבול של השנה הנוכחית, כגון ירקות שנלקטו בשנת תשפו או פירות העץ שחנתו להם לאחר תו בשבט. תשפו, עדיין אין לנו עליהם חובה. זמן הביאור. זמן הביאור יש לנו לסיים את עיבוד ו הפרדת בעצם קדושה של הפירות או הירקות שהפרשנו וחיללנו אותם על מטבע עד ערב שביעי של פסח. יש הנוקטים לעשות את זה בערב פסח ויש הנוקטים לעשות את זה בערב שביעי של פסח. ביום טוב עצמו בוודאי ובוודאי שאנחנו לא עושים את העיבוד של אותם מטבעות. אם יעבור חס ושלום זמן הביעור ואדם לא הפריש תרומות ומעשרות מהפירות, הפירות לא יעשרו עליו, אלא עליו יהיה להפריש תרומות ומעשרות ולתת את התרומות והמעשרות לאותם הנזכרים, מקודם, כהן או לוי או עני, שהזכרנו שראויים לקבלם באופנים שפירטנו. למרות שהפירות הללו מותרים לאחר ההפרשה מכל מקום. פירות שהינם מעשר שני שיופרשו לאחר זמן הביאור יהיו אסורים באכילה ולא יהיה ניתן לפדות אותם על מטבעה. המחויבים בביעור זה כולם. גברים, נשים ואף בני 12 או 13 הנקראים בוגרים. יש אנשים שעשו להם מנוי שנקרא בית האוצר של מכון התורה והארץ והם נותנים כל חודש לצורך העניין או פעם בשנה סכום מסוים ואת הסכום הזה הם מונעים עצמם בעצם את המטרד להפריש תרומות ומעשרות אז שידעו שהמכונים הנל שעוסקים הוא המכון של הרב רב אליו, מכון של הרב אפרטי וכן על זה הדרך כל המכונים הרב א שלמה זלמן רווח כן על זה הדרך כל המכונים הללו עוסקים בביעור ללא צורך שאתם תחייגו אליהם ותשאלו אותם ביערתם לנו לא ביארתם לנו הם יודעים ועושים את הכל הן בערב שביעי של פסח והן בערב פסח על ידי הממונים המיוחדים שהקימו לצורך העניין של ביאור מעשרות בביאור מעשרות אין לנו ברכה שתיקנו לנו חכמים עליה. אבל יש לנו נוסח של וידוי וכעת נעסוק בעניין של נוסח הוידוי. לאחר השלמת הביעור של המעשרות על כל אדם המבאר את המעשרות לומר נוסח וידוי האמור בפסוקי התורה. אמירת הוידוי כידוע הייתה מתקיימת בירושלים עיר הקודש. שם היה האדם אומר ואמרת אומרת התורה לפני השם אלוקיך זה היה ביום טוב האחרון של פסח קודם מעט קודם זמן המנחה בניגוד למשמעות הסטנדרטית של המילה וידוי וידוי מעשרות זה לא הודעה על החטאים אלא הוא משמש אותנו כמשמעות הפוכה בכלל הכרזה של חכמים כתקנה לנו הכרזה של התורה הקדושה על תקנה מיוחדת והיא עשיית מעשה טוב שאנחנו עושים. כבר אמרו לנו חכמים כי ניתנה לנו התורה בדרך להערה עבור האדם שיצריך את עצמו לשמוח גם כן לא רק בעשייה של מעשה אלא גם בביטוי שפתיים באומרו את נוסח הווידוי על המעשים הטובים שהוא עשה. מי שאדם שאין לו חלק בארץ אז נאמר בפרשת וידוי מעשרות השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש חכמים למדו מפה כי מי שיש לו חלק בארץ ישראל יכול להתוודות. אנשים שאין להם חלק בארץ ישראל אינם צריכים להתוודות. מי אלו האנשים? גירים, עבדים שהם משוחררים. חז"ל הקדושים אמנם מזכירים לנו בדבריהם שגם הכהנים והלביאים לא מתוודאים. למה? כי כידוע הם לא נטלו חלק בכלל השבטים שלקחו את חלקם בארץ הקודש, ארץ ישראל. הרמב"ם לעומת זאת כותב בהלכות מעשר שני בפרק הלכה יד שגם הכהנים והלביאים מתוודאים