שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד חלק יב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

להלן עיקר הדרשה ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' (עמודים 193-196) באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן.

התפילה – הדרך אל הבטחון

אחת הדרכים הנהדרות, אחת השיטות הטובות ביותר להוציא אל הפועל את האמונה והבטחון שחבויים בנשמותנו היא התפילה. 

והנה. למילה ”תפילה“ –אין כל משמעות עבורינו. המושג ”תפילה“ נתפס אצלנו כאמירת מילים ותו לא. ועל כן, הדבר הראשון שעלינו להבין שהתפילה היא הדרך שסוללת את הדרך להשגת הבטחון.

כולנו שמענו על ’שער הבטחון‘ המפורסם שבספר חובת הלבבות, אשר מהווה את אחד המקורות החשובים ביותר לנושא האדיר הזה. אולם מתי נלמד אותו ? ללמוד את שער הבטחון הוא דבר מצויין, אבל כמה אנשים אכן לומדים אותו ? חובת הלבבות אינו נושא קל כלל ועיקר. עלינו ללמוד את הדברים ולומר אותם בפינו שוב ושוב עד שזה יכנס לנו אל תוך הראש. התפילה סוללת בפנינו את הדרך להשיג את זה.למעשה, זאת המטרה הבסיסית ביותר של התפילה, מטרת התפילה היא לא לקבל אל תוך הכיס את הדברים להם אנו זקוקים, אלא להכניס אל הלב שלנו אמונה ובטחון, זאת אחת המטרות העיקריות של התפילה, ללמוד שהקב“ה הוא זה שעושה הכל, שהוא שולט בכל.

לבקש, לבקש, ושוב לבקש

כשאתה הולך ברחוב, אתה יכול לדבר עם ה‘, הרי בכל מקרה הוא היחיד שיכול לעזור לך. אתה מחפש שידוך ? בקש מה‘ שידוך טוב. 

אתה כבר נשוי ? בקש ילדים טובים, בקש שידוכים טובים עבור ילדך. בקש חתנים טובים, מחותנים טובים. בקש ממנו פרנסה. יש לך כבר פרנסה ? בקש שתצליח במקצוע שלך. בקש שתמיד ישררו השקט והשלוה בביתך. בקש ממנו שתהיה לך בריאות טובה, שתהיה לך ראיה טובה. שתוכל ללכת תמיד ללא מקל הליכה. שלעולם לא תצטנן, שלעולם לא תידבק באף מחלה. יש לך הרבה על מה לבקש.

בקש מה‘ שתהיה מקובל בחברה, בקש מה‘ להיות חכם. תוכל לבקש ממנו שיהפוך אותך ללמדן. כמובן שעליך גם לעשות משהו בנידון, אבל אתה יכול לבקש מה‘ שיעזור לך לדעת ולהבין את המסכת שאתה לומד. אתה מנסה להספיק את האוטובוס ? אז בזמן שאתה רץ – תאמר, ”אנא ה‘ הושיעה נא“! או: ”ה'! עזור לי להספיק את האוטובוס!“ בהחלט! אין כל הגבלה בזה: אתה יכול לבקש ממנו כל דבר, גם את הדברים הקטנים ביותר, וזאת משום שכשזה מגיע לבטחון, שום דבר הוא לא קטן, אין זה משנה כמה הדבר שאתה מבקש הוא קטן, התפילה עבורו הוא גדולה. מה שחשוב זה לא על מה אתה מתפלל, אלא עצם הדבר שאתה מתפלל. הקריאה התמידית אל ה‘ היא זו שהופכת אותך לאדם גדול.

