מעשה אבות | בן זומא חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

פרק ד' משנה ג', פרקי אבות.

הוא היה אומר אל תאיבז לכל אדם ואל תאימפסליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

ראוי בן עזאי היה אומר אל תזלזל בשום אדם ואל תהיה מרחיק שום דבר, כלומר שלא תחשוב על שום דבר בעולם שהוא מיותר ואין לעולם צורך בו.

שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

שום דבר לא נברא לבטלה,

כל דבר יש לו צורך בזמן ובמקום מסוים,

לכן אל תזלזל בשום דבר כי אינך יודע מתי תצטרך לאותו דבר.

בפרט האנטוריסטים יודעים שאין דבר שמונח בקרקע שאין מה לעשות איתו.

למדנו במשנה שאין לזלזל בשום אדם,

לפי שאין לך אדם שאין לו שעה של הצלחה,

וייתכן מאוד שתצטרך לו,

או שהוא עלול להזיק לך עד שזלזלת בו.

כמו שראינו אצל נפתח הגלעדי,

שהוא גורש מעירו מנחלת אבותיו על ידי אחד,

והוא נעשה ראש לאנשים ריקים ומפוחזים שהתלקטו אליו,

ולבסוף אנשי גלעד בצר להם, פנו אליו לעזרה, והיה להם ממושיע, בשופט,

כמו שמופיע בשופטים יא.

וכן מסופר על דיק ליטיאנוס,

שהיה רועה חזירים,

ובכל פעם שהיה עובר ליד הישיבה של רבי יהודה הנשיא,

היו תלמידי הישיבה יוצאים ומכים אותו ומשליכים עליו אבנים.

לאחר ימים הגיעה שעתו והרומאים מינו אותו למלך חניהם והיה רוצה לנקום ביהודים,

בגזר גזירות לחכמי ישראל ונעשו להם ניסים ועמדו בגזירותם.

כשעמדו חכמי ישראל לפניו אמר להם דיק ליטיאנוס,

לחכמי ישראל,

בשביל שבורעכם עושה לכם ניסים אתם מזנזנים במלך?

אמרו לו חכמים בדקלות רועה חזירים אני מזלזלים אבל לדיק ליטיאנוס,

המלך, אני משתעבדים ומכבדים.

אמר להם אף על פי כן אל תזלזלו באף רומאי ואפילו קטן שבקטנים.

ירושלמי תרומות, פרק ח'.

למדנו עוד מדברי בר עזאי שאין לזלזל בשום דבר שנדרה

בעולם כי לא ברא הקדוש ברוך הוא שום דבר לבטלה ואם אין לו צורך בדבר ממקום זה אז יש בו צורך במקום אחר.

כמובן בילקוט שמועוני, שמואל א' כ' א'.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא,

אבל בראש העולם כל מה שעשית כולם בחוכמה עשית אבל השטות שבראת,

הג'ננה, השיגעון,

מה הנאה יש בה לפניך?

אדם מהלך בשוק, כורע בגדיו, עושה מעשה שטות,

תינוקות צוחקים עליו,

זה נאה לפניך?

אמר לו הקב' ברוך הוא, על השטות אתה קורא תגר?

חייך שאתה בעצמך תצטרך לקח.

כך היה בשעה שברא דוד אל אחיש מלך גת,

אמרו לו שרב לאחיש.

הלוא זהו דוד אשר יענו הנשים במחולת עליו למור,

היכה שאול באלפיו ודוד ברגועותיו. תפסו אותו,

תביאו אותו למלך.

כמו שכתוב בשמואל א' יח'

וירא לו עוד דוד מפני האחיש מלך גת.

אז ביקש דוד רחמים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר

ריבונו של עולם, תן לי מעט מאותה שטות

שבראת אשכראתי עליה תגר,

לבל יפגע בי אחיש מלך גת.

אמר לו הקב' ברוך הוא,

אני נתנו לך,

שנאמר בשמואל א' כ' א',

ויטב על הדלתות השער ויורד רירו על זקנו.

מפלל, ככה.

עד שאמר אחיש מעבדיו,

הנה תראו איש משתגע,

למה תביאו אותה אליי?

החסר משוגעים אני,

לפי שאשתו וביתו היו משוגעות.

אז הוא צריך עוד אחת.

וימלט משם דוד אל מערת עד עולם.

ומאותה שעה שמח שמחה גדולה ואמר,

וברואו של עולם כמה טובה היא השטות.

ואז קראת מוזמן למידה לנתינים לדוד בשנותו את טענו לפני אבימלך,

ויגרשו ויילך אמרך את אדוני בכל עת,

בעת של חוכמה ובעת של שטות.

פעם אחת היה דוד מלך ישראל יושב בגנו וראה צירעה אוכלת עכביש.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

מה ההנאה באלו שבראת בעולמך?

צירעה מפסדת דבש ואין בה הנאה.

למה היא מפסדת דבש? משום שהיא הורגת את הדבורים.

אז ממילא היא מטמעה את הדבש.

צירעה מפסדת דבש ואין בה הנאה.

