פרפראות וחדושים לפרשת משפטים תשפו חלק ז'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת מרים מריון בת אייזה בת ים

ולכל אלה

שאין מי שיאמר עליהם קדיש

יהיו נשמותיהם צרורות בצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמוי ישראל אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים

לפרשת משפטים חלק זן

שנת אשפו

ובשר בשדה טרפה

לא תאכלו, לכלב

תשליכון אותו.

רשי

שואל אמי הכתיב בשדה?

הייסו טרפה אהבה בכל מקום.

מאוד אמי דווקא לכלב?

מה,

טרפה זה רק אם בשדה

אז לא אוכלים?

ואם זה לא בשדה, אם זה בבית, בעיר, אפשר לאכול.

מה זה שכתוב?

ובשר בשדה, כאילו מדגישה התורה בשדה, טרפה נותוחנו.

ולמה רק לכלב תשליכון אותו? יש בעלי חיים נוספים שאפשר לתת להם.

אבי המחבר אמר,

אפשר

שפה מרומז מה שכתוב במסכת שבת קנ״ה עמוד ב',

דרש רבי יונה אפיתחא דוונסיה.

רבי יונה דרש בפתח של בית הנשיא

מיידכתיב

יודע צדיק דין דלים

מה זה הכתוב?

יודע צדיק דין דלים

יודע הקדוש ברוך הוא בכלב שמזונותיו מועטים

לפיכך שוהה אכילתו במעב שלושה ימים

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא יודע שהמזונות של כלב מועטים

בני אדם לא נותנים

הרבה מזון לכלבים, לחזירים הם נותנים

חוץ ממה שהם אוכלים בפחים

לפיכך האכילה שלו שוהה

שלושה ימים

אמר רב הונה שמע מי נא

אורח ארץ

למשדה אומצה לכלב.

אומר תלמד מכך שדרך ארץ

לתת בשר לכלב.

אם הקדוש ברוך הוא

חס על הכלב

ומשה אכילתו שלושה ימים בגלל שמזונותיו מועטים,

אז תלמד מזה שדרך ארץ לתת

בשר לכלב.

ופרש רש״י שמעמינה.

מה זה שמעמינה?

למה אתה לומד מזה? ממה אתה לומד? מדה אמר שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו.

רואים

שהקדוש ברוך הוא יודע צדיק דין דלים.

יודע הקדוש ברוך הוא דין הדלים אלא הכלבים שאין להם מזונות הרבה.

אחר כך ממשיכה הגמרא ואומרת ואנא מילא בדברא אבל בעיר לא.

כל זה מדובר בשדה

או במדבר במקום חוץ לעיר

אבל בעיר לא.

זאת אומרת אתה לא נותן לו מזונות בעיר.

אתה נותן לו בשדה.

פרש רש״י

ובעיר לא לטוב למידי

אי לבדידיהו

דעתן למשרח בתרי.

אומר בעיר אל תיתן לכלב שהוא לא שלך

כי אז הוא ייגרר אחריך תמיד. הוא יבוא אליך הביתה

ולא יעזוב אותך.

רוצה אוכל כל פעם. הב הב!

רוצה תביא לי.

ומפי זה יש לפרש

שמה שכתוב לכלב תשליחון

זה משום שדרך ארץ לתת לו

אבל דווקא בשדה

כדי שלא יהיה נגרר אחריך.

זאת אומרת התורה מלמדת אותנו

אם אתה לא רוצה להיות טרוד

מהחסד שעשית עם הכלב

אז שלא יציק לך כל הזמן ויבוא לבית שלך

ויבקש עוד ועוד

אז כשזה מחוץ לעיר

הוא לא ידע את הכתובת.

תן לו ושלום.

אבל אם זה בעיר לו לכן אתה רומד בשדה ודווקא לכלב

טוב

בספר טעמא דקרא כתוב למה תשליכון כתוב ולא תשליכו.

מרמז לדברי הגמרא זאת שלמדנו עכשיו

שמשליכים דווקא במדבר

אבל בעיר לא לעשות זאת כי אחרת הוא יגרר אחריך.

ובמסכת בבא בתרא דף כה

כתוב שמרחיקינן נבלות מהעיר חמישים אמה.

חמישים אמה זה תשליכון נון זה חמישים.

אם היה כתוב תשליכו לא היינו לומדים את החמישים אמה מרומז פה הדין הזה.

לכן דווקא תשליכו

איפה חמישים אמה במדבר או בשדה מחוץ לעיר כדי שלא ילך הכלב אחריכם.

אז במרחק כזה הוא לא חוזר אחריך אבל אם הוא ראה שאתה השלכת לו מהמרפסת מה זה מהפה משם

אז הוא כבר יודע איפה אפשר לקבל אוכל.

