מה עושים כנגד האויבים מסביב? | הרב אמנון יצחק

בס"ד 09/12/2018 ספר בראשית - פרשת וישב: מה עושים כנגד האויבים מסביב?

נציב יום: להצלחת שרון בן ברכה, זיווג הגון מהרה ובקלות עם הקהילה קפ"ז.

כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים. הגמרא בשבת כא' אומרת: כשנכנסו יוונים להיכל לבית המקדש,

הדגישו לספר לנו, "כשנכנסו יוונים להיכל" כדי שנתעורר! יתכן? יוונים נכנסו לבית המקדש, מי נתן להם רשות להיכנס לבית המקדש? שהרי הם מצד הטומאה, וכלל גדול הוא: שהקב"ה קבע גבול בין הקדושה לבין הטומאה, שהטומאה לא תוכל להיכנס בגבול הקדושה, ככתוב: "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", והאור החיים הקדוש מבאר שהאור רומז לקדושה, והחושך רומז לכוחות הרשע הטומאה. אם כך, זה שהבדיל הקב"ה את האור מן החושך-הוא כדי להרחיק את הרוע על מנת שלא תהיה לו דריסת רגל בצד הקדושה. וכן כתוב בתורה: "והזר הקרב יומת", מי שהוא זר ונכנס למקדש - מת. הכוונה כאשר כוחות הרשע שהם זרים לקדושה קרבים אליה הם מתים ומתבטלים מגודל האור המאיר שם, ככתוב בתהילים סח': "כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלוקים" כמו שהדונג נמס מפני אש, ככה הרשעים מפני האלוקים. אם כך איך הצליחו היוונים כוחות הטומאה להיכנס לבית המקדש, מקום הכי קדוש ונשארו בחיים?

כדי לבאר זאת, נקדים מאמר חכמים זכרונם לברכה, שם כתוב: "כיוון שנברא הברזל -התחילו האילנות מרטטים,

אמר להן: מה לכן מרטטין? אם עץ אחד מכם לא יכנס בי ואין אחד מכן ניזוק".

כשברא הברזל בעולם, התחילו האילנות מרטטים, זאת אומרת העצים התחילו לרעוד מפחד,

אז אמר להם הברזל: מה אתם כל כך פוחדים אם עץ אחד מכם לא ייכנס בי - אז אין אחד מכן ניזוק.

מפרש "המתנות כהונה": אם אתם העצים לא תכנסו באוזן של הגרזן. יש גרזן, חתיכת ברזל, יש חור, נכנס העץ מלמטה, וזה הופך להיות בית יד ואז הגרזן יכול להכות,

מה אמר להם הברזל? אל תיכנס בי ואני לא יוכל להכות בך. אם לא תכנסו העצים באוזן הגרזן שהוא עשוי מברזל, ולא תהיו לו בית יד, ידית מעץ, לא יוכלו לחטוב בו אתכם, ולא תהיו ניזוקים.

צריכים להבין מה רצו ללמד אותנו במשל הזה, ומהו הנמשל?.

דבר עמוק הוא, ידוע כלל גדול חוזר ונשנה בספרים הקדושים: מאת השם יתברך לא תצא הרעות, הכוונה: אין הקב"ה מעניש את האדם, אלא האדם על ידי שהוא עושה חטא בורא לו משחית, וזה מחבל בו!. כמו שכתוב בירמיה הנביא פרק ב' פסוק יט': "תייסרך רעתך", הרעה שאתה עושה היא בעצמה תייסר אותך, כיוון שאדם על ידי העוונות שלו מייצר את המחבל שיזיק לו. כתוב במסכת אבות: "העובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד", קונה לו, זה קניין שלו. ואור החיים הקדוש מבאר: "כי מפעולת הרע" על ידי הפעולה שאדם עושה רע, חטאים - "יתהווה קטגור", מלאך משחית אשר ישלם לאיש כמעשהו, וזאת באמצעות פעולת הייסורין. זאת אומרת: אדם בורא את הגרזן שיתן לו את המכה.

