יום טוב סח-01-06-2 תקי א

 

- - - לא מוגה! - - - 

סימן תקי', סעיף א', מולילים מלילות, מפרכים קטניות כדרכן ביום טוב,

ומנפח מעט-מעט ואוכל,

ואפילו בקנון ותמחוי, אבל לא בטבנה ולא בנפה ולא בקברה.

ביום שבת מלאכת דש אסורה מן התורה, חייבים עליה שכילה,

ולא רק אדם

שמפרק את החיטה מהקליפה מאמוץ,

אלא גם אדם שסוחט זיתים,

סוחט ענבים, בכולם יש איסור גמור מן התורה,

כך גם אדם שחולב,

גם החליבה מפרקת על דש אל דש, וגם בזה יש איסור גמור מן התורה.

גם אדם שרוצה לאכול בוטנים,

רוצה לקחת מלוא חופן ולרסק את הבוטנים ביד,

אין יותר.

למדנו בהלכות שבת, סימן שיוט,

סעיף ו',

שמותר למלוא למעט בראשי אצבעותיו.

יכול לקחת את הבוטנים,

למעוך אותם בידו בראשי אצבעותיו, זה מותר.

אבל משהו רגיל לעשות בחול,

לקחת מלוא חופן ולמעוך אותם בשתי ידיו כדי לפרק אותם בצורה כזו,

בשבת הדבר אסור.

כאן יום טוב מלאכת דש מהתורה מותרת לפי הרמב״ם ומר״ן,

כיוון שזה אוכל נפש,

אלא כל האיסור הוא רק מדרבנן.

חכמים אסרו לבוא ולעשות הרבה לצורך ימי החול,

אבל לבוא ולעשות לצורך יום טוב מותר,

גם אם הוא ייקח מלוא חופן, בוטנים,

ואם לא לו טעם בשתי ידיו,

גם זה מותר מלכתחילה אפילו בקנון ותמחוי,

אבל לא יעשה את זה לא בטבלה ולא בנפן ולא בקברה,

להפריד בין האוכל לפסולת, בזה אין היתר.

אחרי שהוא עושה בשתי ידיים,

הוא צריך גם להוציא את הקליפה הדקה.

מה עושים בחול? איך אדם מוציא את הקליפה הדקה?

מנפח אוף אחד ומעיף את הקליפה הדקה.

יום טוב, גם זה מותר בלכתחילה,

כך שיש לנו כולה גדולה בכל זה.

הוא הדין גם בחומוס ירוק.

בימים האלה, מי שילך לעיר העתיקה יכול למצוא אשכול של חומוס,

עדיין זה ירוק,

בערבית קוראים לזה חמלה מלאנה.

גם זה, ביום טוב, שונה בשבת.

בשבת אסור לך לקחת את כל האשכול הזה ולמעוך אותו ביד,

תודה. כדי להוציא ממנו את החומוס הירוק.

אלא, גם שם מותר רק לקחת את האשכול הזה ולפרק אותו בראשי אצבעותיו.

יום טוב, קל, כמו שאמרנו, מלאכת דש אוכל נפש, ולכן מותר ביום טוב.

אתה יכול לקחת את האשכול הזה של החומוס,

אתה יכול בשתי ידיים לעשות את המעיכה הזו,

ואז החומוס הירוק נופל לצלחת.

לאכול לשבת ולאכול, יש לנו את ההיתר הזה גם בדבר הזה וכן כל כיוצא בהם.

אבל חוץ מזה בדברים אחרים מלאכת דש לא רק בדברים דאורייתא אלא גם הדברים שאסורים מדרבנן יום טוב ושבת שווים.

אז כמו שאסרנו לסחוט את הענבים לעשות מיץ ענבים בשבת כמו שאסור לסחוט מיץ תפוזים

מיץ אשכוליות וכיוצא בהם כך גם פה לענייננו.

מרן כתב בסימן שכ סעיף א'

דברים פירות או ירקות שאף אחד לא סוחט מהם אף אחד לא עושה מהם מיץ אותם מותר לשחוט בשבת או ביום טוב אז גם ביום טוב אין לנו צד היתר בדבר.

אנשים לא הולכים לקחת ירק שנקרא קולורבי

לסחוט אותו מי עושה דבר כזה?

מי? שמעת מימיך? מישהו מוכר מיץ קולורבי? לא. ולכן אם מישהו ירצה לקחת ובידו למעוך ולסחוט את המיץ מותר או

יש לנו עוזרדין בלשון המשנה חבוש אדם ייקח את החבוש הזה ויסחט יוציא ממנו מיץ מותר

אף אחד לא לוקח את החבוש הזה ועושה מזה מיץ דברים כאלה מותר לכתחילה לסחוט אותם גם ביום שבת הוא עדין גם ביום טוב. אמנם היום בדור שלנו יש חנות של הטבעונים בחנות של הטבעונים מה שאתה רוצה הכל יש אתה נכנס אתה רוצה להזמין כוס מיץ חבוש או דבר אחר

כל אחד יש לו כמובן תעריף אחר כי כל אחד יש לו מחיר אחר בקנייה אבל עדיין החנות הזו לא תאסור עלינו את הדבר מה שחכמינו גזרו דבר שדומה לענבים כל העולם סוחטים ענבים ועושים יין או מיץ ענבים דבר דומה כשיש לאנשים עודף תפוזים סוחטים ועושים מיץ תפוזים

מיץ אשכוליות או בפרס יש להם הרבה אבטיחים

אז הם סוחטים ועושים מיץ אבטיח וכן על זה הדרך

אבל אף אחד לא הולך לעשות מהחבוש,

מהספרג'ל,

אף אחד לא הולך לעשות מיץ אפילו אם אין לנו בשפע אנשים לא רגילים בזה מה שאותם האנשים בחנויות של הטבעונים עושים אלה אנשים משונים שמהם אין ראייה ומהם לא נוכל לקחת דוגמה

כדי לאסור

איך הגדיר אותם מורנו החכם עין ציון, הוא אמר האנשים האלה

אנשים בריאים שמתנהגים כמו חולים

אתה הולך לשם לחנות הזו, מה אתה שומע אותם?

