רוקנבי חולם וחושב שישנה את כל המדינה

- - - לא מוגה! - - - 

כיצד בא חירם לידי טעות כזו שיאמר על עצמו שהוא אלוה?

איך באה לידי גאווה כל כך מופרזת ואווילית?

וזה האיש דווקא עזר לשלמה המלך לבנות את המקדש.

אמנם ההצלחה המרובה שראה בחייו הייתה בעוכריו.

הוא ראה שהשעה משחקת לו

והוא עושה חיל בכל אשר יפנה.

זה הזחיח עליו את דעתו,

יירה את יצרו עד שיאמין בעצמו שהוא אלוה.

ההצלחה במידה יתרה העבירה אותו על דעתו לטעות ולחשוב שהוא יותר מאשר בן תמותה והוא מורם מאנשים ומצויד בכוח אלוקי.

ממש

כמו

רוקן בי, רוקן בי.

חירם,

מלך צור,

היה גאה ומתגאה עד מאוד.

מה עשה?

נכנס לים ועשה לו ארבעים עמודים של ברזל מרובעים ארוכים שיעורם שווה ועמידם זה כנגד זה ועשה שבעה רקיעים.

כיסא וחיות ורעמים וזיקים וברקים.

אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא

בן אדם

אמור לחירם מלך צור

מה אתה מתגאה?

ילוד אישה אתה.

אמר לו ילוד אישה אני?

אני חי וקיים לעולם.

מה הקדוש ברוך הוא מושבו בלב ימים?

אף אני מושבי בלב ימים.

מה הקדוש ברוך הוא בשבעה רקיעים?

אף אני כן.

ולא עוד.

אלא כמה מלכים מתו ואני קיים?

אחד ועשרים מלכים

ממלכי בית דוד מתו והוא חי.

ואחד ועשרים ממלכי ישראל

והוא עוד חי.

וחמישים נביאים

והוא עוד חי.

ועשרה כהנים גדולים קברתי את כולם ואני חי.

הרי אני אל.

מה היה בסופו?

הביא הקדוש ברוך הוא עליו את נבוכדנצר.

הוריד אותו מכיסאו

והיה חותך את בשרו

כשתי אצבעות ככל יום

ומטבילן בחומץ

ומאכילן

עד שמת

במיתה משונה.

זאת אומרת חתך אותו חתיכות חתיכות קטנות

פיסות

והאכיל אותן בחומץ לאחרים.

ומה נעשה עם אותו פלטין שהוא עשה בלב ים?

קרע הקדוש ברוך הוא את הארץ

וגנזם לצדיקים לעתיד לבוא.

מה הייתה הבנתו של חירם?

לא עמדה לו ההבנה לכבוש את הגאווה.

ההצלחה הייתה בלתי רגילה.

הבניינים הנפלאים היו דומים מאוד לתכונת הירקעים.

כל אלה שיקרו אותו, סנוורו את ראייתו ודימה עצמו לאלוה.

נוסף לזה הוא זכה לחיים ארוכים מאוד לדעת חכמים זיכרונם לברכה. חירה

העדולמי מזמן יהודה מהשבטים

הוא חירם

שחי עד לתקופה של שלמה ושנות חייו הגיעו לאלף מאתיים שנה.

אז, איך הוא לא יחשוב שהוא אלוה?

דווקא ההצלחה והכישרונות

הם המעידים על גדולת הבורא,

יכולתו לבצע מחשבות ותוכניות.

כל אלה מעידים על הכוח שהעניק לו השם,

כמה אפוא גדול הבורא,

מה נשגה ונעלוהו.

אז איך יכול יצור להתגאות עליו

אילו לא פתח לו השם את האוצר הטוב שלו,

הרי לא היה מצליח לעשות אפילו דבר קטן.

אלא חירם נתפתה על ידי יצרו,

נשתכר מהצלחתו, שכח את הבורא,

והקדוש ברוך הוא הביא עליו את עונשו והעבידו מהעולם במיתה משונה.

שים לב

רוק אין בי, רוק אין בי.

וכן יואש,

מלך יהודה,

עשה את עצמו אלוה,

אף על פי שכתוב מעיר עליו שהוא עשה את הישר בעיני השם כל ימיו,

כאשר הורהו יהוידע הכהן.

אבל אמרו חכמים זיכרונם לברכה, משמת יהוידע,

באו שרי יהודה להשתחוות למלך

ועשאוהו אלוה.

