פרשת כי תצא - מהו תיקון העולם? בין מחלוקת קורח ליראת שמים | הרב אורי יצחק

 \n - - - לא מוגה! - - - \n 

היות ויש פה ציבור גדול זה מזכיר לי שהיה איזה תימאוני אחד רב תימני שהזמינו אותו לדרוש בבית כנסת במושב הוא מגיע למושב והוא נכנס לבית כנסת, הוא רואה שם יהודי אחד יושב שם יהודי אז הרב ממתין עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות, אף אחד לא מגיע אז הוא שואל את היהודי, 

הוא אומר לו, תגיד מה ייגע, מה יהיה? אייג'א ונאס, יבואו עוד אנשים 

אז הוא אומר לו, מדרי, אני לא יודע, אני לא יודע טוב, מחכים עוד עשר דקות 

אז הוא אומר לו, נו, מה נעשה? אז היהודי הזה, המושבניק, 

אומר לו, תראה, מורי אני לא מבין בדברי תוארו אני מבין בפרות 

אז הוא אומר לו, נו, 

אז הוא אומר לו, תראה, המורי אם עכשיו העדר של הפרות לא נמצא פה ויש פה רק פרה אחת אז מה, היא לא צריכה לאכול? 

אז המורי הבין את הרמז, 

הוא אומר לו, יפה טוב אמרת נתן לו דרשה שעה וחצי, שעתיים, חבל על הזמן נגמרה הדרשה, 

הוא אומר לו, נו, כאי יפוגע? איך היה? 

אז הוא אומר לו, תראה, המורי אני כבר אמרתי לך מן התחלה שאני לא מבין בדברי תוארו, אני מבין בפרות 

אז המורי בלדד כזה, יעמום, תסתכל עליו, 

הוא אומר לו, אז מה? 

אז הוא אומר לו, תראה, יעמורי אם העדר של הפרות לא נמצא פה ויש פה רק פרה אחת זה לא אומר שהיא צריכה לאכול את כל האוכל של כל העדר!

אז בגלל שאין פה הרבה אנחנו נשתדל לקצר נעשה שיחה קצרה של שלוש-ארבע שעות בלי נדר 

טוב ובכן אנחנו דיברנו מקודם על העניין של גואל הדם ואמרנו את החידושים על זה ואני רוצה להמשיך משם דבר מאוד מעניין 

אנחנו רואים אצל משה רבנו שהוא אומר לקדוש ברוך הוא בזמן של מחלוקת קורח 

אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא: "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ" (במדבר טז, ל) 

כשקוראים את זה בפשט זה נראה כאילו שמשה רבנו עכשיו איך אומרים? החליט שהוא רוצה עכשיו להתנקם בקורח על כל מה שהוא עשה ושהוא יקבל את כל מה שמגיע לו ככה זה נראה מי שקורא בלי מפרשים קורא ככה בפשט 

אבל באמת אם נתבונן אנחנו נראה ככה קין נתגלגל בקורח הבל נתגלגל במשה רבנו שימו לב משה הנוטריקון של השם שלו זה מ״ש״ה משה ש״ת הבל אלה הם שלושת גלגוליו של משה רבנו בתחילה הוא היה הבל אחרי שהוא נרצח הוא נהיה אחיו כי אדם וחווה הביאו עוד בן וקראו לו ש״ת שזה הגלגול של הבל והגלגול השלישי זה משה רבנו קין נתגלגל בקורח 

מעניין קין למה נקרא קין הרי רבי מאיר אומר שהשם של האדם קובע את מהותו 

אז קין מלשון גנעו קורח שיצא קירח מכאן ומכאן הבל שהיה מהביל את העולם לא היה מחשיב את העולם בכלל היה רוחני 

הבל שימו לב שגם הבל וגם שט וגם משה היו רועי צאן אם כן קין למה נתקנא? אז אנחנו רואים בתורה שכתוב ש: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" (בראשית ד, ח) וכולי נראה שזה היה על המנחה שהם הגישו לקדוש ברוך הוא 

אבל חז״ל הקדושים מגלים לנו שזו לא הסיבה שם זה כבר היה התואנה שם זה היה התירוץ הסיבה האמיתית שקין נתקנה בהבל הבל נולדו איתו שתי תאומות קין נולדה איתו רק תאומה אחת עכשיו התאומות היו בעצם הנשים שלהן

 אז קין אמר למה אני קיבלתי רק אישה אחת והבקתי בשתיים מכאן התחילה קינא 

לכן תראו שכתוב שם בפסוק שהוא דיבר איתו קין מדבר עם הבל ולא כתוב מה הוא אמר לו בכלל כתוב: "וַיָּקָם קַיִן" (בראשית ד, ח) אבל לא כתוב מה הוא אמר לא כתוב מה היה שם? 

תורה באה לגלות לנו שהיה דין ודברים ביניהם אבל זה לא היה על המנחה 

אם כן קין רוצח את הבל כידוע נו ומה קרה עם שתי הנשים של הבל? מה איתם? כתוב שאותן שתי נשים חשקו בהם שני מלאכים 

שני מלאכים פנו לקדוש ברוך הוא ואמרו לו: 'ריבונו של עולם! לא חבל עליהם נשארו ככה בלי בעל אנחנו מוכנים לקבל את הג'וב להתחתן איתם...'

 הקדוש ברוך הוא אמר להם: אבל זה בתנאי שכשאתם יורדים לארץ אז אתם יורדים מדרגת המלאכים ונהיים כמו בני אדם עם כל הדינים שלהם, עם כל מה שמשתמע...'

 והם הסכימו וזה מה שכתוב בפסוק: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם" (בראשית ו, ב) מי זה "בְּנוֹת הָאָדָם"? שתי התאומות של הבל אז מי זה "בְנֵי הָאֱלֹהִים"? זה המלאכים אז הם רצו להתחתן איתם הקדוש ברוך הוא נתן להם אוקיי והם ירדו ורצו להתחתן עם אותם שתי בנות

 שתי הבנות הללו אמרו להם: 'אנחנו לא מוכנות להתחתן איתכם רק בתנאי שתגלו לנו את שם השם המפורש! למה? כי מה יקרה אם אתם תברחו לנו לשמים? מה נשאר עגונות? אז תגלו לנו את שם השם המפורש, אם תברחו לשמים אנחנו נרדוף אחריכם!' 

כשהמלאכים גילו להם את שם השם המפורש כתוב שאותן שתי בנות אמרו את שם השם המפורש וברחו לשמים. ואז הם נשארו שם בשמים איך שהם. לא גלגול או משהו, איך שהם. עלו לשמים ככה. 

והמלאכים, מה עשו? כתוב שהאדם הראשון: "וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת" (בראשית ה, ד) המשיך להביא ילדים לעולם. ואז המלאכים לקחו מבנות האדם אלה שבאו אחר כך. ומהם יצאו "הַנְּפִלִים" (בראשית ו, ד) יצאו הענקים. איך פתאום נולדו חנקים? יש איזו תוצאה של מלאכים, הם בני אדם. אז נולדו ענקים, נפילים. 

תשימו לב! שהם היו קיימים עד המבול. 

גם היצורים, מה שקוראים דינוזאורים, מה שמדברים שהיו יצורים ענקים וכו' וכו'. גם כן, זה היה עד נוח. עד תקופת נוח היו יצורים ענקים. איך אני יודע? 

כתוב שהקדוש ברוך הוא, תשימו לב! ברא את העופות, את הבהמות, את הדגים וכו'. לא כתוב שמות של חיות, לא כתוב שמות של דגים, של עופות, של בהמות. לא כתוב. כתוב סוגים, מינים, רמז, שקץ, בהמה, חיה, עוף, דגים, אבל לא כתוב שמות. 

פתאום כתוב ביום החמישי לבריאה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א, כא) רגע, אנחנו יודעים שתנין זה סוג חיה או שם של חיה? תנין זה לא סוג, זה שם. וכשכתוב "אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" על שום חיה לא כתוב חיה גדולה. יש חיה גדולה, פיל, יש דג גדול, לוויתן. לא כתוב דגים גדולים, לא כתוב חיות גדולות, כתוב "אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים". 

לא רק זה, לא כתוב שהוא ברא את התנינים ואת התנינים הגדולים. ישר כתוב: "אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" זאת אומרת שהתנינים הגדולים היו סוג של חיה 

שימו לב! שהוא היה גדול ביחס לכל סוגי הבהמות והחיות והדגים כי אם לא כן היה צריך לכתוב את זה בצורה אחרת לכתוב ואת התנינים "אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" אבל אם כתב "אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" בחדא מחתא עם הבהמות ועם החיות ועם העופות והדגים ועליהם הוא לא נטר תואר של גדולים או קטנים, ורק אצל התנינים הגדולים כתב גדולים, סימן שאלה היו חיות שהיו גדולות ביחס לכולם. והם נכחדו במבול. 

ולכן כשטוענים שהיו חיות גדולות, התורה אין להם עם זה בעיה. היו פעם חיות גדולות. עד נוח. עד המבול. 

נחזור לענייננו. יוצא אם כן שאותן שתי נשים, שתי בנות, עלו לשמים. עד מתי הם היו בשמים? עד שהבל ירד בגלגול השלישי, וזה משה רבנו. 

בגלגול השלישי, כשמשה כבר נולד וכולי, כתוב שהקדוש ברוך הוא הוריד את שתי הבנות האלה במדבר, כאשר פרעה ויתרו היו מהלכים בדרך. ואז הם פתאום רואים שתי בנות יפות תואר. כידוע לכם, פרעה היה שיא הכיעור. יתרו אני לא יודע, לא כתוב. אבל שניהם ככה הולכים ורואים שתי בנות כאלה. 

מה הם החליטו לעשות? הם החליטו, כל אחד מהם, לאמץ אחת. פרעה אימץ את בתיה. בתורה לא כתוב בתיה. רק במקום אחד, ספר דברי הימים, כתוב "בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" (דברי הימים-א ד, יח) אז הוא אימץ את "בִּתְיָה". ויתרו אימץ את "צִפֹּרָה". 

שמים לב? מה הקשר למשה? שתיהם טיפלו במשה. זו גידלה אותו, וזו נישאה לו (שמות ב, כב). 

אמרתי, מכאן לומדים מה תפקיד האישה. תפקיד של האישה זה לא רק להיות אשתו, להיות גם אימא שלו. לגדל אותו. למה הילד המגודל בבית זה הבעל? הוא הכי מפונק. נכון? אז זה התפקיד. גם להיות האימא וגם להיות ההרעיה. איי, איי, איי, איי, איי. 

בא קורח, במחלוקת שלו עם משה. ומה הוא טוען? 

הגמרא אומרת שקורח ועדתו טענו: 'שמשה הולך עם אשת איש!'. 

על מה הם מדברים? משה רבנו הולך עם אשת איש? מאיפה הם הביאו את זה? אלא זו הנקודה. 

קורח טען, הרי אתה נשוי לציפורה. ציפורה היא היתה אשתו של הבל. הבל, כשנרצח, לא נעשה בה לא ייבום ולא חליצה, כי היא נשארה איך שהיא, והיא ירדה מהשמים איך שהיא. אז יוצא שהיא עדיין אשת איש. אז איך אתה הולך איתה? אתה הולך עם אשת איש. 

לזה ידיע קורח. קורח היה חכם גדול. כתוב שהוא היה גם צדיק גדול, גם בעל רוח הקודש. זה לא פשוט. איי, איי, איי, איי. 

מה אומר לו משה רבנו? 

הוא אומר לו: 'אין רוצח יוצא נשכר! לא ייתכן שאח ירצח את אחיו, ואחר כך יש אל מרתו... הוא ירצה להתחתן עם אשתו. הוא אומר, מה הבדיחה? "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!" (מלכים-א כא, יט) מרגע שרצח הוא את אחיו, פקעה מצוות הייבום והחליצה. המצוות האלה פקעו, נגמר. זה כבר לא חל. אז זו התשובה שאמר משה לקורח. 

עכשיו תראו דבר מדהים! רק בשתי מקומות בתנ״ך כתוב ש: "וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ" (במדבר טז, ל) איפה? אצל קין ("הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ" בראשית ד, יא) ואצל קורח. בכל התנ״ך המילה הופצתה רק אצל קין ואצל קורח. 

למה? כי כתוב: 'עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת' (אבות ה, ו) לפני כניסת שבת. אחד מהם: 'פִּי הָאָרֶץ' (שם) שהאדמה פצתה את הפה שלה. 

אז מה ביקש משה? שימו לב! 

משה אומר לקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם! הרי אצל קין, כשהקדוש ברוך הוא הוכיח אותו, 

אז הוא אמר לו: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד, י) אז זה בעצם זרעיותיו כביכול גם של משה. 

משה רבנו אומר: 'איך אני אתקן אותו?! הרי צריך תשובת המשקל! צריך שיהיה הנגטיב'. 

מה אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא? "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא השם" (במדבר טז, ל) אומר משה רבנו: 'ריבונו של עולם! אם אנחנו רוצים להציל את קין, מה צריך לעשות? שקורח, שהוא גלגולו, וכל עדתו וכל זרעיותיו ייכנסו לאדמה, 

ומתוך האדמה הם יצעקו: 'משה אמת ותורתו אמת!' כנגד זרעיותיו של הבל ש: "צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה". 

ולכן כתוב בחז״ל: שלעתיד לבוא שיהיה תחיית המתים, קורח ועדתו עולים. למה? כי נגמר להם התיקון. זאת אומרת שמה שעשה משה רבנו, שהוא אמר "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא השם" זה היה לתועלתם. זה לא היה עונש. זה לא נקמה. זה כדי שיוכלו לעלות בתחיית המתים. 

כי הרי לא שייך להגיד אצל משה רבנו עניו באדם "עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג) שיש אצלו שייכות של נקמה, או כל מיני דברים כאלה. 

