ביקורת של מרים על משה רבנו | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫המיקרופון עובד?

‫-ותדבר מרים ואהרן במשה

‫על אודות האישה הכושית,

‫האישה שהייתה נאה ב...

תודה רבה.

‫הייתה נאה בנוי וגם במעשים, אומר רש.

‫יש משנה ערך בנוי והמעשים שלו לא טובים.

‫יש מעשים ולא,

אבל היא הייתה מושלמת.

‫ולמה קוראים לה כושית?

‫כך דרך אבא,

‫לקרוא לבן נאה, קורא לו הכושי.

‫למה? שלא יהיה עין הרע עליו.

‫ככה, אז קוראים לה אישה הכושית, ‫אבל זה בדיוק להפך.

‫היא הייתה ביופי ובמעשים טובים.

‫אז מה זה על אודות האישה הכושית אשר לקה?

‫שהוא פגע באשתו.

‫הם טוענים שהוא פוגע באשתו, ‫הוא מזיק לה.

‫למה? אדם מחויב

לאשתו בעונה, מצוות עונה,

‫אבל משה רבנו פרש מן האישה ‫מאז

שדיבר איתו הקב' ברוך הוא, ‫הוא פרש לגמרי מן האישה.

‫אז הם טענו למה הוא פרש.

‫זה בן אדם לחברו. ‫יש לך אישה ואתה חייב לה מצוות עונה.

‫מה זאת אומרת? אתה פורש דרך ארץ, ‫צריך להמשיך.

‫אה, אלא מה? אתה נביא,

‫ונביא צריך להיות ראוי לקבל נבואה.

‫אבל, ויאמרו,

‫הרק אך במשה דיבר אדוני?

‫הלוא גם בנו דיבר.

‫בי ישמע אדוני.

‫הם אמרו,

‫וכי רק הוא נביא? ‫גם אנחנו נביאים,

‫ולא פרשנו מדרך ארץ.

‫מרים היה לה הבעל, זה כלב בן יפוני, היה הבעלה.

מרים.

‫חייתה עם בעלה.

‫וגם אהרון המשיך לחיות עם בעליו, ‫עם אשתו,

‫אף על פי שהוא גם היה נביא.

‫אז זו לא סתירה.

‫אתה יכול להיות נביא ולקיים

דרך ארץ עם מה שרגינים.

‫מה שחייבים לאישה, צריך לתת לה.

זו הייתה ביקורת.

‫שמעתם על כל הלשון נורא הזה ‫שדיברה מרים, ביקורת על מוישה רבנו, ‫איש האלוקים,

‫מה שהיא דיברה עליו. ‫בואו נבדוק, אני רוצה, בודק, ‫מה הביקורת שהייתה.

‫הביקורת שהייתה,

‫שאפשר להיות נביא ולא לפרוש מדרך ארץ,

‫לא לפרוש מאשתו.

‫אדם מתחתן, יש לו חובות לאישה.

‫בחופה חלו עליו מזונות, שאר, כסות ועונה.

‫הוא חייב לתת לה עונה, ‫וזה הוא פורש, הוא פורש ממנה,

‫בגלל שהוא מתנבא.

‫אז הוא לא יהיה ראוי אם הוא יטמא.

‫הרי אם אדם משמש מיטתו ‫אז הוא טמא כמו בעל קרי, ‫ראשון לטומאה.

‫אז טובל,

‫והוא נהיה טהור לתרומה רק בערב.

‫במדבר עוד לא הייתה תרומה.

‫זה רק בארץ ישראל, ‫יש חייב תרומות ומעציות.

‫אבל קודשים היו,

‫הרי יקרבו כל פעם פסח.

‫בפרסת השבוע מסופר שהקריבו קורבן פסח ‫בט״ו בניסן של שנה שנייה.

‫בא' בניסן הוקם המשכן,

‫בט״ו כבר הקריבו קורבן פסח.

‫זה היה פסח אחד במדבר.

רק פסח אחד.

למה? כי אחרי כן היו להם ערלים.

‫והערל מעכב מאכילת הפסח.

‫הרי לא יכלו למול את הבנים במדבר,

‫כי לא הייתה רוח צפונית, ‫זו הייתה סכנה.

‫אז מי שיש לו בן שחייב במילה,

‫לא בתוך שמונה ימים,

‫אז זה עדיין לא עור לה, ‫אבל ביום השמיני, כל זמן שהוא לא נימול,

‫זה מעכב אותו מאכילת הפסח.

‫אבל פסח ראשון,

‫אבל למה פסח ראשון הם לא היו... ‫פסח ראשון, הם עוד היו...

‫פסח ראשון,

‫אולי עוד לא היה להם ערלים, ‫אז הקריבו פסח ראשון.

‫אחרי כן נולדו במדבר,

‫הרי פסח ראשון, לפי זמנו, ‫זה שנה אחרי יציאת מצרים.

‫הם יצאו בט׳ פעם ניסן שנה שעברה,

‫ועכשיו זה ניסן של שנה שנייה. ‫בא' בניסן שנה שנייה הוקם המשכן,

‫ובט׳-וו כתוב בפרסות השבוע, ‫הקריבו קרבן פסח.

‫איך אכלו קרבן פסח? ‫הרי אם יש לו ערל בבית,

‫זה מעכב אותו מלאכילת שכריו ועבדיו,

‫מעכבים אותו מלאכול בפסח, ‫בקרבן פסח.

כך הדין.

‫אז כנראה לא היה להם ערלים, ‫או היה חלק.