הרופא אמר זה בריא, זה כך זה... מה לך ולרופא? אתה אדם בריא, נכון?

מה אכפת לי מה אמר הרופא? מה זה חשוב לי?

אבל הם חיים על התקן כאילו הוא בר מינן, חולה אנוש וכל דבר שהרופא...

אומר, המיץ הזה כך, והמיץ הזה כך, וכן על זה הדרך.

אז אלה אנשים משונים מן הבריות,

לא על פי מה שהם עושים ונוהגים, חכמינו גזרו את הגזרות, לא?

אלא חכמינו גזרו מה שהווה ומצאו אצל האנשים.

ולכן, אותם הדברים הבודדים היוצאים מן הכלל שהותר בשבת, קל וחומר ביום טוב, אבל לשחות תפוזים וכיוצא בהם, הדבר אסור, אין היתר בדבר.

תראו, בספר שמירת שבת כהלכתה בשם הרב אוירבך,

חלקת יעקב, הרב פרנק,

כמעט כל חכמי דורנו הדגישו את הנושא גם במיץ תפוזים.

היחיד שחולק עליהם הוא הגאון הרב משאש,

בספרו הוא מדייק מדברי בעל הלכות גדולות ורב האי גאון להתיר,

ולכן דעתו מותר לשחות תפוזים ויום טוב.

למה? כי התפוז,

אם אתה סוחט אותו יום קודם,

הטעם שלו לא כל כך טוב.

כשהוא טרי-טרי, הטעם שלו הוא מצוין.

אחרי יום הוא נעשה יותר חמוץ, הוא נעשה חמצמץ,

ולכן הוא מדייק מדברי בהג להקל בדבר.

אבל המהריל דן לגבי סחיטת שקדים והמהריל אוסר.

וכל האחרונים, הים של שלמה ומגן אברהם, כל האחרונים העתיקו להלכה את דברי המהריל,

ולכן קשה לנו לסמוך להקל בדבר.

אין היתר בכל זה. תראו תשובה

ביביע עומר חלק ח'-ט',

גם בהליכות עולם חלק ד'. בכמה מקומות אבא הביא את דברי הפוסקים שהחמירו ואסרו בדבר, וככה המסקנה למעשה שאין לנו צד כולה, אין לנו היתר לבוא ולסחות מאותם התפוזים.

יש לך מעט, הרבה, זה לא משנה.

מי שרוצה לשתות מיץ, שיסחט את זה מערב יום טוב.

יש לנו, ברוך השם, מקרר,

והמקרר יחסית הוא שומר די טוב את המיצים האלה,

ולכן אין לנו כולה, אין לנו היתר.

אפילו במסחטה ידנית,

כל זה אסור לגמרי מכל וכול.

אבל,

לסחוט

לעשות את מלאכת דישא, מפרק תולדה של דש בחליבה,

מה שמותר בשבת על ידי גוי,

מותר לך תחילה גם ביום טוב, תביאי את הגוי.

הגוי יחלוב ללא כל הגבלה.

אין לנו את הבעיה של איסור אמירה לגוי.

כיוון שיש כאן צער בעלי חיים,

אם יותר מיממה לא יחלבו אותה.

ולכן חכמינו לא גזרו בזה, הדבר מותר בלכתחילה לחלוב על ידי גוי את הבהמה.

אישה שיש לה עודף חלב.

אם התינוק יונק רגיל ואין לה עודף, אז אין לה גם שאלות.

התינוק יונק והכול בסדר.

הבעיה מתחילה כשהתינוק

שותה מעט מהחלב ונרדם.

יש לה גודש,

הגודש הזה יכול לגרום לה צער נורא,

אז גם לאותה האישה יש לה את דרכיה היתר ביום טוב, מה שיש גם בשבת.

הדבר הראשון, היא יכולה להיכנס לאמבטיה ולחלוב לאיבוד. זו האפשרות הראשונה.

אפשרות שנייה יכולה, יחד עם חברתה שניים ועשאוה פטורים.

התורה אמרה

נפש אחת החטא בשגגה מעם הארץ בעסותה

מה זה בעסותה? יחיד ועשאה חייב, שניים ועשאוה פטורים, אין איסור מן התורה, זה יורד לידי רבנן

ולכן אם קשה לה, זה מכביד עליה חלב, כשהיא באה יחד עם חברתה וחולבת,

אפילו אם זה לא יישפך לאיבוד,

זה יורד לידי רבנן,

שתניח את זה במקרר, אולי הילד ירצה לשתות מהבקבוק,

לפעמים הוא מתעורר והוא רעב והוא רוצה ולפעמים הבקבוק הזה יכול להועיל לו.

כל זה בתחילת השבת או בתחילת החג.

אבל אם היא באה לשאול אותנו ביום שבת בשעה שבע בערב,

סמוך ליציאת השבת, שם אנחנו נצטרך להחמיר קצת,

שתחכה בסבלנות עוד כמה דקות, תהיה צאת הכוכבים,

זה עדיף יותר.

אבל כשמקפיד עליה הדבר, כמו שאמרנו קודם,

לגבי ליל שבת, ליל החג וכיוצא בזה, אין לנו בעיה להתיר לה על ידי שתיים,

שתי נשים שעשו את החליבה.

זאת ועוד, בירושלים עיר הקודש יש לנו עוד פתרון טכני.

כמו שיש בנק הדם,

בירושלים יש בנק החלב.

יש בחמישה נקודות בירושלים,

מקבלים מאותן הנשים שיש להן עודף חלב, בשמחה רבה מקבלים מהן את החלב,

ומעבירים את זה בהקדם לתינוקות אחרות.

יש תינוקות שהאימא שלהן אין לה חלב כמעט,

או שיש לה מעט,

והם זקוקים מאוד, אותן התינוקות, לאותו חלב אם, זה הדבר הבריא יותר מכל דבר אחר.

