פלא יועץ-ערך סנגוריה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בלחש השם.

והברכה היא תזכה לתיקון המידות, כוונה במצוות,

חברה טובה, בחירה ונאמנות להשם יתברך,

זיווג הגון וילדים קדושים וטהורים, אמן.

וליועץ

ערך סנגוריה

ידוע שהקדוש ברוך הוא חפץ

שילמדו סנגוריה על ישראל,

על הכלל ועל הפרט.

ואליהו הנביא זכור לטוב,

נענש,

לא אמרנו זכר צדיק לברכה,

נענש

בשביל שדיבר קטגוריה ואמר כנו קינאתי לאדוני אלוהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל.

אז רואים שאדם קדוש כזה שעלה בסערה שמיימה

ולא היה כדוגמתו בדורו,

והוא קינא לה שם, קינא לה שם.

הרי פנחס הוא אליהו,

והוא מקנא לה שם, כמו שהוא קינה בזמנו.

אבל הוא אמר כי עזבו בריתך בני ישראל.

אז זה היה קטרוג על ישראל.

ולכן הוא בא לכל ברית עכשיו לראות שהם לא עזבו את הברית, וממשיכים לעשות את הברית.

אז רואים שהוא נענש.

וכן ישעיה,

הנביא נענש

על שאמר בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב.

בגדולה מזאת מצינו שמשה רבנו עליו השלום נענש

על שאמר, והן לא יאמינו לי.

והקדוש ברוך הוא אמר לו שהם מאמינים בני מאמינים.

וגדעון

זכה על שלימד סנגוריה על ישראל,

ובשביל זה זכה להושיע את ישראל.

ככתוב, לך בכוחך זה,

והושעת את ישראל. באיזה כוח?

כוח הסנגוריה שהוא לימד על ישראל.

והטעם הוא כי כל אשר ידבר האיש

עושה רושם

ומעורר פמלייה של מעלה.

אם מדבר קטגוריה,

מעורר המקטרגים.

אם מדבר סנגוריה,

מעורר סנגורים.

ודבריו עושים פירות.

וזה כתבו המקובלים.

הטעם בביתו של נחוניה חופר שיחין,

שנפלה לאחד הבורות,

כאשר לימד עליה זכות רבי חנינה בן דוסא,

ואמר, אפשר דבר שנצטער אותו צדיק,

ייכשל בו זרעו?

תכף עלתה מן הבור.

נחוניה היה בו חופר שיחין,

שיהיו מים מצויים לעולי רגלים לירושלים.

עושה חסד עם כל ישראל.

אז לימד זכות רבי

חנינה בן דוסא,

ואמר,

אפשר?

דבר שנצטער אותו צדיק,

ייכשל בו זרעו?

מה הוא עשה? הוא לימד זכות עליו.

לא יכול להיות שיקרה לו כזה מקרה.

ותכף עלתה מן הבור, אחרי שלוש פעמים, אבל לא,

עלתה בסוף.

אבל כתוב שהבן שלו מת בצמא.

אז מה קרה פה?

אומר הפלא יועץ, לפי שלא היה מי שילמד עליו זכות.

אם היה מישהו שמלמד עליו זכות, גם הבן הזה לא היה מת.

אז רואים שכשמלמדים זכות,

סנגוריה,

יכולים להציל אנשים.

ידוע עם ריבית טרפון,

כשהוא חלה ונכנסו אצלו חכמים,

אז האימא שלו אמרה,

תתפללו עליו בזה.

והיא סיפרה להם

שהוא עושה איתה כל כך הרבה כיבוד.

הוא שם את הידיים שלו בחצר,

מתחת לרגליה, בשביל שהיא תדרוך על כפות ידה ולא תלך יחפה.

כשהיא עולה למיטה, הוא שוכב על הרצפה, שישמש לה מדרגה.

אז מה אמרו חכמים?

שעוד לא הגיעה לחצי כיבוד אבהם.

וואו,

זה קטרוג.

אמרנו, צריך ללמד סנגוריה.

אז מסבירים לו, זה סנגוריה.

אם יגידו שהוא כבר קיים את הכול והכל בסדר, אז הוא יכול ללכת, הוא ישלים את התיקון.

ואני אומר, הוא עושה רק עד חצי, אז יש לו עוד, אל תדאגי, הוא עוד צריך להשלים,

יש לו עוד זמן, הוא עוד יחיה.

למה? הוא צריך עוד להשלים, עוד נוגיה לחצי.

וכן הקדוש ברוך הוא.

היה אומר הלכה מפומיהו דחולהו רבנן

לבר מריבי מאיר.

הרי למדנו שבשעה שאנחנו לומדים,

גם השם לומד כנגדנו, כל אחד שלומד.

והקדוש ברוך הוא אומר את ההלכות

בדיוק כמו שאומרים חכמים.

אומר הלכה מפומיהו דחולהו רבנן, מפיהם של כל החכמים.

לבר, חוץ

מריבי מאיר.

כי ריבי מאיר היה לומד מאלישע אחר.

אחרי שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה,

הוא המשיך ללמוד ממנו.