‫חלק אולי כן, אבל חלק יכלו לעשות פסח.

‫אבל אחרי זה יותר לא עשו.

‫עכשיו, משה רבנו

‫הוא לא רצה להיות עם האישה,

‫בגלל שהוא יהיה תומב, תומת קרי.

‫זה תומת קרי, אותו דבר, זה אותו דבר.

‫ואז הוא צריך טבילה.

צריך טבילה.

‫ערב שמש לתרומה וקודשים. ‫גם לקודשים צריך את ערב שמש, ‫לא גרע מתרומה.

‫למדנו במשנה הראשונה של ברוכות,

‫שהכוהנים טבולי יום,

‫היו אוכלים בתרומה בין השמשות,

‫בצאת הכוכבים.

‫טוב, אז מה הם דיברו על משה רבנו?

‫אחי רק אתה לבד נביא, ‫גם אנחנו נביאים,

‫ואנחנו לא פרסנו דרך ארץ. ‫למה שאתה תפרוש?

‫וזה עוול לאישה,

‫על בן אדם לחברו.

‫זו הייתה ביקורת.

‫מה התשובה?

‫שתי תשובות היו בדבר.

‫תשובה ראשונה,

‫אנחנו רואים בפסוק

שהתשובה הייתה,

‫מה אתם מדמים עצמכם למשה?

‫אתם מדמים עצמכם למשה?

‫ההשוואה,

‫הם ישבו עצמם למשה. ‫זו הייתה,

לפי דרגתכם,

‫אפשר לא לפרוש מן האישה.

‫אבל משה רבנו לא היה יכול ‫לא לפרוש מן האישה,

‫כי זו דרגה אחרת של נבואה. ‫כמו שהרמב״ם אומר בפרק ז',

‫הלכות יסודי התורה,

‫כמו שבחוכמה

אתה רואה חכמים,

‫דרגות וחכמים.

‫כולם רבנים, הרב הגאון, ‫כולם כותבים עליהם, הגאון, הגאון.

‫אבל כולם יודעים שיש תמיד חכם ‫ויש יותר גדול ממנו, ‫יש יותר גדול ממנו.

‫כל אחד יודע שהחוכמה,

‫לפי דרגה יש חכם יותר גדול.

‫יש חכמים שקיעים בש״ס, ‫יש חכמים שיש להם ראש עצום,

‫מהר חושבים ומהר,

‫ויש יותר פשוט.

‫כך גם בנבואה,

‫יש דרגות בנבואה.

‫יש דרגה של נביא קטן, ‫יש דרגה של נביא יותר גדול, ‫נביא יותר גדול.

‫והם עשו השוואה,

‫כמו שהם לא פרשו מדרך ארץ,

‫טוענים על משה רבנו, ‫אתה לא בסדר.

יש לך אישה, אתה לא צריך לפרוש ממנה. ‫אתה נביא, גם אנחנו נביאים, ‫ולאו פרשנו, למה שאתה תפרוש?

‫מה התשובה על זה? ‫נראה את הפסוק.

‫אני רוצה לראות שבפסוק רואים ‫שהעוולה הייתה,

‫אם הוא היה כדרגתכם,

‫הביקורת היא נכונה,

‫לא היה צריך לפרוש.

‫אבל הוא סוג אחר של נביא, ‫הוא סוג אחר של נביא.

‫וזה, נביא כזה, באמת לא יכול,

‫כי הוא ראשית

כל הזמן היה יכול בורא עולם לדבר איתו.

‫לא כמוהם, לעיתים.

‫אז הוא צריך להיות מוכן.

‫וחוץ מזה, הדרגת הנבואה ‫של משה רבנו,

‫היא דרגה אחרת לגמרי.

‫ואם כן,

כתוב אחרי זה ככה, ‫והאיש משה ענו מאוד,

‫מכל האדם אשר על פני אדמה.

‫אני לא יודע מה הפסוק הזה עושה כאן.

‫לכאורה הפשט הוא ככה.

‫משה רבנו לא היה נפגע ‫מהביקורת הזאת.

‫כי הוא אדם שפל בעיניו.

‫שפל בעיניו. לא היה נפגע, ‫אפי אם היה שומע את זה באוזניים שלו.

‫הם לא דיברו בפניו.

‫תדבר מרים ואהרון במשה.

‫דיברו ביקורת.

‫משה רבנו לא היה נפגע.

‫ומכל מקום,

‫בישמע השם.

‫רגע, מכל מקום,

‫ויאמר השם פתאום.

‫מייד הקדוש ברוך הוא טבע ‫את כבודו ועלבונו של משה.

‫שהם דיברו נגדו,

‫אז ראשית הוא אמר להם, ‫תבואו לבית המקדש, למשכן.

‫הוא רצה לדבר איתם בנבואה,

‫והם לא היו טהורים.

‫הוא אמר להם, אתם רואים,

‫הנה, הם התחילו לצעוק. ‫רשי אומר, היו צועקים מים, מים, מים.

‫צריך מקווה.

‫איפה יש מקווה?

‫ככה הם רואים,

‫הנה, באופן פתאומי ‫בא הקדוש ברוך הוא.

‫בוודאי אם היו טהורים היה יותר טוב, ‫אם היו פורשים מן האישה, ‫היו טהורים.

אז זה דבר אחד. ‫דבר שני,

דבר שני, אמר להם,

‫תבואו לאוהל מועד,

‫וירד השם בעמוד ענן, ‫ויעמוד פתח אוהל ויקרא אהרן ומרים.