כתוב שמשה רבנו, תתארו לעצמכם שכשהוא רצה להיכנס לארץ, 

אז הקדוש ברוך הוא אומר לו: 'שמע, אי אפשר. אם אתה תיכנס יהיה ביאת המשיח, אתה תהיה המשיח, ייבנה המקדש, הוא לא יחרב. אתה תשנה את כל פני ההיסטוריה. העתידית!'. 

אז הוא אומר לו, משה רבנו: 'ריבונו של עולם! אני מוכן להיכנס אפילו בתור תלמיד של יהושע. אני אהיה תלמיד. אני לא אהיה הרב. תלמיד'. 

אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אתה בטוח שאתה מוכן להיות התלמיד?!'

משה רבנו אמר לו: 'כן!'. 

אז הקדוש ברוך הוא, מה עשה? תשמעו איזה דבר מדהים! קרא ליהושע. הוא קורא ליהושע ומדבר איתו. משה רבנו עומד ליד יהושע והוא לא מבין מה הקדוש ברוך הוא מדבר עם יהושע. איך אומרים? הוא העביר לו את השפופרת של הטלפון, אז הוא לא שומע. 

עכשיו, משה רבנו רגיל להבין, לדעת את כל מה שהקדוש ברוך הוא מדבר. פתאום, 

אז כתוב שמשה רבנו פנה ליהושע ואמר לו: 'מה הקדוש ברוך הוא אמר לך?' 

אז יהושע אמר לו: 'ארבעים (40) שנה הייתי איתך. אני פעם שאלתי אותך: 'מה הקדוש ברוך הוא אמר לך?!...' 

תשמעו, זה לא נראה לכם עצוב? שיהושע יגיד דבר כזה למשה רבנו? איך יכול להיות? 

אתם יודעים מה הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע בשקט? 

הוא אמר לו, תגיד לו ככה. זה הקדוש ברוך הוא אמר לו: 'תענה לו ככה. אם הוא ישאל אותך, תענה לו ככה...' 

וכשמשה רבנו שמע את התשובה הזאת מיהושע, 

הוא אמר: 'אלף (1,000) מיתות ולא קנאה אחת (1)!' 

משה רבנו בחיים שלו לא טעם טעם קנאה. זו הפעם הראשונה שהוא טעם. טעם של גנאו, אבל לא רוצה, לא רוצה אלף מיתות ולא קנאה אחת. מה זה החנב באדם, אה? ישתבח שמו לעד. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

אז משה רבנו אומר "וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ" (במדבר טז, ל) כמו שאצל קין פצתה, גם פה. 

דרך אגב, בהיסטוריה היה עוד פעם, שאני יודע, יכול להיות שהיו עוד, שאדמה פצתה את פיה. אצל מי? לא רחוק מזמננו. לפני כמה מאות שנים חי הרב משה איסרליס. הרמ"א זה שכתב את ההגהה על מרן השולחן ערוך, והוא נמצא, הספר שלו, בתוך השולחן ערוך. הפוסק של האשכנזים. הרמ"א, בגיל 13 הוא כבר היה רב, כבר היה פוסק. גיל 13. אתם מעכבים על מה מדברים? הוא נפטר בגיל 33. תבינו מה הוא הספיק. זה לא יאומן כי יסופר. 

רק כשהוא היה רב צעיר היה איזה מישהו, כהן, שרצה להתחתן עם גרושה. כמובן על פי התורה זה אסור. אין דבר כזה, אין מציאות כזאת. אז אותו אחד, אותו כהן, ניגש לאיזה אדם גביר גדול, וביקש ממנו שילחץ על הרב משה איסריס לחתן אותם. אז חשבו, בגלל שהוא אולי צעיר בשנים אפשר ללחוץ אותו. 

אז הפעילו עליו לחצה מכבש, והגיע יום החתונה, וכמה שהרב ניסה להניא אותם מלעשות את זה הם לא שמעו לו. אז הוא הגיע ביום החופה והוא ביקש מכולם: 'להתרחק מהחופה!'.

והחתן והכלה פתחה האדמה את פיה והם נבלעו, ועד היום יש את המצבה באותו מקום שם בחוץ לארץ, עם הסיפור על המצבה של אותו מקום. עשו מצבה וכתבו את כל הסיפור של מה שהתרחש שם. ששם פצתה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ ובלעה את החתן והכלה. אתם מעכלים? אנחנו מדברים. אתם מעכלים? אנחנו לא מדברים אבל. ואיך קראו לו? הרב משה. איי איי איי איי איי. 

אז לך תבין חשבונות שמים. 

בואו נראה. אם דיברנו על קורח, אני אגיד לכם עכשיו משהו שמתקשר לזה. תחזיקו טוב את הכיסאות, אתם הולכים להמריא. למה יש עקרות ועקרים? בדרך כלל התשובה ידועה כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. לכן כל האימהות שלנו היו עקרות. שרה, רבקה, רחל, לאה, עקרות. 

אני שואל את השאלה, אם זה ככה, אז למה אצל האבות רק אברהם היה עקר? יצחק התפלל על רבקה. יעקב לא היה עקר. מה, הקדוש ברוך הוא לא מתאווה לתפילתם של צדיקים של יצחק ויעקב? רק של אברהם? איך זה יכול להיות? סימן שיש עוד טעם. 

נשמע עכשיו טעם מדהים! איך קוראים לאבא של אברהם אבינו? תֶּרַח. תֶּרַח, "תֶּרַח" (בראשית יא, לא) הוא אבינו? אבל הוא אבא של אברהם, אז למה אנחנו לא אומרים תֶּרַח אבינו? בסדר, אבל הוא אבא שלו. 

ודרך אגב, כתוב ש תֶּרַח גם חזר בתשובה. למה? כתוב, כל מי שמופיע שמו פעמיים רצוף בתורה, כמו "אַבְרָהָם אַבְרָהָם" (בראשית כב, יא) "יַעֲקֹב יַעֲקֹב" (בראשית מו, ב) כן? צדיק. אז כתוב ש: תֶּרַח מופיע גם כן פעמיים. הוא מופיע המילה שלו בסוף פסוק תֶּרַח, ומתחיל תֶּרַח. אז זו מילה ליד מילה. סימן שהוא עשה תשובה. 

דרך אגב, חשבתם על זה פעם, מה זכה תֶּרַח שהוא זכה באברהם אבינו? בואי נא זה וואחד פייס לזכות באברהם אבינו? לא פשוט. איך הוא זכה? עובד עבודה זרה, מוכר פסלים. זה, זה, זה זכה באברהם אבינו? איך יכול להיות? מה היתה הזכות שלו? של אברהם, של תֶּרַח? 

תקשיבו טוב! תֶּרַח כיבד את אבא שלו. הרי הגויים לא חייבים במצוות כיבוד אביהם. יש להם רק שבע מצוות. מה הם שבע מצוות שהגויים חייבים בהם? הסימן של זה אביד"ה ושלוש עבירות חמורות בתורה. 

א. אבידה א', אבר מן החי. אסור להם לאכול אבר מן החי. 

ב. ב', ברכת השם בסגי נהור. כן? שאסור לקלל. 

ג. ג', גזל. אסור להם לגזול. 

ד. ד', שחייבים להעמיד עליהם דיינים. 

ה. ושלושת העבירות החמורות בתורה; שפיכות דמים, 

ו. עבודה זרה 

ז. וגילוי עריות. 

זה שבע מצוות בני נוח. יש פה כיבוד אב ואם? אין פה מצוות כיבוד אב ואם. תֶּרַח כיבד את אבא שלו. 

איך אנחנו יודעים? איך הוא קרא לבן שלו? איך הוא קרא לבן שלו? "אַבְרָם" (בראשית יב, א) אב, האבא, רם. רָם וְנִשָּׂא. אז הוא רומם את אבא שלו. שמעתם? 

איך קוראים לאח של אברהם? "נָחוֹר" (בראשית יא, כט) גם הרן. נחור. איך קראו לאבא של תֶּרַח? נחור. תֶּרַח הוא הראשון שקרא לבן שלו על שם אבא שלו. אין תקדים כזה בתורה. הוא היה הראשון שקרא לבן שלו על שם אבא שלו, כי הוא כיבד את אבא שלו. 

אז אמרתי, לכן הוא זכה לאברהם אבינו. למה? 

אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אצלי הכל 'מידה כנגד מידה' אתה כיבדת את אבא שלך? אתה תקבל בן שכולם יקראו לו 'אבינו!'. 

שמעתם? איי, איי, איי, איי, 

אז תֶּרַח הוא לא אבא שלנו. למה? הוא אבא של אברהם. נכון? אז למה הוא לא אבא? כי אברהם היה עקר. יוצא שיצחק שיצא מאברהם, הוא לא יצא מתֶּרַח, הוא לא מהגנים של תֶּרַח. הוא תוצאה של התפילות של אברהם. שמעתם? 

לכן, דרך אגב, שרה אימנו כעסה על אברהם. 

אמרה לו: "חֲמָסִי עָלֶיךָ" (בראשית טז, ה) למה? 

היא אמרה לו: 'לא מתפללת רק על עצמך שאתה לא תהיה עקר. מה איתי?! "חֲמָסִי עָלֶיךָ" אתה ניצלת' 

הוא הלך עם "קְטוּרָה" (בראשית כה, א) עם הגר. נכון? אמר לו, מה איתי? ולמה שרה היתה עקרה? מי היה אבא של שרה? הרן. הרן זה אבא שלנו? מה פתאום? למה? כי היא היתה עקרה. אז אם היא עקרה, אז יש נתק. היא לא שייכת בגנים להורים שלה. זה מתחיל מאצלה. שרה, בת של הרן.

 דרך אגב, מה זכה הרן? שיצאו ממנו ארבע (4) אמהות, רות המואבייה, נעמה עמונית. איזה צדיקות יצאו ממנו. מה הזכות שלו, של הרן הזה? אה? 

הוא לא עשה אבל. מה כתוב? שנמרוד, שהשליך את אברהם לאור כשדים, 

שאל את הרן: 'מה איתך? איפה אתה בקטע? אתה איתי או איתו?' 

אז מה הוא אמר לו? מה הוא ענה לו? אז מה הוא ענה לו? 

הוא אמר לו: 'אם הוא יוצא משם חי אני איתו'. 

עכשיו מה היה? תקשיבו טוב. אברהם יצא חי? נמרוד משליך אותו לאש. תקשיבו טוב. ארן יוצא משם חי! הוא לא מת! הוא הגיע הביתה, כן אבל הוא הגיע הביתה, שם הוא מת. שנאמר: "וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו" (בראשית יא, כח) מי ראה שהוא מת? רק אבא שלו תֶּרַח בבית. הוא ראה שהוא נפטר. אבל כל העולם לא ראו. למה? כדי שלא יהיה חילול השם. 

הוא הרי בצד של אברהם. אם הוא יצא על תנאי שהוא בצד של אברהם, אז כדי שלא יהיה חילול השם הוא לא מת על אותו על אתר. רק כשהוא הגיע הביתה שם הוא מת. 

אבל מה הוא זכה? ארבע אמהות, רות המואביה, נעמה עמונית. 

תקשיבו טוב! זה לא דברים פשוטים. כל זה על מה? על קידוש השם על תנאי. אז מי שעושה קידוש השם בלי תנאי איזה שכר מחכה לו בנצח נצחי? מי יכול לתאר ולשער בכלל? אם זה על תנאי זכה לארבע אמהות, רות המואביה, נעמה עמונית, תארו לכם מי שמקדש שם שמים ברבים בלי תנאים מוקדמים. מה מחכה לו? 

השרה היא הבת של הרן, אבל אנחנו לא הבנים של הרן. רבקה היא הבת. אה? אז אנחנו לא הבנים שלו. של "בְּתוּאֵל" (בראשית כב, כג) אנחנו בטח לא הילדים שלו. נכון? אין לנו קשר אליו ברוך השם. ורחל ולאה? אה? "לָבָן" לבן. אנחנו בטח לא הילדים של לבן הארמי. 

אתם יודעים "לָבָן הָאֲרַמִּי" (בראשית לא, כ) תהפכו את האותיות, לָבָן זה נבל. הָאֲרַמִּי זה הרמאי. כן? זה המהות שלו. אז בלאו הכי אנחנו לא הילדים שלהם. לכן חייב להיות מציאות שהם יהיו עקרות. כדי שיהיה נתק. אנחנו לא שייכים אליהם. 

אנחנו מתחילים מפה. אז זה שרה, רבקה, רחל איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. ישתבח שמו לעד. זה לא נגמר פה. 

איך זה קשור לעניין של קורח? תראו, אצל שמואל, שמואל הנביא, כשהוא היה בן שנתיים (2), שנתיים (24 חודש) כולה, אמא שלו מביאה אותו לבית המקדש. 

עלי הכהן אומר: 'טוב, איך אומרים? יש סיבה למסיבה. תביאו את הפר, נשחט. תביאו כהן, שישחט'.

 שמואל הקטן בן שנתיים אומר לעלי הכהן, 

אומר לו: 'כבוד הרב, לא צריך כהן. שחיטה כשרה בזר!' 

הוא מוציא לו את הפסוקים, מראה לו מכתוב, שחור על גבי לבן. בואנה הוא בן שנתיים! שנתיים לא ידע להגיד: 'אבא'. זה כבר מורה לו הלכות! 

עלי הכהן מסתכל עליו בהתפעלות, ואומר לו: 'אמרת הלכה, נכון? אבל הורית הלכה בפני רבך, התחייבת מיתה!'. 

חנה שומעת את זה, 'רגע, רגע, רגע. מה אמרת?' 

הוא אומר לו: 'התחייב מיתה'. 

אז היא אומרת לו: 'מה? אתה עושה צחוק? אני מחכה לזה. על מה אתה מדבר?' 

הוא אומר לה: 'התחייב מיתה. לא בעיה, נסדר לך משהו חדש. נתפלל עליו, תקבלי משהו חדש'. 

אמרה לו: 'לא, לא! "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי"! (שמואל-א א, כז) מה תסדר לי חדש?' 

כשעלי הכהן שומע את המשפט הזה יוצא מהפה של חנה, חנה 

אומר: 'טוב, אני מוחל'. 