בתא הזקנים כתב

למה דווקא כלב למה לא נותנים לבהימות אחרות שיאכלו או חיות?

כיוון שהכלב מוסר נפש על הטרפה.

כשבא זאב לטרוף מהעדר הכלב מחרף נפשו להילחם נגד הזאבים שלא יאכלו מהעדר אז אם הוא מגן לך על

בהימות

שלא יהיו טרפה

אז אתה צריך להעניק לו את הטרפות ברגע שיהיה טרפות

אז תשליך לו בשכר השמירה

למה שהוא שמר שלא יטרפו וגם הוא ימשיך לשמור

כי דרך העולם

להעמיד כלבים לשמור את הצאן מן הזאבים.

אז זה מעבר לזכות שיש להם שלא חרצו את לשונם.

ועכשיו רבותיי מה שנוגע לקהילות קפז

יש גילוי פה לא יאומן כי יסופר מה שכתוב פה בפסוק

מדברים על קהילות קפז

כתוב אנשי קודש תהיו לי

איי

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,

לכלב תשליכון אותו.

פרש אספה סמס,

אומרת הגמרא בחולין ה'

השתה בהמתן של צדיקים

אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן.

צדיקים עצמן, לא כל שכן.

הגמרא בחולין ה' אומרת

שבהמות של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא תקלה על ידן, הן לא אוכלות איסור.

אז הצדיקים?

לא כל שכן,

שהם ודאי לא ייכשלו באיסור.

שם הגמרא דנה

אם מותר לאכול שחיטת גוי ששחט

ויהודי על גביו.

אז כתוב שרבי יוחנן נחל וכולי, יש דיון.

אז שואלים איך צדיקים?

הרי צדיקים כל שכן, אם הבהמות לא, אז הצדיקים ודאי שלא.

שואלים התוספות.

הרי מצינו כמה פעמים שנכשלו צדיקים בחטא.

אז מה זה השאלה שצדיקים לא יכול שכן?

מתרצים התוספות.

יש לחלק בין אכילת איסור לשאר חטאים.

באכילת איסור זה גנאי לצדיקים שיבוא מאכל אסור לפיהם.

ולפיכך אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם.

שומר הקדוש ברוך הוא

את הצדיקים שלא ייכשלו באיסור של אכילת נבילס וטריפס.

ולכן רמזך כתוב ואומר, ואנשי קודש תהיו לי.

קדשו עצמכם

עד שתהיו צדיקים וקדושים.

ואז

הובטח לכם,

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.

תזכו לשמירה מן השמיים,

להינצל ממאכל אסור.

מי מקפיד על בשר ועופות

שיהיו בהידור המקסימלי שאפשר,

שחיטה מהודרת,

סכינים ביבש בדיקה,

לאט,

עם הקפדה בכל המסלול של הליין מעבר לשוחטים והבודקים והצוות,

אנחנו מביאים צוות נוסף

שמפקח על הכל.

איפה יש דבר כזה? אין דבר כזה.

אין דבר כזה, רבותיי.

אין דבר כזה.

רק קפז.

רק קפז נזהרים וכולי.

עכשיו תשמעו מה אומר רשי על הפסוק ואנשי קודש טיעון לי.

אומר רשי, אם אתם נזהרים,

מאכילת איסור נבלות וטרפות, אתם שלי.

אם אתם לא נזהרים, אתם לא שלי.

וואי, וואי, וואי.

אז אנחנו של הקדוש ברוך הוא, הוא אומר עלינו אתם אנשי קודש, אתם אנשי קודש.

כל השאר הם לא שלי בכלל.

אתה יכול להיות למדן,

אתה יכול להיות חכם,

אתה יכול להיות מי שאתה רוצה.

אתה לא שלי.

אתה לא שלי.

זה מה שאומר רשי.

וזה מה שאומרים התוספות.

וזה אומר אספס אמס.

ויש לכם עדות חותמת, לא של הרבנות,

של הקדוש ברוך הוא,

שאתם אנשי קודש, שאתם מקפידים.

עכשיו,

אנחנו שוחטים כרגע בארגנטינה,

ושם יש לנו חבר'ה שלנו שמקפידים על הכול.

אז אחד מהשוחטים שם,

שהוא לא שלנו, הוא ממשנת יוסף,

הוא שם כל כך מתפעל מרן בניטה שם,

ששולח לי הקלטה

לעורר אותי על האיש הזה שקוראים לו

רן בניטה.

תשמעו.

שלום כבוד הרב, אני עובד פה בצוות שלי בשנת יוסף בשחיטה.