‫אחריכם הוא קרא רק לאהרן ומרים, ‫שיהיו בחצר,

‫ואז הוא אמר להם, ‫שמעו נא דברי.

אם יהיה נביאכם,

‫יהיה לכם נבואה, ‫יהיו לכם נביאים,

‫אבל אני השם במראה אליו אתוודעה,

‫בחלום אדבר בו.

‫הקדוש ברוך הוא מנבא רוב הנביאים, ‫כל הנביאים,

‫בחלום הלילה, ‫אף לאו אברהם אבינו.

‫לפעמים גם ביום,

‫אבל אז הוא מפיל עליהם תרדמה,

‫כמו שהיה בברית בין הבתרים,

‫שאברהם אבינו קיבל נבואה ‫מהקדוש ברוך הוא,

‫כי גר יהיה זרעך וארץ לא להם,

‫וזה היה באמצע היום.

‫אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? ‫מפיל עליו תרדמה.

למה?

‫כי נבואה זה התקשרות

‫הדעה עם הנבואה.

‫וזה לא יכול להיות כל זמן שהאדם,

‫הגוף שלו תוסס.

‫צריך להשקיט את התאוות, הרצונות,

‫שלא ירגיש,

לא ירגיש את הגוף.

‫לכן, אם הוא ישן או תרדמה,

‫אז אדם ישן,

‫הוא לא מרגיש את החושים שלו, ‫החושים שלו ישנים.

‫אז אפשר לקבל נבואה וחלום הלילה, ‫או ביום עם תרדמה.

‫אבל לא כן עבדי משה,

‫בכל ביתי נאמן הוא.

‫פה אל פה אדבר בו,

‫במראה ולא בחידות.

‫משה רבנו לא היה צריך דווקא בלילה,

‫יכול לדבר איתו כדבר איש של רעהו, ‫והוא ער.

‫משה רבנו היה מקבל את הנבואה והוא ער.

‫הוא לא היה נבהל,

‫כיוון שגופו היה מזוכח

‫ורגיל בנבואה,

‫הוא לא היה צריך,

‫הוא לא היה צריך להירדם

‫בשביל לקבל נבואה.

‫במראה ולא בחידות, ‫ותמונת השם יביט.

‫מה זה במראה ולא בחידות? ‫מה שאומרים חז״ל,

‫שכל הנביאים לא אומרים להם דברים ברורים,

‫אומרים חידה, והם מפרשים את החידה.

‫זה הכול בחידות, במשלים,

‫כמו סולם של יעקב אבינו.

‫יעקב אבינו חלם את הסולם, ‫זה היה כנגד השעבוד מלכויות.

‫איזה מלכויות.

זה היה בחידה,

‫אבל אצל משה רבנו הכול ברור,

לא בחידות. ‫במראה אדבר בו,

‫פה אל פה אדבר בו,

‫במראה ולא בחידות. הכול גלוי.

‫זה נקרא אספקלריה מאירה.

‫ותמונת השם יביט,

‫ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?

‫לא כתוב בעבדי משה,

‫בעבדי במשה.

‫אומר רש״י,

בעבדי אפילו שאינו משה,

‫במשה אף על פי שאינו אפילו לא עבדי.

זאת אומרת,

‫למשה רבנו היו לו שתי דרגות.

‫משה זה סמל של התורה, של החוכמה.

‫משה זה, כמו בגמרא, כמה פעמים כתוב,

‫משה, ספיר כאמרת.

‫נדבר עם התלמיד שלו, אומר לו משה.

‫כי משה זה סמל לתורה, לידיעת התורה, ‫כי משה רבנו הגיע עד נון שערי בינה.

‫ועבדי עבד השם.

‫מה זה עבד? מה ההגדרה של עבד?

‫אין לו כלום משלו.

‫כל מה שקנה עבד כנראה בו.

‫אני כולי שלך, כולי של הקדוש ברוך הוא.

‫לא בשביל עצמי כלום, הכול בשבילך.

‫אז יש עבדות העבד,

‫ואז אפילו לא היה בדרגת משה בתורה,

‫ויש משה בתורה אפילו לא בדרגת עבד.

‫זה שני דרגות. ‫ומשה רבנו, היו בו שתי הדרגות. ‫גם היה משה וגם היה עבד.

‫אז אומר להם, מדוע לא יראתם

‫נדבר בעבדי במשה? ‫מה היה?

מה הם אמרו?

‫הם אמרו ביקורת לפי דרגתם.

‫אז אתם אומרים ביקורת לפי דרגתכם. ‫אז מה הייתה הטעות?

‫שעשו השוואה

בין משה אליהם.

‫לא ידעו להעריך את משה כמו שהוא.

‫לפי דרגתו, זה לא ביקורת. ‫הוא צריך לפרוש.

‫זו התשובה הראשונה שאמר להם ‫הקדוש ברוך הוא.

‫אתם עשיתם השוואה לא נכונה.

‫עשיתם השוואה לא נכונה.

לפי דרגתכם, מותר לכם

‫לא לפרוש מדרך ארץ.

‫אבל לפי דרגת נבואה של משה רבנו,

‫הוא צריך לפרוש.

‫וזה היה הטעות שלכם שהשוויתם.

‫נו, טוב, אז אם כן, אין כאן ביקורת. ‫הוא לא עשה עוול.

לפי דרגתו, באמת, ‫הוא לא עשה שום עוול.

רק הם, לפי ד... הם, אז מה היה הטענה?

‫מה אתם מחשיבים את משה כמוכם?

‫מה הם אמרו?

‫האח רק במשה דיבר השם?

