כל אחד יכול להביט באמת | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

הדרשה מהמכתב מאליהו הובאה בספר חוכמת המצפון.

אז כתוב בפרשה בעיניין המרגלים

שלח אליך אנשים ויתורו את ארץ קנען

אשר אני נותן לבני ישראל.

מאחר שהשוחד

יעבר עיני חכמים

ואין אדם רואה חובה לעצמו,

איך אפשר שנבחין את האמת?

אם השוחד מעביר עיני חכמים,

אז כל אדם הוא שחוט לעצמו,

וידוע שאין אדם רואה חובה לעצמו.

אם אין אדם רואה חובה לעצמו,

אז איך אפשר שנבחין את האמת?

אדם רוצה לדעת את האמת של עצמו, איך לנהוג לעצמו,

ובעצם כולו בשוחד,

אז איך באמת הוא יבחין את האמת?

אם התורה אומרת כי השוחד יעבר עיני חכמים

אז איך הוא יכול לאבחן באמת את האמת?

הלא, בכל דבר שיש לנו התעניינות

כבר יש לנו נגיעה באחד מן הצדדים.

תמיד בכל דבר שיש לאדם קשר לדבר שהוא צריך להתעניין בו,

בוודאי שיש לו נגיעה.

ואם אין אדם רואה חובה לעצמו,

אז בוודאי

שהוא משוחד,

אז הוא כמו עיוור.

אז איך הוא יראה את האמת?

התשובה היא

שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת.

כי גם אחרי אשר יפתע יצר את האדם,

שגם דרך השקר אמת הוא,

מכל מקום ידע הוא בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר,

ורק יחשוב את השקר כמו תחליף לאמת.

אז התשובה היא, כמו המכתב מאליהו,

בוודאי שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת.

פירושו כמו עיוור

שמכסה לו

את הנקודה שזה שקר.

העיוור, שהוא לא רואה שזה שקר,

אבל היצר, אין לו רשות

לעשות את האמת כמו האמת האמיתית.

הוא יכול לעשות את זה רק כמו תחליף לאמת.

אז זה השוחד גורם לאדם

שהוא עיוור לראות שזה שקר.

הוא לא רואה שזה שקר,

אבל ודאי שהוא לא רואה שזה כמו אמת אמיתית יותר.

בוודאי זה רק כמו תחליף לאמת.

וזה מחסדי הבורא ברוך הוא,

שלא נתן רשות לעצר לכסות את האמת לגמרי.

זה חסד מחסדי הבורא ברוך הוא,

שהוא לא נתן לעצר רשות לכסות את האמת לגמרי.

כי אם הוא יכסה את האמת שזה שקר,

ואז הבנתיים עכשיו זו אמת אמיתית, לא יהיה לו שום כוח הבחנה,

והוא לא יוכל לראות את האמת,

והוא יטעה באונס גמור כביכול,

כי הוא שחות לעצמו ואין אדם רואה חובה לעצמו.

אז זה מחסדי הבורא שיש גבול

ליצר שהוא יכול לכסות.

הוא יכול לכסות את השקר שזה לא שקר

ולומר שזה אמת כביכול,

אבל לא אמת אמיתית,

אלא כל אדם יכול להבחין

בלבו באיזה דרך הוא האמת לאמיתו.

כל אדם,

אין אדם שהוא נמנע מזה,

כל אדם יכול, אם הוא רוצה,

להבחין בלבו מה הדרך האמיתית שבה הוא צריך ללכת.

אפילו שיש הרבה דרכים שקר, שהיצר צובע אותם כאילו הם אמת,

אבל הוא לא יכול לצבוע שזו האמת האמיתית.

מי שמתבונן באמת רואה

שזה לא האמת האמיתית,

זה נראה אמת, תחליף לאמת, זה לא באמת אמת.

כמו שהוא בגלות הגוף

שנאמר בה

לא מאסתים ולא גענתים לכלותם.

אז בגלות הגוף זה נאמר,

זה לא יהיה לכלותם לגמרי.

כן הוא גם בגלות הנפש,

שגלות הנפש בעוונות,

בהתרחקות שלה מהשם,

מהדבקות בשם, הגלות הנפש הזאת

תהיה מוגבלת.

מה זה אומר?

שאין הכרת האמת קלה לגמרי בתוך גלותו של הסטרה האחרונה,

אז הכרת האמת היא לא קלה לגמרי, היא לא לגמרי קלה שאי אפשר לראות אותה,

אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו דרך האמת לאמיתו.

אז מי שמחפש סתם אמת, בלי לחקור לעומק,

הוא יטעה,

כי גם השקר נצבע כאמת,

העצר יכול לכסות את זה כאמת,

כי אין אדם רואה חובה לעצמו.

אז ודאי שצריך להתבונן ממש לעומק,

שזה יהיה אמת לאמיתו,

שזה העצר לא יכול לכסות.

אם אדם בודק,

הוא ודאי לא יטעה.

