ספר בני ציון חידושים על פרשת בלק | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז לכן איני יכול כללה מכיוון שאז מגן עליהם שם אל

וגם שם אשם, שם ערער זה מה שכתוב

כי מראש צורים אראנו ומדבעות אשורנו דרש רשי

צורים הכוונה לאבות הקדושים וגבעות זה אמהות הקדושות

כלומר בזכות אבותיו אברהם צם יעקב, בזכות האמהות שרן ורחליה שיש בהם אותיות עשרים ושש

יש להם הגנה משם אביה

עוד שמתיוסף להם שם ישראל, אז יש להם הגנה משם אל

מעשה התבאר המדרש

איש על דגלו באותות לבית אבותיו

אל תקלה באותות אלא באותיות

לפי כך אמר בלעם מה יקב לו כבועל

הכוונה בכך היא שהתורה הקדושה מצפה אותנו להיות מוכים בקדושת האבות והאימהות

איש על דגלו באותות לבית אבותיו

בית אבותם זה אבות והאימהות

הוא מפרש במדרש ואומר אל תקלה באותות אלא באותיות

שעל ידי כך זוכים אפשר לקבל הגנה מהאותיות של האבות והאימהות

אם איש על דגלו אז באותות זה הופך לאותיות ואז יש לך הגנה לבית אבותיו לפי כך אמר בלעם מה יקב לו כבועל

אני לא יכול לקבל את זה בישראל

מבהיל על הרעיון

אבל איך יכול להיות שכשיש כהנה בין אל לבית דין

שלא עבירת חמינית, צריך להיות הפוך כשנראו תורה ומצוות שלנו בין ישראל,

זה כאילו עבירת חמינית, הוויה בדין ביעקב

איזה דין, איזה דין, אין זה לא דין, זה רעי, זה חסד

למדנו את מה

הלאה, כי מראש צורים הראנו ומגבעות אשורנו

על דברי בלעם

אמר הגאון מבי יוסף חיים זוננפלד, זכר צדיק ורחם

בפסוק הזה בא לביטוי החסד הגדול של הקדוש ברוך הוא ישראל

כשרצה בלעם לקלל את ישראל

אומר רבי יוסף חיים זוננפלד, זכר צדיק ורחם

בהפטרת הפרשה אומר הקדוש ברוך הוא לישראל

כך מובא בנביא מיכה פרק ו'

עמי זכר נא

מייעץ בלק מלך מואב ומענה אותו ולעם בן בעור מן השיתים עד הגלגל

למען דעת צדקות אדוניי

כל המפרשים נראו לאבי מה זה מן השיתים עד הגלגל

ומה פשר התוספת למען דעת צדקות אדוניי

עמי זכר נא

מייעץ בלק מלך מואב

מה הוא יעץ?

ומי ענה אותו בלעם בן בעור מה ענה?

מן הגלגל מן השיתים עד הגלגל מה זה?

ומה ענדה צדקות אדוניי מה זה?

מפרש הכאון רבי חיים זוננפלד זכר צדיק לברכה ואומר

בכתוב כאן מן השיתים ועד הגלגל טמון פה סוד החסד הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל

שכן ידוע מדברי חכמים זכרונם לך

שבלק ובלעב חיפשו איזה נקודה תורפה אצל כלל ישראל כדי שיוכלו לקטרג עליהם ומתוך כך לקללם

והנה בלק מלך מואב מצא כי בני ישראל לא נמונו במדבר

וזאת כיוון שהם היו אנוסים

שכן חנייתם מנסיעתם של ישראל במדבר

לא היו מסלויים בידם

יהיה כתוב על פי אדוני יישאו בני ישראל ועל פי אדוני יחנו

אז הם לא ידעו מתי נוסעים, מתי חונים

ולכן לא מלאו את ילדיהם

שכן הנסיעה לרח הנימול היא מסוכנת, זה סקונס נפושס

אי אפשר להסתכן

אז לכן הם לא מלאו במדבר

וכל מקום בלק מצא מקום לקטרג עליהם

על העובדה שהם ערני

וזה מה שהוא יעץ בלק מלך מואב לבלעם הראשון

ועל זה אמר הנביא, עמי

זכר נא מייעץ בלק מלך מואב

אך ומי ענה אותו בלעם בן בעור

מה הוא ענה אותו?