‫הלא, גם בנו דיבר.

‫הם אמרו,

גם אנחנו נביאים,

‫ולא פרשנו מדרך ארץ.

‫אז הטענה היא,

‫מה אתם מדמים עצמכם למשה רבנו?

‫לא תדמו את עצמכם?

‫הייתי פעם, תראו, ‫אני אספר לכם סיפור קטן באמצע.

‫הייתי פעם בעיר מרסיי,

‫בדרום צרפת, מרסיי,

‫מרסיליה.

‫אז שמה במרסיי אני הייתי נוסע לפעמים לצרפת, ‫דרך אגב,

הייתי נוסע לומר שיעורים,

‫ודרך אגב, כי אסור לצאת לחוץ לארץ,

‫אבל אם מרביצים תורה,

‫אז מותר, כדי ללמד תורה מותר לצאת.

‫אז הייתי יוצא,

‫אבל הייתי לוקח איתי איזו חבילת ספרים,

‫ספרי עוטי אור, ‫בשביל למכור, קצת לכסות את ההוצאות.

‫בסדר, אז לקחתי כמה ספרים. ‫הייתי מתארח אצל יהודי יקר, ‫היום הוא גר בבני ברק,

‫השוחט שהיה שם,

‫והוא,

זה היה בשבת, ‫הייתי מתארח אצלו,

‫ביום ראשון בבוקר, ‫אנשים לא הולכים לעבודה

שמה ביום ראשון.

‫אז היינו הולכים להתפלל, ‫אנשים היו מתפללים מאוחר.

‫הלכנו להתפלל בשמונה,

‫ואחרי התפילה,

‫אני קצת מוכר קצת ספרים, ‫אבל

היה זה, זה הריח שלי,

‫שמשמרו קוראים לו מאיר,

‫רבי מאיר ברדוקו, שמשמרו.

הוא,

‫היה מציג אותי.

‫אז הוא אמר פעם, רבי סאי,

‫אתם יודעים, סהב עץ חיים,

‫היה מסתובב

ומוכר את הספרים שלו.

‫מסתובב בעיירות,

‫בשביל למכור את הספרים, ‫ספרי שמירת הלשון,

‫וספרי משנה ברורה.

‫ובאמת, היה תקופות שרק מזה ‫הוא התפרנס, רבינו אחמד צחי.

‫הייתן תקופות שאשתו ‫הייתה מחזיקה איזה חנות.

‫אז טוב, אז הוא הציע, ‫אז הוא אומר, הוא ממשיך,

‫רבי עמנואל גם כן מוכר ספרים, ‫הוא בא לכאן והוא גם מוכר ספרים.

‫אז אני קמתי ואמרתי,

‫ההשוואה היא לא מדויקת.

‫אמרתי, נכון,

‫חפץ חיים היה מוכר ספרים,

‫אבל לא כל מוכר ספרים הוא חפץ חיים.

‫נכון, חפץ חיים היה מוכר ספרים, ‫אבל לעשות השוואה, ‫כל מי שמוכר ספרים, ‫הנה, יש לנו דוגמה של חפץ חיים.

‫לא כל מוכר ספרים הוא חפץ חיים.

‫החפץ חיים היה מוכר ספרים, שלא.

‫אבל לא לעשות השוואה. ‫כל מי שמוכר ספרים, אז הוא יקרא.

‫ההשוואה היא לא מדויקת, כך אמרתי להם.

‫גם פה הטענה על מרים ואהרן,

‫הטענה הייתה איך הם עושים השוואה,

‫שמשה דומה להם.

‫הוא נביא, גם אנחנו נביאים.

‫אז אנחנו לא פרשנו למה הוא יפרוש.

‫לפי דרגתכם זו טענה.

‫אבל מה אתם עושים השוואה? ‫מה, משה הוא כמוכם?

‫משה זה סוג נביא אחר לגמרי.

‫זה סוג נביא אחר לגמרי.

‫לא שייך לעשות השוואות. ‫אחרי כן, ברש״י מובא גם

שבאמת הקרשבוחו אמר, ‫לא כתוב את זה בפרשה,

‫אבל הקרשבוחו גם אמר שהוא ציווה עליו

‫לפרוש מן האישה.

‫שהרי כתוב,

‫אחרי מעמד הר סיני, שם אמר להם,

‫תאמר לזקנים, שובו לכם לעוליכם,

‫ואתה פה עמוד עמדי.

‫כולם היו, גם נביאים כולם,

‫אבל זה 70 זקנים, פרסות השבוע, ‫הם היו נביאים.

‫אבל זה אולי יותר מאוחר ‫ממעמד הר סיני.

‫אמר להם שיחזרו לביתם. ‫מה זה לחזור לביתם? ‫להתנהג, כמו מנהגי הגוף.

‫לחזור לביתם, ‫היו עם נשותיהם וזהו.

‫אבל משה רבינו אמר לו, ‫קרובות תעמוד עמדי.

למה? ‫כי הוא נהפך לאדם אחר לגמרי,

‫והוא לא שייך יותר עם ענייני הגוף.

‫וזו הייתה הטענה הראשונה. ‫אבל אז גם בפסוק הזה כתוב ‫שהוא ציווה את משה ‫לפרוס מן האישה.

‫זהו שני התירוצים.

‫אני הסברתי מקודם מה זה ‫ותדבר מרים ואהרן. ‫אני שואל את מרים, ‫תדברי אתן משה, תוכיחי אותו. ‫למה את מדברת מאחורי הגוף?

