החשש לחיים | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמד, מאיר מלול בן דבקה, מנוחתו עדן. בזכות זיכוי הרבים יעמוד לייעל בצול לתיקון הגזל ולחזרה בתשובה שלמה.

כשיש חשש

לבריאות האדם,

מיד הוא עושה כל מיני תחבולות להבריא,

ואפילו

לנסוע למקומות מרפא

בחוץ לארץ.

וזה לא נחשב אצלו דבר גדול, בהוצאה גדולה,

אם נשקפת סכנה לבריאות.

הכל עושה אדם בשביל להציל את חייו.

אז נשאלת השאלה למה כשמתקרב יום הדין,

שבו נגזרים הבריאות,

והחולי,

הייסורין והשלווה.

למה אדם לא מתפעל באופן טבעי

כמבקש חיים, כמבקש בריאות,

שלווה,

עושר, עושר,

וצריך עמל ויגיעה רבה ליצור רושם של יום הדין.

צריך לעבוד כל חודש אלו להתקרב ולהבין

שהולכים לקראת יום הדין.

למה זה?

סוד הדבר,

אדם לעמל נברא.

אדם נברא באופן

שהעניינים הרוחניים

נקנים לו רק דרך עמל ויגיעה.

לא יגעת ומצאת?

אל תאמין.

בענייני הגוף,

הקדוש ברוך הוא ברא בנו מנגנונים,

שאם אתה רעב, אתה מרגיש שאתה רעב.

אם אתה צמא, אתה מרגיש שאתה צמא.

אתה לא צריך לחשוב מתי אני אשתה, מתי אני אוכל.

אתה מתעורר לבד,

הגוף בנוי באופן כזה שהוא דורש את מה שחסר.

ברוחניות אין דבר כזה שאדם מרגיש שהוא צמא לאלוקים.

קמח נבי,

צמאה נפשי.

הוא לא מרגיש, הוא צריך לעבוד על זה. אם הוא לא יעבוד על זה, הוא לא ירגיש לעולם.

לכן צריך את זה דווקא בדרך של עמל ויגיעה.

ואם לא יגעת ואתה חושב שמצאת,

אל תאמין.

וזוהי העבודה של האדם להשיב אל ליבו.

שהמאורעות של השנה,

מה שיהיה,

בין לטוב,

בין למוטב,

נידונים ונגזרים ביום הזה.

וכל אחד צריך לצייר לעצמו

מה היו הדברים שהפריעו לו בשנה האחרונה.

מה היו האיסורים שעברו עליו?

מה הדאגות שהיו לו?

מה החוליים שהיו לו?

כל הדברים האלה שביטלו אותו ממלאכת שמיים הם עונשים

על מעשה רשע.

וגזרו אותם ביום הדין הקודם.

כל מה שאתה לא מרוצה שלא הלך חלק.

אז אם יש לך כבר ניסיון משנה שעברה ולפני שנתיים ושלוש וכל החיים,

למה אתה לא דואג לשנה הקרובה לתקן עכשיו בשביל שהיא תרעה אחרת ולטובה?

הכל תלוי ביום הדין.

גם עצם החיים זה דבר שצריכים לזכות לו בדין.

גם חיים גוזרים אם אדם ימשיך לחיות עוד שנה.

וגם צריך לדאוג שהחיים שנקבל אם ירצה השם עוד שנה יהיו בחינם במתנה שלא נצטרך לשלם עליהם במעשים טובים שעשינו.

זאת אומרת, יש אנשים שבשביל שהוא יחיה

אז לוקחים ממנו את כל הזכויות.

קטונתי מכל החסדים.

מורידים לו.

מה העצה שנתנו בשביל שהחיים יהיו לו על חשבוננו? מה הייתה העצה?

אחת ההרצאות האחרונות, מה?

מה זה לשם שמיים?

מה זה אומר?

נו, ואז מה?

