מדוע כותבי סת"ם לא יהיו עשירים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: רפואה שלמה למשה בן שרה זהרה, שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו, ולא יזדקק כלל לניתוחים ויזכה לגאולה השלמה במהרה בימנו אמן, אמן!!

"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז) מובא בגמרא בפסחים נ': "אמר רבי יהושע בן לוי: "כד' תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה, על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאלמלא מתעשרין אין כותבין". 

אנשי כנסת הגדולה בהם נביאים, יושבים עשרים וארבע (24) תעניות שמה? שכותבי תורה תפילין ומזוזות לא יתעשרו למה? אם יתעשרו הם לא יכתבו, יהיה להם כסף, 

'מה, אנחנו צריכים לעבוד?' 

ואז יחסר, יחסר תפילין יחסר מזוזות. רואים שחכמים זכרונם לברכה פחדו לבטוח על יושר צדקותינו כי נהיה עשירים, ואף על פי כן נכתוב תפילין ומזוזות. עשיר ישב לעבוד? אם הוא כבר עשיר הוא ילך לעבוד? בפרט אם זה עבודה מייגעת זה לא עסקים כמו שאומרים, אלא שצריך לשבת לטרוח. כמו תבלינים, 

מה אנשים יגידו: "אני אשלם לך! עזוב תעשה אתה - אני אשלם לך..." 

חכמים פחדו, לא בוטחים ביושר צדקותינו! שנהיה עשירים וגם נבדוק או נכתוב תפילין ומזוזות. מזה נבין שהנהגת השם יתברך אתנו, כל שכן וכל שכן שהיא על הדרך הזאת, לחסוך אותנו מלחטוא. לו ידע אדם זאת היה מתבונן שהשם יתברך שומר אותו שלא יחטא. 

יש בעיה לקב"ה להעשיר את כולם? אבל מה הם יעשו? יפרקו עול! "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ... (דברים לב, טו), וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת השם אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יד) אז הקב"ה ודאי, אם חכמי ישראל גדולי ישראל חכמי הכנסת הגדולה הם בעצמם התענו לטובתם של הכותבי ספרי תורה, תפילין ומזוזות, שלא יתעשרו שאם יתעשרו לא יכתבו. 

זה מדובר על אלה שהם יראי שמים, יש כאלה יראי שמים שבכל מצב מלאכת שמים היא חשובה להם ולא כסף היוצא מזה, אבל רוב האנשים הם לא יראי שמים. אז הם התפללו, זאת אומרת הם דאגו להם, זה נקרא 'דאגו!', 

מה היה אומר הסופר? "מה אתה מתערב? מה אכפת לך אם אני אהיה עשיר, מה אני אעשה עם הכסף אם אני יהיה עשיר, מה אתה מתערב?! ..."

רואים שזה אחריות של גדולי ישראל! לדאוג שאנשים לא יבואו לידי חטא, גאווה, יוהרא, מידות פסולות והכל, ולא יעשו מלאכת שמים. 

ודאי וכל שכן שהקב"ה רוצה לחסוך אותנו מחטא. לכן אומרת המשנה: "יָפֶה תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן" מה רוצים לומר לנו? אתה צריך להיות שכוח מן העוון, אתה צריך להיות כל היום בעבודת השם, אין פנאי אין פנאי! תורה - אם אתה יכול ללמוד כל היום מצוין, אתה לא יכול - אז יפה תורה עם דרך ארץ, 

גם אם אתה עובד העיקר תהיה עסוק בדברים שלא יהיה לך פנאי לחטא, כי ברגע שאדם נהיה פנוי - אוטומטית רוח טומאה מתחילה לשוטט, ובמקום שאין חוכמה רוח שטות, ומרוח שטות מגיעים לחטאים, להרהורים רעים, למעשים רעים, ולך תדע איפה הבן אדם הזה ידרדר. לכן, צריך להיות מוטרד כל הזמן בעבודת האלוקים, עמל התורה, עמל התורה והמצוות.