‫והיא כיוונה לדבר עם אהרן ‫שהוא ידבר עם משה.

‫זה היה לתועלת. ‫היא דיברה עם אהרן

‫שהוא יוכיח את משה. ‫היא לא היה... התביישה ממשה. ‫משה היה איש אלוקים ומלך.

‫היא תלך להגיד לו תוכחות,

‫אבל היא אמרה את זה

‫לאהרן, כדי שאהרן ילך ויוכיח אותו.

‫אבל הקרשבוך הוא תפס אותם ‫מיד באמצע, וישמע השם,

‫ומייד

הוא תפס אותם. ‫מדוע לא יראתם לדבר?

‫תראו את המילים. ‫מדוע לא יראתם? ‫לא היה לכם פער?

‫לדבר בעבדי במשה.

‫עבדי אף על פי שאינו משה, ‫אפילו אם לא היה גדול בתורה ובחוכמה,

‫אבל הוא עבדי,

‫או אם גדול בתורה אפילו אם לא עבדי,

‫וכל שכן הוא שהוא בשניהם, ‫גם עבדי וגם משה,

‫שאסור היה לדבר.

‫אז באמת הביקורת היא צודקת, ‫אם הוא בדרגתה.

‫אבל זה לא שייך בכלל, הוא משהו אחר.

‫הוא אומר לה, אין ביקורת.

‫אז מה כל הטענה שהיה עליהם?

‫למה השוויתם את עצמכם? ‫לא ידעתם להעריך

את משה רבנו?

‫מה הטענה? הרי

אם הוא היה בדרגת נבואה שלהם,

‫היום היה צריך להיות עם אשתו.

‫אבל היות והוא סוג אחר של נביא,

‫אז לא צריך.

‫אז אם כן, לפי האמת, ‫הוא סוג אחר של נביא,

‫אז אין קום שום ביקורת, ‫הוא לא עשה שום עוול.

‫זה משהו אחר.

‫אז מה כאן? למה היא נצטרעה?

‫והנה היא מצורעת כשלג.

‫מה כאן ה...

כל הביקורת הייתה לפי דרגתם, אבל מה, איך אתם לא החשבתם אותו?

זה הזלזול בזה שאתם לא החשבתם אותו כמו שאתם.

והוא סוג אחר של נביא.

ברמב״ם בפרק ז' מלכות יסודי התורה מבאר ההבדלים בין נבואתו של משה לנבואת כל הנביאים.

נבואה של הנביאים, והוא מביא באמת את הפסוק הזה

ושובו לכם לאוליכם והטפו עמוד עמדי.

הם חזרו לחיים הגופניים שלהם.

אבל משה רבנו נהיה נביא מסוג אחר שהוא לא יכול כבר להתנהג במנהגי הגופות.

הוא צריך לפרוש.

זה עוד דוגמאות, אני אגיד תכף, אני אראה, תכף נקרא קצת את הרמב״ם.

ברוך אתה אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מדברו.

ללמוד פסט יפה בפתורה, פירוש הדברים הכי פשוטם.

למה? הביקורת לא הייתה... הייתה מוצדקת אם הוא היה דומה להם.

אבל באמת אין כאן ביקורת,

כי הוא משהו אחר.

רק מה היה?

למה הם כן אמרו ביקורת? כי היא חשבה

שגם אנחנו נביאים.

זה אותו דבר.

וזו הייתה הפגיעה.

לא ידעתם להעריך

את איש האלוקים.

לא ידעתם להעריך את גודלי נבואתו.

זו הייתה הפגיעה.

ואז הפסוק מביא,

ועל פי שהיה איש נושא ענב מאוד.

הוא לא היה נפגע אם היו אומרים לו ראשון נביא כמוהו.

הוא לא היה נפגע.

אבל מכל מקום הקרס ברוך הוא טבע את עלבונו,

ועל המקום הוא העניש את...

לא מייד, הוא הרי ירד לאוהל.

הוא קרא להם שיבואו לאוהל זה למשכן.

ומייד ירד ענן,

זו השכינה,

ואז הוא אמר להם,

מדוע לא ירדתם לדבר בעבדי במשה?

ואז הוא כעס עליהם הכרוז וכו' והלך.

הסתלק הענן,

וכשהסתלק הענן, אז היא נהיית מצורעת.

ויחר אף אדוני בם

וילך. יש אומרים באמת שגם אהרן הצטרע,

כי כתוב ויחר אף השם בם.

בם משמע בשניהם.

וענן שר מעל האוהל, והנה מרים מצולעת ושלק.

כשלק.

ויפן אהרן אל מרים, ואז ביקשו להתפלל, והוא התפלל.

משה רבנו התפלל עליה,

והיא התרפאה.

אבל,

אקרשבוכו אמר,

היא צריכה להיות חוץ למחנה שבעה ימים,

ואחרי כן היא תיכנס למחנה.

ובינתיים עשה לה אקרשבוכו כזה כבוד.

איזה כבוד עשה לה שכל ישראל, שישים ריבו,

והארון, והמשכן כולו,

לא זזו מן המקום

עד שהיא

תגמור את השבעה ימים.

וזה, אקרשבוכו שאין לה שכר

על זה שהיא חיכתה לי למשה רבנו,

מתי זרקו את משה ליאור.

כתוב, ותתצב אחותו מרחוק

לדעה מה יעשה לו.

בכלל זה שהיא התעכבה

לראות מה יהיה הסוף של משה,

בגלל זה

קיבלה שכר.

מה השכר שעשה? איזה כבוד כזה.

איזה כבוד.