יש לרב נכס יקר מאוד, קוראים לו רן בניטה.

של האשימת לב ההשגחה על כל הבהמות, כל בהמה, איזה מספר נשחטה, איזה סכין.

משהו מיוחד, הסדר המופתי שלו בכל המספרים והמספרות של הבהמות.

אין דברים כאלו.

זה פשוט תועלת גדולה לקשורת בלעדיו, זה לא עוזר כשיש סכינים יפות או דברים יפים. אם אין פיקוח, מה נשחט עם ה... מה קרה עם מה.

והוא שולט בכל הסדר, מתחילת השחטה עד סוף הפירוק של המספרים.

פשוט מיוחד.

עוד משהו חשוב שרציתי להוסיף,

בתור שוחטים עבוד כסכינים, אני לא בדקס סכינים, יש הפסקות עובדים ונחים.

אבל הוא עובד מתחילת היום, עד סוף היום ועד הלילה.

במשך כל כמעט 24 שעות שבן אדם עובד.

ולא נח לרגע.

זה דבר שלא בכוח אנוש לדעתי לעבוד כל כך קשה, הוא נראה גמור וממוטט.

הוא עובד, הוא מגיע כל פעם בזמן, גם שזה מאוד מאוד נראה לי קשה לפי הפרצוף של העיניים ושל הגוף.

כן,

אז זהו מחיד.

עכשיו יש שם ראש צוות, אשכנזי,

שאומר שאין דבר כזה

שחיטה, בית יוסף מסחרי.

אין דבר כזה שייצא, חלק בית יוסף במסחרי.

אין דבר כזה, זה בלוף.

תשמעו.

רק מצביעים בצורה מסחרית,

אין בעיה במסחרי.

כל מי שאומר לך שיש לו חלק בית יוסף בשחיטה מסחרית זה בלוף.

אין דבר כזה, כבר אמרתי את זה כמה פעמים.

אבל אנשים,

לא שנכשלים,

לא רוצים לדעת מזה.

לא רוצים לשמוע, לא רוצים לברר.

הם לא שלי,

אומר הקדוש ברוך הוא, הם לא שלי.

כל מה שהם עובדים, לומדים, הכול, אתם לא שלי בכלל.

הקדוש ברוך הוא אמר שהיה שווה לו להוציא את עם ישראל ממצרים,

לא לתת להם תורה.

רק איסור אכילת נבלות,

שקצים ורמסים,

היה כדאי לו בשביל זה להוציא אותנו ממצרים.

וזה גנאי גדול, כתוב, שאיסור, שיפול איסור לפה.

כתוב, לא יאונה אבן לצדיק.

איזה צדיק שרוב ימיו היה צדיק.

מכאן והלאה, הקדוש ברוך הוא שומר עליו,

שלא ייכשל באיסור של אכילה.

נבלה וטרפה וכו'.

לא יאונה אבן לצדיק, מדובר רק במאכלות אסורות.

זה השמירה, כי זה גנאי, גנאי לצדיקים שיבוא מאכל.

בזמנו סיפרתי שהיינו אוכלים משחיטת מחמוד,

ובאו אליי ארבעה מהוועדה שלו,

ביניהם הרב עזרא מחפוד,

מיוסף חממי

ועוד שניים,

אחד ספרדי ועוד אחד תימני מרחובות.

וסיפרו לי מה הולך שם זוועות.

והתחלנו לחקור בהוראה של הרב שפירא וגילינו שככה דברים,

לא נחזור, יש על זה קלטות,

ביוצאי ספר.

אז שאלתי, אז מה עושים? יש לנו עכשיו במקרר.

הוא אומר, לכלב תשליכון אותו.

ונתנו הוראה לכולם והוציאו במקררים, באלפי שקלים.

וזכינו לקיים את המצווה הזאת.

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו.

יש אנשים מתהדרים, אנחנו אוכלים מחמוד,

אנחנו אוכלים מחמוד.

וואי וואי וואי, שם רחם.

אבל הם לא רוצים לשמוע, הם גם לא רוצים להאמין.

הם לא שלי, אומר הקדוש ברוך הוא.

אתה יודע, לא יודע, לא רוצה לדעת, אתה לא שלי,

רק הפז שלי.

ישמחו במלאכותיך שמרי, שמרי, שמרי שם,

עונג שבת עונג שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת עם מקדשי מקדשי

מקדשי שביעי איש שבת.

הרי אני מחמר כאן בצוות חכמים דאורייתא. בשמחה דאורייתא, גומל נפשו יש חסד דאורייתא.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח.

לתנא הקדוש יהיו שפתותיו דובבות בקבר רבי חנין יאמר נשיך.