דהיינו שאף על פי כותב הרמבם שלא נטלו חלק הכהנים והלביאים בארץ ישראל כי התורה הקדושה אומרת השם הוא נחלתם לא יהיה לכהנים וללביאים חלק וכולי השם הוא נחלתם אז אף על פי כותב הרמבם שלא נטלו חלק יש להם ערי מגרש ששמה הם גרים וזהו חלקם ועל כן יש בהם מעט מין שותפות עשיית המצווה הזאת של וידוי אדם שאין לו קרקע מדברי תורה אמרנו לא יכול לומר כי כתוב ואת האדמה אשר נתת לנו ולא אין שום קרקע הירושלמי כותב על זה מי שאין לו בעלות על קרקע אינו מתוודה יש שחלקו על דברי הירושלמי הזה והם סוברים שהוידוי לא תלוי בבעלות על קרקע, אלא במי שקונה או לא קונה. אתה קנית יבול מהשוק, הפרשת ממנו תרומות ומעשרות. אם ככה אתה יכול להתוודות על כך. וכן קטן שהגדיל נהיה בן 13. האם יש מחלוקת אם הקטן הזה חייב לעשות את הביאור מעשרות ולהתוודות או לא? לכאורה מה נגיד לפיה יש אומרים שלא חייב הסיבה היא משום ששלוש שנים קודם לכן הוא היה בגדר קטן ממש ועדיין לא היה מחוייב ולכן ממילא הוא לא יהיה מחוייב לשיטתם אבל אלו שסוברים שכן הקטן מחוייב היות והוא עכשיו כבר הגדיל ונהיה בן 13 ועכשיו נפל לו העניין הזה של מצוות ביעור מעשרות ובוידוי מעשרות בוודאי ובודאי שהוא יכול לקחת חלק במצווה הזאת ולעשותה כדת וכדין ולכן אלו שסוברים שלא יכול הקטן לקחת חלק במצווה כי כבר כתוב הפסוק בוידוי כן עשיתי ככל אשר ציוויתני ובג שנים שקדמו לעניין עכשיו של ביאור מעשרות שהוא מחוייב בו אולי היה המצווה גדול המצווה יותר ממי שאינו מצווה ועושה גם אנשים בזה יש מחלוקת ואמרנו להלכה הם כן עושות וידוי מעשרות יש כאלו שאמרנו שסוברים שהם לא חייבות בוידוי מעשרות למה כי כתוב הפסוק ואת האדמה אשר נתת לנו נשים אין להם חלק בארץ ישראל ראינו בעניין של בנות צלופחה תנה לנו נחלה וכולי וכולי ועדיין לא קיבלו אלא נחלתם עוברת לבעליהן על משפחת אביהן וכולי מרן הרב עובדיה זכותו תגן עלינו אמן כבר כתב בהלכות תרומות ומעשרות בספר שלו חזון עובדיה שמכל מקום הנשים השתדלו לשמוע את קריאת פרשת וידוי מעשר שאומר הבעל שלהם ובכך יצאו גם הם ידי חובה אף על פי שאין להם חלק ונחלה בארץ ישראל ועל כן מורי ורבותיי בזמן הזה הפוסקים נחלקו האם וידוי מעשרות קיים ים הוא מוכרח הוא חובה או שלא אז כידוע זה מתפצל לשני צדדים הצד הראשון יש לנו חיסרון לצערנו הרב אין לנו בית המקדש התורה הקדושה אומרת ואמרת לפני השם אלוקיך בבית המקדש ביארתי הקודש מן הבית ולכן רבותינו הפוסקים חולקים האם קיימת מצוות וידוי מעשרות בזמן הזה או לא היות ואין לנו בית מקדש אולי נאמר שלא קיימת מצוות ביאור מעשרות, אבל מכל מקום עשיית קריאת פרשת וידוי מעשרות שהיא זכר למצווה אותה אנחנו עושים כמו שאר מצוות לפי שראינו בליל הסדר בעצם של קורבן חגיגה קורבן פסח אכילת אפיקומן וכן על זה הדרך הכל זכר למקדש כדי שבעזרת השם שכשיבנה בית המקדש נוכל בבדו לא בוודאי לעשות את המצוות כולם בחיוב ובהידור רב. אופציה שנייה ש כתובה בדברי רבותינו שהיא מהווה חיסרון בשלמות המצווה היות ואין לנו בית מקדש. זה החיסרון בנתינת מעשה ראשון ללביאים. בימי יוחנן כהן גדול כידוע ביטלו את