וכמו הכבוד שדיברנו לפני שלוש-ארבע שבועות

על רב שמעון בן יוחאי,

שביום הפטירה שלו

ירד הקדוש ברוך הוא לשמוע את הדרשה שלו,

ולא ירד לבד,

עם 70 נשמות של צדיקים,

וזה היה לו כבוד גדול לרב שמעון.

הוא אומר,

אני לדודי ועליי תשוקתו.

אני כל ימיי נמסרתי,

מסרתי גופי ונפשי לקדוש ברוך הוא,

התחברתי איתו על ידי לימוד התורה,

ואז עכשיו הוא מכבד אותי שבא יחד עם 70 נשמות צדיקים.

זה כבוד. וכאן

כל ישראל חיכו לה עד

שתיאסף מן המחנה,

אחרי שבעה ימים.

וההמשך של הפסוק, כל אחד יודע,

הקדוש ברוך הוא אמר,

אם האבא שלה היה יורק בפניה,

היה נוזף בביתו,

אז היא בטח הייתה נכלמת שבעה ימים.

קל וחומר היא שכינה 14 יום,

אבל דיו לה בא מן הדין, זה קל וחומר,

אבל דיו לה בא מן הדין לירק הנידון. כמו שלאביה שבעה ימים,

גם לשכינה שבעה ימים. תיאסף שבעה ימים. כאן לומדים דין קל וחומר ודין דיו.

דיו, שלא עושים יותר מן המלמד,

הלמד לא יהיה יותר מן המלמד, דיו להיות כמו המלמד.

שבעה ימים.

זהו, אז

באמת

צריך לדעת לתת את

הערך של תלמיד חכם כפי משהו.

אתה רואה פה, שישבו אותו,

גם אין לדמות אחד לאחד,

כל אחד לפי דרגתו.

וכאן אתה רואה, זו הייתה הפגיעה

שאתם חשבתם, זה אותו דבר.

זה לא אותו דבר.

משה רבנו זה סוג אחר.

אני אגיד לכם מה שראיתי בזוהר הקדוש.

באמת כמעט הכל כתוב ברמב״ם.

בזוהר הקדוש, פרשת ואתחנן.

כתוב שם

שרב אלעוזר ועוד,

לא ידע מי השני, רבחייה.

הם היו הולכים בדרך

ופגשו איזה זקן אחד

שהיה ממלמל פסוקים, ממלמל בפה.

אמרו לו,

אמרו עליו, כנראה

שאולי הוא לומד.

בסוף הם התקדמו, נכנסו לאיזה מערה,

והיהודי גם בא אליהם.

והוא התחיל לדבר איתם בלימוד.

אמר להם דרשה.

מה הדרשה שדרש?

יש פסוק בפרשת כי תשא,

גם כן על גדלותו של משה רבנו.

כתוב, ודיבר השם אל משה פנים אל פנים,

כאשר ידבל אל רעהו.

אז בואו נדבר עם משה כמו שאני מדבר אליך.

כאשר ידבש איר אשר רבו. הוא היה, לא היה נבהל, זה היה מן הנבואה. הוא היה ער ומדבר איתו הקדוש ברוך הוא.

ושב אל המחנה

ונשר תונו.

יהושע, נער לא ימיש מתוך האוהל.

כך כתוב בפסוק.

ודיבר השם אל משה פנים אל פנים.

כאשר ידבר איש אל רעהו.

ושב אל המחנה.

ומשרתי יהושע בן נון לא ימיש, נער

לא ימיש מתוך האוהל.

שואל, שאל אותם הזקן הזה,

שאל את רבי אלעוזור,

אומר הפסוק הזה לא ההתחלה של לא כמו הסוף ולא הסוף כמו התחלה.

בהתחלה מדברים על שבחו של משה רבנו,

שהקדוש ברוך הוא מדבר עילה אליו כדבר איש אל רעהו.

והוא ער.

ואחרי כן בסוף מדברים על משרתי יהושע בן נון. זה כבר סיפור על יהושע בן נון.

מה העניין עכשיו להכניס פה יהושע בן נון כשמדברים על משה?

ועוד, מה זה ושב אל המחנה?

באמצע אומרים ושב אל המחנה.

אומר, אמר להם הזקן הזה.

גם הסוף של הפסוק מדבר על שבחו של משה רבנו.

נתחיל מקודם

עם השבח,

עם מסורת יהושע בן נון.

לא ימיש מתוך האוהל.

מה זה נער לא ימיש מתוך האוהל?

הוא היה בדרגת נבואה

מרוח הנבואה שיש על משה.

משה היה כל הזמן מתנבא,

והוא, יהושע,

לא ימוש מתוך האוהל, זאת הדימות של הנבואה.

הוא היה מקבל

רוח נבואה מהרוח שיש על משה.

וזה היה בדרגה גדולה.

אבל כשאחרי כן הסתלק משה רבנו,

כבר ירד יהושע מדרגתו הנבואית.

כתוב בספר יהושע שהתגלה לו, היה בן אדם,

וחרבו שלופה בידו.

שואל אותו יהושע, אלנו אתה אם לצרנו?

אתה לנו או אתה לאויבים שלנו?

אמר לו, אני לא לך ולא לאויבים.

אני מלאך השם,

שר צבא,

אני מלאך,

שר צבא השם, כתוב נדמה לי.

אז הוא אמר לו,

ואמר לו, שר נעליך מער רגליך,

אז כתוב, ויפור יהושע על פניו.

כשהוא שמע שהוא מלאך,

כבר הוא לא היה יכול לעמוד,

הוא נפל.