שוב, היא חולבת אומנם בליל שבת,

אבל התינוק ישתה את זה ביום השבת עצמו,

וזה מתקרב לעניין של פיקוח נפש.

הרבה פעמים אותם התינוקות,

אם לוקחים מטרנה או דברים אחרים,

מתחילים או שלשולים, הקאות, או שניהם ביחד,

ולכן, לפעמים זה בגדר פיקוח נפש, ולכן שם אין שום בעיה,

היא יכולה לחלוב ולהעביר את החלב שלה לבנק החלב. אבל לא בכל מקום יש בנק החלב.

אם האישה הזו גרה בתל אביב, בצפון תל אביב,

בצפון תל אביב שם אין בנק החלב.

בשביל מה צריכים שם בנק החלב?

בשביל הכלבים, החתולים, לא צריכים חלב.

אוכלים בשר. ולכן, שם אין את האפשרות הזו, יש את האפשרויות האחרות שאמרנו קודם,

אבל כאן בירושלים יש לנו עוד אפשרות נוספת כדי להתיר לאותה אישה לחלוב ולהקל מעליה את החלב שבדדיה.

גם כשאיתרנו לחלוב, אך ורק מחלבה ידנית ולא משאבה חשמלית.

משאבה חשמלית, אין היתר להשתמש בה לא בשבת ולא ביום טוב.

ולכן, כשתיגש ליד שרה,

ביד שרה יש להם עדיין את המשאבה הידנית.

עדיין זה קיים, שתלך ותיקח את זה.

כאן הפעולה הזו מיותרת.

אם זה בגדר פיקוח נפש,

צריך מהר מהר דברים מסוימים.

אז אתה עושה אלה ברכב ואלה בסוסים, אנחנו מתירים גם מלאכות דאורייתא בלי בעיה.

אבל כאן אפשר את אותו דבר לעשות במקום משאבה חשמלית,

אפשר לעשות על ידי משאבה עידנית ולכן הדבר אסור.

ולא רק היא, אלא הדוגמה הזו היא וכיוצא בה.

גם אם תעשה את הפעולה הזו על ידי שעון שבת,

עדיין הדבר אסור.

כי בשעה שהשעון הדליק את המשאבה, המשאבה דונקת.

אבל עדיין זה לא שואף כלום. היא צריכה להצמיד את זה על הפיטמה כדי להתחיל לשאוב.

אז ההצמדה היא הבעיה שיש בה את אותו דבר, אותה המלאכה. זאת ועוד,

לפעמים החליבה הזו גורמת לתצרוכת עוד קצת זרם.

כשזה עבד על ריק זה משך שעה מעט זרם,

כשהיא מצמידה את זה, אולי זה שואב קצת יותר זרם.

לכן, כדאי להיזהר,

עדיף יותר שתשאב את הכל על ידי משאבה עידנית ולא על ידי משאבה חשמלית.

ולא רק זה, אפילו בחולה שיש בו סכנה,

עד כמה שניתן, עד כמה שאפשר, צריך לצמצם.

כמו שלמדנו בסימן שכח, סעיף טז,

שם הדוגמה של התאנים, כשאדם בא לקטוף תאנה לחולה שיש בו סכנה,

גם שם מרן הגביל אותנו שיעשה כמה שפחות מלאכות וחילולי שבת הוא עדין גם פה.

ולכן, בכל בתי חולים,

אם הם צריכים את המד חום כדי שהחולה ימדוד את החום וידעו מה קורה,

שיעשה את הדברים, מותר לכתחילה,

אבל יש מד חום מכספית ולא מד חום דיגיטלי שהוא אלקטרוני,

שם אסור להשתמש בו.

אין ברירה, אין לך דבר אחר, ויש חולה שיש בו סכנה, פיקוח נפש מותר.

אבל מלכתחילה, כשאתה יודע מראש שצריכים כמה וכמה מד חום,

למה לך להביא את החדש?

אם יש גם עדיין את הישן, המד חום היא כספית,

זה עדיף יותר, וברוך השם יש. כך עושים באמת בתי חולים דתיים, בית חולים לניאדו, שערי צדק וכיוצא בהם,

כך הם עושים מדי שבת בשבתו, כך הוא עדין גם לגבי הפרט האמור,

שגם בזה מן הראוי להיזהר בדבר.

לשחות על פיפוז על ידי שניים,

אסור לשחות ענבים גם על ידי שניים, אסור לשחות תפוזים גם על ידי שניים.

רק לגבי לימון, שם אני מסכים איתך,

אבל לא לגבי תפוזים. תפוזים, יש מקום להחמיר,

אז זה לא יהיה איסור חד דה רבנן, זה יהיה טרה דה רבנן.

אנחנו יכולים לחלום על היתר שבוד היא שבוד במקום מצווה.

כאן אתה יכול לשחות את הכול בערב יום טוב,

מה לך ולצרות האלה. ולכן,

גם אם הוא ירצה להתחכם ולסחוט על ידי שניים, אין היתר בדבר.

אנשים שנמצאים בבתי מלון,

יש להם בעיה עם הסחיטה של הלימון.

לנו מותר, להם אסור.

ולמה?

אין שולחן ערוך חדש בבתי מלון, אלא הם עושים דבר יפה כדי למנוע שהחרצן של הלימון לא ייפול לסלט,

אז הם עוטפים את הלימון ברשת.

אתה עושה כאן מלאכת בורר בקלי,

כמו שאסור לנפות בנפה וקברה,

גם הרשת הזו מנפה,

עוצרת את החרצן, את הגרעין של הלימון,

ולכן שם הדבר אסור. אלא,

לפני שהוא מתחיל לסחוט,

יוריד את זה,

יפרק את הרשת הזו ויסחט את הלימון כרגיל, כמעשה ובחול,

ולא יזדקק לרשת הזו.

אלה שהם מארגנים,

המנהל של המלון שמארגן כל דבר שם,

כדאי שישימו לב, יום שישי, ערב שבת וערב יום טוב,

שלא יניחו את הרשת הזו על הלימון כדי שלא יבואו לידי ספק איסור.