עכביש אורג כל השנה ואין לו לבוש.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד מלעיג אתה על בריאותי תבוא השעה שתצטרך להם.

וכשנחמד דוד במערה מפני שאול המלך שלח לו הקדוש ברוך הוא עכביש והרג על פי המערה וסגר אותה.

וכשבא שאול וראה את פי המערה ארוג

אמר ודאי לא נכנס לדבש מחנה שאם נכנס היה קורא את ההריג לקריים,

והלך לו והוא נכנס לשם.

וכשיצא דוד וראה את העכביש אמר לו ברוך בוראך וברוך אתה.

ובשעה שמצאו דוד לשאול שוכב ישן במעגל

והיה אבנר בן נר שר צבאו שוכב בפתח האוהל

ראשו בפתח אחד ורגליו בפתח שכנגדו

ורגליו והיו רגליו זקופות

ככה הוא שוכב.

בא דוד ונכנס בין רגליו ונטל צפחת המים

בשביל להוכיח אחר כך שעהום שהוא היה ולא פגע בו.

וכשבא לצאת מבין רגליו פשוט אבנר את רגליו וכיסהו.

והיו עליו כשני עמודים גדולים.

ביקש דוד לחמים בפני הקדוש ברוך הוא ואמר אני אני למה עזבת אני?

טעימים כף בית.

עשה לו הקדוש ברוך הוא נס ושלח לו צרעה ועקצה ברגליו ונער בצעקת רגליו.

ויוצא דוד משם משם.

הם אומרים, אתה שומע, דוד המלך אומר, שלוש מילים ויצירות, הנה אנחנו זועקים, היום ולילה, חודשים, שום דבר, תראה מה זה.

באותה שעה שבח דוד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רגלו של עולם, מי יעשיך מעשיך מחיגורותיך שכל מעשיך נעים?

אמר רב יהודה אמר רב

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה.

שבת אין זן.

אתם שומעים? אין שום דבר שנברא בעולם לבטלה.

הרמב״ם בספרו מורה הנבוכים כתב שכל תכלית בריאת החי והצומח היא בשביל האדם בלבד.

כלומר,

עבורו,

לתועלתו,

לדוגמה,

בעלי חיים נמזונו,

כמו צאן, בקר, וגיל.

יש מהם כגון החמור לשאת משאו,

הסוס נרקב עליו.

צמחים למזונו כגון פירות, ירקות,

ויש לרפואתו ומחלותיו כגון מיני עשבים וכדומה.

ואם תשאל הרי נבראות גם כן בעלי חיים וצמחים שלא מצאנו בהם תועלת,

אנחנו לא מצאנו בהם תועלת.

ויתרה מזאת, יש שם נבראות צמחי רעל וחיות מזיקות.

הוא עונה על כך הרנב״ם שכל צמח ובעל-חי שלא נמצא בתועלת זה לא מפני שאין בו תועלת,

אלא שיש לתלות את הדבר בחולשות שכלנו וחוסר ידיעתנו בדבר.

שעדיין לא זכינו להבין את תועלתו,

והראיה לכך שבכל דור ודור מתגלים לנו פני פלאות ותועלות רבות,

דברים שלא נתגלו לקודמנו.

אתם יודעים מה, החמל הכי חזק או החוט הכי חזק?

הוא ראה עכביש, אלא למה? הוא ראה עכביש.

זה החוט הכי חזק שיש בעולם.

על זה התגלו רק עכשיו.

למי שקרא כשהיינו מוצאים את העיתון, ארבע כנפות, היינו רואים כל מיני דברים מהמדע שגילה עכשיו,

כל מיני דברים מדהימים.

מה יש בעונקי הים, ומה יש ככה, ומה יש ככה?

דברים מדהימים.

אבל זה רגע עכשיו התגלה.

כן, נכון, שם יש.

וגם בצמחי רעל,

ובחיות מזיקות יש תועלות גדולות.

אף על פי שיש בהם חזק.

לדוגמה, הנחש מצד אחד יכול להרגיש לא להרוג,

ומאידך יש בו תועלת לשלב רפואה,

כמו שנובא בתלמוד, מסכת שבת,

בעין זן,

נחש רפואה לחפפית.

פורש רשת שזה מין שחין,

גירוי העור.

אז זה נחש מועיל לגירויי עור בשם חפפית.

גם אם מקיש נחש צריך למצוא את הנחש הזה, והערש שלו מרפא את הערש שלו.

הניסיון נגדו זה משלו.

שלא לדבר על תיקים ונעליים העור של נחש,

וכן הלאה.

גם נמיר וכו'.

דנים.

מה? דנים.

כן. וכל אחד גם משמש לחברו בטבע,

שזה משמש את זה למאכל וזה את זה, עד שאנחנו צריכים את ההוא שיהיה ההוא שזה לא זרק.

אז אם כן אנחנו רואים

שמה שאמר בן עזאי, אל תיבז לכל אדם, אל תמפריד לכל דבר,

שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

כן?

פרק ד', פססססססססססססססססססססססס פרק ד', משנה ד'.