למה?

מרוב,

מרוב הזעזוע שבא עם קבלת הנבואה, לדבר עם מלאב.

אז זה מה שאומר כאן,

כל זמן שהיה משה רבנו קיים,

גם יהושע היה בדרגת נבואה גדולה,

כי הוא היום קבל שפע נבואי ממשה.

אבל אחרי שנפטר

משה רבנו ירדה דרגת הנבואה של יהושע.

זה הרי מצאנו בספר שמואל,

בשמואל א', פרק יט',

ששם כתוב

שהיו בניות

ברמה.

היה יושב שם שמואל,

והיו נביאים לומדים נבואה, בני הנביאים,

והיו כולם מתנבאים. אפילו אנשים,

שעור שלח שליחים,

לתפוס את דוד.

אותם השליחים הגיעו לשמואל,

הם התנבאו גם.

ארין שלח עוד שליחים ועוד שליחים,

וכולם התנבאו. יאללה, גם שאול לניות,

וגם הוא התנבא.

רואים שההשפעה של הנביא שמואל

הייתה משפיעה על אחרים,

שיחול עליהם גם כן רוח נבואה.

מכוח הרוח הנבואי של שמואל הם גם כן היו מתנבאים.

וזה אתה רואה גם כאן, כשהנבואה,

יהושע היה מקבל נבואה בגלל היותו

קשור עם משה. כשהיה

משה חי,

היה מקבל, לא ימיש מתוך האוהל, זאת אומרת,

גם הוא היה בדרגת נבואה גדולה.

אבל אחרי שנסתלק משה רבינו,

אז אומר להם,

זה הפסוק בא לומר,

זה גם שבח של משה.

כל זמן שמשה חי,

משרתו יהושע בן נון גם היה נביא גדול.

אומר שם,

אמר להם הסבא הזה,

לרב אל-עוזר, רב חייא, אמר להם שגם,

זה דבר מעניין, דרשתי את זה פעם

ביורצייט

של דודי רבי יעקב, זכר צדיק לברכה,

אז דרשתי את זה שגם ראש השיבה,

שנפטר,

ראש השיבה, כמו הרבי, על ראש השלום,

אני הרגשתי את זה. אחרי שהוא נפטר,

כבר לא נשארתי עם כל הראש עובד כל הזמן בלימוד כמו שהייתי.

גם בתורה,

כל זמן שהרבי חי, הוא משפיע דעת וחוכמה, זה, אז,

בלי ל... בלי עבודה, בלי ל... עצם הדבר שהוא נמצא ושקוע בלימוד ומחדש,

אז גם התלמידים שלו,

גם כן,

מקבלים כוח לימוד טוב.

לא רק בנבואה, הדבר הזה. בנבואה זה פרסוק בספר שמואל, שכולם התנבאו כשהגיעו

לאזור של שמואל.

גם בלימוד התורה,

הראשי והנפטר, זה אמרתי על דודי,

אז בטח שמורגש הירידה,

מורגש הירידה גם בתלמידים.

דבר מעניין.

זה כתוב בזוהר, פרסות התחנה.

הציבור ששמעו אותי, היו אברכי כולל

וכל מיני אנשים.

הם לא ויתרו לי,

הם הלכו לבדוק בזוהר.

ובאתי בבוקר,

זה בערב, בבוקר באתי, איפה הזוהר? הראיתי להם את הזוהר,

שגם בלימוד,

כמו הרבה על ראשון, שהיה כל הזמן שקוע בלימוד ובעמיק.

זה היה משפיע,

התלמידים שלו גם כן למדו יותר.

תורה ונבואה.

בנבואה זה כתוב, זה מה שכתוב כאן.

עכשיו, מה זה ושב אל המחנה?

ושב אל המחנה,

כי בדרך כלל הנביאים,

כשהם מקבלים נבואה,

היו מתמוטטים.

כי לקבל נבואה צריך

שלא ירגיש, שהאדם הנביא הזה לא ירגיש את גופו.

לכן, יש תרדמה,

וזה, ועל זה כתב, אמר דניאל, ואוהדי נהפך עליי למשחית.

כשהיה דניאל מתנבא,

הגוף שלו והפנים שלו היה כמו האדם שהיה עבר טראומה נוראה,

והיה צריך התאוששות.

לא מיד יכול ללכת,

לחזור לחיים.

אבל,

לא מיד היה הולך לחזור לחיים.

אבל משה רבנו,

ודיבר השם אל משה פנים אל פנים, כאשר דבר איש הרעהו,

ושב אל המחנה.

מיד כשגומר לדבר איתו,

הוא כבר יכול לחזור.

כי זה, הנבואה לא הייתה מתישה אותו.

כי הוא היה רגיל בנבואה, וכל כך

בדרגה גבוהה, זה לא היה מפריע לו.

לכן, אז גם אבי שב אל המחנה זה לומר לך דרגה של משה רבנו, שלא היה נופל.

ואחרי כן גם כן הוא משרתה את יהושע בן נון, לא היה נער,

לא היה מישהו מתוחל. זאת אומרת

שהוא היה בדרגה נבואה גדולה.

הוא היה

שואב

מהרוח שעל משה,

והוא היה מתנבא נבואה.

עכשיו אני רוצה רק לראות את הרמב״ם.

זה זוהר יפה מאוד

על הפסוק.

זה בפרשה כי תישא הפסוק הזה.

עכשיו תראו.

אני אקרא לכם בהלכות יסודי התורה.