מה שהבן אישחי הכיר לעשות לימונדה בשבת,

אל יבדקו לעלמא לעשות לימונדה כמו שהבן אישחי המחיש לנו,

שהוא לוקח וסוחט את זה על הסוכר.

ורוב הלימון נספג לתוך הסוכר, הליבה דקולה עלמא, מותר בזה, אין מחלוקת. השאלה היא אם לסחוט את הלימון על כוס ריק,

שאין אוכל. כשזה אוכל,

משקיע בא לאוכל כאוכל דמה, אפילו ענבים מותר לסחוט על הבננה של התינוק וכיוצא בזה.

על זה אין שאלה.

ולשאלה אם בלימון יש דין מיוחד,

כיוון שלא רגילים לשתות מיץ לימון, אף אחד לא שותה מיץ לימון,

זה לא כמו מיץ הענבים.

השאלה אם יש כאן היתר מיוחד, כמו שכתב מרן,

או שנאמר לא. היום בזמן הזה העולם רגילים לנטוע פרדסים של לימון על דעת לעשות מיץ לימון.

ולכן יש שהחמירו, כבר הרדב״ז דן בזה בספרו,

הוא דיבר על מצרים דאז לפני 500 שנה,

שכבר אז היו נוטעים פרדסים של לימונים כדי לעשותם מיץ לימון.

ואחריו, שאר האחרונים,

והרבה האחרונים חלקו על מרן ואמרו שבמציאות החדשה יש מקום להחמיר בדבר,

ולכן המחמירים עושים את הסולם שאמרת,

קודם שם את הסוכר בכוס, ועל זה הוא שחט את הלימון,

או אותם שאוהבים את הלימון עם הדג.

אנשים בדור שלנו לא רוצים להיות שמנים, לא רוצים להיראות עם גזרה עבה.

רוצה להיראות יפה,

כאילו הוא חתן שהולך להתחתן מחר,

ולכן הם לא אוהבים את השומן שיש בדג.

סוחטים על זה את הלימון, מותר לכתחילה לבדקו לעלמא,

משקה הבא לאוכל כאוכל דמה, ומותר לכתחילה לקחת את הלימון ולסחוט על זה, אין שום בעיה.

כאן זה בא לסלק את השומן, להטעים את הדג,

ולכן אנחנו לא חייבים שכל הלימון הזה ייספג בתוך הדג.

גם אם הוא נשפך לצדדים, לא אכפת לנו, אבל הוא בא לתקן את הדג.

תיקון כזה הוא מותר בלכתחילה.

תראו בספר שמירת שבת כהלכתה,

שם הוא מביא בשם הגאון הרב אויירבך.

הוא מביא שני דברים בסחיטת הלימון.

כשהוא בא לתקן את האוכל, אפילו אם רובו לא נבלע, מותר.

דבר שני, אם הוא לא בא לתקן,

אז צריך שרובו ייספג בתוך האוכל. ולכן, גם לגבי הלימון, ש...

כך את הכלל שאמרנו וכך ינהג ויעשה אדם שאוהב לאכול את הדג אבל עם לימון ואם הוא נמצא במלון יאמר לבני ביתו שיסירו לרגע את הרשת כדי שלא ייכשלו באיסור בורר בכלי

איך? קשר?

קשר של קיימה?

מה זה של קיימה? לכמה שנים הם קשרו את זה?

אז תקרא את זה, במקום להתיר תקרא את זה. אם אתה לא רוצה להיכנס בספק איסור של מתיר,

שלא יהיה לך את המתיר אז תעשה את הקריאה, תקרא את החוט הזה כדי להסיר את הרשת, אתה יכול לעשות את זה בקלות אבל אמרנו שמלכתחילה

אדם שהוא אחראי על מלון כדי לא להכשיל את הקליינטים שלו, את האנשים שבאים לשם לא כולם יודעי ההלכה ולא כולם יודעים שיש בעיה לסחוט את הלימון עם הרשת הזו ולכן עדיף שייתן הוראה בערבי שבת, בערבי ימים טובים שלא יצפו את הלימון ברשת הזו כדי שלא יבואו לידי ספק איסור.

תראה מה, החוט הזה שעל הלחם מותר, לא?

כן, מעיקר הדיל מותר. זה נעשה כדי להוריד את זה.

בלחם זה פשוט אבל כאן הוא אומר שזה נשאר לעולם מה עושים בחול? בחול, כשאין לך בעיה עם מלאכת בורר אתה סוחט וזה נשאר צמוד על הלימון וזורקים את שארית הלימון יחד עם הקשר הזה ואף אחד לא פותח אותו זו ההערה שהוא העיר שכאן לכאורה הקשר הוא של קיימא ולכן אמרנו שיכול לקרוע את זה כדי לצורך סחיטת הלימון

אין כאן איסור קוריאה כיוון שכל זה פסיקת התלוש זה לא קוריאה מנה תתפור ולכן בכל זה יש מקום להתיר בלכתחילה.

תלוי מה אתה קורא קיימא אם זה שלושה ימים, שבוע, יותר אולי איסור דאורייתא אין אבל איסור דרבנן השאלה שלו לא על דאורייתא אלא אולי יש כאן חשש איסור דרבנן

לסחוט לימון על גבי תה למי שהתיר למרן וסיעתו מותר לאוסרים שאומרים שהיום מגדלים את הפרדסים על דעת לסחוט את הלימון ועושים הרבה מיץ לימון וכו', לאוסרים אז אסור גם לסחוט את זה על התה כי משקיע בא לאוכל כאוכל דמה ולא אם זה על גבי המשקיעים.

אני עובר לסעיף ב'

יש איסור מן התורה לברור ביום שבת

אדם שבורר ביום שבת

בורר פסולת מתוך אוכל חייב סקילה

מתי יהיה מותר עם זה דרך אכילה? כשיש לך שלושה תנאים והם קודם כל בורר אוכל מתוך פסולת

תנאי שני ביד ולא בקלי, לא בנפה וקברה תנאי האחרון שיהיה לאלתר

כל זה אמת ויציב ונכון

לגבי שבת, לגבי יום טוב,

יש לנו את ההיתר של אוכל נפש, מהתורה הכל מותר,

אלא מלאכת בורר כולה היא רק מדרבנן.