מה קרה שעכשיו הוא מחל? ומה קרה שלפני כן הוא הקפיד בכלל? עלי הכהן, "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) מה אתה מקפיד? על ילד בן שנתיים? מה קרה? הקפדות על ילד בן שנתיים? ומה שכנע אותו שהוא פתאום החליט למחול? 

שימו לב! עלי הכהן, שהיה בעל רוח הקודש, הוא עשה חשבון, 

אמר: 'רגע, רגע, מאיפה בא הילד הזה? אצלנו את התימנים אומרים, מה ארגו? מה השורש שלו? מאיפה הוא בא? אז מה הוא ראה? שהוא בעצם בא מקורח. הרי מה כתוב אצל קורח? 

חז"ל אומרים שקורח, כשנחלק על משה, ראה קורח ברוח קודשו, שעתיד לצאת ממנו שמואל, שהוא שקול כנגד משה ואהרון. 

אמר: 'אם יצא ממני אחד כזה, סימן שאני צודק במחלוקת. אחרת איך הקדוש ברוך הוא מזכה אותי באחד כזה? ועוד מביא לי אחד שהוא שקול כמו שניהם. סימן שאני בטוח צודק פה!'. 

אומרים, חז"ל: 'עינו הטעתו!' העין שלו של קורח הטעתה אותו. 

למה כתוב 'עינו'? לא כתוב עיניו. אלא אתם יודעים שקנאה שייך לעין הרע. כדי שיהיה עין הרע צריך רק עין אחת (1). אם יש שתי (2) עיניים זה אין עין רע. זה כמו, אתה יודע, הצלף שהוא צריך לירות, הוא סוגר עין אחת, כדי שהעין השנייה תהיה מכוונת כמו שצריך. 

לכן אצל בלעם כתוב: "שְׁתֻם הָעָיִן" (במדבר כד, ג) סתום העין, אצלו היה עין אחת סתומה. לכן היה לו עין רע . 

אז כתוב: 'עינו הטעתו בגלל הקנאה שלו במשה. העין שלו הטעתה אותו. איך הטעתה אותו? הוא לא שם לב שבעצם אימא של שמואל היא תהיה עקרה. ואם היא עקרה אז היא עשתה "כת" למה שלפני כן והיא פתחה דף חדש. אז שמואל לא שייך אליו. הוא שייך לחנה. אבל הוא לא שייך לקורח. מבחינה היסטורית הוא כאילו בצאצאים שלו. 

כמו שאברהם, הוא צאצא של תרח. אבל בתכלס', על פי האמת, הוא לא ממנו. יש נתק של עקרות. עקרות זה מלשון עקירה, שאתה עוקר את זה. אתם שומעים איזה דבר מדהים? 

אותו דבר, דרך אגב, כתוב גם אצל רות. רות המואבייה כתוב שלא היה לה בית רחם. לא שייך בכלל שהיא תלד. לא היה לה בית רחם. נו, אז איך זה? היתה עקרה (מדרש רבה והמפרשים על רות, פרק ד, פסוק יג). 

למה? כדי שלא יגידו: 'אתה רואה את דוד המלך? זה. אתה יודע מי סבא שלו? עגלון מלך מואב...' 

מה פתאום? אין קשר. רות המואבייה פתחה דף חדש. 

בכלל, גרות, דרך אגב, פותחת דף חדש, כי אין דיני אחווה בגרות. כן? איי, איי, איי.

 דרך אגב, מה זכה עגלון מלך מואב? שתצא ממנו רות המואביה. מה? שהוא קם, נכון? שהוא קם, 

שהוא אמר לו... "וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא" (שופטים ג, כ) 

ומאיפה יודעים שזו הסיבה? תראו דבר מדהים. תדייקו שם בפסוק לפני כן. תראו שכשאֵהוּד בֶּן גֵּרָא בא אליו 

ואמר לו, הוא בהתחלה אמר לו: "וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ" (שופטים ג, יט) רק כשהוא אמר לו "וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ", 

אז הוא אמר לו כאילו, תמתין, וביקש מכולם לצאת ("וַיֹּאמֶר הָס וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו" שם). 

ואז כשהוא חזר ואמר לו: "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ" אז הוא קם. 

זאת אומרת, ברור שהוא קם לכבוד דבר השם, כי כשהוא אמר "דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ" הוא לא קם. הוא רק הוציא את כל האנשים. אבל כשהוא אמר "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ" הוא קם. 

וכתוב, נו, מה הבעיה? שיקום, אז מה, בגלל שהוא קם, מה קרה? 

אלא כמה פסוקים לפני כן כתוב שעגלון מלך מואב היה בעל בשר "אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (שופטים ג, יז) הוא היה וחד גדול גדול. זאת אומרת, בשבילו לקום זו היתה משימה קשה, זו היתה מסירות נפש לקום. הוא היה וחד הר. "עֶגְלוֹן" כשמו כן הוא. כן, עגל אבל זה כתב. נראה לי הוא היה יותר עגלה מאשר... אז הוא קם במלוא כובדו. אז על הדבר הזה הוא זכה שבתו רות התגיירה. 

תגידו לי אתם, אם בשביל קימה אחת זה מה שהוא זכה. אז אנחנו, בניו האהוביו של הקדוש ברוך הוא, על כל קימה וקימה לכבודו יתברך, מה אנחנו הולכים לקבל? אה? 

ולצערנו, האם אנחנו באמת מדקדקים לקום בכל מקום שאנחנו צריכים לעמוד? 

או שאנחנו מתעצלים ואומרים: 'טוב, הקדוש ברוך הוא מבין אותי שאני עייף עכשיו...' 

אה? פעמים כשאתה רואה אדם מניח תפילין, מניח אלה שנוהגים להניח תפילין לפי מנהג ספרד, ספרדים, לפי ערי, אז קושרים מיושב את התפילין. ומעומד, זה תא של ראש, ואתה רואה אנשים, איך הוא עומד לכבוד תפילין של ראש? הוא עושה לך... אצל הקדוש ברוך הוא הכל 'מידה כנגד מידה'. ככה אתה מכבד את התפילין של ראש? זה הקימה שלך? מה קרה? למה? איה, איה, איה, זה סתם אני אתן לכם דוגמה. 

אתם יודעים כמה קימות אנחנו מפספסים בגלל עצלות או טיפשות? אדם אומר קריאת שמע על המיטה. אומר את כל התיקון. עד שהוא מגיע לווידוי הוא כבר חצי מעולף. הוא כבר הולך חוזר, הולך חוזר, הולך חוזר, במילים. 

כבר לא זוכר: 'איפה הייתי, מה אמרתי? אה?...' כשהוא מגיע לווידוי הוא באמת צריך וידוי. על הקריאת שמע הוא צריך וידוי. אז עכשיו תאר לך שהוא אומר את הקריאת שמע מיושב, או עוד יותר גרוע משוכב. נו, עכשיו הגיע לווידוי, מה אתה אומר? 

הוא יקום לעמוד להגיד: "אנא השם...!" 

הוא אומר: 'הקדוש ברוך הוא מבין אותי, שאני גמור, מה, אחרי יום עבודה כזה, איפה יש לי כוח לקום?...' 

רבותיי, בדברים האלה הקטנים אנחנו נמדדים. אנחנו לא נמדדים בדברים הגדולים. דברים הגדולים זה לא חוכמה. הדברים הקטנים, שם הקדוש ברוך הוא בודק אותנו. 

זה לא אני אומר, זה דוד המלך עליו השלום אמר. דוד המלך אמר, אמרנו את זה לפני שתי (2) פרשות, שלוש (3) פרשות. "עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהלים מט, ו) כן? פרשת "עֵקֶב" (דברים ז, יב) "עֲוֺן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" – 'אלה המצוות שאדם דש אותן בעקביו'. 

אומרים חז״ל, למה הדבר דומה? למלך שנותן הוראה לשני העבדים שלו להביא שקים, אחת שק זהב, אחת שק חול. כל אחד מביא שק אבל שני השקים ריקים. על מי יכעס המלך יותר, על זה שלא הביא חול או על זה שלא הביא זהב? על החול. למה על החול? יותר פשוט. מה הבעיה? צא לגינה, את מלא חול, תביא. מה הבעיה? 

אומר דוד המלך, מזה אני מפחד. מה שהכי מפחיד אותי זה שעל המצוות הגדולות עוד אני אוכל לתרץ, היה קשה, לא הסתדר לי, ניסיתי, לא הלך. אבל בדברים הקטנים שהם על הדרך, מה הבעיה? כבר עשית את המצווה, מה הבעיה? 

ועוד אומרים חכמים: "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ" (תהלים קיט, צח) מה האינדיקציה, איך אדם יכול לדעת אם הוא היה יכול לעשות את זה או לא היה יכול לעשות את זה? 

אומרים לו, תבדוק את עצמך על אותו אירוע בצד של העבירות. אה? הרי, או אפילו לא על עבירות, על דברים אחרים.

 דוגמה, אחד אומר: 'תשמע, אני עכשיו לא יכול לקום, זהו, אני את הווידוי אומר בשכיבה...' 

אבל פתאום הוא שומע מהחדר השני, חדר ילדים, הוא שומע שמה, פאפ! איך הוא מזנק מהמיטה? 'לך תדע מה ילד לא נפל מהמיטה, שם רח...' אה? איך הוא רץ לחדר השני? מה, אמרת שאתה גם אורע לך כוח. מאיפה נהיה לך פתאום כוח? אנחנו מחריטים. 

אמרתי פעם, אצלנו עבודת המידות ועבודת המצוות זה כמו הפס האדום שיש בכנרת. אתם מכירים את הפס האדום בכנרת? 

שכל פעם אומרים לנו: 'המים הגיעו לפס האדום!' 

ואחרי כמה חודשים, המים הגיעו לפס האדום. איזה פס, כבר הגיע. לא, יש עוד פס למטה, עוד אחד אדום. ואחר כך הגיעו לפס האדום, התחתון. כמה פסים יש שם?! 

אז אצלנו, בעבודת השם, יש גם הרבה פסים אדומים. מה הכוונה? תראה, אדם הגיע הביתה, 

אשתו אומרת לו: 'זהו, אני גמורה היום, אין לי כוח לכלום. אני עומדת תעלף. אני אומרת לך, אני מרגישה השם ירחם, לא יכולה לתאר אפילו מה עובר עליי...' 

אז הוא אומר לה: 'אז נשמה, תנוחי, תנוחי. אני רוצה להביא לך מים, מים קרים, משהו?...' 

'לא, לא, לא רוצה כלום, כלום. אבל אני פשוט מפחדת אפילו להזיז את היד. אם אני אזיז את היד, אני יכול להתעלף...' 

הוא אומר לה: 'אז אל תזיזי, אל תזיזי אותה, תשארי ככה...' 

עכשיו, אני לא מדבר שהיא מגזימה ומשקרת, היא באמת מרגישה ככה. היא באמת מרגישה ככה. היא מרגישה ממוטטת. אפיסת כוחות, טוטאלוס. 

טוב, הוא עוזר לה ככה, מדדה איתה לכיוון המיטה, משכיב אותה על המיטה שלה, והוא הלך לעשות לעצמו שתייה במטבח. פתאום שומעים צלצול בדלת. אז בדיוק הוא נכנס לחדר שיניים עם הכוס שתייה, 

אז היא אומרת לו: 'דוד, אתה הזמנת מישהו ל-13 בלילה?' 

אז הוא אומר לה: 'לא', 

'אז מי זה מצלצל ב-13 בלילה?' 

'אני אומר לך מאיפה אני יודע?' 

'נו, אז לך תראה מי זה.' 

הוא הולך לדלת, פותח את הדלת, ואז היא שומעת אותו צוחק לה מהסלון. 

'דפנה, את לא תעמידי! אמרת השם ירחם',

'מה?'

 'ההורים שלך באו מדימונה'. 

היא שומעת: 'בואו, ברוכים הבאים, מה זכינו, איזה יופי, תיכנסו'.

 והם אומרים: 'לא, לא, אנחנו רק באנו לבדוק אם אתם ערים. ערים, בטח, מחכים לכם', 

'איזה יופי, איזה הפתעה. מה זכינו?' 

אז אומרים: 'לא, היה פה איזה אירוע באיזה אולם פה. אז אמרנו, נעבור, נגיד לפחות שלום לפני שחוזרים לדימונה.' 

זה מזכיר לי בדיחה... 

היו איזה זוג מדימונה, נוסעים לכיוון תל אביב. 

אז האישה אומרת לבעל: 'אוה ז'וז'ו, תדליק את הווייג''.

 אז היא אומרת לה: 'מה צריך את הווייג'?' 

אז היא אמרה: 'לא, לא, אין דבר. תדליק את הווייג'.' 

אז הוא אומר לה: 'אני לא סובל אותו, הוא רק מבלבל לי את המוח. מה אני צריך את הווייג הזה?' 

עובר כמה דקות, היא אומרת לו עוד פעם: 'אוה ז'וז'ו, לא הדלקת את הווייג'.' 

הוא אומר לה: 'אני מכיר את הדרך בעל פה, בעיניים עצומות, אני יכול לנסוע עד תל אביב. מה אני צריך אותו בכלל?' 

עובר עוד כמה דקות: 'ז'וז'ו, נו, אתה הדליק לי את הוויז.' 

הוא אומר: 'אווה, בשבילך אני אדליק לך את הוויז. אדליק לך את הוויז'. 

אז הוא שומע: 'סע ישר. בפנייה הקרובה תפנה ימינה. זה בכיכר...' וכולי. 

אז הוא פונה אליה ואומר לה: 'תגידי לי, מה יוצא לך מהוויז הזה?' 

אז היא אומרת לו: 'אווה, יוצא לי הרבה מאוד'. 

הוא אומר לה: 'נו, מה יוצא לך מזה?' 

הוא אומר לו: 'שוף-שוף, איש מישהו שאומר לך מה לעשות ואתה שותק'. 

בקיצור, נכנסו ההורים, יושבים בסלון, ודפנה ככה בשארית כוחותיה עוטה עליה בגד צנוע, היא יוצאת 

ואומרת: 'איזה יופי שבאתם, איזה הפתעה!' וכולי... 

