אסור להשתתף עם הרשעים | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: ברטה בת דורה זיווג הגון מהרה, הצלחה בלימודים והצלחה בשפע, ובנותיה ויליה והילד בנות ברטה - זיווג הגון מהרה - אמן!! 

אנחנו נלמד היום על איסור השתתפות עם הרשעים מפרשת השבוע. זה מיוסד על השיחות שמסר הגאון רבי אלתר חנוך הענך ליבוביץ, שהוא ראש ישיבה של "ישראל מאיר הכהן" בעל החפץ חיים. וכך הוא אומר על הפסוק (שמות א, י): "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" אמרו במדרש: 

"אמר רבי חייא אמר רבי סיימון: "שלושה (3) היו באותה עצה - בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ - נהרג. איוב ששתק - נידון בייסורין. יתרו שברח - זכו בניו וישבו בלשכת הגזית". וכן מובא בגמרא בסוטה יא', בפירוש "עץ יוסף" על ספר "עין יעקב" הקשה קושיה: מדוע נענש איוב? הרי שתק והוא לא יעץ רע? מתרץ: 'כל שיש בידו למחות ואינו מוחה - נתפס עליו!' דהיינו נתפס באותו עוון. ואפילו שאם היה מוחה לא היו מקבלים ממנו - נתפס! 

זאת אומרת אדם אומר: 'גם אם הייתי מוחה זה לא היה עוזר!'

- נתפס, צריך למחות. למה? 'שאם לפני השם גלוי! לפניו מי גלוי?!' אפילו אם השם יודע שאם היית מוכיח זה לא היה עוזר - אז זה גלוי לפני השם, אבל לפניך מי גלוי? אתה צריך להוכיח! אז איוב נענש מפני שלא מיחה בפרעה, ואפילו שהיה ספק גדול אם תועיל התוכחת שלו - מכל מקום היה מחוייב למחות בו. 

ולכאורה: יהיה קשה קצת לפרש כך, שהרי כתוב במדרש: שיתרו ברח! משמע שהיה חשש סכנה למחות בפרעה. וכן כתב בפירוש "עיון יעקב" על עין יעקב: "לפי שהיה מנהג המלכים הקודמים כשאומר עצה לפני יועציו - מי שסותר דברי המלך - אחת דתו להמית! כמו שכתוב בפרקא קמא דעבודה זרה, שבלעם ירא את עצמו שלא ייהרג אם יסתור דברי המלך בלק! לכן יעץ את העצה". 

אז זאת אומרת: הוא ברח מפני פחד המלכות שלא יהרוג אותו פרעה, אם הוא יסתור את דבריו. ואיוב ששתק, לפי שהיה לו "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי" לכן הוא שתק. הוא לא רצה לקיים את דברי הגזירה "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" להטביע את הילדים, הוא גם לא רצה לסתור את דבריו של פרעה. וכיוון ששתק ולא דיבר טוב על ישראל - נענש בייסורים מכוערים! 

יתרו שברח; יש אפשרות שזה, הוא דיבר טוב - ולכן הוא ברח שלא ייהרג. או שכבר בתחילת השאלה מיד, לא רצה להיות דומם ושותק כמו איוב - שלא ייענש בייסורין. לכן איך שעלתה השאלה בדבר ישראל, הוא הבין מה הולך להיות, עוד לפני הדיון – ברח! והדבר פשוט שבמציאות כזאת של סכנה ודאית אין שום חיוב של הוכחה. הרי בדין הוכחה כתוב: 'עד הכאה'. אם יקללו אותך - אתה צריך להוכיח. אם יגערו בך כמובן - אתה צריך להוכיח. אם ירצו כבר להכות אותך - אתה פטור! 

אז אם אתה בחשש בסכנה ממש - אז ודאי שאתה פטור מלהוכיח. הרי שאפילו שבמצב שיש רק של חשש סכנה, כבר הכריע הרמ"א להלכה: 'שאין למחות!'. וזה לשונו ב"יורה דעה" בהלכות "עבודת כוכבים" סימן קנז' סעיף א': "ובמקום שאמרו 'כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - הוא נתפס באותו עוון!' מכל מקום, בדבר שיש חשש סכנה אין צריך להוציא ממונו על זה". וגם בביאור ההלכה באורח חיים סימן תרח' כתוב שמה בדיבור המתחיל 'חייב להוכיחו' מביא בשם "ספר חסידים" סימן תיג': "דוקא איש את אחיו שליבו גס בו, אבל אם היה איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו - אין להוכיחו!" 