אומר הגאון נביא יוסף חיים זוננפרד, זה מצדיקה

בלעם עונה לבלק על עצתו

כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו

הכוונה בכך היא שבלעם הרשע ידע שהקדוש ברוך הוא נוהג עם ישראל

עם קרובו במידה מיוחדת של חסד

שכל המחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה

לפיכך אפילו שהם לא מעלו את עצמם

כיוון שהיה זה באונס

נחשב להם הדבר כאילו נמולים היום

אז הוא ידע בלעם הרשע איך השם נוהג עם ישראל עם קרובו במידת החסד

הוא ידע שהמחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשה כי מי שעשה נחשב

אז כאילו הם נמולים

אבל חשוב לדעת שאם האונס נגמר

חייבים לבצע את המצווה

והנה מן הנאמר בספר יהושע יהושע פרק ה' פסוק ג'

ידוע לנו שבני ישראל מלאו את עצמם איפה בגלגל

שנאמר ויעש לו יהושע חרבות צורים

וימול את בני ישראל

אל דמעת הערלות

ויקרא שבמקום ההוא גלגל

לכן חישב עליהם הקדוש ברוך הוא במדבר

כאילו כבר אז בנו את עצמם

כיוון שלא היה להם מצב שהם יכלו למות

עד שהם הגיעו לגלגל

והאונס נמשך עד הגלגל

החשיב להם הקדוש ברוך הוא

שהם נמולו

וזו הכוונה של הפסוק, מן השיטים עד הגלגל

שעוד בהיותם בשיטים

כאשר בא בלעם לקלל אותם שם בשיטים

צפה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמם וחסודיו

שהם עתידים לעשות בגלגל

תנאיינו למות

ומשום כך נסתתמו הטענות של הקטגור לשום לא יכול להיות בלעם לקלל אותם

אז מן השיטים עד הגלגל

זה מה שענה בלעם לבלק

כי מראש צורים מראנו

ומגבעות אשורנו

אני רואה את חרבות הצורים

אשר בהם עמונו בני ישראל עצמם

ומגבעות אשורנו

אני צופה ומביט באותה גבעת הערלות שתתנשא בגלגל

במסקנה למען דעת צדקות אדוני

כמה חביבים ישראל ערביהם שבשמיים

ואם כך איך אני יכול לקטרק עליהם

כאן לומדים כמה חביבים ישראל כשהם מקיימים את התורה להלכה ולמעשה

מבין הרעיון

אנחנו כבר למדנו ארבע פירושים

על מראש צורים מראנו ומגבעות אשורנו אתמול ואיום

כתוב שהבן ישעי, הבן ישעי כתוב במעלה במאה ספרים

יש בידינו חמישים וארבע ספרים

חי שבעים ושבע שנה

הוא היה דורש בשבת למנחה, לעלפים

כל שבת היו מכנסים אלפים לשמוע, והיה דורש שלושה שעות בלי רמקול

הוא היה בקיא בכל התורה

פעם נכנסו אצלו ככה אנשים שרצו לבחון

מה טיבו של זה

אז הוא אמר להם, תבחרו פסוק

איזה פסוק שאתם רוצים בתורה

אמרו לו פסוק, אמר להם מאה עשרים פירושים בארבע שעות

על הפסוק

אנחנו רק למדנו ארבע, כבר הולכים לתהליך

מאה עשרים פירושים בשלום

על איזה פסוק שאתם רוצים?

המגלה עמוקות כתב על הפסוק, בהתחנן אל השם בעת ההיא לאמור

252 פירושים

וכל אחד זה עמוק, ספר שלם רק באותו

וקוראים לזה לספר מגלה עמוקות

ואחד הפירושים האחרונים שלו אומר

וכמו שכתבתי בספרי

הקטן

על א' זעירה של ויקרא, בויקרא כתוב א' זעירה,

אות א' קטנה

אלף פירושים

על האלף זעירה אלף אלף אלף פירושים הוא כתב בספרי הקטן

אנחנו מגוש יודעים באיזה פרשה אנחנו

לא קוראים

לא קוראים

לקרוא הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, לקרוא, כל הזמן לקרוא