והאיסור דרבנן הזה הקלו בו חכמים בכמה וכמה דוגמאות.

דבר ראשון,

אם יש לך אוכל ופסולת,

לא תמיד אתה חייב לקחת דווקא את האוכל.

אם יותר נוח לך להוציא את הפסולת, אדרבה.

אתה חייב להוציא רק את הפסולת מתוך האוכל.

דבר שני, אתה לא חייב שזה יהיה לאלתר.

בשבת צריך שיהיה דרך אכילה ולא דרך מלאכה לאלתר,

על אבכילו,

אבל מה שאין כן לגבי יום טוב,

כל שזה נעשה לכבוד יום טוב,

אין לנו בעיה בדבר, גם אם זה לא לאלתר.

ולכן, אנשים רבים שרוצים להכין סלט בליל החג,

הרי הוא נשאר ער כל הלילה.

כשהוא יבוא בבוקר, קשה לו לשבת להכין את הסלט.

הוא חצי ישן, איך הוא יכין את הסלט?

אם הוא ייקח לחתוך את הסלט במקום לחתוך את העגבנייה,

אולי הוא יחתוך את האצבעות שלו.

לכן הוא רוצה להכין את הסלט כבר בלילה.

הוא ישאיר את זה במקרר,

מגיע בבוקר, סוחט על זה מעט לימון ומלח ואוכל.

האם מותר? כן, מותר לכתחילה.

למרות שהוא לא אוכל מיד אלא אחרי עשר שעות,

אף על פי כן,

כלשהוא עושה את זה לכבוד יום טוב עצמו,

אוכל נפש,

ולכן חכמינו לא הגבילו, אין כאן חשש לא מצד בורר ולא מצד טוחן, שני הדברים גם וגם מותרים בלכתחילה.

אלה הדברים שלמדו הפוסקים מהגמרה במסכת ביצה י״ד, אלה דברי מרן,

וכך המסקנה להלכה ולמעשה. ולכן, גם אדם שרוצה לפצח אגוזים,

עתידים לבוא עוד מעט אורחים,

והוא רוצה להכין להם.

אפילו אם זה לא בתוך רבע שעה, חצי שעה,

אלא הוא לוקח את השקדים האלה, מפצח אותם בבוקר בשביל הצהריים לעוד חמש שעות,

ולהכין מותר מלכתחילה.

לא חייב להיות צמוד לזמן בלאלתר, אלא גם אם זה לא לאלתר,

מותר מלכתחילה.

אבל לא בקאלי.

מרן הגביל, נכון הדבר שמותר גם פסולת מתוך אוכל, אבל בקאלי הדבר חמור יותר, ולכן החמרנו גם בדוגמה ההיא.

מרן ממשיך, מרן מדבר לגבי החרדל שהיה בזמנם. היה מגיע החרדל, חומר גלם,

היה צריך למתק את החריפות שלו קצת,

היו מכבים בתוכו גחלת.

ועל זה הגמרא אומרת, גחלת של עץ אסור, גחלת של מתכת מותר.

זה עושה פחם ויש בו הווה אמנה לאיסור דאורייתא,

ואילו בגחלת של מתכת שאינה עושה פחם,

הדבר מותר, אין את דברי הגמרא, וככה המסקנה.

אצלנו היום בזמן הזה החרדל שמגיע על השוק,

החרדל הזה מוכן לגמרי, לא צריך לא לכבות בו גחלת של מתכת ולא של עץ, לא צריך לא את זה ולא את זה,

כך שלנו כמעט ואין את ה...

דוגמה זו. אבל בזמנם, כמו שאמרנו, להם הייתה הבעיה, הייתה הדוגמה האמורה.

אושי הסביר למה בגחלת של מתכת מותר כיוון שאינו עושה פחם.

אבל כאן יכול להיות שהגחלת הזו אין בה שלהבת,

ולכן על יבדקו לעלמא, בגחלת כזו אין איסור מן התורה כשאדם מכבה.

אבל בחשמל שלנו, למרות שזה גחלת של מתכת, יש כאן שלהבת,

יש בזה מחלוקת

בין הפוסקים. לפי התוספות בשבת מ״ז זה רק דרבנן,

למרות שהוא מכבה את השלהבת,

אבל לפי התא שבעות בסימן רע״ח יש בזה חשש איסור דאורייתא,

שבשלהבת לא שייך אם עושה פחם או לא.

הגמרא בשבת קלד, הגמרא אוסרת לעשות גבינה גם ביום טוב.

בשבת בדף צדיחי, הגמרא מפרטת שם את הפרוצדורה של עשיית הגבינה.

כשאתה לוקח חלב, מטפטף עליו מיץ לימון וכיוצא בזה,

או שאתה מניח בו כדור קלציום ואתה עושה מהחלב גבינה,

חייב משום בורר.

יש בחלב חלק שומני,

אתה מפריד בין החלק השומני שבחלב לבין הסיובי דחלבה וחייב מן התורה משום בורר.

כאן אצלנו אסור לעשות דבר כזה ביום טוב,

אלא שאין זה מן התורה, כיוון שזה אוכל נפש,

אז הבורר הזה, מה שהוא הופך את החלב לגבינה, אסור מדרבנן.

כך גם אסור לעשות מהחלב חמאה,

גם זה אסור מדרבנן ביום טוב, כשם שאסור לעשות

ביום שבת.

דבר אחרון,

הוא רוצה לעשות מהגבינה הרכה,

מהגבינה הרזה, רוצה לעשות גבינה קשה.

יש לו שטנץ מרובע, עגול או משולש,

הוא ממלא את הגבינה שם, מקבץ חלק אל חלק.

הגמרא אומרת בשבת צדיקי שחייב מהתורה משום

בונה מגבן חייב משום בונה.

אז גם לגבי יום טוב, אין יותר להפוך מהגבינה הרזה לגבינה קשה בפרוצדורה הזו.