ופתאום אתה רואה את הזוג הזה, מוציאים אלבומים, מגישים אוכל, 

ההורים שלהם אומרים: 'אנחנו אכלנו באירוע, אנחנו לא רעבים', 

'לא! עד שיש לנו מצוות גם כיבוד ההורים, גם הכנסת אורחים, זה...' 

ישתבח שמו. בקיצור, אתם רואים אותם יושבים עד שלוש (03:00) לפנות בוקר. בשלוש לפנות בוקר ההורים נזכרו שהם צריכים לנסוע לדימונה, אז באופן טבעי הבעל, דוד, מלווה את ההורים של דפנה. דפנה, היא צריכה לסדר את הבית. 

בקיצור, הוא מלווה אותם לרכב, חוזר חזרה השם ירחם. השם ירחם. הוא נכנס הביתה, הוא רואה, הבית נשאר אותו דבר, אבל דפנה כבר לא אותו דבר. הוא רואה דפנה עם זרועות פשוטות על הכורסן, זהו. 

אז הוא אומר לה: 'אני אקח אותך לחדר שינה', 

היא אומרת לו: 'אני אשאר ככה עד הבוקר, אל תיגע בי'. 

ואני שואל אתכם, מאיפה היה כוח לדפנה לארח את ההורים שלה? הרי כשהיא אמרה מקודם שהיא מעולפת, היא לא הגזימה. היא אמרה את האמת. היא באמת היתה גמורה. אז מאיפה היו לה כוחות כאלה לכבד את ההורים שהם לא ירגישו בכלל שהיא חייבה? 

אתם יודעים מאיפה? הכוחות נמצאים אצלנו. יש לנו כוחות אדירים, כוחות נפש אדירים. הבעיה היא שאנחנו עושים לעצמנו את הפס האדום. 

אנחנו מחליטים ואומרים: 'זהו, עד כאן. די, די, לא יכול יותר. די, די, די'. 

מה פתאום? אתה יכול הרבה יותר. אתה פשוט מייאש את עצמך. אתה מסוגל פי כמה וכמה. רק אנחנו מייאשים את עצמנו. 

על זה זועק הנביא: "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה מג, כב) כשאתה מגיע אליי, אתה פתאום יגע, פתאום אתה עייף. בכל החרטות שלכם אתם לא עייפים. אצלי אתם פתאום: 'די, די, די...' 

תראו, בעל מגיע מהעבודה. נתנו דוגמה לאישה עכשיו על הבעל. בעל מגיע מהעבודה. אתה רואה אותו, גמור. נכנס, 

הוא אומר לו: 'זהו, גמרו עלי היום, גמרו עלי. אין לי כוח לכלום, אל תדברי איתי על כלום'. 

וואלה. נופל על המיטה בסלון, על הספה, זהו. עובר עשר (10) דקות. 

אז היא אומרת לו: 'יוסף, מה? עשה טובה. אתה יכול לבוא לעזור לי פה, נכבטה לי יום נורא במטבח, אני לא רואה כלום. אתה יכול להחליף לי מנורה?' 

הוא מרים את הגוף עם שתי ידיים ככה, מתרומם. 

הוא אומר לה: 'תגידי, אין לך רחמנות? את לא רואה איך אני גאמור?' 

איי, איי, איי. עובר עוד עשר דקות. נקישות בדלת. מה? ורדה פתחה את הדלת. השכנה? ממול, שכנה אלמנה. 

השכנה האלמנה אומרת: 'יוסף, בבית?' 

אז היא אומרת לה: 'כן'. 

'אפשר לדבר איתו?' 

'בכבוד'. 

אז היא אומרת לו, האלמנה ליוסף: 'יוסף, סליחה שאני מפריעה לך. אתה יכול בבקשה לבוא רגע, לעזור לי משהו? יש לי בעיה עם המנורה אצלי בבית'. 

אתה רואה פתאום את יוסף מרים את עצמו ואומר לו, תגידי, אין לך רחמנות? לא רואה איך אני נהירה? הוא אומר ככה לשכנה. חשומה, לא שייך, מה קרה לך? זה אלמנה עוד. אלמנה. אני פגע באלמנה. אה, ואשתך אלמנה מותר לפגוע בה? 

הבנתם איך אנחנו עובדים על עצמנו? איפה הפסים האדומים? איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. 

אומרים חז״ל שאם לנו היתה התלהבות במצוות, כמו שלחילונים יש התלהבות בעבירות, אנחנו היינו צדיקים גמורים. אם היינו עושים את המצוות עם ההתלהבות של העבריינים, בואנה אנחנו בשורות הראשונות בגן עדן. 

אמרתי פעם, האם שמענו אי פעם שמישהו הלך למשחק כדורגל ונרדם? אתם שמעתם פעם דבר כזה? היה משחק כדורגל, באיזה אצטדיון, והוא פשוט נרדם. יש דבר כזה? מאז תרבות יוון עד היום היו טריליונים של משחקי כדורגל. תכפילו את זה על הצופים. ולא היה, לא היה אחד שנרדם. אחד! לא היה. אה? 

אמרתי יותר מזה. האם שמענו פעם שמישהו תוך כדי משחק, תוך כדי שאגת הגול הוא פיהק? זאת אומרת, הוא צעק ככה, גול! גול! היה דבר כזה בעולם? לא היה ולא יהיה. מה, למה שלא יהיה? מה, לא יכולה להיות מציאות כזאת? בן אדם עייף. מפהק, מה קרה? הנה, אתה יודע, יותר כמה מפהקים פה. מסתבע, זה מה. מפהק! למה אתה מגלה שהוא לא מפהק?! 

למה שמה האדרנלין אצלו בדם זורם פול גז? על איזה פירוק אתה מדבר? לא שייך פיוק. הוא כולו באטרף מבפנים. איזה פיוק! ראיתם פעם מישהו משחק שש בש? אה? משחק שש בש? וככה מתנמנם. ראיתם דבר כזה פעם? אין דבר כזה. 

יש קלפנים, רחמנא ליצלן, משחקים עד 3-4 לפנות בוקר. 5. יש כאלה שעוברים את הנץ גם. משהו מדהים. עכשיו, לא תגיד שהם נחו בצהריים, יש להם כוח ללילה. אני מדבר על אנשים שעובדים קשה ביום. אני אראה לך אנשים שהוא טרקטוריסט בשמש כל היום. אני אראה לך בן אדם שיש לו בסטה בשוק, דוכן. כל יום עובד בבסטה, חום אימים, מגיע הביתה, מתקלח, אוכל, והולך לשחק קלפים הימורים, על כסף. עד השעות הקטנות של הלילה. 

אתה מסתכל עליו מהצד, אתה פשוט המום. בואנה, הבן אדם לא ממצמץ אפילו בעיניים. אני לא מדבר על מפייק. לא ממצמץ. העיניים שלו פתוחות כמו פרוג'קטור. אתה רואה אותו, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה. אתה אומר, מה, זה מלאך זה? הוא לא עייף? הוא לא עייף. למה הוא לא עייף? יצר הרע יושב לימינו, מחזיק לו את העיניים ככה, 

אומר לו: 'שחק, אחי, שחק. וואלה, עוד מעט לוקחים את כל הקופה סול, שחק...' 

והוא משחק! 

ראיתם איך אנחנו נראים כשאנחנו מגיעים בערב שבת לבית כנסת, לתפילה? ראיתם איך זה נראה? השם ירחם. אנחנו רק מגיעים לתפילה, אתה רואה את היהודי פתח: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, א-ב) כתובים לא נראה. קיבל נשיקה ונרדם. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת ביום. 

ואף אחד לא יכול להכחיש שהשינה של שִׁיר הַשִּׁירִים זה השינה הכי מתוקה, הכי ערבה. בואנה, זה וואחד צלילת אונס. פשיטא. למה? יצר רע דואג שלא יפריעו לך. תישן. תישן זה טוב. תישן. איי איי, שעת רצון, תישן. קודש קודשים, שאתה בא שבו. למה? יצר הרע יודע מה שִׁיר הַשִּׁירִים שווה. אז הוא מרדים אותך. הוא לא מאזיק לך את העיניים ואומר לך, שחק ככה. 

הוא בא מהצד השני והוא לוחש לך לתוך האוזן. נומי, נומי, נשמודי, נומי. אתה ישן. ובסיום שִׁיר הַשִּׁירִים אתה מתעורר ואומר להם: 'ישתבח שמו, איך קמתי בזמן, אה? ברוך השם. טוב שלא פספסתי את הערבית, אה? טוב שהנחתי ב שִׁיר הַשִּׁירִים. עכשיו אני עם כל הכוחות לקריאת שמע...'

 הלו, גם ברוך את שִׁיר הַשִּׁירִים, שיר השירים. איי, איי, איי, איי, איי. 

אז על זה אומרים חכמים, "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ". תראה שאתה יוצא לטיול, אה? איך אנחנו בטיולים, פייטרים? אף אחד לא עצלן בטיולים, אה? זה יופי. כולם קמים בזמן. ראיתם? איך צריכים להילחם עם הילדים לבית ספר כל בוקר? כשיש טיול, הם מעירים אותנו. שעה לפני. איך הם הצליחו לקום לבנה? ועוד לפנינו. הם פשוט לא נרדמו. הם עשו משמר. 

רבותיי, חז״ל אומרים, זו האינדיקציה, תראה. תראה איך אתה בבילויים. תראה איך אתה בעבירות. ותקיש את זה למצוות. ותגיד לי אם אתה באמת באותה התלהבות, באותה עבודה. תעשה השוואה, תעשה לעצמך. 

רבותיי, אחת ההשוואות הלא נכונות שאנשים עושים זה שהם משווים את עצמם לאחרים. 

בן אדם אומר: 'תשמע, אני לעומת אנשים אחרים שאני מכיר, ברוך השם, ישתבח שמו, תאמין לי, המצב שלי עוד טוב. תאמין לי....'

 ויש אדם אחר שאומר, עושה השוואה גם הוא, הוא אומר: 'תשמע, תשמע מה שאני אומר לך. לעומת מה שאני הייתי פעם, ברוך השם, ברוך השם שהציל...' 

הוא מבסוט, הוא לא מה שהיה פעם. גם זו השוואה לא נכונה. אתם יודעים מה ההשוואה הנכונה והאמיתית שבשמים עושים? ההשוואה היא, מה אתה היום, מה את היום, לעומת מה שהיינו צריכים להיות היום? יא וולאק, איזה מינוס אנחנו. מה אני היום, לעומת מה שהייתי צריך להיות היום? השם ירחם. עכשיו צא וחשוב. כמה זמן בזבזת מחים שלך, אל-פאדי? כמה זמן בזבזת? 

תשימו לב שבווידוי אנחנו לא אומרים טעינו בטייט. תחפשו בווידוי טעינו, אין. מה כן יש? טעינו בתו. מה ההבדל בין טעינו בטייט לטעינו בתו? אז מה ההבדל? אז מה ההבדל? לא, אז מה ההבדל? לא בדיוק אבל בערך בימבם. 

רבותיי שימו לב, ההגדרה היא כזו. אם אני רוצה להגיע למטרה מסוימת וטעיתי בדרך. אז החטאתי את המטרה. מה זה חטא? מלשון החטאה. אני החטאתי את המטרה. לאן שהייתי צריך להגיע? טעות, טעינו, טעה. אז הוא הגיע למקום אחר, נכון? טעות. תעייה, 

שימו לב! אומר דוד המלך בתהילים: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" (תהלים קיט, קעו) מה זה כְּשֶׂה אֹבֵד? שאין לו רועה. אם אין לי רועה, אז אין לי מטרה. יוצא שאני מתברבר בשטח, אלפדי. אז פה זה דבר אחר לגמרי. בטעות זה שיש לי מטרה, רק לא הגעתי אליה. 

בתהייה זה הרבה יותר גרוע. זה שאין לי מטרה בכלל. סתם, מתבזבז! זה הדבר הכי חמור שיכול להיות. שאתה לוקח את המתנה הכי יקרה של הקדוש ברוך הוא, שקוראים לה זמן, ואתה שורף את זה על פאדי. אין דבר יותר יקר בעולם מהזמן. אין דבר יותר יקר בעולם מהזמן. 

אם בשנייה אחת אדם יכול לעשות תשובה, מהרהר תשובה, כבר שינה את כל גורלו, תראו מה זה שנייה. אז מה זה 70 שנה, 90 שנה, 120 שנה? 

זה כמו הרב לסרי אומר שפעם הם הלכו להתארח אצל מישהו שהגיע לגיל 120, אז רצו לברך אותו. יש לו יום הולדת, אבל מה יברכו אותו? הוא כבר הגיע ל-120, מה יגידו לו? 

בסוף אמרו לו: 'שיהיה לך יום טוב...'

 אז גיל 70, 80, 90, אברהם אבינו "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כד, א) בא עם ימים מלאים, הוא לא בזבז רגע. 

החפץ חיים, כתוב שלפני ראש השנה הוא ישב לחשוב וראו אותו מוטרד אחת השנים. 

ניגש אליו אחד מהתלמידים ואמר לו: 'כבוד הרב, למה כבודו נראה מוטרד?' 

אמר לו: 'אני עברתי עכשיו על כל השנה ויש לי עשר דקות מתוך השנה שאני לא זוכר מה עשיתי בהן.' 

אתם שמעתם? חפץ חיים, זוכר את כל מה שהיה כל השנה. עשר דקות הוא לא זוכר, אז הוא בלחץ. מה הוא עשה בעשר דקות האלה? אנחנו לא זוכרים מה עשינו בעשר דקות האחרונות. הוא זוכר את כל השנה. 

אנחנו הולכים עוד מעט לקדוש ברוך הוא, ראש השנה. מה נגיד לו על כל מה שעשינו השנה? מה שהבטחנו בשנה שעברה, שהכל יהיה בסדר. אנחנו נסגור את כל התיקים, והכל יהיה בסדר. 