עכשיו, עומק כוונת חכמים במשל הגרזן והעצים: העצים זה משל לישראל, "כי האדם עץ השדה", לעומת זאת הגרזן - זה רשעי אומות העולם, המטרה לחבל בכרם ישראל, ולעקור את ישראל, את העצים.

לכן כשנברא הגרזן: רשעי אומות העולם - התחילו העצים לבכות, עם ישראל התחילו לבכות. כי מטרת הגרזן לחתוך ולכרות אותן.

על כך באה התשובה לישראל: אם לא תכנסו באוזן של הגרזן, איפה שהחור, לעשות לו בית יד, ידית מעץ, לא יוכלו לחטוב בו ולא תהיו ניזוקין.

נמצא שלגרזן אין כח לבדו להכות בעצים, אלא אם כן העצים נותנים בית יד כדי להכות בהן.

ומהו אותו בית יד?

אלו העוונות! זוהי הידית מעץ שנכנסת לתוך אוזן הגרזן, ועל ידי כך ניתן להשתמש בו לכרות עצים.

נמצא מכאן: שלא הגרזן מזיק אלא העצים, כיוון שעל ידי עוונותיהן הם נותנים לגרזן -לרשעי אומות העולם את הכח והאפשרות להזיק להן.

מוסיפים חכמים זכרונם לברכה: בגלל העוונות יכול הגרזן לפרוץ את החומה המבדילה בין הקדושה לבין הטומאה. כיוון שכך ונפרצה כבר החומה, נופלים בשבי גם ניצוצות של הקדושה בצד של הטומאה. חלקים של הקדושה נופלים אצל הטומאה. אותם ניצוצי קדושה הם נותנים את הכח לטומאה לחדור אל הקדושה.

שכן אומר האר"י הקדוש: ניצוצי הקדושה האלו שנפלו ונשבו על ידי הטומאה, אותם הניצוצות של קדושה משתוקקים מאוד לחזור לצד הקדושה, ועל ידי כך הם נותנים את הכח לטומאה לפרוץ ולחדור לתוך הקדושה.

לפי זה מבואר היטב: איך יכלו היוונים, שהיו מצד הטומאה, לפרוץ את גבולות וחומת הקדושה ולהיכנס לבית המקדש למקום הכי מקודש בעולם. שכן כאמור החטאים והעוונות של בני ישראל, הם נתנו להם את הכח. את הידית לגרזן והלא הם היוונים, שיוכלו לפרוץ להרוס את החומה המפרידה בין הקדושה לבין הטומאה, ולחדור פנימה אל הקודש.

על זה מקונן ירמיהו הנביא: "ויצא מבת ציון כל נהדרה", מארץ ישראל יצא כל הדרה, זה ניצוצי קדושה, שהם כל השפע שהיה ראוי להיות בארץ ישראל, כל זה יצא מבת ציון, ולאן הלך? לאומות העולם, לחוץ לארץ. כתוצאה מכך יכלו אומות העולם, מכח ניצוצי הקדושה, בעזרת הכח השפע הזה של הקדושה שנפל להם בשבי, לחדור לתחומה של הקדושה ולכבוד את ארץ ישראל. הגרזן קיבל את הכח מהידית - לפגוע.

ואם כך היה בימים ההם, וחטאי עם ישראל הם נתנו ליוונים את הכח לפרוץ לארץ ישראל, כמו שכתוב: "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו", כיצד יכולים אנו בזמן הזה עכשיו - לעצור את האויבים הסובבים אותנו והמבקשים לכלותינו חמאס וחיזבאללה?

על כך משיבים לנו חכמים זכרונם לברכה: עם ישראל צריך לחזור בתשובה, אין מה לעשות, מחויבים לעשות תשובה על העוונות. ואם שגינו וחטאנו - נתנו כח לכוחות הרשע, ועדיין יש לנו אפשרות להתגבר עליהם, על ידי שאנחנו בעצמנו נוציא מהם את ניצוצי הקדושה שנפלו שם בעוונותינו. נוציא את הידית!! והם לא יכלו לעשות כלום.

