תורתו אֻמָּנותו - זו הדרגה העליונה!

ש. שלום, אני חס וחלילה לא רוצה לסתור את דברי הרב, רק רוצה להבין. אם הרב אומר שאין צורך בעשייה, מספיק ללמוד תורה, נכון? 

הרב: לא אמרתי שאין צורך בעשייה. למה אתם מעמיסים עליי דברים שלא אמרתי?! אמרתי, מי שלומד תורה הוא במעלה הגדולה, זה מה שאמרתי. אמרתי שלא יעבדו אנשים בכלל?! 

ש. לא, חס וחלילה. זאת אומרת, אתה אומר שהעשייה היא פחותה מהלימוד תורה. 

הרב: בוא נדייק בשביל שאני אתן לך מבט. יש הרצאה שלי בקרני-שומרון הראשונה כשהייתי פה, והיה יהודי שאל אותי על הצבא וכו', והתעקש להבין בזה. 

אמרתי לו: 'שהרב קוק אמר את מה שאני אומר!' הוא לא האמין לי. אז בקלטת קרני-שומרון שמתי את כל הדפים מאגרות של הרב קוק, כשהוא אומר את מה שאני אומר. שזה מה שהוא אמר. שזה המעלה העליונה! וזה יותר מהלוחם בקרב!!

ש. בסדר, זה מה שאני אומר. הרב אומר... 

הרב: לא, אני עכשיו, תגיד, הרב קוק. 

ש. לא, לא. 

הרב: כן, כן, שיהיה קל. 

ש. אני לא יודע מה הוא אמר. 

הרב: אז אני אומר לך שהוא אמר. 

ש. בסדר, זה מה שאתה אומר. 

הרב: כמו שאתה מאמין לי, תאמין. 

ש. אני לא יודע מה הוא אמר. 

הרב: אז אני אומר לך שהוא. 

ש. אני אומר מה שמעתי מהרב עכשיו. 

הרב: אין שום בעיה, תשאל אותי. 

ש. אז הרב אומר שהעשייה היא פחותה מלימוד התורה. 

הרב: לא אמרתי עדיין, אתה חוזר על מה שכבר שללתי. 

ש. שהלימוד התורה היא במעלה העליונה ביותר!

הרב: נכון, אבל זה שולל את העשייה?! זה לא שולל עשייה? 

ש. אז אין סוף.

הרב: מה זה אין סוף? כמה אנשים יכולים להיות בדרגה העליונה? אלה שיכולים נקראים 'תורתם אומנותם' אלה שבאמת תורתם אומנותם זה הדרגה העליונה. פחות מזה? זה משהו אחר בכלל. 

ש. טוב, אני פשוט מכיר את המשפט שאומר, אלה שעשייתם גדולה מתורתם, תורתם מתקיימת. 

הרב: אתה מתכוון: 'כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת'. 

ש. כן, תודה. 

הרב: 'כל מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת'. זה מה שאתה רוצה להגיד. 

ש. כן, תודה. 

הרב: זו משנה, נכון? והמשנה צודקת. אבל 'מעשיו' זה מעשים שהם על פי תורה. 'כל מי שמעשיו מרובים מחוכמתו' זאת אומרת, המעשים שלו מרובים מחוכמתו. גם כשהם מרובים מהחוכמה שלו, וגם הם מרובים בכמות מהחוכמה, לא מיעוטים מן החוכמה. כי אם החוכמה אומרת לעשות משהו והוא לא עושה, אז חוכמתו לא מתקיימת. כי אם הוא למד שצריך לעשות והוא לא עושה, זה לא מתקיים. 

אבל אם המעשים שלו מרובים מהחוכמה, שהחוכמה אמרה שצריך לעשות, והם מרובים מהחוכמה, זה בסדר גמור, זה מצוין. 

אבל אם החוכמה אומרת שאין כמו החוכמה לגונן, אז מה אתה רוצה, לרדת למעשים שהחוכמה לא אמרה?! 

ש. לא הבנתי. 

הרב: יאי, בן עמי, זה קשה לחזור פעמיים על אותו דבר. 'מי שמעשיו מרובים מחוכמתו' ממה הם מרובים? מהחוכמה. הוא למד חוכמת תורה, והמעשים שלו התרבו בזכות התורה שהוא למד, בסדר? 

והם גם מרובים בכמות, בסדר? ממה הם נובעים? מהחוכמה, בסדר? אם זה ככה, אז זה טוב מאוד. 'מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת' למה? כי החוכמה אמרה שצריך את המעשים וצריך שיהיו מרובים. מצוין, חוכמתו התקיימה. 

ש. אוקי

הרב: אבל אם החוכמה לא אמרה שצריך להרבות במעשים מסוימים, אלא היא אמרה שצריך להרבות בחוכמה, אז מה אתה רוצה, שיעשו נגד החוכמה?!