מי מנה עפר יעקב

על הכתוב מי מנה עפר יעקב

אומר הרב הגאון פנחס פרידמן

הנה כתוב בבריאת האדם

וייצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה

פרש רש״י, וייצר בשני יהודים שתי יצירות יצר יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים יצירה אחת שהוא קיבל את האדם לעפר לעולם הזה

ואחרי שהוא מת יש עוד יצירה לתחיית המתים

שוב מקבל את העפר

יש לומר בעניין זה מה שאמר כבוד קדושת

מרן

מורנו הרב אהרון מבעלז

זכותו יגן עלינו עולה בשם אבינו

על הכתוב

בקריאת שמעם

ולימדתם אותם

את בניכם לדבר רם

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כימי השמיים על הארץ

אומר רב אהרון מבעלז זכר צדיק וברכה

כידוע שלאחר מיטת האדם כשהגוף שוכב בקבר

אין לאדם שום אפשרות להוסיף חשבון למצוות ולמעשים הטובים שלו

מה שהוא עשה ועודו בעולם הזה, אני לא יכול להוסיף

כפי שאומר הכתוב בקהלת ט'

כי אין מעשה בחשבון ודעת בחוכמה בשאול

אשר אתה הולך שמה

זאת אומרת כשאדם נמצא בקבר

נגמר

אין חשבון ואין חוכמה ואין דעת ואין תמונה ואין שום דבר, אתה לא יכול לעשות כלום

אולם,

אומר אברון מב׳

למרות זאת

כאשר אב משפיע על ימונו תורה ויראת שמיים

וכן רב

המדריך את תלמידו בדרך התורה והיראה

וכל שכן המחזיר בתשובה

הנה על ידי לימוד התורה וקיום המעשים הטובים

שהבנים והתלמידים עושים בעולם הזה מתעלים האב והרב לאחר פטירתם

יותר ויותר מכל מעשייהם שלהם פה

ומקבלים על כך שכר בשמיים

כמו בהיותם בחיים בעולם הזה

אז הם ממשיכים לחיות ולפעול

זה מה שכתוב בקריאת שמם

ונמצם אותם את בניכם לדבר בם

אם תחנכו ותשרישו בבנים ובתלמידים תורה ויראת שמיים

כי אז הרבו ימיכם, הימים לא נגמרים, זה שאתה מת, זה לא מת,

בכלל לא מת

אתה נפטר רק עוזר,

אתה רק שוכל

התנ״ך, ינוחו על שכבותם, אתה לא מת,

ירבו ימיכם

ותמשיכו לחיות בלי סוף

כיוון שיחשב לכם כימי השמיים על הארץ

אפילו שאתם כבר בשמיים

אתם עדיין על הארץ

הימים שאתם נמצאים בשמיים לאחר הפטירה

יחשבו כאילו אתם עדיין נמצאים על הארץ

שכן תקבלו שכר על לימוד התורה וקיום המצוות של הבנים והתלמידים

עד כאן דברי רבי אהרון מבין זכותו אליהם

באמת אומר הרב הגאון

ומפנחס פרידמן

שהעניין הזה

העניין הזה מפורש בגמרא בבבא בתרא קטז

שואלת הגמרא

מפני מה בדוד נאמרה שכיבה וביואב נאמרה מיתה

כפי שכתוב במלאכים א'

כא'

כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא

עונה הגמרא

מפני שדוד הניח בן כמותו שהולך בדרך השם

ועל כן נאמרה עליו שכיבה ולא מיתה

אבל יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה

הרי לנו דברים ברורים

כל זמן שאדם משאיר בן כמותו

כשהוא הולך בדרך התורה והמצוות

לא נאמרת בו מיתה

שכן הוא ממשיך לחיות גם לאחר פטירתו מהעולם הזה

וזה על ידי המצוות והמעשים הטובים של בניו

אבל אלו שמשאירים בעולם הזה בנים

שלא הולכים בדרך המצוות נחשבים מתים

על פי האמור ייתכן לומר שזה כאילו שכתוב

וייצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה

ופרש רשי

וייצר בשני יהודים שתי יצירות יצא יצירה לעולם הזה ויצירת יד המתים כלומר יצירה אחת בעולם הזה ויצירה שנייה את יד המתים