כל הדברים האלה אסורים לגמרי מכל וכול.

להפוך מהחלב לבן,

בזה רוב האחרונים התירו.

יש בזה תשובה להגאון רבנו חיים רודריגז,

קורבן אישה,

הבן אישחי, רבנו חיים פלאצ'י,

בפתח הדוויר, רבים מגדולי האחרונים דנו בזה גם כאן אצלנו וגם בסימן שכה והמסקנה היא להתיר.

מהי שאלה? למה גבינה אסור לבן מותר?

שם בגבינה אתה מפריד בין החלק השומני לבין הסיובי דה חלבה, המים שנשארים בצד.

כאן לא. כאן כל החלב כולו הופך להיות מקשה אחת, הופך להיות לבן.

מי שיודע,

לוקחים כף גדולה של שמנת,

בוחשים אותה בכוס חלב,

תניח את זה במקום חם במטבח, אחרי כמה שעות החלב הופך להיות לבן.

ולכן אין איסור מעיקר הדין אפילו בשבת,

קל וחומר ביום טוב שאוכל נפש...

מותר שאין בזה חשש איסור. כך הוא הדין גם לעשות מאבקת גלידה לעשותה גלידה ביום החג או יש לו פודינג,

ג'ילה וכיוצא בהם, גם בהם יש את הכולה, את ההיתר. אתה לוקח את האבקה, מניח אותה בתוך מים רותחים, המיס את זה אחרי שהמים הרותחים מתקררים מניח את זה בתוך המקרר, גם זה מותר מלכתחילה.

אמנם בפוסקים יש מחלוקת, זה לא מוסכם,

אבל הפוסקים שדיברו דיברו על עשייה אחרת.

אז בזמנם היו עושים את הגלידה בצורה אחרת, בשיטה אחרת. הכיצד?

היה לוקח קערה גדולה שמלאה קרח.

בתוכה היה מניח קערה קטנה יותר ושם הייתה התמיסה של הגלידה.

מסביב,

הכלי הקטן מקבל את הקור מהקרח.

כשהוא מערבב, כל מה שנוגע בדופן של הכלי מתחיל להיות קרוש.

כל הזמן הוא מסובב עד שהכול נקרש.

כאן הוא עושה את זה בידיים.

היום אנחנו לא עושים בידיים. אתה מכניס את זה למקפיא,

ואחרי כמה שעות זה נעשה גלידה קפואה.

כאן זה בגרמה,

גם מי שהחמיר מצד דין בניין לשעה, כאן הוא יודע להקל בדבר.

ובפרט שהרבה פוסקים נקטו שהמסקנה בשבת ל״ב או בירושלמי שבניין לשעה לא הווה בניין.

וכאן זה לא דומה לגבינה.

הגבינה אתה יכול לגבל ולהניח את זה באוצר הרבה זמן.

פה הגלידה וחמש שמש בן המן, אז תהיה לך הפסקת חשמל או דבר אחר,

זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן.

כאן יש פג תוקף, כמו שאומרים.

כאן הגלידה הזו היא רק זמנית,

ולכן מעיקר הדין אין איסור בדבר. שוב, התנאי הוא שמה שהוא עושה הכל ייאכל ביום החג עצמו,

ואסור לו להכין את הגלידה מיום טוב לחול, קל וחומר משבת לחול, בזה הליבא דקולה עלמא,

אין צד היתר, אין כולה בדבר.

הלילה ליל פטירתו של שמואל הנביא,

משה ואהרון בכהניו,

ושמואל בקוראי שמו.

משה רבנו היה חשוב לפני בורא עולם,

כך גם אחיו אהרון,

אבל הקדוש ברוך הוא כל כך אהב את שמואל הנביא,

שקל אותו כמו שניהם ביחד.

אנחנו יודעים מה עשה שמואל בחייו, יש לנו את הספר שהוא כתב,

אנחנו קוראים בספר שמואל א' את כל הדברים מתחילתה ועד סופה,

איך הורתו ולידתו בקדושה על ידי אמו, חנה הנביאה, אלקנה וכולי,

עד הסוף,

עד שזכה למשוח את דוד המלך,

שמזרעו גם בעזרת השם יבוא משיח בן דוד.

הוא הנהיג את עם ישראל, לא רק שהוא בפני עצמו היה גדול רע ועצום בתורה ביראת חטא,

אלא הוא היה המנהיג עד שקם שאול המלך עד אז,

שמואל היה לבדו,

עליו הייתה ה...

המעמסה, החובה להנהיג את העם ישראל, כמו שמסופר בתחילת ספר שמואל א',

אלא,

כדי שתהיה לו השפעה על עם ישראל,

הוא לא רצה ליהנות מאף אחד,

תמיד נהנה רק מהממון שלו.

למרות שהוא היה הולך להרביץ תורה בכל מקום,

אדם לא נמצא בבית שלו,

אפילו האחי, גם כשהוא לא היה בביתו,

גם כן היה נזהר לא ליהנות מהאנשים,

כדי שתהיה לו כל הזמן השפעה עצומה על אותם האנשים,

שיוכל להדריך אותם בדרך הטובה והישרה.

אלא שאימו,

כשאמרה ונתתיה לה' כל ימי חייו,

המילים האלה חרצו את גורלו,

והוא לא זכה לאריכות ימים, אלא רק חמישים ושתיים שנים,

הזמן ימי חייו של הלוי בבית המקדש,

ולכן חמישים ושתיים הסתלק לבית עולמו.

אנחנו לא רחוקים מהציון, כאן בשכונת רמות,

חמש קילומטר מאיתנו נמצאים אלקנה, חנה ובנה שמואל הנביא, כולם נמצאים שם,

ודורי דורות עם ישראל נוהר בהמוניו לפקוד את הציון באותו יום,

ביום היורצי.

מרן בשולחן ערוך בסימן תקפ כשכתב לנו את הימים שראוי לצום בהם, ימי פטירת הצדיקים,

אחד מהימים שמרן כתב,

כתב לנו את כח באייר, יום פטירתו של שמואל הנביא.