אז מבואר מדבריהם שבמצב כזה אין חיוב הוכחה. לכן חזרנו לשאלה: קשה! למה נענש איוב בייסורין מכוערים בגלל שהוא שתק ולא הוכיח, הרי מצב של סכנה! ומצב של סכנה פטור? מוכרחים לומר: שאמנם חיוב הוכחה אין כאן, ואדם יחיד בנסיבות כאלה לא היה נענש על שלא הוכיח. 

אבל איוב היה מחברי בית הדין של יועצי פרעה, "מועצת חכמי הרשע" (מועצת החכמים בשס) הוא היה חלק "ממועצת חכמי הרשע" של הפוליטיקה המצרית. ובעל כורחו נשתתף עמהם באסיפה לדון בעניין הגזרות שיש להשים על "אמנון יצחק" - על בני ישראל כדי לשעבדם! וכיוון שבהיותו חלק מאותו בית דין - והוא ישב ושתק והרי זה נחשב כאילו הוא השתתף בהחלטתם – ולכן נענש! 

זאת אומרת: כל מי שנמצא במקום ששומע דברים שמדברים; שפיכות דמים, הוצאת דיבה, לשון הרע וכו' והוא שותק - הוא נתפס בעוון! הוא חייב למחות, במקרה הכי טוב - לברוח. לברוח, איך שהוא מתחיל... לברוח! אבל אם לא - הוא נתפס בעוון. אפילו שיש סכנה, יש סכנה!! אפילו אם יש סכנה, לכן ברח יתרו, אפילו אם יש סכנה אז תברח. אבל, אפילו אם אתה לא חייב להוכיח בגלל סכנה - לקום ולצאת משם אתה חייב. 

ובכך נבין את הסיבה שגרמה ליתרו לברוח, שלא היתה כדי שבריחתו תתפרש כמחאה.  אם אנחנו חושבים שהוא ברח ובזה הוא עשה מחאה? לא לזה התכוון יתרו. שהרי לא אמרו לנו חכמים זכרונם לברכה שהוא התכוון למחות בבריחה. אלא הוא ברח שלא ייחשב ממועצת חכמי הרשע של פרעה. ואפילו שהיה לו מקום לסבור: אולי כדאי להישאר, ואז אולי יעלה בידי להשפיע לטובת בני ישראל אחר כך, אולי כדאי? בכל זאת היה מחויב לברוח! ואפילו שהפסיד על ידי זה את כבודו! ואת עושרו!! ובלבד שלא יהיה ממועצת חכמי הרשע. 

אז חידוש גדול אנחנו לומדים מפה: שאסור להשתתף עם הרשעים, אפילו במקום שאינו חייב למחות בידיו מחשש סכנה, כי אם הוא נשאר שם - הוא נחשב כאילו הסכים עמהם בהחלטתם, ויהיה נתבע על כל מעשיהם! אז עכשיו אם בן אדם הוא רק נוכח במקום כזה - הוא בבעיה וסכנה ממש! שנתפס בעוונם!! 

אז כל אלה ששמעו את חוש"ך (הרב שלום כהן) אומר (בלווין במוצאי שבת): "שילך לישון ולא יקום! שיישרף הוא והתורה שלו!! פלוני, סיטרא אחרא!!" והכל... 

- שפיכות דמים! ולא עשה כלום ולא מחה? נתפס בעוון! 

ואלה שחייכו - מתו כבר, תסתכלו מי חייכו שמה - מתו. נתפסים בעוון ישר! 

זאת אומרת: אדם צריך להבין, זה כשהוא נמצא ושמע. 

מי שבוחר בשס ונותן להם את הכח להמשיך לעקור תורה, ולעשות את מה "שמועצת חכמי הרשע" אומרת - הרי הוא שותף בכל מעשיהם הרעים! ויתחייב על כל הביטול תורה, וכל ההשלכות של זה עד סוף הדורות. 

אז לכן שידעו : שהמצב של מי שבוחר - גרוע ביותר! אין פה שום זכויות רק עוונות. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".