שגם בהיותו עפר מן האדמה כאשר הוא נפטר מן העולם הוא שוכן בעפר

עכשיו הוא עדיין חי בגלל בנם, ברוכים בדרך השם

אז יד המתים פירושו שהמתים לא מתים אלא חיים

על פי האמור להעיר לנו עכשיו מאמר החכמים זכרונו לברכה ביומא כב

אמר רבי שמואל בר נחמני

כתוב

והיה מספר בני ישראל כחול הים

משמע מכאן שהמספר של ישראל הוא סופי

מנחם לים יש מספר

אם כך שאלת הגמרא איך המשך הכתוב אומר אשר לא ילמד

ולא ייספר

כלומר שאין להם מספר סופי

אז איך מסתברים שני הפסוקים שני הכתובים האלה על השני?

יש מספר אפשר להגיע אליהם מה? יש מספר אפשר לספור אני יכול לבוא

בן אדם לא יכול לספור לא ילמד ולא ייספר

לא ילמד, לא במדידה,

דהיינו אפילו אם תיקע עכשיו עפר קובייה של מטר

בסדר, כפול הכמות, כפול השטח אז זה לא תוכל לא ללמד ולא לספור

אז איך זה הולך?

אומרת הגמרא

עונה הגמרא לא קשה לא קשה בכלל לא קשה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום של הקדוש ברוך הוא

אין להם מספר סופי

כפי שכתוב אשר לא ילמד ולא ייספר אבל כשחלילה אין ישראל עושים רצונו של מקום יש להם מספר סופי

נו, והתירוץ הזה יותר קל מהקושייה

ותמוה ככה מפרשים איך אפשר

ברגע אחד

כשישראל חוזרים בתשובה

ועושים רצונו של מקום

הם יכולים לעבור ממצב של מספר סופי למספר אין סופי

אין סופי זה לא מפסיקים להתרבות

הם לא מפסיקים להתרבות מתי שהם עוצרים את ההתרבות אז יש מספר

מה זה התרבות?

התווספות של עוד אחד ועוד אחד אין פה עוד אחד, הם עכשיו חזרו בתשובה, אותה כמות אנשים חזרו בתשובה,

אין להם מספר ברגע שהם חוזרים בתשובה

אך לפי האמור

מבואר העניין היטב.

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום

לחנך את הבנים לתורה ולעבוד עד השם,

כמו שכתוב, ולימדתם אותם את בניכם,

אין להם מספר באמת.

למה?

שהרי גם כל העבוד מכל הדורות שהם כבר שוכני עבר,

נחשבים לחיים.

ואז באמת אין ישראל מספר? איך אתה יכול לספור?

אתה לא יודע כמה מתו.

ואז אלה שפה החיים מחיים את המתים, אלה ששמה, הם בכלל לא חיים.

אז אין להם מספר?

אבל אם חלילה ישראל לא עושים רצונות של מקום,

בוודאי שיש להם מספר מוגדר.

כי אי אפשר לצרף גם את הנפטרים למניין הספירה, כיוון שהבנים לא ממשיכים בידי תורה ומצוות.

ונחשב שהם חיים לבד בעולם, ללא אבותיהם.

זה כמו כורת את האילן שעליו הוא יושב.

על פי זה ניתן לתרץ את דברי המדרש.

לא יחד שאל את רבי יהושע בן כורחיו,

כתוב בתורתכם, אחרי רבים לעטות.

ואנחנו מרובים מכם.

אז למה אתם לא מסכימים עימנו לעבוד עבודה זרה?

אחרי רבים לעטות.

נו, אז אנחנו נענה לו לפי השיטה הזאת עכשיו שלמדנו.

אומר הרב הגאון בפרחס פרידמן, התשובה לאותו גוי, על פי מה שבערנו.

לגבי ישראל צריך למנות לא רק את אלה שהם בחיים,

אלא גם את אלה שנקטרו ועברו מן העולם,

שהצאצאים שלהם מקיימים את זכונות הגורם שאומרים את תורתו.

ואז זהו מספר עצום ואין סופי.

אבל לעומת זאת אצל הגויים,

שברור שהם עושים רצונו של מקום,

אין המתים נחשבים כאילו הם בחיים,

ואם כך לא ראוי למנות את זה רק לחיים,

נמצא לפי זה שכלל ישראל הם באמת רוב לגבי כל הגויים.