איך

אמרו לו,

הנכנס לבית קודשי הקודשים שעה אחת

מסוכן למות?

ואתה נחבאת שם

שש שנים,

כדאי אתה להיות אלוה,

כי אילולא שאתה אלוה לא היית יוצא לאחר שבע שנים מבית קודשי הקודשים.

אמר להם כך הוא וקיבל על עצמו לעשות אלוה,

והחליט שהוא אלוה.

נו, יש לכם מישהו כזה בטבריה

שחולם וחושב שיכול לשנות את כל המדינה, לא את טבריה. קטן עליו כבר טבריה,

וקוראים לו

רוקן בי, רוקן בי.

וכן נבוכדנצר התגאה ועשה עצמו אלוה.

הוא אמר, העלה על במותי עב

הדמה לעליון.

אמר לו הקדוש ברוך הוא

אך אל שאול תורד אל ירכתי וור.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?

הגלה אותו למדבר עד שהוא במלכותו והאכיל אותו עשב כבהמות.

I want you to listen,

רוקן בי, רוקן בי.

הוא גם נסתכר מהצלחה.

הישגיו הכבירים הגבירו את התאווה,

ממשלתו התפשטה בכל העולם,

והביא אותו למחשבה שהוא אלוה.

אבל לאמיתו של דבר,

כל ההצלחה למלוך על העולם

הייתה זכות

שזיכה אותו הקדוש ברוך הוא בגלל ארבע פסיעות שהוא פסע לכבוד השם יתברך.

צריך לזכור תמיד

שכל ההצלחות

באות מאת השם יתברך,

אבל הוא נתפתה מהניצחונות

עד ששכח את הבורא שהוא הנותן כוח לעשות חיל.

אותו הכלל שייך גם לגבי פרעה.

גם עליו אין להתפלא הרבה.

איך באה לו גאווה כזאת שעשה את עצמו אלוה,

שאמר לי יהאורי ואני עשיתי ני?

ארצו וממשלתו פשוטות היו על כל העמים.

מצרים הייתה מטרופולין של כל המדינות.

חוכמת החרטומים,

עשירות גדולה.

הוא היה בקי בחוכמת הכישוף.

אפילו קטן בן חמש שנים יכול היה לחשב במצרים,

והוא ראה הצלחה מיוחדת בזה שהצליח לשעבד את עם ישראל מאות שנים.

מה יעשה אדם כזה ולא יהיה חטא?

איך לא יתפתה להאמין בכוחות של עצמו

אחרי שהוא רואה את כל המעשים משגשגים?

כל מה שהוא רוצה משיג?

נתפתה והשלה את עצמו שהוא באמת אלוה,

ואמר מי אדוני אשר אשמע בקולו.

אם פרעה היה משכיל להתבונן,

לא היה מתפתח אחרי גאוותו וזחיחות דעתו,

ולא היה זוקף לעצמו מעלות נשגבות שאין בו.

למה?

הקדוש ברוך הוא היה שולח את משה רבנו כל בוקר כשהוא יוצא המימה ליאור.

למה הוא הולך ליאור?

כי הוא אמר שהוא אלוקים.

אלוקים לא צריך לעשות צרכים,

אבל בשביל שלא ידעו שהוא עושה צרכים,

הוא היה הולך ליאור כאילו הוא שוחה, עושה טבילת בוקר,

בינתיים עושה צרכים במים.

אז משה רבנו היה פוגש אותו לפני שהוא נכנס ליאור, והוא מת לעשות צרכים.

והוא מדבר איתו, ולא נותן לו להיכנס למים.

זאת אומרת השמר, הלו אתה לא אלוקים, אתה מחריב.

אז זאת אומרת, אם היה מסתכל לאחוריו,

היה רואה שכל ההצלחה שלו הייתה מפני שליווה את אברהם

ארבע אמות.

ולכן הוא זכה שישתעבדו בני אברהם אליו ארבע מאות שנה.

איפה הוא ליווה את אברהם? כשהוא לקח את שרה והחזיר אותה.

אז בזכות זה שהוא ליווה את הצדיק,

הוא זכה להנהיג את מצרים,

כמו שהסברנו,

ולשלוט בישראל

תקופה ארוכה.

ומה שהנהר של נילוס היה עולה,

זה היה מהברכה של יעקב אבינו.

ולבסוף

בא פרעה ומייחס כמובן את הכל לעצמו.

ממש כמו

רוג קן בי, רוג קן בי.