מעלת השביתה בשבת | הרב אמנון יצחק

נציב ביום: הילה בת טובה הצלחה ושמירה מעולה אמן, אמן! 

"וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית ב, ב) ביום השבת בו השתלמה הבריאה, לא נוצרה שום בריאה חדשה להיפך, הופסקה הבריאה של מעשה בראשית והשתררה שביתה גמורה, מתוך שביתה זו התחוללה קדושה, שזו עצמיותו של השבת מנוחה וקדושה. כדברי הכתובים "וַיִּשְׁבֹּת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ" 

אז איפה הקדושה? בשביתה. וכן, "וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ השם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ, י) אז מהמנוחה נהיה קדושה, אז מתוך מנוחה ושביתה - באה הקדושה. חכמים ז"ל מספרים: שבא האדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, אחר שנכשל ועבר על מצוות השם, הגיע לידי תשובה ביום השבת, משום שעל ידי המנוחה עם כניסת השבת - השיג את קדושת היום ובא לידי תשובה, שהתבטאה בסיגופים למשך 130 שנה. 

ואף כשבא להודות להשם על ההשגה הזו, לא נתן הודאה להשם על התשובה כי אם על השבת, ואמר (תהלים צב, א) "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" משום שמנוחת השבת היא שנביאה אותו לידי תשובה. זכיתי לראות הרבה אנשים שבזכות שבת חזרו בתשובה. וכן מצינו, שמשה רבנו בזמן שתיקן לבני ישראל בהיותם במצרים את יום השבת, יום מנוחה הוא ביקש מפרעה והסכים לו, לא ציווה להם לקיים איזה מצווה מיוחדת ביום הזה, כי אם לנוח בלבד, באשר עצם המנוחה היא מביאה לידי התעלות וקדושה. 

ועוד, שבני ישראל נצטוו על השבת ב"מרה" לפני קבלת התורה, זאת אומרת: עוד לא היתה המצווה מהתורה מעשרת הדיברות "שמור וזכור" ונמצא שהעלייה על ידי השלילה קודמת לחיוב. העלייה - איך עולים בקדושה, איך עולים במדרגות רוחניות? מהשלילה, לא עושים כלום, מזה כבר עולים, מלפני החיוב מה כן לעשות, ומכאן אנחנו לומדים שהרוחניות לא נערכת לפי המעשה, כל נקודה דקה שבה, ברוחניות, אפילו באפס מעשה - יש לה ערך רב, ובכוחה להביא את האדם למדרגות רמות ונעלות. 

וכמו שכל מעלה קטנה ברוחניות אפילו בדרך של שלילה, מנוחה שביתה - מעלה את האדם, כך כל העדר קטן ברוחניות פוגם עולם מלא של חוכמה וקדושה, וגם זה למדנו מהאדם הראשון. חכמים זכרונם לברכה אומרים: שהמלאכים ראו באדם הראשון כוחות רוחניים וחכמה נפלאה עד שטעו בו וחשבו אותו הבורא, מה עשה הקב"ה? הפיל עליו תרדמה, ומזה הכירו את טעותם שהוא לא הבורא, כי "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד) אין שינה אצל הקב"ה, לא גוף. 

והנה ברור שלא היתה זו תרדמה ממש, חכמים זכרונם לברכה אומרים: שחוכמתו של אדם הראשון היתה מרובה משל המלאכים אפילו לאחר שהפיל עליו השם תרדמה, שהרי כשחטא 

שאלו: "מפני מה קנסת מיתה על האדם?", 

הם לא השיגו את חטאו. ואם לגבי המלאכים נאמר שאין שינה לפניהם, כל שכן שלא היתה שינה לפני האדם הראשון, אלא ודאי שלא היה זה אלא טשטוש קל בשכלו האלוקי, ובכל זאת עמדו המלכים מתוך טשטוש קל זה על טעותם והכירו שאינו בורא כי אם נברא. כי עצם זה שהיה לו טשטוש קל מה שנקרא תרדמה, אז הבינו שזה כבר לא יכול להיות הבורא. 

חכמים זכרונם לברכה אומרים על תרדמה זו: תחילת מפלה "שינה" ואנחנו מברכים "המפיל חבלי שינה" זה נפילה, תחילת מפלה - שינה. זאת אומרת: כשבן אדם מתחיל לנמנם וזה... זה כבר נפילה חבל על הזמן. אז הרי שזו היא מפלה. והשינה, היא אחד משישים המיתה, אדם שישן טועם טעם מיתה, 1:60. 