אז ברור שהקב"ה חוסך אותנו מלחטוא, ואם אדם היה יודע היה מתבונן עד כמה הקב"ה שומר עליו, ממילא כל מה שאתה לא מקבל תודה להשם שאתה לא מקבל למרות שאתה רוצה כי הוא מבין שאת לא צריך וזה יכול להיות גרוע בשבילך.

אמא לא רוצה לתת ממתקים לילדים, לתת להם גלידה? אבל בחורף?! היא לא קמצנית, היא תיתן בזמן שהיא חושבת שזה ראוי שזה מתאים שזה לא יפגע בילד, מה פירוש, מה, חסר לה, אין לה כסף? יש לה, אבל אתה רוצה בכל זמן את מה שאתה רוצה! אבל אמא ואבא אחראים, הם יודעים מה מתאים לך ומתי. 

אז הבורא עולם לא לפחות כמו ההורים? הוא לא דואג לנו? אז מה שהוא לא נותן - הוא יודע שאתה לא צריך ולא רצוי. כי אם זה היה לפי רצונו של אדם – אינו חושש על עצמו אפילו לעמוד בקובה של זונות! ומי יודע מה היה ממנו, וחס ושלום לא היה לו תקומה.

ודוקא ברוב רחמי השם יתברך כי תמיד ינחהו וישמרהו מלחטוא, ובכל זאת אולי יש תקוה, והכל נעשה כדי להרחיקו מן החטא ולקרבהו אל הטוב, שיעמוד תמיד במצב כזה שיהיה קל לפניו לשוב אל השם וזהו שורש גדול בהנהגת השם יתברך עם האדם, לשמור את האדם קרוב אליו. 

וזה מקרא מפורש: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" גילה לנו הכתוב סוד מהנהגתו של השם יתברך, הנהיג אותם דרך מדבר כי חשש להם פן ישובו מצרימה. 

עונה רש"י שם במקום: "ומה הם שהקיפם דרך מעוקם אמרו (במדבר יד, ד): "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה", אם הוליכם בפשוטה? - על אחת כמה וכמה!".

הקב"ה הנהיג את עם ישראל דרך מדבר כדי שיהיו רחוקים ממצרים, וגם בדרך מעוקם, ויהי קשה לשוב למצרים.

מי שראה פעם את השרטוט איך הם עברו, כמו שראינו פה אתמול, חבל שאני לא יכול להראות בדיוק, אבל אני כן אראה תכף נראה אני אנסה, אולי יצליחו לראות את זה בשידור, חשוב מאוד שפעם אחד יראו את המהלך שהלכו בני ישראל במדבר, איך עיקם להם הקב"ה את הדרך, בשביל שלא ייכשלו. זה קשה מאוד לראות אבל לפי התנועות של היד שלי אפשר יהיה להבין, {אתה יכול עלי זום?} רואים ברור רואים את הציור? זה, בא תעזור לי להחזיק, ככה רואים?

ארץ מצרים, המדבר, ארץ ישראל פה, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא היו יכולים לצאת מפה לכאן והיו מגיעים ישר לארץ ישראל, מהלך עשרה (10) ימים, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, אז מה לקח אותם דרך המדבר תסתכלו - מכאן לכאן לכאן לכאן לכאן לכאן........ קיצרתי כאן, יש פה איזה סיבוך, אבל זבה דרך מסובכת ומסורבלת ומעוקמת בשביל שעם ישראל יהיו רחוקים מן האפשרות לחזור בחזרה למצרים.

אז הנהיג אותם דרך מדבר למען שיהיו רחוקים ממצרים, וגם דרך מעוקם ויהיה להם קשה לשוב מצרים. רואים מפה שהקב"ה מבקש עצות לבל נהיה קל בבחירתנו לחטוא, על הנהיגנו דרך המדבר וזה טובתינו ואושרינו. זאת אומרת זה נעשה לטובה.