יפה, מה זה אומר?

אמרנו, זה כמו אחת שעובדת במלון.

יש אורח, משלם 1,500 דולר.

הוא יכול לאכול שם.

ויש אחד, לא משלם אגורה, ואוכל שם כל הזמן כמה שהוא רוצה.

מה ההבדל?

זה אורח, וזה עובד במלון.

מי שעובד אצל הקדוש ברוך הוא ועושה את רצונו,

אז האדם הזה אוכל בחינם.

ואם הוא מזכה את הרבים,

אז הוא בכלל משרת את המנהל, מנכ״ל המלון,

והוא מביא עוד אורחים, הוא מביא זה,

והוא דואג שיבואו אורחים למלון,

הוא דואג לזה,

בטח שהוא מקבל הוצאות, ואשל, ורכב, ופלאפון, והכול הוא מקבל,

העיקר רק תביא,

תביא, תביא, הוא יקבל הכול.

חיים בחינם,

אמצעים, הכול הוא יקבל בחינם. בטח, אם אתה מביא אורחים, אתה מחזיר את הבנים של הקדוש ברוך הוא אליו,

בטח שתקבל.

אז צריך גם שהחיים יהיו במתנה,

ולא נצטרך לשלם עבורם במעשים טובים שעשינו.

וגם זה אנחנו צריכים לשכנע את עצמנו,

שצריכים לעבוד בשביל שנזכה לחיים.

ודבר פשוט הוא כאילו שאדם רוצה לחיות, זה דבר פשוט.

אבל אדם נמצא כמו שיכור בחיים,

שלמרות שזה פשוט, הוא שוכח בכלל שהחיים שלו תלויים בחוט הסערה.

הוא שוכח.

אנשים שוכחים, הוא יודע, בטח, הוא יודע, צריך לחיות, רוצה לחיות, בטח.

אבל איפה אתה מתכונן?

איפה אתה מכין את זה? איפה אתה שומר עליהם?

איפה אתה דואג שהם יהיו בכלל?

וגם על רצון של חיים אדם יכול לוותר.

מה, נמאס לי?

אתה יודע מה? לא שומע כל החיים האלה.

אחד קפץ עם הבת שלו עכשיו מתחת לרכבת,

עם הבת שלו הקטנה.

הוא נמחץ,

והיא זכה לה מלמטה ויצאה.

לא רואים שנגזר בראש השנה מי ימות ומי יחיה?

הסיבה היא שאדם לא נמצא אצל עצמו.

מתי?

מתי יש רצון לחיות?

מתי זה בתוקף?

כשאדם נמצא במנוחת הנפש,

והוא חי עם עצמו,

אז הוא מכיר בערך החיים וזה, אבל ככה יצאה, מטריד אותו, טרוד, כל הזמן טרוד, בעיות וזה, דמיונות וזה.

הוא לא מוצא מנוח לנפשו, הוא לא דואג לחיים בכלל. לכן הוא הולך כמו טמבל ויכול לתקע בעמוד ברחוב, ויכול לדרס, ויכול הכול, בגלל שהוא לא חושב על החיים שצריך לשמור עליהם קשחים?

זה מדובר שהוא בעצמו מביא על עצמו את המוות.

אבל גם בחוסר שימת לב.

אז ביום הדין גוזרים על הבן אדם שימות.

אם אין לך ערך לחיים ואתה לא דואג שאתה תחיה,

בסדר, ויתרת?

ביי.

כשקראנו בפרשה,

בתוכחה,

אז צריך להתעורר מאוד.

רואים בחוש שהאדון הכול נותן התורה,

אומר בתוכחה דברים קשים ביותר,

שרק הוא יכול לקיים את הדברים האלה.

מי יכול לומר

דברים כאלה מראש,

שאינם בגדר הטבע,

ואכלתם בשר בניכם

ובשר בנותיכם.