והיא מהפכת את כל עצמיותו של האדם, שהרי עצמיותו היא שהוא מושל על כל הברואים, עצמיותו של האדם הוא מושל על כל הברואים, שנאמר (תהלים ח, ז): "תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו" ואילו בשעה שהוא ישן - הכל מושלים בו, אפילו הפחותים שבברואים כמו הזבובים היתושים כולם מושלים בו. זאת אומרת: הוא מאבד בשינה את כל עצמיותו. כשהוא ער - הוא מושל בכל הברואים, כשהוא ישן - אפילו זבובים יתושים מושלים בו, עושים בו מה שהם רוצים. 

הרי שפגם קטן ברוחניות במובן השלילי, מפיל את האדם מהר גבוה לבור עמוק, ממדרגה שהוא נראה כבורא - על לידי מדרגה של נברא, ומבטלת את כל עצמיותו של האדם. מכאן אנו למדים קל וחומר - אם טשטוש קל כזה ברוחניות במובן השלילי ואצל אדם אחד בלבד, האדם הראשון, עושה רושם כל כך גדול וגורם מפלה כזאת, על אחת כמה וכמה פשעים כבדים, ולא רק בשלילה שנמנע האדם ממשהו - אלא בחיוב שהוא עושה מעשה שלילי. 

ואם זה לא מאדם אחד כי מהמוני בני אדם, כמה חורבנות זה מביא לאדם ולעולם. אבל מכאן נלמד גם לצד השני, כמה עליה קטנה קלה ברוחניות מביאה ישועה לעולם, וכמה היא מעלה את הבריאה, ולא פלא איפה איך תבוא הפעולה, אחרי הירידה האיומה בעולם שתיארו לנו חכמים זכרונם לברכה בעקבתא דמשיחא כי לעומת זה כל נקודה קטנה בהתעלות רוחנית אפילו של אדם יחיד - מקיימת את העולם, מצמיחה תשועה גדולה ומביאה לימות המשיח. 

זאת אומרת: אתמול ביקשתי מארבעה ילדים מקפ"ז: "תחליטו מה אתם לומדים בעל פה ובהבנה ואני נותן פרס!", 

אז הם התייעצו והחליטו: שהם לומדים פרק שביעי במשניות וברכות, חמש משניות ארבע קצרות אחת ארוכה בעל פה ובהבנה עם הברטנורא, והיה להם מבחן 10 שאלות. אתם יודעים איך זה מעלה את כל הבריאה? אמרנו: 'עליה קטנה של אדם יחיד מה עושה, ותינוקות של בית רבן שהבל פיהם מקיים את כל העולם, ורצים ללמוד תוך יממה, כשיש להם תלמוד תורה, ויש להם תפילות ועוד יש להם כל מיני דברים צריך להספיק! פלא פלאות. 

והיום הם קיבלו על עצמם משהו חדש: עוד משניות ומסכת אחרת, וגם כן בעל פה וכו'... זה אתגרים, שניים זכו בפרסים כבר, אחד ביקש משהו והשני ביקש משהו ובעזרת השם הם יקבלו. אז זאת אומרת: כל פעולה וכל עליה, זה של הקטנים, ואם זה גדולים ויש להם יצר הרע גדווול.... גדול, והם מצליחים לעלות בעליה רוחנית כלשהי? מרימים את עצמם ואת העולם כולו. את היסוד הזה אנחנו מוצאים גם לגבי רבי עקיבא, חכמים זכרונם לברכה מספרים: שעד גיל 40 הוא היה עם הארץ גמור, ושנא תלמידי חכמים, עד שאמר על עצמו 

- כשהייתי עם הארץ אמרתי: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" ששובר עצמות, לא כמו כלב שמשאיר אותם. 

מה גרם שהשתנה פתאום וגרם לו להיות חכם הדורות? אז שנינו: באבות דרבי נתן פרק ז (פ"ז): "מה היה תחילתו של רבי עקיבא? 

אמרו: בן 40 שנה היה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר, 

אמר: "מי חקק אבן זו?" 

אמרו לו: "המים שנופלים עליו בכל יום", 

מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: "ומה רך פסל הקשה" ומה טיפה שהיא רכה פסלה את הקשה, את האבן, "דברי תורה שהם קשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם!", מיד חזר ללמוד תורה. 

לכאורה - מה ראה כאן רבי עקיבא שכל כך התעורר וחולל מהפכה בנפשו? רבי עקיבא הכיר מה רב ערכה של כל טיפה קטנה רכה שברכות, אפילו שאינה נראית ואינה נכרת בכוחה לחקוק ולשחוק אבנים גדולות וקשות. זאת אומרת: אם תשב עכשיו ותראה טיפה טיפה טיפה אתה תשב יום יומיים אתה לא תראה שום שינוי באבן, אבל במשך השנים - טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה - עושים חור.