ועל כן מתפלתם לטענתו של הגויים.

אז אתם לא רבים, אנחנו רוב.

אבל לא תראו.

יש הרבה יותר עושים את זה.

על פי זה

יש לומר שבלג זכר את בלעם כדי לקלל את ישראל ולהכניע אותה.

באותה טענה של הגוי.

ואם כן,

כיוון שכלל גדול הוא אחרי רבים להטעות מן הראוי שכלל ישראל ייכנעו לפני רוב הגויים.

וכפי שאמר בלג לבלעם,

לך ארל יעקב ולך זו עם הישראל.

בלג מבקש לקדם את ישראל ואת יעקב בלשון יחיד,

שהם יחידים כנגד רוב הגויים.

הוא אומר, זה יעקב, זה ישראל,

לא בני ישראל, לא רבים.

למעטים. מי זה? ישראל?

על כך בא בלעם ומוכיח את הטעות של בלעם. לא היה לנו סנגון כמו בלעם.

זה לא יאמן.

לכן האשכנזים מתחילים את התפילה בבוקר,

מה טוב הוא אליך יעקב אשכנתיך ישראל. זה הפסוק הראשון שמתחיל את בלעם.

למה? יש לך שבח יותר גדול מאשר רשע גדול שונא ישראל,

שהוא אומר...

טוב עליך להתחיל עם זה?

חביבי, עשית את היום?

אם אסד אומר שאנחנו חזקים, ואעמדיה אומר שאנחנו חזקים, וארגון ארגון ארגון חזקים,

מה אתה צריך לכתוב את זה? אתה רוצה להגיד שאתה חזק, כולם אומרים טוב.

אז אם הוא אומר, וטובו עליך יעקב, זו פתיחה טובה לטובו.

אם אנחנו נגיד על עצמנו, זה לא טוב. אבל אם הגוי, האויב, אומר עלינו,

אז מה אמר לו?

אמר לו בלעד,

מה אקום לו כפו אין, ומה יזעום לו זעם אדוני?

הטענה שלך שהגויים הם הרוב לא נכונה.

מדוע?

עוד פעם, כי מראש צוי ימינו,

ומדבעות אשורנו.

והכוונה לאבות ולאמהות.

אני רואה בישראל שכל הדורות שכבר הלכו לעולמיו,

מהתחלת כל הדורות, כל האבות והאמהות גם נחשבים

כאילו הם מחיים,

משום שהשאירו אחריהם דור של כלל ישראל שהולכים דרך התורה ומעבודת השם.

לכן הטענה שלך שאתה רוב, טעות.

כי מראש צורים אלינו מגבעות אשורנו, זה הולך איתם ביחד.

ומוסיף לו הסבר.

למה זה ככה, אומר לו? למה זה ככה?

אומר לו, הן עם לבדד ישכון

ובגויים להתחשב ישראל.

רק בישראל לבדד

המתים נחשבים כאילו חיים,

כי הם עושים רצונו של מקום.

אבל בגויים לא התחשב.

אצל הגויים אי אפשר להחשב את המתים כאילו חיים, כי הם לא עושים רצונו של מקום.

לכן הן עם לבדד ישכון. לנו יש

רק מצב

בודד בעולם שמחשבים את המתים איתם.

אבל בגויים לא התחשב אי אפשר לחשב ולהכניס את המתים.

כי זה תלוי בעושים רצונו או לא עושים רצונו.

אנחנו שעושים רצון נועזן עכשיו,

אתם לא עושים כלום.

לכן עלה בלעם והמשיך.

מי מנה עפר יעקב?

כלומר, מי הוא זה שיכול למנות את מספר כל שוכני העפר של כלל ישראל,

שגם הם נכנסים למניין החיים?

ועל כן מספרם הוא אינסופי.

מי מנה עפר יעקב? אפשר לספור? הוא בעצמו אומר אשר לא יימד ולא ייספר.

מי מנה?

לך תספור עבודות עבוריה. איפה? כולם בעבר. אתה יודע כמה היו?

אין מספר.

אכן בתהילת הענן בלק שהגוהים הם ארוך ובכלל כביכול צריכים ישראל לקרם בניהם.