יבוא אדם ויטען: "מה זה כל הסרבול הזה? מה זה כל הדבר הזה? למהלך 10 ימים מהלך ארבעים (40) שנה?! מיליונים להוציא אותם ככה ולטרטר אותם ממקום למקום 42 מסעות?! פעם צריך לפרק את המשכן ואחרי יום צריך לנוח, ואחר כך פעם ככה, פעם 38 שנה רצוף, פעם.... ולא יודעים מתי קמים מתי הולכים?!"

 – כל זה לטובה ולאושרנו למנוע את האדם מן החטא. 

אדם חושב: "למה הקב"ה... צ'יק צ'אק... למה צריך סרבולים ועד ש... ועד ש...?!" 

הכל לטובתך! אתה לא מבין את זה, אבל אתה אם היית אתה ברשות עצמך - כבר אמרנו ולא רוצה לחזור כבר אמרנו ואיפה אדם יכול לעמוד... 

אז לכן כשהקיף אותם בדרך מעוקם, מה הם אמרו? כשהגיעו כבר במרחק עשרות קילומטרים מאות קילומטרים, אמרו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, זאת אומרת: מוכנים לחזור את כל הדרך ולשוב למצרים, אז בדרך קצרה - אם הם רואים מלחמה? ודאי שהם יחזרו, אז מה עשה השם, בשבילך שלא יחזרו למצרים - הוביל אותם בדרך מעוקמת, ועם כל זה רואים שקשה היה להם בכל אופן.

במכילתא נאמר (דברים ה, ו): "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כ, ב) "אָנֹכִי השם אֱלֹהֶיךָ" אם אני שומע אָנֹכִי השם אֱלֹהֶיךָ, אז אָנֹכִי וזהו, למה אני צריך להגיד "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים"? 

משל למלך שנכנס למדינה, 

אמרו לו עבדיו: "גזור עלינו!", 

אמר להם: "שאם תקבלו מלכותי אגזור עליכם, שאם מלכותי אין אתם מקבלים גזרתי היאך אתם מקיימין?" 

קודם כל אתה צריך להחליט שאני המלך שלך, וממילא אתה לא יכול לסרב לשום גזרה שלי, אתה חייב לעשות כל מה שאני אומר, ברגע שהמלכת אותי? אני המלך! ואם אני המלך - אתה חייב לשמוע לכל הגזרות שלי. אבל אם אתה רוצה לעשות את הגזרות שלי מבלי שאתה המלכת אותי - אז כמו שאתה הסכמת לעשות את הגזרות, מחר לא תסכים לעשות את הגזרות כי אני לא המלך.

כך אמר המקום לישראל: "אָנֹכִי השם לֹא יִהְיֶה לְךָ" אני הוא שקיבלתם מלכותי במצרים, קיבלתם מלכותי? קבלו גזרתי!". 

לכאורה מאי נפקא מינה אם יגזור עליהם ואחר כך יקבלו את מלכותו? אדרבא! ראוי שיראו קודם את הטוב שכרוך המצוות, ואז יקבלו מלכותו ביתר רצון. 

ולפי ראות עינינו אנו מבינים שהיה יכול הקב"ה לגזור עליהם מתחילה, והיו רצים אחריו מצד המצוות הצרופות, כי עניין (שיר השירים ה, טז) "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" הרי מי שמבין את מצוות השם מבין ורואה כמה חשובות הן, כמה ערכיות הם, כמה מטיבות עם האדם כמה שומרות עליו, "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" היו רצים, גם אם היה אומר להם גזרות בלי להגיד להם קודם: 'קיבלו מלכותי'.

אבל לא כך הדבר, הקב"ה הוא הבורא הוא יודע את טיב החומר, הוא יודע ממה הוא עשה אותנו, הוא יודע מה טיב החומר. והוא יודע כי אינו בטוח בקיום מצוותיו אפילו שהם טובים ואפילו שהם "מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט, יא) - עם כל זה הוא לא סומך עלינו בקיומם. 