אבל יש גרסה אחרת שגורסים במקום כח,

גורסים כט.

אבל ברוב כתבי היד העתיקים, ברוב הספרים,

הגרסה היא כח, וזה מה שאנחנו נוהגים.

כל אלה שנוהגים ללכת לשם, נוהרים לשם בעיקר בכח.

יש כאלה מחמירים, מה הם עושים?

הם לא הולכים הלילה,

אלא הם הולכים לציון מחר בערב.

מתפללים שם מנחה בשבע ורבע,

אחרי זה הם ממשיכים ללמוד בספר שמואל או דברים אחרים,

והם ממשיכים את הלימוד גם בלילה. אז ממה נפשך?

אם כח הוא היה בכח, אם כט הוא היה גם בתחילת גיל כט,

בהליכה הזו הם פותרים את הבעיה לצאת ידי חווה לבדיקו לעלמא.

הבעיה היחידה שיש הרבה אנשים וקשה להיכנס,

צריך להיות במכון כושר שנה קודם כדי לדעת לשרוד,

שלא להידחף בדוחק הזה. לכן מי שיכול ילך הלילה או מחר בבוקר, יש שם מדי יום ביומות תפילה בנצח אמה,

זכותו יגן עלינו אמן ואמן.

בכבוד שלמה יעלה ויבוא שמואל בן חנה.

וקוראי שמו

עמוס שמואל.

וקוראי שמו נמוס שמואל.

נב כבוד הצדיק.

שמואל בן חנה.

שמואל בן חנה.

החיים שלנו התחילו לשפץ את המטווח.

המטווח שנים על גבי שנים,

ואי אפשר היה להמשיך לקבל את השירותים הטובים במטווח,

וכמובן שזה לא בחינם, אין לנו עדיין תורם שיתרום את הכול.

לכן מי שיכול לעזור, תזכו נא מצוות.

בואו נביא את החנות, גם בעניין של האדם אומר, יגידו תחנות?

מחר אומרים תחנות. מחר אומרים תחנות. למה אין עבירות?

יום ירושלים.

יום ירושלים היה צריך להיות היום, היה צריך להיות כז, לא כח.

כן, תמשיך. מאה חמישים. מי אמר?

מאה שבעים.

עשר סיוע אומר. עשר סיוע.

מאה שמונים, תזכו למצוות.

מי שרוצה שיזכה לבן צדיק גדול כמו שמואל הנביא.

מאה שמונים?

ועתיים?

מאה עדיין?

מי מוסיף?

מאה עדיין?

מאה עדיין עשרים?

מאה עדיין עשרים. תזכו למצוות.

מאה עדיין עשרים?

אתם מסכימים אני אעשה שני נראות? אם אתם מסכימים שתי נראות, זה שאמר מאה עדיין?

זה שאמר מאה עשרים.

כנגד משה לאהרון. כנגד משה לאהרון. נעשה שני נראות. שני נראות.

מי שברך אבותינו הקדושים והטהורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

הוא יברך וישמור וינצור עט. מי זכה? ארז בן שרה, שזכה במצווה זו.

מלכה דען מברכתיה וזכייתיה, שיזכה לחופה בקרוב בעזרת השם, יזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.

ובכלל הברכה הוא יברך וישמור וינצור את התינוק אל עזר שמואל רחמים בן יפה מזל שהקדוש ברוך הוא ייתן לו בריאות אתנה ונעורה מעלייה.

זכותו של שמואל הנביא יגן בעדו ושנזכה בעזרת השם לביאת גואל צדק, אמן מאמן.

תודה. בכבוד יעלה ויבוא וידליק, אני צריך להמשיך.

הרב הגיע?

עדיין.

אני ממשיך הלאה.

סעיף ו'

אדם שיש לו הרבה ירקות,

פעמים שהירקות קצת כמושים.

מה עושים בימי החול?

במסעדות או בבתי מלון יש להם מספריים גדולות

והם גוזמים את אותו מקום שהירק כמוש.

ביום טוב אסור לעשות כן. ולמה?

הרי זו פסיקת התלוש, אתה לא חותך חלילה מהאדמה,

אבל

מי שיראה אותך, מי שיראה את הירקות האלה בידך יבוא לחשוד שהאדם הזה קצר את הירקות האלה מהאדמה ביום טוב, כי ככה דרך לעשות כשקוצרים מהאדמה,

הדרך הוא שגוזמים אותם בצורה הזאת. ולכן, מרן אומר לנו,

אין גוזזין את הירק במספריים שדרכן לחותכם מהן מהמחובר.

ביום שבת אסור לנו למלוח את הצנון.

אדם שמולח צנון עובר על איסור דה רבנן, כמו שלמדנו בסימן שכא.

הדרך הוא,

כשרוצים לעשות כבוש מחלל, קודם מולחים את הצנון,

ואחר כך ממלאים אותו בצנצנת.

ואדם שכובש כבשים בשבת הוא דומה כמו מבשל.

כמו הבישול מתקן את הבשר, כך גם המלח והכבוש הזה הופך את הצנון למאכל טוב ונוח ורך,

ולכן יש איסור דה רבנן לעשות דבר כזה בכל שבת.

אבל ביום טוב יש יותר. מה אתה אומר? נראה כמבשל?

הרי גם הבישול עצמו ביום טוב מותר לכתחילה לגמרי,

אין לנו שום בעיה, ולכן יהיה מותר בלכתחילה ללא הגבלה למלוח את הצנון.

אם בצנון מותר, קל וחומר בסלט וכיוצא בו.

גם אותם שמחמירים על עצמם ביום שבת,

והם לא מולחים את הסלט במלח לבד, אלא קודם שופכים את השמן,

ורק אחר כך מליחים את המלח, כל החומרה הזו שייכת לגבי שבת.

ביום טוב אינם חייבים להחמיר בכל זה.

חתיכה חתיכה צריכה ללמוד עם עצמם, כמו שיכולים. בשבת, בשבת חתיכה חתיכה.