על כן השתוקק בלעם הרשע.

דמות נפשי מות ישרים אותי אחריתי תמוהו.

הלוואי הוא יזכה למות ביתה כזאת שישראל,

החיים מקימים את המתים מבחייה על ידי שממשיכים לעבוד את השם כשלימדו אותם אבותיהם ונמצם אותם את בניכם לבגרבה שכבר אמרנו.

אז הוא הצעפה לביתה כזאת שהוא אפילו יהיה מת, עוד ימשיכו צאצאיו לחיות אותו.

אבל אין דבר כזה כי בגויים הוא התחשב אז עכשיו הוא צוער אותה אחת ואין מי שיכול לעזור לו ובזה נגמר השם.

עוד דבר אחד, ויישא בלעם, ויישא משלום היומיים.

אוי!

מי יחיה מסומואל?

על הפסוק הזה אמר רבי שמעון מלקיש.

אוי!

סנדרים קובב.

אוי!

למי שמחיה את עצמו בשם אלי.

נתייגעו כל המפרשים להבין מה הכוונה של רבי שמעון מלקיש.

אוי!

מי שמחיה את עצמו בשם אלי.

נקדים ונאמר מה אומר ספר אמרי יוסף בשם אשלה הקדוש

על היצר הרע ששמו הסמ״מ.

איך קוראים לו ספר מלא?

סמ״מ.

באלף למ״מ.

זה שמו של השטן, שרו של עיסר.

וכך הוא כותב, אמרי יוסף בשם אשלה הקדוש.

צריכים לדעת שבשמו של היצר הרע הסמ״מ,

שתי האותיות הראשונות סמ״מ הן מצד הטומאה.

שתי האותיות האחרונות שבשם הן מצד הקדושה.

האלף והלמד שכן ידוע כל משברה השם יתברך בעולם הזה מתקיים בכוחו של הקדוש ברוך הוא ואפילו הטומאה עצמה יונקת ומקבלת את החיות מכוח השם יתברך כוח הקדושה.

אבל כן כל הכוח והחיות של יצר הרע זה מהאותיות א' ול״מ שבשמו.

והן נותנות לו את כוחו וחיותו להתקיים.

לכן אומר האמרי יוסף,

כדי להכניע את היצר הרע צריכים להפריד בין האותיות הס״מ מהם

לא״ל.

כדי למנוע מהיצר הרע לקבל את החיות מהא״ל.

וכך לבטל אותו והוא נופל בגרמץ.

ולא יכול להזיק ל״מ.

זה מה שאמרו החכמים זכרונם הרב במסכת פסוקה נ״ב.

בעתיד לבוא, מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע.

ושוחטו.

חולק את הס״מ מהא״ל.

שוחטו.

דהיינו בגאולה העתידה.

יבטל הקדוש ברוך הוא לגמרי את ימיקת הס״מ מהאותיות א״ל.

כשתיעדר ממנו חיות הקדושה ויישאר בגר מת בלי שום חיות.

כשראה בלעם הרשע

שלעתיד לבוא אישך תקלות מוחות היצר

על ידי שיבטל את העניקה מהאותיות א״ל,

פתח רעמה אוי מי יחיה מסומו אל״.

הוא התכוון לאותו רשע.

אוי! מי שמחיה את עצמו בשם של א״ל.

יא ס״מ מהא״ם

קיים בזכות האל״ף למ״ד.

הלא יצר הרע.

וכל חיותו בעם השם א״ל.

כיוון שלעתיד לבוא על כאן ושוחטו ומבטל את ימיקתו מן השם א״ל.

ועל ידי כך מבטלו.

והוסיף על זה החברה טבע.

רמז נפלא.

אוי!

מי יחיה?

זה גימד מי הס״מ.

בדיוק ס״מ. מאה.

אוי! מי יחיה?

זה הס״מ.

מסומו א״ל.

מהשם א״ל.

אז הס״מ משם א״ל.

אוי! מי יחיה?

גימד מי הס״מ.

זה השם של היצר הזו.

עדיף לבוא.

נביאו הקדוש ברוך הוא ושוחטו במהרה בימינו.

אמן.

נביא חדיו ברוך הוא אמן.