השארנו לו 'חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ...' (אדון הסליחות) נו, ומה יצא מזה? מה הולכים להגיד לו? מדהים. כל רגע יקר בחיים. אז אפשר לשמוע הרצאה, 

ואפשר ללכת לקניון בנהריה. נכון? לבלות. מה זה לבלות? מלשון בלאי. לבלות. לבזבז. איך החבר'ה אומרים? שרוף ערב. שרוף. נכון. אתה שורף ערב מהחיים שלך. שרוף ערב. אבל מי שמבין מה זה זמן, אז מנצל את הזמן, לא מבזבז אותו. לאיזה ניצול? לתכלית שלשמה באת לעולם. של מה באת לעולם? 

אומר שלמה המלך. סוף ספר קהלת. מה התכלית? מה התכלית? "אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר" (קהלת יב, יג) אה, לא. די, אל תמשיך. זה מה שהוא אמר: "אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר" 

תגידו, יראת שמים, יש מישהו שיכול למדוד אותה? רק הקדוש ברוך הוא. יראת שמים זה דברים שרק בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. שאף אחד לא יודע אותם. כל מה שאנחנו עושים כלפי חוץ, זה חרטא ברטא. זה כלפי אנשים. אבל את היראת שמים, את זה הקדוש ברוך הוא מודד. 

תשמעו חידוש מדהים של הגאון מוילנא. הגאון מוילנא אומר, שלמה המלך כתב: "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיה לג, ו) האוצר של הקדוש ברוך הוא זה היראת שמים, יראת השם. 

תשמעו איזה דבר מתוק מדבש! אומר הגאון מוילנא, איפה אנחנו שמים את הדברים העיקריים שלנו? בכספת. והמלך, מלך בשר ודם, מה הוא שם בכספת שלו? מה זה אוצרות? מה הוא שם שם? אם הוא שם זהב וכסף, אז הוא טמבל. למה? כי הקול שלך, אתה בתור מלך, כל הזהב וכל הכסף שיש במדינה, זה שלך. אז מה שייך שהמלך ישים בכספת שלו זהב וכסף? אלא מה שם מלך? מה הוא שם בכספת שלו? הוא שם דברים, הוא שם דברים שאין בממלכה שלו. איזה אבן יקרה מקזבובו, איזה אני יודע מה, משהו מאפריקה, לא יודע, כל מיני דברים שאין בממלכה, את זה הוא שם אצלו. בסדר? 

אתה מסכים למה שהגאון מוילנה אומר? 

ואז הוא אומר: אז מה הקדוש ברוך הוא שם באוצר שלו? יראת שמים. למה? למה? למה? לא! למה? למה? למה? 

תשמעו טוב! 'כי הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים' זה לא נמצא אצלו. זה אצלנו. 

הקב"ה הוא אומר: 'אני רוצה את היראת שמים. תביאו לי את היראת שמים. אני רוצה לשים את זה אצלי בכספת שלי. תביאו לי יראת שמים. כי הכל יש לי. אבל אני צריך את היראת שמים שלכם!'

 "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". את זה הקדוש ברוך הוא מחפש. לכן אומר שלמה המלך: "אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" כל התכלית שלך, כל המהות שלך, הכל זה רק זה. כל השאר חרטא ברטא. הכל זה אמצעים, זה לא המטרה. המטרה זה רק זה. 

ואם אתה מבין שזה רק זה, אז תעשה פוקוס על זה כמו שצריך, תתביית על זה. תעשה תוכנית עבודה איך אתה מגיע לזה, ותתחיל לעבוד, להגיע. כי זה הייעוד, זו המטרה. זו התכלית. כל השאר, חרט ברט. 

עכשיו תבדקו לפי הנוסחה הזאת כמה אנחנו מבזבזים את הזמן על שטויות ואנחנו בכלל לא בתכלית. נו, אז יש משהו להגיד עוד אחרי זה? רק להגיד סליחות, נכון? סתם בעצמאות. 

טוב, אני רואה שאתם עייפים, אבל האמת היא שאני לא עייף ואין לי לאן ללכת. מה השעה? מה? אה, מוקדם. אפשר להתחיל מההתחלה... טוב, ערב טוב, קהל קדוש. אתם רוצים שאני אמשיך או שאתם רוצים לנוח? לא, אני אדבר ברצינות. מה? בטח, אתה מתאים לך, אמר עליך בית מלון. נמשיך במה שדיברנו עוד כמה דקות ואחר כך נתחיל את ההרצאה... 

אם אנחנו מבינים שהתכלית היא זו, אז בלאו הכי צריך להשתדל גם במעשים. וכדי להיות מעשיים, אז אני אתן דוגמה במה אנחנו טוענים שיפור. ניקח לדוגמה, כדי שנהיה פרקטיים. דוגמא אחת שלא נגיד שרק דיברנו באוויר נוסחאות אבל לא הורדנו את זה לידי מעשה 

יש מצווה שנקראת ברכת המזון זו מצווה שהיא דאורייתא לצערנו הרב יש הרבה אנשים שאפשר לקרוא לברכת מזון שלהם ברכת הטייס בוא הנה איזה מהירות הוא מברך אם הוא היה אוכל בקצב שהוא מברך, היה לו חלילה אולקוס מה זה, מה זה המהירות הזאת? עוד שמענו אותו הרגע אומר 'הזן את הכל...' אתה שומע אותו: 'הרחמן...' איך הגעת? היית עכשיו בברכה הראשונה, איך הגעת לרחמן? 

מה הוא אומר לך? 'היה תסתכל עליי ככה אני לא איזה בעל תשובה מאתמול אני דתי מאז שאני נולדתי שלוש פעמים ביום אני מברך זה שגור לי בפה... חוץ מזה אמרו חכמים שאדם צריך לברך כמו 'מונה מעות' כמו אחת שסופר כסף...' 

אמרתי לו: 'רגע, רגע חמוד יש שניים שסופרים כסף יש אחד שסופר מהר ויש אחד שסופר לאט...' 

אמרתי לו: 'תראה הפקיד בבנק סופר מהר לפני שהיו היום את המכונות של הספירה הוא סופר מהר למה? כסף לא שלו' 

אמרתי לו: 'אבל אתה יודע איך אני סופר את הכסף כשאני צריך לשחרר סטיפה כזאת של 200 אדומים או כחולים אתה יודע איך אני סופר? ככה אחת שתיים שלוש ארבע כל שטר אני ממשמש אותו הדק היטב היטב הדק למה? שלא יצא שתיים בטעות 

אוי ואבוי כשאדם יודע כשהברכה היא שלו הוא מוציא מילה מילה אבל כשהוא מרגיש שהוא עושה טובה למישהו והברכה בכלל לא שלו אז הוא כמו הפקיד בבנק יצאתי איזה חובה השתחררתי אבל אם אתה יודע מה זה ערך של ברכת המזון לאן אתה מהר? מה קרה? 

חז"ל אומרים אדם צריך לברך בשמחה בקול רם ובכוונת הלב מה זה בשמחה? שמחה זה שמחה אני צריך להגיד לכם מה זה שמחה? אנחנו יודעים לשמוח כשצריכים לשמוח נכון? אתה רואה אחד אחרי האוכל הוא נראה בשמחה? הוא נראה בשמחה? 

מה זה בקול רם? אז לא הכוונה שיצעק הכוונה שאוזניו ישמעו מה שהוא מוציא מהפה למה? כדי לעורר את כוונת הלב כי אם אתה לא אומר בקול אתה לא מעורר את כוונת הלב ואז מה שקורה הלב לא מחובר הלב לא מחובר ברכה 'תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה' 

מה זה כגוף בלא נשמה'? מת. זה מצווה מתה זה. צריך לעשות לה החייאה. אז צריך בשמחה, בקול רם ובכוונת הלב. 

עכשיו יש כאלה איי איי איי, לא רק שהם טייסים הם גם פקחי טיסות. מה זה? פקחי טיסות אתה רואה אותו תוך כדי ברכת המזון הוא מכוון את התנועה בבית 

אתה אומר: 'אה, אה, אה, אה, אה...' 

אתה אומר לו: 'מה אתה עושה?' 

אתה אומר: 'לא עשיתי כלום'. 

מה זה לא עשית? אז מה זה היה? 

הוא אומר: 'לא דיברתי, לא היה הפסק'. 

אבל כתוב שבקריאת שמעה ברכת המזון, בתפילת שמונה עשרה, אסור לקרוץ, אסור לסמן, לא בידיים, לא בחיניים, לא כלום. מה אתה עושה? מה יותר חמור? ברכת המזון או קריאת שמע? או תפילת שמונה עשרה? ברכת המזון או תפילת שמונה עשרה? מה יותר חמור? 

למה ברכת המזון יותר חמור? ומה תפילת שמונה עשרה לא? תפילת שמונה עשרה יש על זה מחלוקת אם זה דאורייתא או לא. בברכת המזון אין שום מחלוקת, זה דאורייתא אורגנל "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח, י) אז איך אתה מתיר לעצמך בברכת המזון לעשות משהו שבתפילת שמונה עשרה אתה לא מתיר לעצמך? איך זה יכול להיות? אתם מבינים? 

עכשיו יש כאלה שמברכים ברכת המזון בעל פה. הוא יודע את כל הברכה בעל פה, אין לו בעיה. גדולי ישראל מתפללים, מברכים רק מתוך הכתב, הוא לא, הוא בעל פה. אתה יודע איזה אחריות אתה נכנס? מה אתה עושה? אתה מברך עכשיו ברכת המזון, אתה שומע אותו, 

הוא אומר לך: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו..." (תהלים קמה, טז-) 

הנה הוא אומר תפילת מנחה באמצע ברכת מזון. 

או אתה שומע אותו אומר: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם' – 'אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ...'

ופתאום הוא אומר, אה, איך הגעתי לפה? 

עכשיו יש לו בעיה. מה הבעיה? הוא לא זוכר: 'איפה אני הייתי בכלל. איפה אני הייתי? כן, אני הייתי ברכת המזון, אבל איפה הייתי? הייתי בברכה ראשונה? לא, אני חושב שהייתי בשנייה. אולי הייתי בשלישית. נו, אז מה אני אעשה עכשיו? ספק דאורייתא, לחומרא. אז מה צריך לעשות? נתחיל מההתחלה. טוב, נתחיל מההתחלה...' 

עוד פעם בלי סידור, אבל מה הוא לא שם לב? שימו לב. יצר הרע החטיא אותו במה שיצר הרע לא יכול להחטיא את החילוני הכי גדול במדינה. במה? בלאו דאורייתא מעשרת הדיברות: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ, ו) כל מי שמברך ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה עובר על הלאו הזה דאורייתא מעשרת הדיברות. 

קח את החילוני הכי גדול במדינה. אין לו בעיה עם הלאו הזה. הוא לא נושא אֶת שֵׁם ה' בכלל. הוא, אין לו בעיה עם הלאו הזה. 

אנחנו! וואו וואו, איזה בעיה יש לנו עם הלאו הזה. אם אתה לא נזהר, אתה יכול לברך ברכות לבטלה, במיוחד אם אתה לא יודע דיני ברכות. אתה רואה אנשים מברכים ברכות לבטלה, ברכות שאינם צריכות. חופשי. והם לא יודעים. 

אתה עובר על עשרת הדיברות, תגיד, אתה בעגלג? מה, אתה נורמלי? מה אתה עושה? 

'לא, אבל זה... זה, זה, טעיתי, ברכתי. זה טעיתי...' 

תגיד, אתה עושה צחוק? אתה יודע מה אתה עושה בברכה אחת לבטלה, איך אתה מזעזע את כל העולמות? ברכה אחת לבטלה, אם תקרא מה זה עושה, תתכנס לפניקה. 

זה מזכיר לי בדיחה, שפעם, איך קוראים לו לנשיא של ארצות הברית? טראמפ, טראמפ. מאז כל האמריקאים עלו על טראמפ. איי, איי, ישתבח שמו. ואיך קוראים לרוסי? פוטין. איזה שמות. קיצור, פוטין הזמין את טראמפ שיבוא לרוסיה, ביקור. טוב, טראמפ נכנס שם לקרמלין, עושה לו סיבוב וזה. נכנסים לאיזה חדר, חדר, כל החדר, צבע סגול, סגלגל. יש שתי קורסות, יושבים, מדברים, 

פתאום פוטין אומר לו: 'סליחה, אני חייב לצאת רגע, אני אתך חוזר, יש לי בקשה אליך, אל תיגע בשום דבר מיותר, אם אפשר תישאר על הקורסה'. ויצא. 

טראמפ, אתם מכירים אותו, שהוא לא פראייר. שם הוא אמר: 'למה? הוא יגיד לי לא לזוז, למה? מה קרה? אני אמצעי ארצות הברית, אנחנו מדינה חופשית. הוא יגיד לי לא לזוז? מה זה קומוניזם פה על הקורסה הזאת?' 

בקיצור, ההוא נדלק. קם, התחיל להסתובב בחדר. החדר כולו ריק, ופתאום הוא שם לב שעל הקיר מצד ימין יש שלושה כפתורים, והם צבועים בשחור, שלושה כפתורים, אחד ליד השני. מסתכל על כל החדר, עוד מה יש פה, הוא רואה שיש מטאטה בפינה. זהו, אין כלום חוץ מזה. 

אמר: 'מה יכול להיות הכפתורים האלה? איך תדע?' 

אמר: 'מה יכול להיות? אני אלחץ על הכפתור, בוא נראה מה יהיה'. 

לוחץ על הכפתור השמאלי, בקיר נפתח, הקיר נפתח, הוא מקבל וואחד בוקס פאס לתוך הפנים. קיצור, כולו נפוח על זה, 

הוא אמר: 'וואלכ, שיחקו לי אותה פה'. 

הוא מסתכל, הוא רואה את כל המצלמות עליו, יא וואלכ. 

אמר: 'וואי וואי וואי, איזה פדיחות. פדיחות, פדיחות'. 

הוא אמר: 'אבל אני לא פראייר. אני, כשאני נכנס לפייט, עד הסוף'.