מצוות וידוי המעשר. למה? כי באותה העת נתנו את המעשר הראשון לכהנים. ולא כפי שמופיע בתורה שנותנים אותו ללביאים ולכן האנשים היה יוצא ש יגידו שקר לכן הם לא יכלו להתוודות ולומר עשיתי ככל אשר ציוויתני זה לא היה ציווי מדוע הייתה הסיבה שהם נתנו את זה לכהנים ולא ללביאים כי היה כנס מעזר הסופר שהוא כנס את הלביאים שלא יעלו איתו לבבל מירושלים והם עלו ועל כן הם נקנ כנסו ולא קיבלו, אלא זה עבר לכהנים. ובימינו נחלקו הפוסקים, כפי שאמרתי, האם אפשר לתת מעשה ראשון לכהנים גם או רק ללביאים. יש פוסקים שסוברים שאפשר לתת המעשה הראשון גם לכהנים כפי קנס עזרה בזמנו שכנס את הלביאים. ולכן אין להתוודות בזמן הזה משום שאי אפשר לומר את הנוסח עשיתי ככל אשר ציוויתני. אם אתה נותן כי כמו שהורא עזרה הסופר כי דין תורה צריך לתת את זה ללוי ולא לכהן אבל החולקים עליהם הסוברים שבזמן הזה נותנים מעשה ראשון ללביאים כן כי עזרא אף על פי שעזרה כנס אותם הקנס היה רק בדורו ולא לדורות הבאים ניתן לתת להם וממילא גם ניתן לאדם להתוודות בזמן הזה את הנוסח של וידוי מעשרות. החיסרון בנתינת התרומות בזמן הזה אנחנו לא נותנים את התרומות תרומה גדולה ותרומת מעשר לכהן משום שאינם בטהרה. אנחנו בהעדר טהרה. ולכן איך יאמר אדם לבורא עולם? עשיתי ככל אשר ציוויתני. חז"ל מפרשים על הפסוק הזה שימחתי שמחתי ושימחתי בו. ואיך? אדם שמח היה שמחה כי בעוונותינו הרבים אנחנו טמאים כולם טמאה מתים אז ההי השמחה ממילא גם האכילה לא יכולה להיות בשמחה ממילא אין את העניין של הנתינה אם נתינת המעשר הראשון ללביאים בימינו יש שמקיימים כלל את מצווה שאינם מקיימים כלל את מצוות הנתינה ללביאים ומשום כך אין אין המצווה מתקיימת כפי שמופיע בתורה בשלמותה ולכן שוב פעם זה חוזר על עצמו אי אפשר להם לומר את המילים עשיתי ככל אשר ציוויתני היות ויש לנו את עדר הטהרה מלבד קיום פרטי הנתינה הפוסקים עוררו על הדבר הזה וכתבו שכיום אנחנו לא יכולים להתוודות משום שאנו מפרישים בטומאה ולכן לא נוכל לומר ביערתי ממנו בטמא. כן. כך כתב החוכמת אדם בשערי צדק בשער מצוות הארץ פרק יא סעיף כג יהיין שם. ונאמר את לשונו ועכשיו בעוונותינו הרבים שמפרישין הכל בטומאה איננו יכול להתוודות שאינו יכול לומר ביארתי הכל ולא ביארתי ממנו בטמא. עד שיער עלינו הקדוש ברוך הוא ממרומים רוח טהרה. ובאמת החוכמת אדם טמה על לשון השולחן ערוך שהתיק את כל דין הוידוי של המעשרות ולדבריו של החוכמת אדם אין אפשרות לעשותו כדת. סיבת המניעה השלישית, עקב מניעתנו בקיום פרטי המצווה כדין יש שכתבו מרבותינו שבזמן הזה לא מתקיימת לה מצוות וידוי מעשרות ויש כנגדם שכתבו שכיוון שזו צורת ההפרשה בזמן הזה אז ישנה אפשרות להתוודות ואלו ואלו דברי אלוקים חיים לדעות הסוברות שיש מצוות וידוי בזמן הזה יש אומרים שיש לברך על המצווה בלשון להתוודות וידוי מעשר דהיינו ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להתוודות וידוי מעשר ויש ששינו את הנוסח על וידוי הביעור ויש שגם כתבו להוסיף ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן זמן הזה. אך יש אומרים מרבותינו