למה? כי אם יהיו המצוות רק לפי רצונם ודעתם, והם יהיו בעלי בחירה, ולא מוכרחים מפני גזרת מלכות - לא בטוח בקיומם. 

- 'עד עכשיו הייתי מפסוט? עכשיו אני לא מפסוט - בי!...' 

אבל, אם קיבלת מלכות, 

אמר להם: 'קודם קבלו מלכותי, כשאתם יודעים שאני מלך - אתם יודעים שאתם עבדים שלי, ואז אתם מחויבים גם בעל כורחכם לעבוד אותי מפני מלכותי עליכם! ואז אני בטוח בקיומם שלך המצוות'.

כתוב שעם ישראל אמר (שמות כד, ז): "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" אז למה כפה עליהם הר כגיגית? הם אמרו לבד! מה אתה צריך 'כפיה דתית'?! כן, כן, כן, כפיה דתית למה? כי אם אתם אומרים נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, 

מחר תגידו: 'לא נשמע! ולא נעשה ולא נשמע, 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר'. אני החלטתי שאני רוצה לעשות, אתה לא חייבת אותי, אני לא מחויב, אני הסכמתי מרצון, בא לי להתנדב, בא לעשות את זה, מה אתה רוצה ממני? לא רוצה עכשיו!' 

- לא רוצה? אין דבר כזה! 'כפה עליהם הר כגיגית; אם תקבלו את התורה – מוטב! ואם לאו - שם תהא קבורתכם!'. 

זה נכון מצוין שאתם רציתם מעצמכם והגעתם להכרה כמו המלאכים! אשריכם ישראל! אין כמוכם בכל העולם. אבל אם אתם חושבים שאתם יכולים להישאר ברשות עצכם, וכל פעם מתי שתרצו אתם תצאו - לא, לכן כפה עליהם הר כגיגית. 

ויש אומרים המדרש כמובן שהם קיבלו על עצמם בנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע את התורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה?

- 'אה... זה יותר מידי... זה הרבה עבודה ולימודים, זה לא נשאר זמן! אז זה לא'.

יש כאלה שאומרים: 'מוכן ללמוד אבל תבלינים? לא! זה לא התחייבתי... מה, הגזמת!... ברברבר....' 

אין מה לעשות! חברים, בקהילה צריכים לעשות מה שצריכים לעשות, אתם יודעים מה זה קהילה? 'קהילת יעקב', יש קהילה? יש מצוות יש חיובים מה לעשות? אז צריך אדם לדעת שצריך לעשות למה? לשמור את האדם, לעבוד על המידות שלו, שלא יהיה פנוי לחטאים, הוא צריך להתעסק בתורה ומצוות וגמילות חסדים תמיד! 

לכן, בדקדוק אמרו זכרונם לברכה: בלשון "גזירות", לכן אמרו: 'אני בטוח במה שאני אומר', אחרי שאני אומר לכם שתקבלו מלכותי, אז אני יוכל לגזור עליכם גזרות.

וחכמים דקדקו כשאמרו גזרות, שתדעו כי מצוותיי עליהם הם גזרות של מלך! לא לטובתכם ודעתכם! לא אתה תחליט מה טוב לך ומה לא טוב לך! מה מתאים לך לפי דעתך מה לא מתאים לפי דעתך, לא! לא, זה לא הולך לפי טובתך ודעתך שלך! אלא אחרי שקיבלתם מלכותי - אמלוך עליכם ביד חזקה וזהו גזרתי. 

וכן יקראו כל המצוות "עשה ולא תעשה" גזרות, וזה מה שאמרו חכמים: 'מצוות לאו ליהנות נתנו', מצוות זה לא ליהנות גזרות הן! הם גזרות עליכם ולא להנאתכם. כמובן שהן טובות וחשובות ומעניקות לכם עולם הזה ועולם הבא ואריכות ימים וכל המעלות. 