 מה עושה? הלך לצד השני, נצמד לקיר מהצד וככה עם היד, טאק! לחץ על הכפתור השמאלי. נפתח מעליו התקרה ומים נשפכים עליו. קיצור, כולו חבול, מלא מים, איזה פדיחות. זה פדיחות לא לטראמפ, זה לכל ארצות הברית, זה לא פשוט. וואי וואי וואי. 

אמר: 'אין מה להפסיד. אני הולך עד הסוף, כל הקופה'. 

הלך לקח את המטאטא, נעמד רחוק בכוונה מהכפתור השלישי, בזווית של 45 מעלות, לחץ. איכשהו לחץ, הרצפה נפתחת, והוא לתוך מגלשה, איסלאלום, לתוך אולם שכולם שם יושבים כמו, אתם יודעים, איך זה נקרא? מדרגות מדרגות, אמפי כזה, ואיכשהו נופל ככה לאמצע, כולם מוחאים כפיים, בקיצור, פדיחה עולמית עשו לו. טוב, כותרות, עיתונים, תקשורת. 

טראמפ החליט שהוא מזמין לביקור גומלין את פוטין. טוב, פוטין מגיע, מגיע, נכנס לחדר הסגלגל. טראמפ מחייך, 

הוא אומר לו: 'אני חייב לצאת אם אפשר לא לגעת בשום דבר כאן'. שניהם צוחקים... 

הוא יוצא. פוטין. פוטין יושב ככה בכורסה כמה דקות. 

הוא אומר: 'שמע, צריך ככה, האמת שחשבתי שאני אבוא, אני לא אגע בכלום, איך אומרים? אני לא אצף פראייר, אני לא נוגע בשום דבר. אבל לא נעים, אתה מבין? עשינו לבן אדם, ואני פדיחה פדיחה, לפחות שירגיש כזה. אז נעשה בקטנה. נלחץ רק על כפתור אחד'. 

טוב, הוא הולך, לוקח את המטאטא, והוא לוחץ על האמצעי. לוחץ על האמצעי, לא קורה כלום. 

הוא אומר: 'האמריקאים האלה טמבלים, חבל על הזמן. לחצתי, לא יצא כלום. מה, זה לא עובד להם כפתור'. 

הוא אומר: 'טוב, אני אלחץ גם על השמאלי'. 

לוחץ על השמאלי, לא קורה כלום. וואי, זה פדיחה, זה פדיחה כפולה עכשיו לאמריקאים. לוחץ על הימני, קורה כלום. טוב, פוטין מחזיר את המטאטא, אומר על הזהב, חוזר לכורסה, צוחק, מבסוט. 

פתאום טראמפ נכנס לחדר הסגלגל, 

הוא אומר לו: 'מה עשית? מה עשית?' 

הוא אומר לו: 'מה עשית?' 

הוא אומר לו: 'מה עשית? ביקשתי ממך לא לגעת בכפתורים'. 

הוא אומר לו: 'למה? מה קרה?' 

הוא אומר: 'פוצצת את כל רוסיה. שלחת את כל הטילים שלנו על רוסיה'. 

רבותיי, הבדיחה הזאת זה לא בדיחה. זה אנחנו. אנחנו פה לוחצים על הכפתורים, 

'ולא עשיתי כלום. לא עשיתי כלום. מה עשיתי? קרה משהו? לא קרה.' 

אתה לא יודע מה אתה עושה בכל לחיצה ולחיצה. אתה בורא עולמות, מחריב עולמות. וואי, וואי, וואי, מה שאנחנו עושים. 

'ולנו נראה שאני לא עושה, מה עשיתי? לא עשיתי כלום.' 

חכה, תגיע. אחרי מאה עשרים, אם תגיע. יראו לך מה ההשלכות של כל מעשה ומעשה שעשית. אבל אין רוורסים. אין רוורסים. זה שלך לנצח נצחים. אז אתה חושב שאתה לא עושה? הקדוש ברוך הוא אומר לך, אתה עושה המון דברים. 

יותר מזה שכתוב שכשאנחנו עושים מצוות אנחנו נותנים כוח לקדוש ברוך הוא? "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים" (תהלים סח, לה) אנחנו מבינים מושגים כאלה בכלל? לא מבינים מושגים כאלה. אבל זה מציאות, זה התורה אומרת. יש לנו ייעוד, יש לנו תכלית. אנחנו לא באנו פה להעביר את הזמן. 

"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) אתם הבנים הבכורים. אתם צריכים להוות דוגמה לכל העולם. במקום להוות דוגמה לעולם, אתם מחקים אותם? אתם הולכים אחריהם? אתם נגררים אחריהם? במקום שתהיו גוררים? מה אתם עושים? זה לא ייעוד שלכם. אתם החטאתם את המטרה. אתם הקצינים. אתם צריכים להוביל את כל העולם. מה אתם עושים? 

בלאו הכי, בחודש אלול, ימים ספורים לפני ראש השנה, כולנו בוודאי צריכים לפשפש במעשינו ולהתבונן על כל דבר שאנחנו עושים, ולהחליט החלטות, לא לחכות לעשרת ימי תשובה. אנשים בדרך כלל מחכים לעשרת ימי תשובה, זה לא חוכמה. שם זה הערעורים. החוכמה עכשיו, להגיע למשפט שנהיה זכאים בדין, שלא נהיה תלויים ועומדים... 

עכשיו זה הזמן לקבל עלינו תשובה, להתחיל לעשות מעשים כטווחי, ואז בעזרת השם ניכתב לאלתר חיים טובים, לשנה טובה ומתוקה. 

אתם יודעים, פעם אמרתי למה המרוקאים, שיהיו בריאים, הרבה מהם גרים בשכונות מצוקה, 

כי הם מאחלים אחד לשני: 'שיהיה לך שנה טובה ומצוקה...' 

תימני אחד, אני חייב לסיים עם איזה בדיחה על תימני, זה אי אפשר ככה, תימני אחד עוצר אותו, שוטר, 

אז הוא אומר לו: 'רישיונות בבקשה.' 

הוא אומר לו: 'מה, כבר הבאתי לך את הרישיון עוד לפני שלושה חודשים...' 

בטעותיו. רצית לשאול משהו? כן. תתקרבי למיקרופון, לא שומעים. מה זה את חושבת שדיברתי אלייך? דיברתי אלייך, אז למי דיברתי? פחד זה לא יראה. פחד זה כשמישהו הפחיד אותך, התקפת בפחד. יראה זה דבר שמצורף לפחד הזה, יראת כבוד. 

זאת אומרת, יש בזה כמה דרגות. יש יראת העונש, יש מתחת לזה יראת, מעל זה יראת החטא, יש יראת הרוממות. אז יש אדם שהוא מתיירא לא לעשות דבר כדי לא לקבל עונש. בסדר? כמו ילד קטן שהוא לא רוצה לעשות עבירה מסוימת כי הוא יודע שעל זה אימא תעניש. אז מה הסיבה שהוא לא עושה? בגלל העונש. אז מזה הוא חושש. בסדר? 

אבל זה לא פחד. זה פחד שמלווה עם יראת כבוד לאימא, לאותו אחד שיכול להעניש אותי. בסדר? זה יראת העונש. 

מה זה יראת חטא? שאני לא מפחד מהעונש. עצם המציאות שאני אחטיא את המטרה שאני לא אעשה את רצון אימא או את רצון השם, מזה אני חושש. שלא יהיה צער לאימא. בסדר? זה יראת החטא. אני לא רוצה לעשות חטא. אני מפחד, אני חושש לעשות חטא. לא בגלל העונש. 

החטא עצמו מפחיד אותי. לא שהחטא מפחיד אותי מבחינת שהוא מפחיד אותי, אלא הכוונה היא שאני מתיירא לעשות את החטא הזה כי אני מבין את המשמעות של זה. אבל זה עדיין לא הדרגה הגבוהה. 

הדרגה הגבוהה זה יראת הרוממות. זה כאשר אני מבין מיהו המצווה. מי ציווה אותי על זה? אני מבין את רוממותו. מאידך אני מבין את קטנותי, שאני אפס מאופס והוא ציווה אותי. איך אני יכול לעשות משהו שלא לרצונו? אז ככל שאדם מבין יותר את רוממות השם ומבין מצד שני את אפסותו, זה יראת הרוממות. זו הדרגה הגבוהה. 

רומזים את זה במילה אלול. המילה אלול מורכבת מלא, לא. תפחית האותיות אלול יוצא לא באלף ולא בוו. נכון? אז כשאני לא, אני לא. עוד פעם, כשאני לא, כשאני מבטל את עצמי, אז אני אשייך אליו. כשאני מבטל את עצמי, אני גם לא כלפי החבר. זה האלול. 

כשאני יודע את אפסותי, עובד על מידת הענווה, מאידך מבין את רוממות השם, אז בוודאי שזה צריך, אני אתן לך דוגמה. 

הרב, משה קורדוברו "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו, כתב בספר תומר דבורה. הוא כותב שם, באחת הדוגמאות של שלוש עשרה (13) מידות של רחמים, הוא כותב שאם היינו מבינים מה אנחנו עושים כשאנחנו חוטאים, אנחנו לא היינו מעיזים. למה? 

כי כתוב שכשיהודי חוטא, המלאכים מכנים את הקדוש ברוך הוא: 'מלך עלוב!'. 

שומעת? המלאכים, כשאתה, בן אדם עושה עבירה, המלאכים מכנים את הקדוש ברוך הוא מלך עלוב. למה? שלא נג... עלוב, עלוב. עין, למד, וו, בית. למה? שלא ניכרת מלכותו בעולם. 

'למה אתה לא פורע ממנו? למה אתה לא מראה לו מה זה?!' 

הקדוש ברוך הוא ברוב ענוותנותו: "אֶרֶךְ אַפַּיִם... נֹשֵׂא עָוֺן" (במדבר יד, יח) מה זה "נֹשֵׂא עָוֺן"? הוא לוקח את העוון כאילו ונושא את זה עליו "נֹשֵׂא עָוֺן וָפָשַׁע" (שם) הוא לוקח את זה עליו. מאריך אף פה, לצדיקים, לרשעים. היה יכול צ'יק צ'אק, לסגור חשבון. 

הוא מוכן שהמלאכים יאמרו לו כך, מלך עלוב. והעיקר שיהיה לנו את האפשרות לעשות תשובה. 

אם הוא היה סוגר איתנו חשבון מייד, מי היה עושה תשובה? אז הוא מוכן לספוג את העלבונות, והעיקר שכל אחד מאיתנו, הבנים שלו, יעשו תשובה. 

רק להבין את זה, רק להבין את זה, זה הרי פשוט לא נתפס בשכל. אז כמה אנחנו יכולים להיות כפויי טובה? כל הצרות שאנחנו עושים לקדוש ברוך הוא, כל הבלגנים שאנחנו עושים, 

והוא מאריך לנו: 'אני מחכה, אני מחכה לך, אני מחכה לך...!' 

וואי וואי וואי וואי. 

כתוב שאברהם אבינו פנה יום אחד לקדוש ברוך הוא ואמר לו: 'ריבונו של עולם! יש פה איזה חטיאר אחד בן 80. אני לא יכול עליו, 80 שנה אני כבר עובד עליו. הוא לא זז מילימטר. לא 80 שנה'

 הוא אמר לו, כאילו, ננסה להחזיר אותו בתשובה, לא הולך. 

אז הקדוש ברוך הוא אמר לו: 'אני מחכה לו 80 שנה, ואתה כבר התייאשת?!'

 מה המסר? כל אחד מאיתנו בגיל שהוא נמצא, זה הזמן שהקדוש ברוך הוא מחכה לך כבר. ומתי תתעורר? ובינתיים מה? בינתיים הקדוש ברוך הוא סובל. סובל אותך, סובל את העוונות שלך, סובל את כל הצרות שלך, כי גם כשאתה סובל מבחינת סבל, מבחינת צרות, 

אז כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר: 'קלני מזרועי, קלני...' וכולי. גם הקדוש ברוך הוא כאילו נמצא איתנו בצרה. 

לכן תשימו לב, כתוב: "בְּכָל צָרָתָם לא [לוֹ] צָר" (ישעיה סג, ט) ודווקא בפסוק הזה כתוב לא בו' קרי וכתיב, לא בו' לא באלף, בדיוק כמו אלול. שהקדוש ברוך הוא איתנו "בְּכָל צָרָתָם" הוא איתנו. 

זה מה שהשיר הזה שכל כך תופס את האנשים היום, שאפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, גם שם הקדוש ברוך הוא עומד, שם הוא נמצא. הסתרה בתוך הסתרה, בכל הצרות שהבן אדם נמצא, לא משנה איפה שאתה לא נמצא. 

רק מה תיקח בחשבון, אם אתה יורד למטה, אתה מוריד גם את הקדוש ברוך הוא כביכול למטה, כי הוא איתך. אז תיקח בחשבון. לאיפה שאתה לא הולך, לשם אתה מכניס את הקדוש ברוך הוא? תגיד, אתה נורמלי? רק כשאדם מבין את הדברים האלה, הוא מתחיל להבין, הלו, הלו. 

אז פה זה כבר לא חשבונות, זה לא חשבונות של עונש, של חטא, אלא אדם צריך להבין, משתבח שמו לעד. זה רק דוגמה אני נותן לך. אבל כשלומדים את הנושא הזה ולומדים על מידותיו של הקדוש ברוך הוא ומעלותיו, מספיק לקרוא את התומר דבורה. תקראי את התומר דבורה כמה פעמים, את פשוט מתחברת לקדוש ברוך הוא בדרגות אחרות לגמרי ממה שאת הכרת את עבודת השם שלך. 

למה? כי הוא מסביר לך עד כמה אנחנו לא מבינים כמה הקדוש ברוך הוא מעניק ומעניק ומעניק ונותן וחסד ושפע ורחמים וברכה וילדים ופרנסה וכל הזמן, כל רגע הוא משפיע בכל רגע הוא מחיה את היקום ומחיה אותו ונותן ונותן וכאילו בסרט הנגדי רואים את כל העבירות שלך עושים וכל הלשון הרע וכל הרכילות וכל האי הכרת הטוב וכל הזה ולא עושים חשבון לקדוש ברוך הוא ובלי סוף כמה אנחנו זה פשוט, את מעמידה זה מול זה, 

ואת אומרת: 'מה הולך פה?!' 