אז הקדוש ברוך הוא לא רצה להגיד שמועה מפי ריבי מאיר,

בגלל שהוא למד מפיו של אישה אחר שכפר כבר.

עד שבא רבי פלוני ולימד עליו זכות.

על מי? על רבי מאיר.

ואמר, רימון מצא,

תוכו אכל, קליפתו זרק.

רבי מאיר

לא הושפע מהנהגתו, ממעשיו.

זה הקליפה, את הקליפה הוא זרק.

אבל את תוכו, את התוכן שהיה לו של פעם,

כמו שאומרים, הידיעות שלו והכול,

את זה רק הוא אכל.

ומייד מה כתוב?

תכף אמר הקדוש ברוך הוא הלכה משמו של רבי מאיר.

אז רואים לולא הסנגוריה

שלימדו עליו,

השם לא היה אומר הלכה מפי.

עובר הפה ליועץ, ובאוזנינו שמענו

שבזמן שמד,

שהיו כמה נפשות מישראל יוצאים להרג על קדושת השם.

אנסו אותם הגויים

ולקחו אותם להוציאם להורג.

יצאה אישה אחת לקראתם ואמרה,

ריבונו של עולם,

יפה ידעת מה שבחרת.

מי כעמך ישראל שנהרגים על קדושת שמך?

איפה יש עוד עם כזה? אין. אתה בחרת, אתה יודע מה לבחור.

מי כעמך ישראל נהרגים על קדושת שמך?

לא מוותרים על שום מצווה,

לא מתכופפים ונכנעים לגויים, מוכנים להעקד.

בגילה מגיד אחד שתכף על פי דיבורה נתבטלה הגזירה.

אותם אלה שיצאו להריגל בסוף ביטלו את הגזירה.

מכוח הסנגוריה שהיא אמרה.

הנה כי כן מה מאוד צריכים לזהר הדרשנים,

ובפרט בימי הדין ימים נוראים,

שלא לעורר דין,

ושלא ללמד קטגוריה בדרושים,

בהזכיר חטא רבים,

חס ושלום.

רק יאמרו כך צריך לעשות,

ומזה צריך להיזהר,

ואז שומע ישמע.

ואם יימצא יימצא,

בבתי כנסיות של עמי הארץ,

וישמע שמלמדים חובה על ישראל,

ומדברים טועה,

יאזור חיל ללמד עליהן זכות,

אפילו בטענות שאינן ברורות לו.

והאמור יאמר,

מה יעשה הבן ולא יהיה חטא?

עניות לא הניחה מידה טובה,

גלות לא הניחה מידה טובה,

ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם,

וייצר לב האדם רע,

והם אנוסים,

או לכל העם בשגגה,

כי לא ידעו מהו האיסור וחומר שבו.

כזאת וכזאת יבקש לדון לכף זכות.

וכל הדן לכף זכות

המקום ידין אותו לכף זכות.

צא ולמד איך לימד זכות יצחק אבינו

על ישראל.

הקדוש ברוך הוא חיפש מי יגיד סנגוריה על ישראל,

ביקש מאברהם, מיעקב,

אמרו יימחו על שמך.

וואו.

ורק יצחק, שהוא מידת הדין,

עשה עם הקדוש ברוך הוא כמה שנותיו של אדם, כמה הוא ישן, כמה פה, כמה שם. בסוף אמר לו, חצי-חצי, אני ואתה.

וגונן על ישראל.

ואוון ותראה חסדיו יתברך, כי חפץ חסד הוא.

הוא מקבל כל מין טענה ממי שמלמד זכות.

וביותר צריך להיזהר.

כשאדם נתון בצרה,

צריך ללמד עליו סנגוריה,

לא להזכיר עוונותיו, להגיד, נו, בטח.

מגיע לו, בגלל שהוא זה וזה וזה.

זה מנהג קלי הדעת,

שאומרים זה וזה גורם.

ועל כן באה עליו הצרה הזאת.

כי ידוע שאין השטן מקטרג,

אלא בשעת הסכנה.

והם משתמשים בכל המקטרגים.

ונמצא שיגלו שמיים עוונו בארץ מתקומה, מה לא.

וביותר צריך להיזהר.

לא להזכיר חובת שוכני עפר,

שהם עומדים בדין.

וראיתי טועי רוח,

שכשרוצים לדבר טועה על שוכני עפר,

אז הם מקדימים לומר אחרי מות קדושים אמור.

ותכף עושים להפך ואומרים, מצורע אחרי מות.

זה סדר הפרשיות.

ומה הועילו בתקנתם?

ואיש טוב מדבר טוב על ישראל ומביא גאולה לעולם.

יש כאלה שאומרים, אני לא רוצה לדבר לשון הרע,

כאילו הוא מנער את זה ממנו.

ככה עושים, מנערים את זה.

אומרים לשון הרע, אבל מנערים אותו.

ידוע מאמר התנא

באבות ד' יא.

העושה עבירה אחת

קנה לו קטגור אחד.

העושה מצווה אחת

קנה לו סנגור אחד.