 זאת אומרת: יש השפעה גם לטיפה, כי אחרת איך נהיה חור? מטיפה ועוד טיפה, כל אחת אין כוח כאילו, לא נראה כח, אבל בתוצאה אנחנו רואים שיש כח. אז אפילו אם אתה עושה מעשה שנראה כלום, 

- 'מה עשיתי? מה עשיתי?' 

אוהה אתה לא יודע מה עשית! אמרנו שאפילו עליה קלה קטנה קטנה - עושה השפעה בכל העולם, לא רואים מיד אבל זה עושה. 

בהושענא רבה, קיבלו פה 54 איש ללמוד כל אחד פרשה מהתורה על בורייה, עם כל המפרשים כל המדרשים, זוהר הקדוש, כל החידושים שיש סביב, כל אחד מומחה לפרשה, ואותו דבר בנביאים ואותו דבר בכתובים, ואותו דבר במשניות, כל אחד לקח פרוייקט, הנה יש פה רשימה כל האנשים שקיבלו בשני דפים ומה כל אחד לוקח פרוייקט. זאת אומרת: אם אנחנו רוצים לדעת משהו בפרשת "עקב"- פונים למר "עקב" והוא אומר לנו הכל! אין דבר שהוא לא יודע, כולם מומחים ספציאליסטים בתחומים מסוימים. 

נו זה לא ירים את הבריאה? הרי מי שמבין את הפרוייקט הזה מבין כמה הבריאה תתעלה, אלה מקרבי הגאולה, זה חוץ מהלימודים הקבועים בכולל כן? זה חוץ, ובלי הגמילות חסדים שלא נדבר. זאת אומרת, לא נשאר רגע זמן, אסור שיישאר זמן, אם יש זמן - זה יצר הרע לוקח, אם דוחסים את הזמן - אין ליצר הרע מקום להיכנס, עסוקים! אין מה לעשות אין עם מי לדבר זה הפטנט, להיות עסוקים פול טיים ג'וב. 

אז לכאורה מה ראה כאן רבי עקיבא שהתעורר וחולל מהפכה בנפשו? רבי עקיבא הכיר מה רב ערכה של כל טיפה קטנה רכה שברכות, שאפילו כשאינה נראית שאינה ניכרת כלל, בכוחה לחקוק ולשחוק אבנים גדולות וקשות, ומזה הוא למד קל וחומר, כמה גדול כוחה של כל נקודה קלה ברוחניות. ואיזה רושם עז עלולה לפעול בפנימיותו של האדם למרות שאינה נראית לעין. 

ומה גרמה תזוזה רוחנית זו? ומה היה סופו של רבי עקיבא? הוא יצא משפלות ומאפלה לאור גדול. לאור החיים הרוחניים הנצחיים, הוא עקר את הטבע הקשה של שנאה עזה של התורה ולומדיה, {אני לא יודע אם לתורה, ללומדיה} כתוב בספרים: שהוא ראה שתלמידי חכמים לא כולם מקיימים את מה שכתוב, מה שהם אומרים, זה גרם לו לשנוא אותם. שהם לא עושים בעצמם את מה שהם אומרים להם לקיים. 

ולמרות זאת הוא עקר את השנאה העזה שהיתה מושרשת בו 40 שנה, והתמסר בכל נפשו ומאודו ללימוד התורה, עד ששמו הלך מסוף העולם ועד סופו, והגיע למדרגה עליונה כזו, שמשה רבנו מקבל התורה מפי הגבורה - לא הבין את תורתו! תבינו, משה רבנו נולד מהול, וכשהיא פתחה את התיבה ראתה אור עצום וגדול והיא נרפאה מצרעת! כבר מילדותו היה מוכן להיות גואל, והוא גדל אצל עמרם גדול הדור מאבא שלו, והוא לא ינק מהמצריות, וזכה להיות בחיר הבריאה. ובא רבי עקיבא, בן של גרים, עד גיל 40 עם הארץ, שונא תלמידי חכמים, 

ומתהפך לאהוב תלמידי חכמים ולומר: "אֶת השם אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ) לרבות תלמידי חכמים" לא יאומן כי יסופר! איזה מהפך, וללמוד 24 שנים רצוף, לעזוב את האשה וללכת וללמוד רצוף. 