מי יכול להגיד בתוכחה דבר כזה? מי אוכל את הילדים שלו?

וזה מה שהיה בחורבן הבית.

ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן

מהרעב.

בכל פסוקי התורה כולם התקיימו במשך הזמנים

כמו שהוכיחו ריבותינו.

ורק אדון הכול בידו לעשות הכול

ולומר מראש תוכחה שכזו.

אז רואים מפה כמה חמור עניין המשפט.

התוכחה מוכיחה שעניין המשפט אינו ניתן לוויתור.

ועוז מלך

משפט אהב.

כוח המלכות ועוזה זה המשפט.

מלך במשפט

יעמיד ארץ.

התורה מביאה לידי זהירות.

מה זה זהירות?

מבאר המסילת ישרים.

שהאדם יתבונן ויפקח על המעשים ועל הדרכים שלו,

האם הם טובים או לא,

כדי שלא יעזוב את נפשו לסכנת האבדון.

אדם שלא מפקח

הוא קרוב לאבדון.

כמו שאדם הולך על שפת הנער, שהוא קרוב יותר למיטה מאשר להצלה.

מחלקה קלה וזהו, למטה.

ולא ילך אדם במהלך הרגלו כעיוור באפלה.

הדברים שאומר המסילת ישרים הם חידוש אצלנו.

גם אם אנחנו מתעוררים קצת באלול,

אז מתבטא החיזוק בתוספת מעשים טובים.

סור מרע ועשה טוב,

דין קדימה לסור מרע.

אבל מי יבוא להתבונן ולפקח על מעשיו ודרכיו,

לבדוק דבר-דבר ולברר את הנהגתו?

בעניין הזהירות זה רק ההתחלה של הדרך במסלול.

תורם בילדי זהירות, וזהירות בילדי זריזות, וזריזות בילדי נקיות וכן הלאה.

זה רק התחלה של הדרך, ואין לנו אפילו את ההתחלה.

אפילו התחלה אין.

אז על מה נסמוך?

אין לנו להסתמך אלא על חסדי השם יתברך שהבטיח, ואתה תמשול בו.

אנחנו יכולים למשול ביצר הרע.

מתי?

כשאדם מתחזק בהתבוננות הוא מקבל ממשלה על היצר.

לא לנוח,

לא לשקוט,

ללמוד מוסר,

להתבונן מעט-מעט כל פעם,

לחזור לקבל טעם בתפילה,

טעם בתורה,

ולאט לאט להסיר במידת מה את אטימות הלב.

לא לעשות דברים בהרגל, מלומדה.

אבל אם אדם הוא בלי עבודה כזאת,

נאמר עליו יכך השם בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבב.

אז לכן חובה להתחזק ולהתבונן, להתבונן.

ולהוציא עצמנו במידת מה מכלל התוכחה, אוי ואבוי, כל התוכחה.

זה משפט.

החובה לנצל היה את כל חודש אלול,

לשמור על כל רגע.

אתם יודעים שכתוב בספרים

שחודש אלול יכול לתקן את כל השנה.

ראש חודש אלול מתקן את כל ראשי החודשים שהיו.

א' באלול מתקן את כל א' של כל החודשים. ב' באלול מתקן את כולם. אז אם אתה מכוון כל יום לתקן את כל הימים שהיו כנגד בשנה, אתה מתקן.

וראש השנה עצמו,

אתה יכול לתקן את כל השנה כולה ביום הזה,

אם מתחילתו ועד סופו כל-כולך מחובר לבורא,

בשימת לב ובהתבוננות, ועושה את כל מה שצריך, יכול לתקן.

יום אחד תקן תקון.

נשארו עוד יומיים-שלושה.

החובה לנצל את ימי הרצון של אלול לשמור כל רגע,

כי כל רגע שאין אדם נתון במחשבה של תורה ויראה,

אינו בטל.