הנה כי כן זה כל האדם

שהשתדל בכל כוחו,

למעט המקטרגים מעליו,

ולהרבות הסנגורים

בעשיית מצוות ומעשים טובים ולימוד התורה.

ואל ימעט בעיניו

להוסיף סנגור אחד יותר,

כי כולי האי ואולי

יהיה לו קטריסט בפני הפורענות.

לך תדע מה המאזן שלך.

כל סנגור

יכול להכריע את הדין לטובותך, וכל קטגור,

הפוך.

לכן אל ימעט בעיניו להוסיף סנגור.

וידוע שאין קטגור, נעשה סנגור.

ולכן, שימו לב עכשיו.

היזהר מאוד כשעושה מצווה

שיהיה בממון של היתר,

ושלא יהיה מצווה

הבא בעבירה,

הס ושלום.

אתם שומעים?

לפעמים הכסף של האדם מעורב

מכסף אסור, כסף של גזל,

וכו'.

ואז האדם הזה קונה בו מצוות,

ומה שהוא קונה את המצוות זה בעבירה.

מצווה באה בעבירה, עבירה.

לכן צריך לעשות שיהיה לו כסף נקי, בטוח,

שכשהוא עושה מצוות או קונה מצוות, יהיה בכסף בטוח, שהוא נקי.

ולא בכסף שאחר כך הוא קנה נכון, הוא קנה נגיד.

נגיד, קנה תפילין, וקנה את התפילין בכסף לא נקי,

אז כל המעשה הזה של התפילין הוא בעבירה.

וזה פרשו המפרשים, בצדקה תיכונני,

אתם מכירים את זה,

בתנאי אבל רחקי מעושק,

ואז כי לא תיראי.

הצדקה צריכה להיות צדקה נקייה בתנאי שרחקים מעושק,

שהכסף המתקבל

הוא כסף נקי,

ואז לא תיראי.

אבל אם אינו נזהר בזה,

אמרו עליו חכמים זיכרונם לברכה בירושלמי סוכה, פרק ג' הלכה א',

אוי לו למי שנעשה סנגורו כתגורו.

הוא בא לעשות מצווה,

ובעצם זה מקטרג עליו כי הכסף לא נקי.

ובהיות כי קשה הדבר בפרט בדורות הללו,

מי הוא זה ערב אל ליבו לדע בבירור איזה ממון הוא שבא לו בהיתר גמור, בלי שום נדנוד איסור.

לכן העצה היא עוצה,

שידברו יראי איש של רעהו,

וייתנו במתנה זה לזה שק ממון,

ויעשו חליפין.

ויהיה מונח להם בכיס, בצד, בפני עצמו,

כסף הזה לעשות בו מצוות ומעשים טובים, עד שהוא יכלה.

וכל פעם יעשו ככה תמיד.

כי ממון שניתן לו במתנה,

אין לו עליו שום חשש איסור.

זאת אומרת, אני לוקח

אלף שקלים, נותן אותם לפלוני במתנה,

והוא נותן לי כסף שלו אלף שקלים במתנה, מחליפים כסף בכסף.

אני נותן לו במתנה, והוא נותן לי במתנה.

על זה אין פקפוק, אין חשש איסור.

וביותר צריך להיות זהיר וזריז

לעשות כזאת וכדומה על בגדי תכריכין,

כדי שלא יהיה בגד בוגדים,

בתעוונותם על עצמותם, חס ושלום.

שאם קנו לו את התכריכין בכסף שלו, שהכסף הזה מפוקפק,

אז זה נקרא בגד של בוגדים.

העוונות יהיו על עצמותם.

הוא משכיל על דבר ימצא טוב, כי לא לרצון יהיה וחיו יחיה.

ומי עשה ככה? הגאון המפורסם.

ראש המקובלים, רבי שאול דווק הכהן, זכר צדיק וברכה,

בעת שוכבו על ערש דווי,

ביקש מבני משפחתו שייקחו כל כספי הפדיונות ששמר במשך השנים,

ויקנו מזה אחוזת קבר עבורו,

מאחר שברור לו שבכסף הזה שהוא קיבל, אין בו שום פגם.

כמו שאמרנו, כסף שמקבלים במתנה, אין בו שום איסור.

וזה מה שכתוב פה, בהפלא יועץ,

שבפרט מאחריתו של האדם

ידאג שיהיה הכסף

נקי מכל חשש.

עד כאן.

ועכשיו אנחנו זוכרים את השבת ושמחים בה,

מקיימים את המצווה של זכירתה.

יישמחו

שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך.

שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

אה מקדשי מקדשי מקדשי

מקדשי שבעי שבת אה מקדשי מקדשי מקדשי שבעי שבת.

יישמחו במלאכותך.

שומרי שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

יישמחו במלאכותך.

עממי מקדשי שבעי

שיהיה לכם שבת שלום.

הרי אני מכוון כי הם מצוות חכמים.

רבי חנני המורגשי אומר.

אצלו הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל.

פיקוח אחר בעולם תרום ומשוות.

שנה אמר אדונו בסלמאן סד גו יגדיל טוב.