אבק יהלומים

ברצוני להסביר נקודה קטנה. יש אנשים שטוענים ”נו כמה בטחון כבר אוכל להשיג על ידי תפילה אחת ? המושג ’בטחון‘ הוא גבוה ונעלה כל כך, כמה יכולה לעשות תפילה אחת קטנה“. התשובה היא כזו: אני מכיר אדם שיש לו חנות יהלומים, ובמשך כל היום כולו הוא משפשף ומלטש יהלומים באמצעות גלגל. מדי יום, כאשר מגיעה שעת סגירת החנות, הוא יורד על ברכיו עם כף ומברשת, ומטאטא אל תוך הכף את כל האבק שנשר מתחת למכונה שלו, כי הרי זה לו סתם אבק – זהו אבק יהלומים, ואבק יהלומים הוא דבר יקר. ולפעמים הוא אף מוצא על הרצפה שבב קטן של יהלום

ולכן, כאשר מדובר בבטחון, כל פירור קטן הוא יקר- ערך, אפילו יותר מיהלום. והתפילה היא המקום שבו תמצאו את אותם יהלומים. תמצאו שם אבק יהלומים ושבבי יהלומים, ואם תתנו דעתכם לכך, תמצאו אפילו גוש של יהלום, תורת אביגדור פרשת כי תבוא.

שיעור בהליכות חיים

שנים רבות הייתי בטוח שאני מחנך את ילדי כמו שיהודי צריך לחנך, אבל הפתעת חיי הגיעה יום אחד בו נשארתי בבית המדרש והצצתי לעבר יהודי שלמד עם בנו. ראיתי שהם לומדים, ראיתי שהאבא מסביר לבן, והבן ישב מרותק כולו, אבל ללא שום ספר על הסטנדר. זה הפליא אותי ולכן המשכתי לתהות על המחזה שהתגלה לנגד עיני. התחלתי להקשיב והופתעתי לגמרי. מסתבר שהאבא נתן שיעור לבנו בהליכות חיים. הוא הסביר לבן שהקב"ה נמצא אתנו בכל רגע, בכל שניה, ומעורב בכל מעשה ובכל מחשבה.

הוא לא הסביר הוא המחיש, הוא חי את המילים שהוא אומר. הוא השריש בלב איך על כל פעולה צריך להקדים תפילה, ולאחריה להודות להקב"ה על החסד שעשה עמנו. דברים פשוטים, ידעתי את זה שנים, אבל כשהוא המחיש את זה זה היה נראה אחרת לגמרי. 

למשל הוא המחיש לילדו המרותק, כי כאשר מחכים לאוטובוס בתחנה אומרים, והוא פשט את שתי ידיו לשמים ואמר: ריבונו של עולם תעזור לי שהאוטובוס כבר יגיע. נו עכשיו מוישי יקירי, מה עושים כשמחכים לאוטובוס ? ומוישי שלו פושט את שתי ידיו השמימה ואומר: ריבונו של עולם תעזור לי שהאוטובוס כבר יגיע. 

התרגיל חזר על עצמו לפחות חמש פעמים, עד שמוישי לא יעמוד בחיים שלו בתחנת האוטובוס בלי למלמל את התפילה הפשוטה שאביו לימדו. לאחר שנגמר התרגיל הזה, התחילה סידרת ההודיה. 

מוישי מה עושים כשהאוטובוס מגיע ? עולים ואומרים: ריבונו של עולם אני מודה לך שהאוטובוס הגיע. ומוישי חוזר אחריו, ריבונו של עולם אני מודה לך שהאוטובוס הגיע. האוטובוס היה הראשון בסדרה, לאחריו הגיע המזגן של האוטובוס שגם עליו מוישי צריך להתפלל שהוא יפעל טוב, ולהודות לקב"ה על העובדה שהוא לא צריך להזיע עכשיו. השלישי בסדרה היה הספסל, ומוישי מתפלל שהקב"ה יזמין לו מקום ישיבה. אחריו הוא מתפלל שלא יכשל חלילה בראית דברים שאסור לראותם, והודיה על העובדה שהוא עמד בנסיון הזה.

מאז, גם אני לומד עם ילדי כל יום, והם בולעים כל מילה בשקיקה. 

אסתפק בדוגמא קצרה. שמעון בני, נוסע באופניים, וכל פעם שהוא מגיע לירידה הוא נעצר ואומר: ריבונו של עולם תעשה שאני לא התהפך. בסוף הירידה הוא אומר: אני מודה לך הקב"ה שלא התהפכתי. אצלו זה טבעי, דבר נורמלי ורגיל. קולמוס הלב.