עכשיו תארי לך שהאדם מגיע לעולם העליון, ואת זה הראו לו. תראה כמה הקדוש ברוך הוא נותן לך. תראה כמה קיבלת. מה עשית עם זה? תסתכל, תסתכל. תראה זה. 

על זה אנחנו אומרים: 'שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא' (ברכת המזון) מה ההבדל בין בושה לבין כלימה? בושה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כלימה בעולם הבא. 

כתוב, 'שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא'. כן, אבל מה ההבדל במשמעות בין שתי המילים? 

שימו לב! בושה, כשאדם מתבייש, אז הוא יכול לכסות על הבושה. אפשרות ראשונה, לשקר. אסור לשקר, אבל אפשר. 

אני יכול להגיד: 'לא, לא הבנתם את הקטע הזה, לא היה ככה כמו שאתם חושבים. לא היה ככה...' 

אפשרות שנייה, לעבור מקום. היה לי פדיחה בנהריה, עברתי לראש העין, אף אחד לא מכיר אותי, נגמר הסיפור, נגמר הפדיחה. 

אופציה שלישית, זמן, הזמן עושה את שלו. במשך הזמן אנשים שוכחים, עובר, נגמר, מדלגים. זה בבושה, 

אבל לא בכלימה. כלימה זה שורש המילה כלום, אפס, חידלון. כשאדם מגיע לעולם הבא, שם הוא לא יכול לשקר, זה עולם האמת. 

הוא לא יכול להגיד להם: 'לא, לא הבנתם את הקטע, זה לא היה ככה, אני אסביר לכם...' 

אין דבר כזה שם. הוא לא יכול לעבור מקום, כי אתה תהיה איפה שישימו אותך, מותיק. והזמן לא עושה את שלו, כי שם הזמן עומד מלכת, זה נצח נצחים. אתה נשאר עם הפדיחה שלך לנצח נצחים. הסרט של החיים שלך, חיים שכאלה, לנצח נצחים. אם לא עשית תשובה ולא מחקת את כל הקטעים הלא יפים, כל העולם יראו את זה לנצח נצחים. אתם מעכלים על מה מדברים? 

תבינו, אחרי אלפיים (2,000) שנות מדע, אנחנו הגענו לתלת-ממד כולה. לך תדע כמה ממדים יש לקדוש ברוך הוא. שם בעז רגולה. אנחנו הגענו רק לתלת-ממד. הוא חוקר כליות ולב ("חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת" ירמיה יז, י) בין השאר. אז בסרט רואים הכול. גם את המחשבות. יא וואלך, איזה פדיחה. 

אתה יכול לתאר לעצמך שאתה הולך ברחוב, פוגש את חבר שלך: 'אהלן אחי!...' מחבק אותו, וואי וואי וואי. 

עכשיו, תאר לך שבסרט רואים בתרגום, במקום תרגום יש שם את המחשבות. אז כתוב שם: 'איך אני שונא אותו, לא סובל אותו...' 

עכשיו, תארו לכם שלא רק כל החבר'ה רואים את הסרט, גם ההוא רואה את הסרט. 

הוא אומר: 'אה, מלוכלך, ואני הייתי בטוח שאתה באמת אהבת אותי...'

 איזה פדיחות זה, אה? מה תגיד? אתה יכול לתרץ? עכשיו, מי רואה את הסרט שלנו בעולם העליון? כתוב בית דין של מעלה. 

מי זה בית דין של מעלה? אז הם אומרים שזה הצדיקים של הדור שאתה חיית בו. שומעים? זאת אומרת, כל הצדיקים של הדור הזה, הם יראו את כל הפדיחות שלנו. ומי עוד? כל אלה שהיו שותפים לחיינו. מהלידה ועד הפטירה. כל החבר'ה בגן ילדים, גן חובה, בית ספר. חיים שכאלה. איזה בושות. איזה כלימה. אוי ואבוי. אתם יודעים כמה בושות יש לנו בסרט? 

רגע, אז איך מוחקים? אפשר למחוק? יש שתי אופציות; 

אפשרות ראשונה זה איסורים. כתוב שהייסורים ממרקים. הייסורים מוחקים. אנחנו לא יודעים להעריך את הייסורים. כשאנחנו נגיע לעולם עליון אנחנו נדע להעריך את הייסורים. 

שם אנחנו נגיד: 'חביבים ייסורים!' 

למה? אנחנו נראה מה הם מחקו לנו, אנחנו נגיד, וואלכ, היה כדאי שימחקו, העיקר שלא יראו פה נצח נצחיים. עוד רגע מחילה. אז ה... הייסורים ממרקים. 

עכשיו, צריך לדעת שאיסורים זה לא חייב להיות איסורים קשים. פרוטה לפרוטה מצטרף לחשבון גדול. אפילו אם אתה קיבלת בקטנה, כמו שאומרים, זבתא פה, זבתא שם. 

הגמרא אומרת: 'אפילו אם אדם רוצה להכניס את ידו להוציא שתי (2) מטבעות והוציא שלושה (3), סליחה, רוצה להוציא שלושה מטבעות, יצאו לו רק שניים, והוא צריך לדחוף את ידו שוב לכיס. זה גם נקרא איסורים. הבעיה זה שהוא צריך להכניס את היד עוד פעם. מה זה ייסורים זה? כן, זה בקטנה. אבל זה מצטרף לחשבון גדול. זה כשהקדוש ברוך הוא לא רוצה לתת לך או אחת זבתא, אז הוא מחלק לך את זה בתשלומים קטנים. תגיד תודה. אז מה אתה מתבאס? 

אבל זה רק בתנאי, מתי זה תופס? כשאתה מקבל את זה באהבה. זאת אומרת שאתה בחשימו כפרת עוונות, איזה יופי. מכפר לי מהעוונות. אז זה כשאתה שמח בייסורים, כשאתה מבין את המשמעות שלהם. 

בן אדם עכשיו מחפש את המפתחות, חצי שעה. בואנה, הוא מת להיכנס לבית. חצי שעה הוא מסתובב. 

'איפה המפתחות? איפה שמתי את המפתחות?...' חצי שעה הוא בלחץ: 'איפה המפתחות?...' אחרי חצי שעה הוא רואה, המפתחות ביד שלו. זה לא ייסורים, זה סופר ייסורים. 

למה? לא רק שהוא בזבז חצי שעה מהחיים, הוא גם גילה שהוא אהבל. זהו, וואחד ייסורים זה. נו, אז זה ייסורים? בטח זה ייסורים. 

פספסת את האוטובוס! עכשיו צריך לחכות עוד רבע שעה! איזה קריזה! כן, אבל אתה יכול להגיד: 'ישתבח שמו! איך באתי רבע שעה לפני האוטובוס הבא? אה? ראית איך אני מקדים? זריז, זריזין, מקדימים למצוות'. 

הכל תלוי איך אתה מקבל את זה. אם אתה מקבל את היסורים באהבה, זה כפרת עוונות. 

אבל אם לא מקבלים את היסורים באהבה, זה סיבה לקבל עוד ייסורים. למה? 

כי בשמים אומרים: 'אנחנו שלחנו לו ייסורים בשביל לכפר לו. הוא עוד מקטר?! אז על עצם הקיטורים מגיע לו עוד ייסורים...' 

הבנתם? אבל אנחנו מעדיפים, אם אפשר, בלי ייסורים. יש משהו אחר? יש תשובה. 

מה זה תשובה? עיקר התשובה, חרטה. תתחרט מכל הלב. חרטה, קבלה לעתיד, וידוי, אבל עיקר העיקרים, תתחרט מכל הלב. מה זה החרטה? מה היא עושה? לא חרטה, חרטה מלשון חרטה. חרטה, ברגע שאתה מתחרט, אתה מוחק. עכשיו, אם אתה מתחרט בחפיף, אז זה טיפקס דליל. זה בעיה. צריך שהחרטה תהיה מעומק הלב. מה זאת אומרת? 

אומר רבנו דסלר, הרב דסלר, שצריך להגיע למצב שאתה אומר לעצמך: 'בואנה, איך הייתי מסוגל לעשות דבר כזה? איך הגעתי לזה? השם ירחם עליי'. 

כשאדם לא מבין איך הוא הגיע לזה, זה סימן שזה עקירת שורש. אתה מחקת, איך אומרים? מלמדת. טוב, אז אם עשינו עכשיו תשובה, המצב שלנו טוב. 

הבעיה, תארו לכם שרואים בסרט, שאתה הולך עכשיו ופוגש את חבר שלך. אהלן אחי! ופתאום, נהיה תקלה טכנית, נא להמתין, שלג. עובר חצי דקה, ואז רואים את המשך הסרט שאני הולך ברחוב. מי שצופה בסרט הזה, מה מבין? בוא הנה, פה היה לו פדיחה. עשה תשובה, או היה לו ייסורים, מחקו לו. גם זה פדיחה. עצם זה שיודעים שמחקו לי, זה גם בושות. נכון או לא? אז ברוך השם שלא ראו מה היה שם. 

אבל מצד שני יודעים שפה מחקו לי! שואלת השאלה, האם יש אפשרות לעשות פוטושופ? לעשות בכאילו אצלי הכל בסדר. אפשר לעשות דבר כזה. אז על הקדושים אומרים שכן. כן? יש כמה אופציות למלא את הסרט בלנצח נצחים שהכל ייראה כאילו הכל היה בסדר. 

אז יש תשובה ויש כפרה. מה זה כפרה? שאני מכפר, שאני מכסה. אני סוגר את התיק. מסדר את הכל כאילו היה הכל בסדר.

 אפשרות ראשונה, תלמוד תורה. כתוב: 'וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם' (פאה א, א) רוב האנשים מבינים שתלמוד תורה כנגד כולם, הם מבינים כנגד כל המצוות. 

אבל חז״ל מגלים לנו ש: 'וְתַלְמוּד תּוֹרָה' זה גם כנגד כל העבירות! מה זאת אומרת? לא נטלת ידיים חמישים (50) שנה. נו, איך תסגור מינוס של חמישים שנה נטילות ידיים? 

אומרים לך, תלמד תורה. אז אם אתה לומד עכשיו לדוגמה הלכות נטילת ידיים ואתה משנן את הלכות נטילת ידיים כל פעם שאתה לומד הלכת הלכה בנטילת ידיים אתה סוגר מינוסים של נטילות בסדר? אז ככל שאתה לומד יותר אתה סוגר מינוסים, ישתבח שמו! זו אפשרות ראשונה. 

אפשרות שנייה, כשאדם מחמיר על עצמו כשאתה מחמיר אתה סוגר מינוסים בחומרה אבל בתנאי שהחומרה היא על פי ההלכה, לא שאתה מחמיר על עצמך וחלילה מגיע מידי חומרה לידי קולא. 

לדוגמה, לדוגמה, מבחינה הלכתית ליטול ידיים לסעודה, מספיק נטילה אחת, אחת, רביעית פה, רביעית פה, זהו. לפי הבן איש חי, על פי הסוד, יש עניין לעשות שלוש, שלוש. יוצא, כשמי שמחמיר על פי הבן איש חי, יש לו שניים מיותרים להלכה. אז החומרה הזאת סוגרת מינוסים. כל מה שלא נטלתי ידיים פעם, זה כאילו נטלתי. סוגרים מינוסים, ישתבח שמו. 

אופציה שלישית, זיכוי הרבים. בזיכוי הרבים, אני יכול לסגור מינוסים מהר. דוגמה, זיכוי הרבים, אני יכול לסגור מינוסים מהר. לדוגמה, לא נטלתי ידיים חמישים שנה. איך אני אזכור חמישים שנה עם חמישים שנה נטילת ידיים? 

שימו לב! מה אני עושה? נכנס לחנות תשמישי קדושה, קונה חמש נטלות. דוגמה. נכנס לחנות חומרי בניין, קונה כאיזו שרשרת כזאת שקושרים את הנטלות. לאן נוסע? בלי נדר, לכותל המערבי. מה עושה? מחבר את החמש נטלות לברזיה. והולך הביתה. עכשיו מה? כמה נוטלים ידיים כל יום בכותל המערבי? אלפים. זאת אומרת שכל יום המונה דופק אלפי נטילות ידיים לזכותי, כי גדול המעשה יותר מן העושה. אני זיכיתי אותם בנטילת ידיים. אלפי אנשים. זה הכל סוגר מינוסים. זה במקום, אמרנו. 

אופציה רביעית, שימו לב, שבת. שבת קודש. כשאדם שומר שבת כהלכתה, לומד את ההלכות טיפ-טופ כמו שצריך, ושומר את השבת כמו שצריך, כתוב שהוא מכפר על הכול, סוגר את כל התיקים. שמעתם? 

איך רמז את זה הרב אלקבץ ב: 'לְכָה דוֹדִי'? תראו איזה דבר מדהים הוא כתב. הרי הרב אלקבץ היה מקובל עצום. אז הוא כתב ב: 'לְכָה דוֹדִי' ככה באחד הבתים. 'לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי' נכון? 

'לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי, מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי? בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ'. 

מה הוא אומר? תראו, תיקחו את המילה שבת, תהפכו אותה, זה יוצא אותיות בושת. תהפכו את המילה המלכה, שבת המלכה, זה יוצא כלימה. שבת המלכה היא כנגד הבושה והכלימה. 

אז מה הוא אומר? 'לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי' הנשמה של היהודי לא תבוש ולא תכלם. למה? כי יש שבת. 

שימו לב! 'לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי, מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי?' מה את בלחץ? הרי בָּךְ בשבת יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי. מה זה עֲנִיֵּי עַמִּי? 