ש. סתם להרבות בחוכמה, לא בשביל לעשות. להרבות בחוכמה. 

הרב: אין דבר כזה. החוכמה אומרת שאם אתה מתעסק בה - יש שמירה של הקדוש ברוך הוא על העם! זה החוכמה אומרת. שאם: " וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח) הקדוש ברוך הוא שומר עליך מכל רע "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו) "השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יד) אם אתם לא תעשו כלום ותסמכו עלי בהיותכם עוסקים בתורה ומצייתים לגדולי הדור, אני אשמור עליכם ואלחם את מלחמותיכם! אני השם. אני "השם אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג) זה אני. 

'מלחמות אני עשיתי' לא אתם. אתם מעולם לא עשיתם מלחמות. מי שנוצח במלחמות זה אני, לא אתם.

ש. לא דיברתי על מלחמות, אבל בסדר, קיבלתי.

הרב: צבא זה רק בשביל מלחמות, זה לא בשביל נופש. 

ש. לא דיברתי על צבא דווקא. 

הרב: אז אמרתי, חוכמה זה חוכמת התורה. חייבים, אם לא תהיה תורה, שישבו וילמדו אנשים, תקשיב טוב! לא יהיו מנהיגי דור, לא יהיו דיינים, לא יהיו רבנים. אדם ירצה לדעת דיני טהרה וטומאה, לא ידע. אדם רוצה לחיות עם אשתו, לא ידע מה מותר, מה אסור. אדם ירצה לאכול עוף, לא ידע אם זה כשר או לא. אדם ירצה משהו, בחיי היום-יום לא יוכל לזוז. אם לא יהיו רבנים, אם לא יהיו שוחטים, אם לא יהיו מוהלים, אם לא יהיו משגיחים, אם לא יהיו כל המקצועות של התורה, העם היהודי לא יוכל להתקיים!!!

 איפה לומדים את זה? בבית-המדרש, לא באוניברסיטה. אז אם לא ישבו מבחירי העם באומה ללמוד תורה, איך יתנהל העם היהודי?! איך יתנהלו היהודים?! הם לא ידעו למצוא ימין ושמאל. 

ש. טוב, אני לא רוצה להתווכח עם הרב פשוט. אני יודע שהרבה רבנים, גדולי הרבנים ביהדות היו עובדים. היו עובדים למחייתם. היו עובדים משהו. 

הרב: כל אלה שעבדו, זו היתה ברירת מחדל. אף אחד לא עבד בשביל לקיים מצווה, כי אין מצווה כזאת. אלא היה דוחק. וכיוון שיש דוחק השעה, אז היו צריכים לעבוד. גם הלל עבד. אבל כמה הוא עבד? כדי פרוטה, שחצי (1/2) הלך לבית-המדרש להיכנס ללמוד וחצי לבני משפחתו. אבל כשהוא עלה לגדולה, הוא לא עבד. למה הוא הפסיק לעבוד? למה הוא הפסיק לעבוד? כי לא צריך, היה לו, מאיפה מזון!

 כל זמן שלא היתה ברירה והיו דורות עניים כמו רבי אלעאי, שהיו מתכסים שישה (6) בטלית אחת (1), אז כשלא היתה ברירה היו עובדים. היום שברוך השם יש ששים-שבעים אלף (60-70,000) אברכים שלומדים, רשומים. זאת אומרת שברוך השם יש סייעתא דשמיא, הם לא בתנאים הכי טובים! אפשר להגיד לפעמים אפילו מחפירים!! אבל זה רק מראה על אמיתותם שהם מוכנים ללמוד תורה בתנאים של אלפיים (2,000) שקל, עם משפחה. מי מוכן?! זה אחד שמשתמט?! זה בן אדם שמוסר את נפשו על התורה. 

מה, הוא לא רוצה שמונה, עשר, שתים עשרה, ארבע עשרה, שש עשרה אלף (16,000)?! למה לא?! אלא הוא יודע שזה הדבר הגדול ביותר שהוא יכול לעשות בחייו. 

ואשתו מסכימה, אשריהם ואשרי חלקם!! אלה מקיימי העולם, וכל שכן ישראל. והיינו צריכים להרים אותם על הכתפיים! ולנשא אותם!! לנשק אותם, כמו ספר תורה ויותר!!! אבל לצערנו הרב, ההשמצות של התשקורת עוברות כל ביקורת. אבל זהו 'השעה משחקת לרשעים' כרגע. אבל עוד מעט יחלוף הזמן, ואנחנו נראה אחר כך את כלי התשקורת ואלה שמשרתים בהם, מה יעלה בגורלם. נראה מי יתבזה ומי לא. לא רחוק היום.