וצריך האדם להתרכז על זה ולהתבונן תמיד, כי רק האמת היא המציאות.

ואשר ידמה אליה, שקר הוא ואינו כלום.

אז כל מה שרק נדמה,

שזה לא בעצם אמת לאמיתו, רק מלמעלה זה נראה. וכשבהתבוננות העמוקה אתה רואה שזה

חסר מהאמת לאמיתה, זה לא אמת לאמיתה,

אתה מבין שזה רק תחליף,

ובזה אתה מגלה שזה שקר לגמרי.

ובהתבוננות היראה תשתמש להנצא מן השקר.

כשאדם מתבונן בצורה כזאת,

לעומק, בכל דבר,

ביראת השם, לראות שזה אמת לאמיתה,

אז הוא ינצא מן השקר.

אם לא, הוא יחיה עם השקר ויחשב שזה אמת.

בשעה שמבחין האדם ענייניו על פי הסתכלות זו,

זהו מבט האמת.

ודבר נפלא יש בזה,

לראות עד כמה כוחו של מבט האמת מגיע.

וכמה האדם אחראי אפילו בעד טעות דקה מן הדקה,

מכיוון שיכול לברר על פי מבט האמת.

אז מכוח

החסד שאשם נתן לנו

לבדוק את האמת והאמיתה,

זה גם תובע מאיתנו כל דבר שאנחנו אחראים לו,

אפילו טעות דקה מן הדקה, כשיכולנו לברר

על פי מבט האמת.

זה ראשון אלקות

בראש פרשת סלח.

אמרו ישראל למשה,

נשלחה אנשים לפנינו.

אמר להם למה?

למה הוא שאל אותם למה?

שקודם חטא המרגלים היה דבר פשוט, שאין לעשות השתדלות כזו.

השם אמר שמגיעים לארץ, ארץ זבת חלב ודבש.

בוודאי שלא צריך לשלוח מרגלים.

אמרו בכל, נו אז למה אתם רוצים?

אמרו לו שכבר הבטיחנו הקדוש ברוך הוא שאנחנו נכנסים לארץ כנען,

ויורשים כל טוב.

והרי שם משה אנו נכנסים,

האומות

שבארץ ישראל שם משה אנו נכנסים.

אם מטמינים את ממונם,

אם מטמינים את ממונם,

כי הם יודעים שאנחנו בדרך לקחת את זה,

ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקדוש ברוך הוא בטל כביכול.

כשהוא אמר שיהיה את כל זה,

והם יטמינו ולא נמצא את זה,

אז זה יתבטל כביכול דברו של הקדוש ברוך הוא.

אלא ילכו מרגלים כדי שזה לא יקרה,

כביכול טענה לשם שמים ממש.

נתבוננה,

הלוא דור דעה היו, ולא בקל היו טועים.

דור דעה.

בוודאי

שזו לא טעות

שקל לטעות בה.

ואף על פי כן חשבו בדעתם שכל חפצם לשלוח למרגלים אינו אלא למען קידוש השם. זו מחשבתם היה שכל המטרה לשלוח למען קידוש השם שלא כביכול להתבטל דברו של הקדוש ברוך הוא.

דור מקבלי התורה,

עם כל עוצם הבנתם,

לא עמדו על טעות זו.

גם משה רבנו לא היה יכול לעמוד בזה,

שאין כוונתם לשם שמים ממש.

משה רבנו,

גם הוא לא יכול לעמוד בזה.

זה מעסיק באלקות שם, כיוון ששמע משה,

כיוון ששמע כן משה מהם את הטענה הזאת, ננקד ביעדם שנאמר ויהי טוב בעיניי.

אז משה בעצם

שמע וננקד ביעדם.

אז רואים שמשה גם לא יכול לעמוד בזה,

להבין את הנקודה הזאת, שזה לא לשם שמים ממש,

שיש פה את הנקודה האישית שלהם.

והנה,

משה רבנו בעוצם חוכמתו

היה מכיר כל אדם בתוך-תוכו על פי כל צדדי כוחות נפשו.

אז בעוצם חוכמתו של משה

הוא היה מכיר כל אדם בתוך-תוכו

על פי כל צדדי כוחות נפשו.

אפילו הטמונים ביותר, לעומק הנפש הוא הבחין.

כמו שכתוב, ואתה תאחזה מכל העם.

ואמרו זיכרונם לברכה, שהבחין על פי חוכמת הפרצוף

את כל העם.

וכבר כתבו הרבה מזה בזוהר.

וגם זולת זה מובן עד כמה הגיעה חוכמת משה בכוחות הנפש.

וכמה למד בהבנתם

במהלך כל עוצם עלייתו בעבודת ה'.

ואחר כל אלה

לא עמד את האותם של ישראל, אחרי כל חוכמתו

של משה בעומק הנפש

וניסיונו בזה,

איך הוא לא עמד על טעותם של ישראל.

והרי האדם עומד על טעויות אחרים יותר משל עצמו.