בזמן הזה הוא במקום העבודה ליצר,

והיצר עובר באדם 24 שעות ביממה,

וזה משפיע על מצב האדם.

לכן יש ביד האדם להעסיק עצמו בתורה ויראה,

ובזה הוא משבית את היצר ממלאכתו.

מה שהחבר'ה פה עושים,

שלא נותנים מנוח לגופם

בשביל להספיק לעשות עוד מצוות, ולא לתת מקום דריסה ליצר הרע.

לא פנוי בשבילו, אין לי פנאי.

וצריך אדם לגדור גדרים,

להיות רחוק מהרע

וקרוב לטוב.

לכן דוד המלך מזהיר לכוונים,

שמעו לי,

יראת אדוני אלמדכם,

נצור לשונך מרע,

ושפתיך מתדבר מרמה.

מה החידוש בדבר?

הרי זה מפורש בתורה.

אלא מה, החידוש של דוד המלך הוא נצור.

מה זה נצור?

אתה תעשה גדרים

להישמר מהרע.

כמו שאדם נוצר את הנשק,

אז הוא בזה שומר שלא יפלט כדור.

אם אתה נוצר, עושה גדרים, אז לא תפלוט. שטויות, לא דברים אסורים.

וזוהי הדרך להינצל, שאדם עושה גדרים.

הוא נוצר את עצמו מלבוא לידי טעות,

פליטות,

שטויות וכו'.

וצריך גדרים כל הזמן.

כך אומר הרמב״ם, שבעל תשובה, חוץ ממה שתורה צוותיו החכמים,

הוא בעצמו, לפי דעתו,

את כישלונותיו צריך ליצור גדרים לדברים שהוא נוטה אחריהם, מתאווה עליהם וכו'. הוא צריך לייצר גדרים.

כל אחד

לפי מה שהוא.

והתביעה גדולה מאוד למי שלא ניצל את חודש אלול לתועלת וכהכנה ליום הדין.

זאת אומרת, אתה מראה בשמיים שלא אכפת לך, משפט, משפט, מה יכול להיות?

זה הדבר הכי גרוע,

שנותנים לאדם הזדמנות,

והאדם לא מנצל אותה.

אז זאת אומרת,

אפאתי, לא אכפת לו.

מה יהיה, יהיה?

נשאר עוד כמה שעות.

צריך לנצל אותם.

אולי.

מישהו יושב ויעשה איזה חשבון נפש,

יראה באמת מה הפשלות, מה הפלטות,

מה הפסיד,

מה היה יכול לאסוף,

לחסוך,

לעשות,

איפה היה יכול להוסיף, מה היה צריך להתנתק.

חשבון נפש, כן.

שעה אפילו, שעה.

זה לא מספיק, אבל לפחות.

ככה מתעוררים ומתרגלים,

ואם אדם מפקח על מעשיו,

אז הכישלונות שלו יהיו מועטים.

אם אדם לא עושה חשבון כל יום, בסוף היום, טוטל, מוציא טוטל מהמכונה,

יכול להתבלבל, טעה, לא טעה, הוא לא ירגיש.

אם הוא יעשה רק מאזן בסוף השנה,

אז רואה חשבון יגיד לו, איפה זה?

פה אין קבלה, שמה לא זה?

זה עוד לא קיבלת ממנו את הכסף, זה לא פרעת את הצ'ק, זה לא ככה.

לזה אתה חייב, לזה פה.

אה...

כן.

בשביל זה יש רואה חשבון.

יש מנהל חשבון, יש רואה חשבון.

יש חשב לפעמים במקומות מסוימים,

מה כדאי להוציא, מה לא כדאי להוציא,

איך להתנהל נכון כדי להיות רווחי,

ולא להפסיד, ולא לעבוד בחינם.

יכול להיות שאדם עובד בחינם,

כי לוקחים לו את כל הזכויות בשביל שהוא יחיה בכלל.

אז בואו חשבון.