אבל ביום טוב, כמו שאמרנו, אין לנו את המגבלה הזו.

אדם שרוצה להוציא דברי מאכל מרשות לרשות, ביום טוב מותר, אוכל נפש.

רק בשבת אסור לך ללכת עם הגרעינים בכיס,

יש כאן איסור טלטול והוצאה.

אבל לגבי יום טוב הדבר מותר.

אף על פי כן יש לנו עדיין הגבלה אחת.

אסור לנו למלא עגלת שוק ולהביא בתוכה פירות, ירקות או משקאות.

אנשים שיש להם אזכרה בחג השבועות,

הם רוצים להביא לבית הכנסת משקאות או דברים אחרים במקום שהוא ירים ביד, הוא מביא את זה בעגלת שוק, והדבר אסור.

ולמה?

מי שיראה אותך יגיד, אתה בא כעת מעיר העתיקה,

יבוא לחשוד באדם הזה שהוא חלילה עשה מקח וממכר ביום שבת.

או ביום טוב, ולכן גם בזה הדבר אסור.

אין הבדל אם המדובר הוא בעגלת שוק,

או יש עגלות שנמצאות בסופרים.

הוא לוקח את העגלה הזו,

בעל הסופר מרשה לו, תיקח את החזיר ביום ראשון.

אין דבר כזה. ביום שבת או ביום טוב, אסור להשתמש בדבר הזה.

גם אם שניים יסחבו את זה, עדיין לא יועיל, הדבר אסור, אין יותר.

אלא יכול לקחת את זה במגש,

או שייקח את הסלים,

הסלים, הניילון, הפלסטיק,

גם הם,

כמו שרגילים לקחת בהם את הפרוסה של התינוק לגן,

אז יכול לקחת בהם את המשקאות, להביא אותם לבית הכנסת.

בזה אין שום צעד איסור. אבל בעגלת שוק הדבר אסור. גם אם האדם הזה כוונתו לשם שמיים,

הוא רוצה להביא לאנשים סעודה שלישית בשבת, וכיוצא בזה,

אף על פי כן הדבר אסור. מרן סיים דוגמה יוצאת מן הכלל,

אם הוא הזמין אורחים, והאורחים כבר באו.

ואין לו זמן ללכת ולבוא להביא כמה פעמים במגש או בידיים.

זה הדבר היחיד. יהיה מותר דוגמה כזו לקחת גם בעגלת שוק.

אבל חוץ מהדוגמה הזו, כשהוא יודע מראש את הבעיה,

מן הראוי שייזהר לא לעשות כן.

הקל ביותר, הפשוט ביותר, היום כמעט בכל בתי הכנסת יש לנו גם מטבח שיביא את כל הכיבוד שהוא צריך, יביא את זה מערב יום טוב,

יאמר מראש לגבאי, אני רוצה להביא,

יפתח לו את המטבח, יכניס בארונות את כל מה שהוא רוצה כדי שלא יצטרך לטרוח ביום טוב,

זה מה שרצוי לעשות בלכתחילה.

היום כן, היום בעגלה של התינוק יש קצת יותר.

פעם לפני 50 שנה אנשים היו עניים מרודים,

לא היה להם כסף לקנות עגלת שוק.

אז איך היו מביאים מהשוק?

היה להם גם קשה להרים.

היו שמים את כל הסלים בתוך העגלה של התינוק.

לפעמים התינוק עצמו נמצא, שמים לו בין הרגליים, שמים לו את העגבניות או דברים אחרים,

כך היה הדרך, אז אז באמת היה צעד להחמיר.

היום אנשים כמעט ולא נזקקים לעגלת תינוק.

יש אולי אחד מאלף שתמצא עדיין איזה אלטיזכן אחד,

אבל בדרך כלל לוקחים היום עגלת שוק. אנשים מסודרים,

יש להם עגלה מיוחדת לזה, ואנשים לא משתמשים בעגלה של התינוק, ולכן אם הוא ירצה להביא את המאכלים שלו בעגלת תינוק,

להביא את זה לבית הכנסת,

יש מקום להתיר.

כל הדברים האלה מצויים הרבה כשיש שבת חתן או ברית מילה וכיוצא בזה. רוצים לפעמים להביא או קוגל או בורקס או דברים אחרים,

וכשיש ציבור גדול זה לא איזה 200 גרם שתביא את זה ביד אחת,

אלא רוצים להביא את הסיר הגדול וכיוצא בזה.

שוב, אין היתר להביא את זה עם המריצה לסבלים,

יש מריצה מיוחדת,

והם מניחים בימי החול,

מניחים על זה את הסיר הענק,

והם מוליכים את זה לאן שהם רוצים.

זה טוב, בימי החול יעשו מה שליבם חפץ.

בשבת או ביום טוב, שניהם שווים לעניין זה,

המריצה הזו אסורה בשימוש.

אין היתר לעשות כן, אלא הוא רוצה להביא קוגל, שיביא את זה, כמו שאמרנו,

בשינוי בעגלה של תינוק וכיוצא בזה,

ולא בדבר שדרכו בכך.

אין הבדל אם זה איש שמביא, אישה שמביאה. בהלכות אין הבדל גם לאישה, אסור לה לחלל שבת או יום טוב.

גם בה שייך את הייסוד הרבנן הזה שאמרנו.

ולכן, אם אתם רואים איזה אדם שעושה את זה,

צריך להוכיח אותו, להעיר את תשומת ליבו שהדבר הזה אסור,

שמכאן ולהבא לא יעשה כן.

לפעמים הוא רוצה להביא לילדים ממתקים.

ברוך השם, לומדים שעתיים, שלוש, מגיע להם ממתקים.

אני לא רוצה לקפח את אותם הילדים, אבל להביא את זה באותה עגלה של הסופר או עגלת שוק,

אין היתר בדבר, צריך למחות בידם,

להסביר לו שהדבר נוגד את ההלכה,

ואליבא דכולה עלמא, הדבר הזה אסור לגמרי מכל וכול.

רבי חנניה, בבקשה.

חסר כזה נוסף, חסר כזה נוסף.