ומשה צריך לבחון טעויות של אחרים, של עם ישראל,

יותר משל עצמו.

אז איך הוא לא יצליח?

איך אפשר דבר זה?

איך יכול להיות?

על כורחנו שהטעות הייתה דקה כל כך,

שאפילו משה רבנו לא הרגיש בה.

כי הקב'-ברוך-הוא טבע חטא המרגלים מישראל ולא ממשה.

לא ראינו שהקב'-ברוך-הוא רוצה,

הוא טבע את משה,

הוא טבע רק את עם ישראל.

והנה כתב הגאון מווילנא,

שהיו באים ישראל אל משה לשאול כל אחד על עבודת השם הפרטית שלו,

ומשה היה מלמדם עצות ודרכים לכל אחד, כי עניינו הפרטי,

על פי השם.

אז כל אחד לפי עניינו הפרטי שהוא צריך ניגש למשה, מתייעץ איתו,

על עבודת השם שלו,

ומשה מייעץ לו,

כל אחד מישראל.

אז רואים כמה חכמתו הייתה.

והקב'-ברוך-הוא לא טבע אותו.

למה הוא לא טבע אותו?

סימן שאם קוראים כל גודל חכמתו, הוא לא יכל לזהות את החוסר הזה,

שזה לא לשם שמים ממש.

הרי כי גם בחכמה היותר גדולה אי אפשר להבחין בתוך דרכותם של כוחות הנפש.

אז גם בחכמה הכי גדולה, כמו משה רבנו,

בעומק הנפש,

אי אפשר להבחין.

בדברים כאלה דקים של כוחות הנפש,

אי אפשר להבחין.

ורק על פי השם בנבואה בירר להם.

וכבר כתבנו במקום אחר, שלא רצה השם לגלות למשה את האמת,

אז במכתב מליאה הוא אומר שבמקום אחר הוא כתב,

שלא רצה השם לגלות למשה את האמת

בעניין של לוח המרגלים.

כמו שכתוב, שלח לך,

היינו, לדעתך,

שזה לא

מאה אחוז רק ממני, זה לדעתך.

ועל כן,

אם כל עוצם חוכמת משה רבנו

טעה ודקותא יהי כי לא יכול להרגישו טעות באונס.

ומעתה נתבונן אם משה רבנו עליו השלום לא נתפס על טעות זו,

איך נתבעו עליה ישראל? אם משה רבנו אין עליו צביעה עם כל גודל חוכמתו בעומק הנפש,

אז איך עם ישראל כן נתבע?

הרי אדם רואה

לעומק של חברו

מאשר את שלו.

ואם משה רבנו את שלהם לא יכיר, האמת של עצמו ודאי שלא יכירו.

אז איך הם נתבעו?

הרי לנו מכאן לימוד גדול, כי אפילו טעות כזו,

שלא יוכל להרגיש משה רבנו על אחרים,

הם בעצמם יכולים לראותה במבט האמת שלהם,

אם אך ירצו.

אז בעצם רואים מכאן יסוד שנכון שמשה רבנו את שלהם לא יכול לזהות עם כל גודל חוכמת נפשו.

בכל אופן הם לעצמם,

מי שרוצה לעצמו לראות במבט האמת, מה דרך האמת,

האם ללכת

להיות מרגלים, ללכת או לשלוח מרגלים,

האם זה נכון

בדרך האמת,

אם הם מתבוננים באמת לעצמם לראות אם בדרך האמת הדרך הזאת,

אבל אמת לאמיתה, לא אמת מלמעלה,

תחליף לאמת, שזה היצר כן צובע, אלא התבוננות עמוקה,

בוודאי שיכולו להתבונן יותר ממשה רבנו.

כי אדם לעצמו,

יש לו את הכוח הזה מחסד הבורא, שלא יטעה.

ונענשים על זה אפילו עד כדי בחייה לדורות,

כי הם בעצמם יכולים לראות אותה במבט האמת שלהם, אם הם ירצו.

אז אם כן,

אם יש להם יכולת למנוע את החטא הזה,

אז הם נענשים על זה אפילו עד כדי בחייה לדורות,

כמו שנגזר עליהם בסוף,

כשהם בחו בחייה של חינם,

נגזר עליהם בחייה לדורות.

ותנחומים גדולים בדבר זה לאדם,

כי עליו רק להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולהתדבק בו,

כי אז לא יוכל עוד היצר רע להטעותו בשום פנים.

אז אם כן רואים

כמה גודל התביעה מצד אחד,

אבל כמה גודל החסד של הבורא יתברך לאדם, שהוא יוכל, אם באמת הוא רוצה,

לא מנוע ממנו בכלל,

אם הוא בודק את האמת לאמיתה,

באמת, בלי לראות סתם מלמעלה,

בוודאי שהוא יצליח

לראות את האמת,

ואם כן,

מכאן הוא ייקח כוחות

להתקדם הלאה ולא להתייאש חס ושלום,

כי ודאי שהוא יזכה להביט במבט האמת.