שאין לברך על מצוות וידוי מעשרות בזמן הזה. אדם ששכח ולא התוודע. אם עבר החג ולא התוודע אינו מתוודאות. כי התורה הקדושה קובעת את זמן הוידוי דווקה בכניסת הרגל. דהיינו ערב כניסת שביעי של פסח. ואם ביער את המעשרות ולא התוודע אז יש מי שאומר שיכול להתוודות לאחר חג הפסח. המנהג של נוסח הווידוי הוא כזה. ביום שביעי של פסח לפני תפילת מנחה או לאחריה נוהגים לקרוא את הפסוקים העוסקים במצוות וידוי מעשרות. הפסוקים הללו מוסים מופיעים בספר דברים בפרק כו מפסוק יב עד פסוק טו והם כך כי תחלל לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה של אישית שנת המעשר ונתת ללוי לגר ליתום ואלמנה ולאלמנה ואכלו בשעריך וסבעו ואמרת לפני אדוני אלוהיך ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיב ללוי לגר ולגר ליתום ולאלמנה. ככל מצוותך אשר ציוויתני, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי. לא אכלתי בעוני ממנו ולא ביערתי ממנו בטמא ולא נתתי אמנו למת. שמעתי בכל השם אלוקיי עשיתי ככל אשר ציוויתני. השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש זהו הנוסח כפי שהזכרתי מופיע בספר דברים פרק כו פסוקים יב עד חר קריאת פרשיית וידוי המעשרות שהזכרנו אנחנו מוסיפים לקרוא את דברי המשנה במסכת מעשר שני פרק ה משנה ג שמה יש בקשות ותוספות שונות וכך כתוב השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה אשר נתת לנו בתל ובמתר ובולדות בהמה כאשר אשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתיתן טעם בפירות. זה התוספת בדברי המשנה. ויש שנוהגים לקרוא את וידוי המעשרות דווקא בכותל המערבי שהוא בבחינת לפני השם אלוקיך. או עולים לירושלים לקוראו שהיא במעלות הקדושות ביותר מכל המקומות. והארצות כולם או אם לא יכולים לעלות לירושלים אז יקראו זאת בבית הכנסת שהוא כעין בית מקדש בית מקדש מעט יש מרבותינו שכותבים לפתוח את הספר תורה בעודו בהיכל ולקרוא בציבור ללא ברכות תחילה בסוף את פרשת הוידוי מעשרות ויש הקוראים אותו מתוך החומה כל אחד כמנהגו. אלו שקוראים מתוך ספר התורה לא יאמרו בפה את הבקשות המובעות בדברי המשנה. מעשר שני שהזכרנו בעת הקריאה. למה? כי זה הפסק בין קריאת התורה. אלא הם יקראו בתורה ויכוונו את ליבם גם לבקשות של בנים, בנות, ולדות וכולי. פעירות טובים האמורות במשנה. אומנם אם יש אדם אחר הוא יכול לקרוא את פרשיית הוידוי ולהוציא ידי חובה את האחרים אך מצווה מן המובחר שכל אדם ואדם יקרא בעצמו את הפסוקים הללו ולאחר קריאת פסוקי וידוי המעשרות והעניין של אמירת המשנה שהזכרנו מוסיפים נוסח והוא יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו כשם שזכינו לקיים מצוות ביעור מעשרות, וידוי מעשרות, כן יזכנו הקדוש ברוך הוא לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מן התורה וכן מצוות ביעור וידוי מעשרות מן התורה בביאת גואל צדק ובבניין בית המקדש במרה בימינו אמן כן יהי רצון יזכנו השם על דבר כבוד שמו שנזכה בסיעתה דשמיא לשמר ולקיים את מצוות ארץ ישראל כדת וכדין נזכה לפסח כשר ושמח ברוכים תהיו להשם ‏Ja.