זה העניין של תשובה, לשוב, להשיב אבדה. להשיב את ניצוצי הקדושה לשורש, לקדושה, ועל ידי כך הם לא ימצאו מצד הטומאה, יתבטל עיקר כח הטומאה שניזון מהקדושה. ולא יכלו אויבינו כוחות הרשע והטומאה הללו להיכנס בגבול הקדושה בארץ ישראל ובודאי לא יכלו לכבוש אותה. מאיפה הם קיבלו הכח לעשות מנהרות וכל הדברים? מניצוצות הקדושה, אז כבר נכנסים לארץ ישראל.

וכבר הבטיחה לנו התורה הקדושה "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, עכשיו, ושבת עד השם אלוקיך", אין מה לעשות! בסוף הגלות חייבים ישראל לעשות תשובה, ואז הם יגאלו. שום דבר אחר לא יעזור; לא מטוסים לא טנקים, שום דבר, אתה יכול לעשות מידי פעם: מבצע פה מבצע שם, "מגן רוח" מגן גליל מגו גומדי, מתי שאתה רומה ומה שאתה רוצה אתה יכול לעשות, אבל זה לא גומר את העניין כי אם הם מושפעים מניצוצות הקדושה – יש כח לטומאה להזיק אותנו.

אז בואו תראו עכשיו מדהים, שיתן לנו קצת ציור מה קורה כשבן אדם חוטא רחמנא לצלן.

הגמרא מספרת על רבי אלעזר בן דורדיא, בהתחלה הוא היה אלעזר בן דורדיא, כל ימיו היה בעל עבירות גדול מאוד.

עד שפעם אחת אמרה לו זונה אחת: "אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותך בתשובה לעולם הבא"

מיד הוא נזדעזע מדבריה וחזר בתשובה, ככתוב בגמרא, בעבודה זרה יז':

אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש כזו בכרכי הים, שמע שהיא נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין ועבר עליה שבעה נהרות, ובשעת הרגל דבר, דהיינו בשעת העבירה,

היא אמרה לו: "אלעזר בן דורדיא - אין מקבלים אותו בתשובה".

הלך וישב בין הרים וגבעות,

אמר: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים",

אמרו לו: "אנחנו לא יכולים".

-      "שמים וארץ - בקשו עלי רחמים",

-      "חמה ולבנה - בקשו עלי רחמים",

-      "כוכבים ומזלות - בקשו עלי רחמים",

כל אחד: "אנחנו בצרות בעצמנו - אתה רוצה שנבקש בשבילך רחמים?!"

לבסוף אמר: "אין הדבר תלוי אלא בי!",

צריך לזכור בן אדם: "אין הדבר תלוי אלא בי",

הניח ראשו בן ברכיו, וגעה בבכייה עד שיצתה נשמתו.

יצתה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

בכה רבי רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא ואמר: "יש קונה עולמו בכמה שנים", צדיקים עובדים שנים רבות בשביל לקנות את עולמם, "ויש קונה בשעה אחת"!

אמר רבי: "לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם, אלא שקוראים אותם "רבי",

הוא היה צריך לעבוד הרבה הרבה שנים בשביל שיקרא "רבי", וזה בשעה אחת אחרי כל העבירות שהוא עשה - נקרא רבי!. ומזומן לחיי העולם הבא!. זה בלי דין ובלי משפט!. ישר!

והאר"י זכרונו לחיי העולם הבא תמיה ושואל בליקוטי תורה: איך יתכן מי ששב בתשובה בשעת המיתה, שאין לו זמן לקיים שום מצוה, כעין רבי אלעזר בן דורדיא שמת בתשובה, הוא לא הספיק לעשות שום מצוה מיד אחרי זה, והוא לא סיגל מעשים טובים, איך בא לעולם הבא!!!? ומהיכן בא לו השם "רבי", וגם במה יתכסה?