אבל אתה אל תחפש: 'זה מצווה שאני אוהב זה אני לא אוהב, זה אני אשלם במקום זה כסף במקום זה אני אעשה זה, אתה יודע מה? אני אוסיף בזה ולא אעשה את זה...', 

אין דבר כזה! אין דבר כזה, אתה חייב לעשות הכל.

ועל זה סובב והולך מעמד הר סיני, שבפרוש אמר הכתוב (שמות כ, טז): "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" אז צריך שתהיה יִרְאָתוֹ, יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, ואז לא תֶחֱטָאוּ. חכמים מפרשים "יִרְאָתוֹ, זה הבושה, אדם צריך שתהיה לו הבושה לפני היוצר שלו, מפני אביו, מפני מלכו, צריך שיהיה לו בושה.

אם אבא מבקש ממך משהו, 

אתה שואל אותו: "רגע! אולי תחליף לי את זה במשהו אחר? למה אתה אמרת לי? למה לא אמרת לאחותי, לאחי?..." 

איזה מין דבר זה? אבא שלך מבקש משהו אתה צריך לעשות, כמובן שזה על פי תורה, אז אתה צריך לעשות. 

תארו לכם שהוא אומר לו: "אבא אתה רוצה שאני אעשה מה שאתה אומר תביא לי מאה (100) שקל, אם אתה לא מביא - אני לא עושה!" 

'חוצפה!! הבאתי אותך לעולם, אתה חי בזכותי, גידלתי אותך, שילמתי עליך, חינכתי אותך, רצתי אתך קופת חולים בתי חולים, עשיתי לך את הכל, ניקיתי אותך, רחצתי אותך, סכתי אותך, עשיתי לך הכל. אתה קמת עלי עכשיו אה..... "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם"! (דברים לב, כ)

ועומד מול הבורא ואמר: 'זה לא מתאים לי! זה אני לא אוהב, אני אגיד לך את האמת אגיד לך את האמת - אני לא אוהב את זה לא אוהב את זה... ואני עושה את זה בלי כיף בכלל...!' 

חוצפה! איפה הבושה איפה הבושה? כל רגע אתה חי בזכות, הרי ברגע שיעשו לך חס ושלום 'אסטמה' שאתה משתעל והולך למות! כמה אתה מבקש עכשיו ממנו אויר?! וזה היה לך בחינם, חינם הערכת את זה? לא הערכת. אה... כשסותמים לך את האף אתה מתחיל להעריך אה... למה זה לא בכיף לא בכיף, מה כיף לא כיף מה זה כיף? "גזרות הן, גזרות הן! 

וזה דבר נפלא! שני עניינים נתן לנו הקב"ה - התורה ומעמד הר סיני, ושניהם יחד הנחיל אותנו הקב"ה במעמד הר סיני, ושניהם היו צריכים לזה לזה. כוונת המעמד היתה כדי "שייראו מלפניו לבל יחטאו" זאת אומרת: מעמד הר סיני זה היה מעמד מפחיד! מפחיד, כוונת המעמד היתה שיראו מלפניו, לא רק התורה גם מעמד הר סיני.

התורה צריכה למעמד הר סיני, לכל העניין שהיה שם. כמו שכתוב (שמות כ, יד): "וַיָּנֻעוּ" אמרו זכרונם לברכה: "כי נזדעזעו שנים עשר (12) מיל מרוב אימה ופחד!" וזה היה שיקבלו את התורה דוקא באימה ביראה ברטט ובזיע, ויבטל מהם איזה צד של בחירה, יהיו מוכרחים בתכלית ההכרח מרוב אימת המלך! תהיה יראה על פניהם לבלתי יחטאו לעולם.

סיכום: הקב"ה עושה הכל לטובתנו, גם מה שהוא מונע מאתנו זה רק בגלל שלא יהיה מצבנו גרוע בהרבה יותר. לכן, ולֹא נָחָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כמו שהסברנו והצגנו, כי רואים אפילו שהתרחקו התרחקו מאוד מאוד רצו לחזור למצרים, 

זאת אומרת: כל דבר קטן אדם נסוג... "ואם זה ככה אז אני לא רוצה להיות דתי, אם ככה אז אני לא רוצה ככה, ככה אני רוצה ככה..." 