כתוב: 'אין עני אלא בדעת'. עני בדעת. אז במי עני בדעת חוסה? לוקח מחסה. בָּךְ בשבת. השבת נותנת מחסה, הגנה, לאלה שהם עניים בדעת אם הם שומרים את השבת. 

'וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ'. שימו לב טוב. עיר שהפכה להיות תל חורבות 'וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ' עיר שנחרבה והפכה להיות תל חורבות, היא תיבנה מחדש על החורבות שלה. על ידי מה? שבת. בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ'. 

'לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי' אז השבת מתקנת את כל העבירות של הבן אדם. אם הוא לומד את ההלכות שלה כמו שצריך ושומר שבת כהלכתה, זה התיקון הכי גדול שיכול להיות. השבת זה הכול. ישתבח שמו. 

אז אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא, כמו שנתן לנו את האפשרות לקלקל, נתן לנו את האפשרות לתקן. רק כשאנחנו מקלקלים הוא לא עוזר לנו. 'הב ליטמא פותחים לו' לא עוזרים לו. אבל 'הבא ליטהר מסייעים לו' כשאדם רוצה להטהר, יש לו סייעתא דשמיא, באים ומסייעים לו מן השמים, ישתבח שמו. 

דרך אגב, תכף אני נותן לך את האפשרות לשאול. דרך אגב, זה מה שיש כאלה שטועים בזה. כתוב על כמה דברים כתוב 'שאין מספיקין בידו לעשות תשובה'. מי שהחטיא את הרבים (וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה' אבות ה, יח) וכדומה. דברים חמורים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מי 'הָאוֹמֵר: "אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב - אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר - אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.' (יומא ח, ט)

'אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה' אז זה נשמע כאילו לפני שהוא ירצה לעשות תשובה ייקחו אותו, אז הוא לא יספיק. מה פתאום? זה לא הכוונה. 

הכוונה היא 'אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה' שימו לב, זה שלא יהיה לו סייעתא דשמיא. בדרך כלל מי שבא לעשות תשובה, מסייעין בידו. אבל מי שהיה חוטא ומחטיא לא מסייעין בידו. אבל אם הוא מצליח לעמוד בזה, אז השכר שלו פי כמה וכמה מאלה שסייעו לו. אבל הוא צריך לעמוד במכשול הגדול הזה. למה? כי אם הוא היה חוטא ומחטיא, אז בלאו הכי אין מספיקין בידו. 

אחת הדוגמאות המוכרות והמפורסמות מהדור שלנו זה הרב אורי זוהר. הרב אורי זוהר, בגיל 40, כשרצה לעשות תשובה, וכידוע הוא היה בגדר של חוטא ומחטיא לא פשוט, אבל כשהוא החליט לעשות תשובה, 

אז הוא מספר בעצמו שהתשובה שלו בשנה הראשונה היתה קשה מנשוא. למה? כי אשתו לא שיתפה איתו פעולה. והוא היה לבד. 

במשך שנה הרב שלו אמר לו: 'לא להתקרב לאשתו!' כי היא לא קיימה את המצוות. אז הוא לא יכול ל... כלום. 

הוא אמר לו: 'אתה לא פונה אליה בכלל!' 

במשך שנה ככה הוא היה לא יכול לדבר איתה בכל נושא יהדות. כל הנושאים מדבר איתה. יהדות, 

הוא אמר לו: 'אתה לא פותח את הפה בכלל!'.

 רק אחרי שנה כשהוא הגיע הביתה והוא ראה אותה עם ספר הרמב״ם פתוח, אז הוא הבין שיש לו אור ירוק להתחיל לדבר איתה בנושא יהדות. אבל במשך שנה הוא עבר ייסורים קשים מאוד, ניסיונות קשים מאוד, לא פשוט. 

אז זו דוגמה של 'אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה' אבל אם הוא עומד בלחץ, כמו שאומרים, ומתעקש, ורוצה להגיע ליעד, אפילו שלא עוזרים לו, אז משם, איך אומרים, עוזרים לו בגדול, הוא מקבל את שכרו מושלם, ישתבח שמו. כן. 

אני ביקשתי מרתף, קיבלתי קומה שלישית, אז זה היה אותו פרופוציות. ביקשתי להיות קרוב לבית כנסת, קיבלתי קומה שלישית, אז אנחנו בסדר. אתה צריך לדבר פה עם הגורמים שקשורים לזה. אני בסך הכל אורח.

 מעלית שבת היא בוודאי לא לכתחילה, אבל כתוב שלזקן וחולה, אז אפשר לסמוך. אם יש מציאות שאדם אין לו אפשרות אחרת, אז מתירים. כי יש גם כמה סוגי מעליות. יש מעלית שקשורה לכובד, ויש מעלית שלא תלויה בכובד של הנכנסים. אז אני לא יודע איך זה בנוי פה, אם זה משהו שאפשר יותר להקל או פחות להקל. צריך לבדוק את זה קודם כל פה. אני לא יודע, אני בעצמי אורח פה פעם ראשונה, אז אני עוד לא יודע מי נגד מי פה. אבל תבדקי אחר כך עם הרב אמנון. 

כן. אמורה? כן. נכון. תראי, קשה לי להגיד לך, כי מי שצריך לדעת זה האדם עצמו. האדם עצמו צריך להתבונן במעשיו ולחפש. כשהקדוש ברוך הוא נותן מכה בעבר מסוים, זה כדי לעורר אותנו לגבי העבר עצמו. אז צריך לבדוק. לכל איבר שיש באדם יש קשר מסוים אז צריך ללכת לרב שמבין בדברים האלה ולשאול: 'מה אפשר לתקן?'

רק צריך להיזהר לא להגיע לרבנים שהם דמה לצערנו יש היום הרבה רבני דמה שהמטרה שלהם זה רק לקבל תשלומים ולא תמיד כדי לעזור ויש כאלה אפילו שעושים נזקים... 

בדרך כלל בדרך כלל צוואר קשור לגאווה עכשיו עמוד שדרה זה בעצם הבסיס של כולנו צריך לדעת שגם הרבה פעמים זה לא קשור דווקא למה שאת עשית בעולם הזה זה יכול להיות גם חשבונות של גלגולים קודמים אבל בוודאי שעמוד שדרה הוא קשור אולי ליושר דברים שקשורים ליושר את לא חשודה בכך כן

 אז דוגמה כתוב שמי שבא לעולם והוא שמאלי לא שמאלני שמאלי אז הוא בא לתקן גזל בסדר כן בא לתקן גזל 

היתה פעם איזה מישהי שבאה אליי ואמרה: 'שיש לה בעיה בעין' 

שאלתי: 'אותה תגידי את דיברת בזמן האחרון על איזה תלמיד חכם על איזה רב?' 

אז היא אמרה לי: 'כן' 

אז אמרתי: 'אז תעשי תשובה' 

אז היא אמרה: 'מה זה קשור לעין?' 

אז אמרתי כתוב: 'שתלמידי החכמים נקראים "עֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו, כד) כן אז כל דבר יש לו את הקשר שלו רק צריך לחפש את הקשר אין דבר סתם זה בטוח כל דבר זה מאיתו יתברך והכל לתועלתנו ולטובתנו 

אני אסביר אדם עשה עוון מסוים העוון הזה ברא מלאך חבלה המלאך חבלה הזה הוא התפקיד שלו לחבל באותו אדם כי הוא קשור לו ככלב עכשיו מה עושים בדרך כלל בני אדם? 

הולכים לצדיק: 'כבוד הרב יברך אותנו, יעשה לנו תיקון תשחרר אותנו מהצרה' 

השמים לא מבינים שברגע שהצדיק יתפלל עלייך והוריד מעלייך את הצרה אבל הוא לא ביטל את העוון הוא שחרר אותך מהצרה שנגרמה מהעוון על ידי תפילותיו וכו', אבל את העוון הוא לא ביטל אז עכשיו העוון הזה ישחרר לנו צרה אחרת 

וככה על זה הדרך אדם יכול להיקלח לכל כך הרבה צרות והוא לא מבין שכל זה יכול להיות מעוון אחד שמקטרג לו 

בלאו הכי כמו שאמרתי יפה מה צריך אדם לחפש? לחפש כל הזמן, לפשפש במעשיו, לחפש, כן? בגמרא כתוב: 'יפשפש במעשיו איכא דאמרי ימשמש במעשיו' אז מה ההבדל? יפשפש במעשיו זה על עוונות שאדם צריך לחפש איזה עוונות יש לו ימשמש במעשיו זה תבדוק אם המצוות שלך הן לא עוונות 

יש מצוות שאנחנו עושים שהן בעצם עוונות ונראה לנו שהן מצוות כן כמו שאמרתי מקודם לדוגמה בברכת המזון שנתתי דוגמה אז בעצם יוצא שאנחנו במקום לאדם בא לבית כנסת הוא בא להתפלל מה זה לא מצווה? מצווה. 

אבל אם הוא יושב בבית כנסת ומדבר לא מדבר על מחלוקת מדבר בבית כנסת אז על זה נאמר: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"? (ישעיה א, יב) מה אתם באים להרגיז אותי בבית שלי? לא מספיק כמו שאתם מרגיזים אותי בחוץ עוד יותר מזה באים להרגיז אותי בבית? 

עכשיו יש כאלה שנכנסים לדוגמה לבית הכנסת עם פלאפונים אז מה שדיברה ההלכה שאסור להיכנס עם פלאפונים דלוקים זה דיברו בזמנו עוד לפני שהיה אינטרנט בפנים אינטרנט? מה נדכר שמיה? מי יתיר למישהו להיכנס בבית כנסת עם אינטרנט? זה להכניס צלם להיכל. מה אתה נורמלי? 

הרי באינטרנט מה יש? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, לשון הרע, רכילות, רצח, מה אין שם? איך אתה נכנס עם זה לבית כנסת? 

ההלכה אומרת שאפילו חייל עם רובה אסור לו להיכנס עם הרובה. מה, אבל הוא הפקרת נשק. אין דבר כזה, אתה לא יכול להיכנס בבית כנסת. בסוף הקלו לו בתנאי שישים מתחת לכיסא, יכסה את זה. זה רובה. מה זה רובה? לעומת אינטרנט. 

בוא, אתה רואה את הבן אדם בחזרת השעה, מעביר, מדלג, שולח, מה אתה עושה? 

כתוב שחזרת הש"ץ (השליח ציבור) אפילו לעיין בספר תורה. אתה תלמיד חכם, אסור לך לעיין בספר תורה. אתה צריך להקשיב לברכות ולענות אמן. אז אתה יושב לי עם אינטרנט בתפילה, אתה מעיף את השכינה מפה. התפילה שלנו לא תגיע לתקרה אפילו בגללך. מה אתה עושה? 

ויש כאלה, תראה אותם, בתפילה הוא בסדר גמור. אחרי התפילה הוא יושב עם החבר שלו בבית כנסת. ומדברים, דברי חולין, 

'אה, מה נשמע וזה, מה, שמעת, זה, זה...' 

מה אתה עושה, אתה? 

הוא אומר: 'מה אתה רוצה? נגמרה התפילה'. 

מה זה נגמרה התפילה? זה בית השם. זה מקום לדבר דברי חולין? נראה איך לדבר בחוץ. מה אתה מדבר דברי חולין בבית כנסת? 

אז יש הרבה דברים שאנחנו חושבים שאנחנו בסדר, מה, אנחנו עושים מצוות. אבל הם לא שמים לב כמה עבירות אנחנו עושים על הדרך. בלי סוף. זה כשאין שימת לב. 

אז את שאלת מקודם מה זה יראת שמים. התורה הגדירה מה זה יראת שמים. שימת לב. איפה זה כתוב? כתוב במכת הברד. במכת הברד כתוב לגבי המקנה, אז כתוב שמה: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים" (שמות ט, כ) וכו', כן 

ואחר כך כתוב: "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" (שמות ט, כא)

 לא לא כתוב ככה, כתוב וכל הירא, וכל הירא הכניס את המקנה הבקר והצאן וכו', ואחר כך כתוב וכל אשר לא שם ליבו. 

זאת אומרת לא כתוב כל הירא ואחר כך כתוב וזה שלא לא היה ירא. 

כתוב: "הַיָּרֵא" ואחר כך כתוב "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ" אז מה ההפך מירא? מי שלא שם ליבו. אז מה ההגדרה של ירא שמים? מי שלא שם לב. מי שלא שם לב הוא לא ירא שמים. מי ששם לב ירא שמים. 

מה זה שימת לב? להתבונן על כל דבר ודבר. לשים לב לכל פרט ופרט. מי שמתבונן ושם לב לכל פרט ופרט ירא שמים. מי שאומר, סדר, לא קרה כלום, נו, סדר. 'בדיל ויעבור...' מעביר. אתה חסר ביראת שמים. ביראת שמים, לשים לב לכל פרט ופרט. 

לא לעשות נזק לאחרים, לא לעשות נזק לעצמך, לא לצער את הקדוש ברוך הוא. כל דבר להתבונן. אני עושה טוב או לא עושה טוב? אמרתי טוב או לא אמרתי טוב? אני חושב טוב או לא חושב טוב? זה שימת לב. זה יראת שמים. 

מי אני שאני אברך? תבקשי מהרב אמנון ברכה. מזל בתחנש, השם ירפאה רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, ברנב (252) אבריה ושסה (365) גידיה, בכלל חולי עמו ישראל, מהרה ברחמים ובני השמים. "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג) "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" זכות התורה תגן בעדך. תזכי בעזרת השם, שהרופאים לא יזיקו לך אף פעם. השם יציל אותך מהידיים שלהם, ותזכי בעזרת השם להיות בריאה עולם, והשם יתמיד בריאותך. זה בתשלום.... 

ובכלל הברכה נעמי גאולה. נברך את נעמי גאולה, בת ירדן. השם יזכה אותה זיווג הגון משורש נשמתם מהירה, ללא תקלות ולא מניעות. לא לשכוח להזמין אותי לחתונה בלי נדר... 

טוב, אז תקשיבו טוב, מי שנשאר פה אחרון מנקה את כל האולם. שלא תגידו שלא אמרתי. 

חזקים וברוכים.