פרק ז׳

אומר שאחד מהיסודות של הדת

לידע שהקל מנבא

את בני האדם.

השם נותן נבואה לבני אדם.

ואז הוא אומר, כל הנביאים,

בואו נדבר על הנבואה.

כל הנביאים

וכולם, כשמתנבאים,

אבריהם

מזדעזעים.

וכוח הגוף כושל.

הכוח של הגוף כושל.

אין לו כבר כוח בגופו.

ועשתונותיהם מטרפות.

ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה.

כמו שנאמר באברהם,

הנה אמה גדולה נופלת, והשיכה

גדולה נופלת עליו. כמו שנאמר בדניאל,

ועודי נהפך עליי למשחית.

אחרי זה הוא אומר, כל הנביאים מיראים ונבהלים ומתמוגגין.

ומשה רבנו אינו כהן.

הוא שהכתוב אומר,

כאשר אדבר אישר רעהו.

כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו,

כך היה כוח בדעתו של משה רבנו להברין דברי הנבואה, והוא עומד על עומדו שלם.

ואחרי כן הוא אומר,

כל הנביאים אין מתנבאים

בכל עת שירצו.

משה רבנו אינו כהן,

אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש מלבשתו ומבואה שורה עליו.

ואינו צריך

לכוון דעתו ולהזדמן לה,

שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד.

כמלאכי השורת.

לפיכך מתנבא בכל עת

שנאמר

עמדו ואשמעם אצווה השם לכם.

היה אומר, הם תחכו, אני אשאל את הקדוש ברוך הוא. מייד הוא מקבל נבואה.

ובזה הבטיחו הקל שנאמר, לך אמור להם

שובו לכם לעוליכם

ואתה פה עמוד עימדי על המטה,

שכל הנביאים,

שכל הנביאים, כשמסתלקת הנבואה מהם,

היו חוזרים לאהולם,

שהם צורכי הגוף כולם, כשאר העם.

לפיכך אינם פורשים מנשותיהם.

ומשה רבנו לא חזר לאהולו הראשון.

לפיכך פרש מן האישה לעולם

ומכל הדומה לה.

ונקשרה דעתו בצור העולמים,

ולא נסתלק

ההוד מעליו לעולם,

וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.

זה דבר מעניין.

מה הטענה שיש עליהם?

איך הם לא העריכו את משה רבנו כמו שצריך?

הם ישבו אותו אליהם.

ראיתי בעיתון אתמול,

סיפרו שרב משה פיינשטיין,

זכרונו לברכה, אני זוכר,

ההלוויה שלו הייתה ביום פורים בירושלים,

שהוא שושן פורים של בני ברק.

ביום טו.

והייתה לוויה ענקית.

אבל הציבור,

אם העריכו בלוויה,

וככה היה איזה אחד שאמר למה מאריכים בלוויה

ומה עם שמחת פורים.

צריך ללכת לשמחת פורים.

אז בגלל הלוויה נתבטל משמחת פורים.

והיה קצת אמר בזלזול.

אז היהודי הזה למחרת

קיבל כאבי ראש.

והלך, עשה בדיקות ורופאים, לא ידעו מה יש לו.

הלך לרבו,

רבו אמר לו, אולי פגעת באיזה

תלמיד חכם.

אמר לו, אני לא זוכר, לא פגעתי באף אחד.

אחרי כן הוא נתנו לו, הוא נזכר בעוד איזה רמז

ואמר שאולי בגלל שלא דיברתי יפה

בלוויה של רבי מוישה פיינשטיין.

אמר לו, זהו זה.

אז מה אני צריך לעשות?

קח עשרה אנשים ולך לקבר של רבי מוישה.

רבי מוישה פיינשטיין היה גדול הדור,

פוסק הדור והיה גאון עצום.

וההתמדה שלו לא הייתה...

אני הייתי רוצה להתחיל את החיים מחדש.

אם הייתי יודע

איך שהם גדלו אליה הגדולים,

מצעירותם, באיזה התמדה.

ככה זכו.

אז הוא הלך וביקש סליחה ונפסקו הכאבים.

צריך מאוד להיזהר

לא לדבר, לא לזלזל בתלמידי החכם.

לא לזלזל בתלמידי החכם.

זלזול בתלמיד חכם זה...

נראה מה שהיה פה.

מיד בא הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שמשה רבנו לא נפגע, גם אם יגידו בפירוש עליו, לא נפגע מזה.

ובכל זאת

הקדוש ברוך הוא טבע את עלבונו.

וכן ראיתי

היינו בעידו הנביא,

כשירבעם הצביע על עידו הנביא,

תפסוהו,

הוא היה מקטיר לעבודה זרה על המזבח,

וזה לא נעשה, לא נעשו, לא נאנס בכלל אז.

אבל כשהוא אמר תפסוהו לנביא,

התייבשה יד שלו, לא יכול להחזיר אותה.

‫אז מכאן רואים שהכסבוך הוא

‫טובע על בונם של תלמידי חכומים, ‫אימא של נביאים קדושים,

‫יותר משהו טובה על כבודו.

‫זה הלימוד שיש לנו. ‫גם להעריך כל אחד לפי מה שהוא.

‫לא תעשור,

כולם שווים.

‫כל אחד יש לו את ה...

‫רבי חנניה בן העקשי אומר,

‫שר הקדוש ברוך הוא,

‫לזכות את ישראל.

‫לפיכך יתבע להם תורה ומצוות, ‫שנאמר,

‫ה' חפש למען צדקו,

‫יגדיל תורה ויאדיר.