ואחרי 12 שנה שהוא בא והוא שומע רשע שאומר לה מילים לא יפות, 

והוא שומע אותה שהיא אומרת: "אם היה שומע לי היה לומד עוד 12 שנה" 

אז הוא הסתובב והלך. שלא יהיה "הפסק" הפסק של 'שלום עליכם, תזכי למצוות, ביי!'. לא! והוא חוזר עם 24 אלף תנאים קדושים. הוא נהיה רבם של כל עם ישראל, וכל התורה בעל פה שלנו ושל כל תלמידיו. וכל זה ממה? טיפה ועוד טיפה, ועוד טיפה, הטיפות לא דיברו איתו, הוא לא שמע שיחת מוסר, הוא ראה והבין 

- 'אה, מה זה את ה"אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם"? (איוב יד, יט) אז אם רך פסל את הקשה - דברי תורה שהם קשים כברזל לא יפסלו את הלב הרך של רבי עקיבא?' 

ואהבתו העצומה להשם יתברך הגיע למימדים שהשתוקק למסור את הנפש על קדושת השם 

ואמר: "כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה (דברים ו, ה) "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" אפילו נוטל את נשמתך, היה אומר: "מתי תבוא לידי הפסוק הזה ואני אקיימנו". ולבסוף הוא זכה לכך, וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והוא לא הרגיש כלל בייסורים וקיבל באותה שעה עול מלכות שמים מתוך אהבה ושמחה, ועוד הספיק להאריך "באח.........ד" (אֶחָד) עד שיצאה נשמתו ב"אֶחָד". 

רואים כמה פעל על נפשו של רבי עקיבא הרושם הרוחני הקל, שהתעורר בו מהסתכלות מטפטוף המים, ולאיזה גבהות עילאית הביאה אותו התבוננות מעטה זאת. לפי זה יתכן שגם בדורותינו, גם בדורות של בורים ועמי ארצות, עלולים רשמים רוחניים לחולל מהפכה בלבות בני אדם ולהעלות אותם למדרגות עליונות. והכול יכירו בגדולתו של השם, ויקבלו עליהם עול מלכותו, ו"מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת השם" (ישעיה יא, ט), "וְהָיָה השם לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ" (זכריה יד, ט) במהרה בימינו אמן. 

אבל אני רוצה שתדעו, ראיתי כל כך הרבה בעלי תשובה כל אחד וסיפור אחר, יש כאלה לא יאומן מה עורר אותם שאתה לא יכול להבין, פעמים משפט פעמים סיפור, לפעמים מראה לפעמים פעולה, לא יאומן כי יסופר! עקשנים וקשים. בחור אחד סיפר לי, נער, שבגלל חמור הוא חזר בתשובה. הייתם מאמינים שבגלל חמור יחזרו בתשובה? 

פעם סיפרתי: חתן וכלה בתימן התחתנו והם חזרו למקומם, אז היה להם חמור, אז החתן רכב על החמור, והכלה היתה הולכת אחריו. 

עברו אנשים ואמרו: "לא יפה! רק התחתנת ואתה נותן לכלה ללכת אחרי החמור אתה רוכב והיא?!... זה לא יפה!". 

אז הוא אמר: "הם צודקים". ירד מן החמור, שם את הכלה על החמור והמשיכו בדרך, 

עברו אנשים וראו את זה ואמרו: "איזה תימני זה? כבר מהיום הראשון נותן לרכב על החמור והוא הולך מאחורה, מה יהיה בהמשך?!..." 

אמר: "הם צודקים. הם צודקים!", 

אמר לה: "תרדי", ירדה הלכו שניהם, הלכו ליד החמור לא הוא ולא היא. אין טענות. 

עברו אנשים אמרו: "תראו איזה תימנים אלה, יש להם חמור והם הולכים ברגל", 

אמר: "הם צודקים". עלו שניהם על החמור. רכבו שניהם על החמור, 

עברו אנשים אמרו: "מסכן! חמור כזה קטן שתיים רוכבים עליו?" 

אמר: "באמת הם צודקים גם זה לא בסדר". מה עשו? לקחו את החמור עליהם והלכו, 

עברו אנשים ואמרו: "הנה שלושה חמורים!", 

אז זאת אומרת: מה שאתה לא עושה אתה יוצא חמור בעיני האנשים. 

הוא שמע את הסיפור הזה ואמר: "הוא צודק! באמת כולם, מה שאתה לא עושה כולם אומרים שאתה חמור אז למה אני צריך לשמוע אותם? אני אעשה מה שנכון וזה הכל!" 

והוא החליט לחזור בתשובה. אי אפשר לדעת כל דבר יכול לתרום לעליה רוחנית, ועליה אחת רוחנית יכולה להביא את הגאולה לבן אדם בכל העולם כולו במהרה בימינו אמן. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".