זה כבר הוא נהיה בעל תשובה עשר (10) שנים, עשרים (20) שנה, פתאום הוא יכול לקום בבוקר; "אתה יודע מה? אם זה ככה אז אני ככה..." 

אש הדא? מה קרה? אז אם זה בקרוב אז עוד יותר קל, 

עוד לא התחיל אומר: "עזוב! תודה, תודה הבנתי הבנתי לאן הכיוון בי! שלום..." 

מה עושה הקב"ה בשביל להרחיק את הבן אדם מהאפשרות הזאת שהוא יבחר לא טוב, שהיצר הרע יטריף אותו, אז הוא עושה כל מיני דרכים עקלקלות שלא נראות לך ש.... 

"הרי אני רוצה להתקרב רמה אתה לא נותן לי ישר! שאני חכם ואני אהיה מבין ויהי לי זיכרון ויהיה לי כסף ויהיה לי הכל ואז אני אהיה פנוי רק לעבוד אותך..."

כך אדם יש לו 'עצות' לקב"ה חושב שברור שאם השם יתן לו א' ב' ג' ד' - ודאי שהוא יהיה סופרמן. אבל השם מכיר אותך, הוא מכיר את החומר שהוא יצר ויודע מה יקרה אם יהיה לך גם זה וגם זה. ומה יקרה פתאום תהיה בעל גאווה, שיהיה לך הכל ואתה תהיה כזה מוכשר? והרי (משלי טז, ה): "תּוֹעֲבַת השם כָּל גְּבַהּ לֵב" אתה רוצה שהשם ישנא אותך? אתה רוצה שהוא יתעב אותך? אתה רוצה את זה, אז בשביל מה? 

השם לא רוצה את זה, כי הוא יודע שאתה עלול להיות כזה! רוב האנשים הרי נכשלים בזה, אפילו שאין להם על מה להתגאות הם מתגאים, אז כל שכן אם כל מה שאתה רוצה אתה תקבל, ומתי שאתה רוצה, ובבת אחת גם, ועוד היום! 

בורא עולם חכם ממך! ברא אותך, יודע מה החומר שלך, תמתין בסבלנות, הוא אבא רחום הוא יודע הוא מכיר הוא רואה הוא מבין, והוא יתן לך מה שמגיע לך בזמן ובעיתוי המתאים; "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, א) בורא עולם נותן כל דבר בזמנו, צריך רק סבלנות, ואם הוא לא נותן - אתה לא צריך או אתה לא ראוי לזה, או שאתה כבר עשית את זה בגלגול קודם, אתה לא צריך יותר.

יש אנשים לדוגמא שאין להם ילדים והם מאוד מתעקשים ועושים הכל, ובוכים ועושים תעניות, ותורמים, ונוסעים לפה וצדיקים והכל ובבבבבב... אתה כבר בגלגול שלישי, אתה כבר הבאת עשרה ילדים, זה לא התיקון שלך, התיקון שלך משהו אחר, והם מתעקשים... אף אחד לא יכול להגיד להם אם הם בגלגול או לא בגלגול אבל הם מתעקשים.

צריך לדעת גם להרפות לפעמים ולהגיד לבורא: "אני מסור בידך - עשה בי כטוב בעיניך!", 

לא שהוא צריך שאתה תסכים אבל כדאי לך להגיד את זה כי כשאתה אומר את זה אתה מקבל עול מלכות שמים, אתה מכתיר אותו למלך, אתה עבד, עושה רצונו, ותאמין למשנה שאומרת: "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך, ואם תבטל רצונך מפני רצונו, הוא גם יבטל רצון אחרים מפני רצונך!" בעגלא ובזמן קריב - ונאמר אמן.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר ".