עובדות מגדולי עולם בקושי הלימוד שהיה להם - ב' | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום למשפחת סאפיה,

רפואת הנפש והגוף, וחזרה בתשובה שלמה.

כתב בעל השומר אמונים במאמר האמונה, פרק ה׳ו,

כל מה שהנפש יותר ממקום גבוה,

הניסיונות שלו מתגברים עליו ביותר וביותר

עד בלי לשער,

ומכבידים עליו כבדות בתורה ובעבודה ובמצוות.

אבל באם שוברים מנעולין דפרזלה,

מנעולים של ברזל וחומות של ברזל,

והעננים מבדילים ומחשיכים את הנפש,

אז נתהפך לבבו ממש לבירייה אחרת.

אז הוא אומר בעצם,

מישהו בעל נפש שהיא ממקום גבוה יותר צפוי לניסיונות גדולים מאוד,

אבל אם הוא ישבור את החומות והמנעולים,

המנעולים והחומות

והעננים המבדילים ומחשיכים את הנפש,

התהפך לבירייה חדשה.

ומחמת נחיצות העניין ולחזק לבבות ידידיי,

אספר מה שבדידי עבה עובדה,

מה קרה איתו בעצמו.

בימי נעוריי,

כשנפלו עליי ניסיונות גדולות

וחשכות נורא,

שלא יכולתי לקח ספר בידי

כי טעמתי טעם מרור מאוד בכל דיבור,

לא יכול להוציא מהפה דיבור של תורה,

ונפשי היה קשה עליי מרוב מרירות וחשכות וניסיונות מכל צד,

ונפלו עליי שינה וכבדות מאוד בתמידות.

וזה היה במשך איזה זמן,

ולא היה לי למי לספר,

כי אפילו סיפרתי,

לא היה לי מי שייתן לי איזו עצה.

ומרוב מרירות לבבי בכיתי הרבה לשם

ולא מצאתי לי שום עזר ותרופה,

עד שפעם

הלכתי על קבר עזק גאון וצדיק

ובכיתי שם בכי רב ועצום במר לבבי,

או חס ושלום שיינטל נפשי, חס ושלום,

או יתהפך לבבי שאוכל לעסוק על כל פנים בתורה כמו איש פשוט,

ולא יהיה נדחה

משני עולמות, חס ושלום.

והוא מבין, אם הוא לא ילמד תורה, אין עולם הבא, נגמר.

וברוב בחייתי נפל בלבי

שאשוב לביתי ואקח לי ללמוד במסירות נפש

מי יעבור על אימה.

וכשבאתי לביתי,

פתחתי ספר,

ונפתח לפניי הראש של מקוואות,

ואמרתי,

מוכרח אני ללמוד את זה הלימוד ולגומרו

אפילו בכל מיני מסירות נפש.

וישבתי ללמוד במסירות נפש גדול,

וטעמתי ממש טעמיתה בכל דיבור.

ואמרתי, יעבור על אימה,

אפילו תצא נפשי, חס ושלום, אגמור את זה הלימוד.

ואחרי שגמרתי את זה הלימוד במסירות נפש גדול,

הטעים לי השם פתאום, אור מתוק

בטעם נפלא,

ונהפך לבבי לאיש אחר,

ונכנס בי שוב חמידה דאורייתא,

חמדת התורה,

עד שאחר כך

יכולתי ללמוד אפילו בבית מלא אנשים המדברים ולא בלבלו אותי.

וכתבתי זאת לחזק לבבות דורשי השם,

שבאמת אין שום הסתר בעולם,

ולא נבראו ההסתרות,

רק לשבר אותם.

ואפילו בהסתורג,

שבתוך ההסתורג,

בוודאי

שגם

שם

נמצא השם יתברך.

לביתו של מרן הגאון,

הרב

אליעזר מן שך, זכר צדיק לברכה,

נכנס פעם מבריך,

וסיפר לרב שך

שהוא אחיינו של רבי משה חיגר,

אשר הכיר הרב שך בצעירותו בישיבת קלצק.

מייד כששמע הרב שך את שמו של רבי משה חיגר,

שאל את האחיין אם הוא עודנו חי

והיכן הוא מתגורר.

הלאה ענה לו בבית אבות תמיר בירושלים.

פנה הרב שך לבני הבית והביע את רצונו לנסוע מייד ללא שהיות לירושלים

כדי לפגוש את רבי משה חיגר.

בני הבית ההמומים

ניסו להניאו מכך.

תמיד יש צדיקים בבתים של צדיקים שדואגים שהם לא יעשו שום דבר.

ואמרו שינסו אולי לבקש מרבי משה להגיע אליו.

אך מי שראו שהרב שך אינו מוכן להשתהות כלל,

התקשרו לרבי יסחייק,

אשר שימש כנהגו הצמוד של הרב שך, שהגיע לביתו, לקחתו.

אך הוא אמר כי הוא מתקשה להגיע למקום,

ושינסו להסביר שלא קל לצאת עתה לירושלים,

למקום שאולי לא יוכלו כלל להשיג את האיש.

כששמע זאת ראש הישיבה,

פנה הרב שך לאנשי הבית וביקש להזמין מונית עבורו.

אחד מבני הבית, שידע שאחד ממקורביו נמצא כרגע בירושלים ואמור להגיע לבני ברק,

הציע שיבקשו ממנו להביא איתו את רבי משה מירושלים לביתו של הרב שך.

משסודר העניין

הסכים הרב שך

והמתין בביתו לבואו של רבי משה.

מייד כאשר הגיע רבי משה,

כיבד אותו הרב שך בכבוד מלכים

ושוחח איתו בידידות,

והתהלך איתו הלוך ושוב

כאילו היו ידידים בלבי נפש במשך שנים רבות.

לפני את

אנשי הבית שלא הבינו את ההתנהלות הזו,

אחרי שסיים

הרב שך את הפגישה בלבביות רבה,

פנה אל בני הבית המשתוממים

והסביר את מעשיו.

את כל חיי הרוחניים אני חב לאדם זה ששמו משה חיגר.

לאחר מכן הסביר זאת באומרו.

בצעירותי,

זמן קצר לאחר נישואיי,

הרגשתי קושי בחשק הגדול שהיה לי ביגיעת התורה כפי שהורגלתי קודם הנישואין.

ניסיתי להתגבר על כך,

אך הקושי שוב ושוב פקד אותי.

ככל שניסיתי ונלחמתי

ראיתי שאני מתקשה בדבר,

היגיעה אינה אותה התמדה כפי שהורגלתי,

הלימוד אינו אותו לימוד.

חשבתי לעצמי, מה עושים לפתרון העניין?

בכל מאודי רציתי ללמוד, כמו שהורגלתי כל השנים,

אך לא ידעתי כיצד אעשה זאת.

לאחר מחשבה רבה עלה בדעתי רעיון

שאם יהיה לי מחייב גדול,

אם יהיה לי איזה חיוב,

הדבר יסייע בידי.

ניגשתי לדודי הגאון רבי איסר זלמן מלצר,

זכר צדיק לברכה.

ביקשתי ממנו שידבר עם חתנו הגאון רבי אהרון קוטלר,

זכר צדיק לברכה,

שיסכים לאפשר לי, למרות צעירותי, לומר שיעורים בישיבה.

וכך סברתי שיהיה לי מחייב להתאמץ בלימוד,

והיגיעה תהיה כמו בתחילה.

טוב, אגר אז דיבר עם אגרע קוטלר,

החלאס הרב באומרו,

הוא עודנו צעיר למסור שיעור בישיבה.

ובני הישיבה רגילים לשמוע את שיעוריי,

וייצור הדבר בלבול אצל הבחורים.

מששמעתי כך הבנתי שאין ברירה,

והמשכתי להתאמץ.

כך עברו ימים ושבועות,

וחשתי שהקשיים מנת חלקי לא עוזבים אותי.

נכנסתי שוב

לגאון רבי איסר זלמן מלצר.

ביקשתי לפניו בדמעות של איש.

אני מרגיש שהתעלותי הרוחנית דורשת חיזוק,

בה אני חש כי הדרך היחידה היא יצירת מחייב על ידי הרבצת תורה.

והפצרתי ממנו שוב שינסה לדבר

עם הרב אהרן קוטלר ולהפציר בו.

הוא ניגש שוב אליו ואמר לו,

מדובר בעניין חשוב מאוד.

מי ששמע זאת, הרב קוטלר, העלה הצעה.

ישנם בחורים צעירים בישיבה

שעדיין קשה להם להשתלב בשיעורי הקבועים,

והם רגילים לשמוע את השיעור דרך אחרים מכלי שני.

ניתן לבקש מהם שיהיה אוטו לשמוע את השיעור

על ידי שהרב שך יחזור עליו בעבורם,

וכך תהיה תועלת גם להם וגם לרב שך.

הרעיון היה נפלא,

אבל נוצרה בעיה.

אותם בחורים לא מוכנים לשמוע על הרעיון.

לוותר על השיעורים של רב אהרן קוטלר,

שניסו לשמוע אותו בכל דרך?

הרי בשבילו נדדו להגיע לקלצק.

ביררתי כיצד ניתן להשפיע על אותם בחורים,

ונודע לי כי ראש החבורה של הצעירים הוא בחור בשם משה חיגר.

והוא,

בהיותו ממונה על אותם בחורים,

אם ימליץ בפניהם,

אין ספק שיקבלו דעתו.

ניגש דודי

הרב איסר זלמן מלצר לשוחח עמו,

והסביר לו כמה חשוב הדבר שכולם ייהנו מכך.

והוא ביקש,

תנצל השפעתך על אותם בחורים לשמוע שיעור מהגאון הרב שך,

דבר שיביא תועלת לכולם.

שראה רבי משה עד כמה חשוב הדבר,

התרגש מאוד,

והחל לפעול ולשכנע את אותם בחורים

עד שהסכימו כולם.

ואכן,

אותם בחורים ניאותו לשמוע את החזרה של השיעור של רבי אהרון קוטלר

דרך התלמיד

הרב שך,

שהחל כך את הרבצת התורה שלו,

וכך כולם הושפעו.

החשק חזר ליגיעתו של הרב שך,

ומאז במשך שנים לא פגש הרב שך את רבי משה חיגר.

וכששמע שהוא עוד חי,

ביקש לנסוע ולהודות לו על התרומה הגדולה שהנחיל לו בימי חייו,

וזו הסיבה לכבוד הגדול

שהוא רחש לו בביקורו.

רואים שכל הגדולים היה להם קשה בהתחלה,

אבל הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה וחיפשו חצות.

איך גודלים, אתם חושבים? תשמעו.

פעם הוכיח הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה,

את אחד מקרוביו

בעניין ניצול הזמן לתורה.

וברצונו להמחיש את הדברים,

סיפר על עצמו,

כאשר הייתי בחור בישיבת עץ חיים בירושלים באחד הימים, התפשטה שמועה

שעומדת להגיע המכונית הראשונה לירושלים.

ביום המיוחל

יצאו רבים לחזות במראה המופלא,

אך רבי שלמה זלמן ידע שיש כאן ניסיון של יצר הרע לבטל תורה ולהמשיך ללמוד.

הניסיון הגיע לשיאו.

הודיעו שהמכונית מגיעה לרחוב יפו,

ששם הייתה ישיבת עץ חיים שבה למד

רבי שלמה זלמן,

והוא העיד על עצמו, נלחמתי עם עצמי

והמשכתי ללמוד מבלי ללכת אפילו רגע להציץ,

לראות את המכונית הראשונה.

בדברים האלה סיים רבי שלמה זלמן את דברי התוכחה ואמר,

ממעשה כזה ומעשים כמותו גדלים בתורה.

שום סקרנות בעולם לא תגרע מלימוד התורה.

וכאן הוסיף

למעשה

לא הוסיף, כאן המקום להוסיף שמעשה את זה שמעתי מפי חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם,

ברודיאנסקי שליטא, ששמע את הסיפור מפי בעל המעשה עצמו.

וכאשר סיפרו את הדבר לבני המשפחה התפעלו ואמרו

כי לגרשז,

רבי שלמה זלמן, היה חוש מאוד מיוחד בענייני מכונות,

ולמרות זאת הצליח להתאפק מללכת ולהסתכל.

והוסיף רבי יצחק ירוחם ואמר, ביררתי היטב,

והסיפור נכון,

אלא שכאן תראה כמה השקיע רבי שלמה זלמן בניצול הזמן,

וכמו שאמר בעצמו, בזכות זה גודלים בתורה.

מעשה נוסף סיפר מרן הגאון

הרב אליושיב,

זכר צדיק ברכה לנכדו,

כשהיה בחור כבן 16-17,

אומר לו ככה

היו נוהגים בחורבת רבי יהודה החסיד להביא מדי פעם חזנים גדולים.

פעם אחת הגדילו לעשות

ופרסמו שהחזן הנודע יוסלה רוזנבלט

עומד להגיע לארץ ישראל,

והיא הופיעה בחורבת רבי יהודה החסיד.

מובן מאליו שלא היה אדם שמבין קצת בחזנות

שלא הלך ליטול חלק במעמד הנדיר.

רבי יוסף שלום אלישיב,

שניחון בהבנה עמוקה מאוד מאוד בחזנות בשירה,

התחיל גם הוא ללכת עם ההמונים.

אבל באמצע הדרך התחיל לחשוב

האם כדאי לבטל תורה בשביל לשמוע חזנות נדירה ומיוחדת ככל שתהיה?

ממחשבה למעשה החליט לא אלך לשם

אפילו לכמה דקות,

חבל על כל רגע.

עצר באמצע הדרך,

שב מיד על עקבותיו להמשיך בלימודו.

ככה יוצאים גדולים בתורה.

את הסיפור הזה שמעתי מפי נכדו הרב הגאון רבי ליפמן ליפה יום טוב ישראל זון שליטה שכך סיפר לו הגריש בעצמו.

לסיום,

רבי יהודה החסיד

בספרו ספר חסידים

כלא כותב

אם שואל אדם דבר

שהוא שבח לבוראו

כגון על לימוד תורה

או דבר אחר מחפצי שמים

ושופך את נפשו עליו,

הקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו

אף על פי שאין בידו מעשים טובים.

כל מה שתשאל מהקדוש ברוך הוא, כל מה שתבקש,

אם זה לימוד תורה, אם זה קיום מצוות או דבר אחר מחפצי שמים,

כל דבר ברוחניות שתבקש מאת הבורא יתברך,

אפילו אין בידך מעשים טובים.

אבל אתה שואל את זה כדי לשבח לבורא ותשפוך נפשך על זה, באמת הוא יראה שאתה רציני בדבר?

אין דבר כזה שלא תענה.

נו,

יש לנו כבר התחלה טובה להיום.

צריך להחליט רק אם רוצים ללכת בדרך של הגדולים האלה,

שהיה להם קשה מאוד,

מאוד מאוד קשה,

אבל כשנלחמים במסירות נפש,

מצליח.

רבי חנניהו ברקשי אומר, עשו הכל ומחוז הכל מסורים.

לפי כוח ארבענו תרום מסורים.

שנה אמור אדונו וסלאם עשו דרך לתרום יעדים.