ידוע שמעסק התורה והמצוות והמעשים טובים שאדם עושה - נהיה לו מלבוש, "חלוקא דרבנן". שבו הוא מתלבש לעולם הבא, זה מאיפה יהיה לו!? אין אדם יכול להיכנס לגן עדן אם הוא לא לבוש, והלבוש נעשה ממעשים טובים כמו שאומר הזוהר, אז איך הוא יכנס?

אלא ממשיך האר"י זכרונו לחיי העולם הבא ואומר: שאלעזר בן דורדיא היה גלגול של--- יוחנן כהן גדול, שהוא שימש 80 שנה בכהונה גדולה, ולבסוף נעשה צדוקי, וכמו שהוא בפעם הראשונה כשהוא היה יוחנן, פגם רק בסוף ימיו ונעשה צדוקי, כך תיקן בפעם השניה שכל ימיו היה רשע - ובסוף שב בתשובה.

והנה הלבוש שעשה יוחנן כהן גדול בכל המעשים טובים שסיגל 80 שנה - לקח אותם אלעזר בן דורדיא. אז יש לו לבוש.

נמצינו למדים מדברי האר"י זכרונו לחיי העולם הבא: רבי אלעזר בן דורדיא היה גלגול של יוחנן כהן גדול, שחי כל ימיו בקדושה ובטהרה, רק בסוף ימיו התקלקל ונעשה צדוקי, ואולם כשהתגלגל יוחנן כהן גדול ברבי אלעזר בין דורדיא - היה להפך! כל ימיו היה בעל עבירות, ורק בסוף ימיו עשה תשובה. וכדי לתקן אותו צירף הקב"ה את כל ימי חייו של רבי אלעזר בן דורדיא שהיה החטא, עם סוף ימיו של יוחנן כהן גדול שהיה גם בחטא, באופן שמצד העבר - נחשב הוא כולו רע, מתחילתו ועד סופו.

ומצד שני: צירף הקב"ה את ה-80 שנה ששימש יוחנן כהן גדול בכהונה גדולה, בקדושה ובטהרה, עם הסוף של ימיו של רבי אלעזר בן דורדיא שהיה בתשובה שלימה במסירות נפש עד שיצתה נשמתו, באופן שעל ידי התשובה שעשה רבי אלעזר בן דורדיא בסוף ימיו - נשלם תיקונו של יוחנן כהן גדול.

לפי זה יתבטל אלעזר בן דורדיא, ויעמוד לקץ הימין יוחנן כהן גדול.

למה?

כי במה שנעשה בו עיקר התיקון - כמו שלמדנו.

אז רואים רחמנא לצלן, מה יכול להיות, כמה יכול להפסיד בן אדם על ידי חטא אחד, וכמה יכול להפסיד בן אדם על ידי תשובה אחת.

אז אם ישראל עושים תשובה, "כהימס דונג מפני אש", כך הרשעים מפני אלוקים.

אבל אם נעשה תשובה - כל אויבינו מסביבנו יכלו את עצמם, "חרבם תבוא בלבם", כמו שבסוריה. כמו בכמה ארצות, הם מחסלים אחד את השני, ועל ידי תשובתם של ישראל - נו עכשיו חנוכה, "וזאת חנוכת המזבח", עכשיו זה "זאת חנוכה", כבר למדנו בדרשות קודמות - יום גדול, עם ישראל יעשו, מי שיכול אה!.... אשריו לעשות תשובה בימים אלו, עוד ככה אור הנרות הקדושים מאיר לתוך הלבבות, ואי אפשר לדעת מה אנחנו מסוגלים לעשות, ולהוציא מהם את ניצוצות הקדושה.

איך גילו את המנהרות אתם חושבים? כנראה כמה יהודים בצפון עשו תשובה, ושיחררו מהם את הניצוצות, ואז חזרה הקדושה בחזרה, ונתגלו המנהרות.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".