הרב יעקב יוסף זצ"ל בעניין עלי ירק המפוקחים ''גוש קטיף"

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשני מקומות התורה פירטה לנו בהרחבה את הנושא של מאכלות אסורות.

חומש ויקרא, פרשת שמיני,

פרק יא,

פסוק מא,

וכל השרץ השורץ על הארץ, שקץ הוא לא יאכל.

גם בחומש דברים, פרשת ראה,

התורה מרחיבה ומפרטת לנו את הנושא של מאכלות אסורות,

מה כשר ומה טרף.

התורה חוזרת וכופלת כמה פעמים על השרץ השורץ על הארץ.

ובאמת, ישראל קדושים הם.

בכל הדורות נזהרו בדבר הזה.

היום, בדור שלנו,

יש אנשים שלצערנו לא שומרים שבת.

כשרות כן.

מקפידים, אתה רואה,

יש לו בשר לבד,

חלב לבד, הכל לבד, אשר הם ישראל.

ולכן, במשך הדורות

נזהרנו מאוד גם מייסורי תולעים,

כמו שקראנו הרגע,

שרץ השורץ על הארץ.

והגמרא אומרת,

השרץ העוף שש מלכיות, שרץ השורץ על הארץ. התורה כפלה כמה פעמים, לכן יש חמש מלכיות,

שרץ המים ארבע.

והגמרא ביומה לט, הגמרא מסבירה

מה זה מה שהפסוק אמר, לא תטמאו בהם,

לא רק מלשון טומאה,

אלא גם מלשון טמטום.

כלומר, שאדם שאוכל שקצים ורומסים,

זה מטמטם את המוח שלו. איך אומרים בערבית, יהיה האדם הזה מעפן.

אתה רואה, אנשים נראים מוכשרים, מבריקים, פתאום עושים מזה שטויות,

השם מרחם.

למה? כי אכלו דברים, מאכלות אסורות.

תודה.

מרן, פירט לנו את כל הנושא בהרחבה ביורד דעה סימן פדלת, שם מרן כתב את כל הפרטים.

גם הפוסקים הרחיבו מאוד, כתבו לנו את הכל,

כדי שכולנו נדע את הכל הלכה למעשה וניזהר בדבר.

פרי חדש שם, ביורד דעה סימן פדלת,

שם הוא כותב

במר נפשו כנגד הדרשנים.

יש דרשנים אלופים במסירת הפרשנות על התורה.

אגיד לך,

מאה ואחת פירושים מה היה עם אבימלך, מה היה עם אברהם,

מה היה עם עפרון, כל הדברים,

אנשים באים, שומעים, דברי תורה,

פרשנות, סיפורים, מלקקים את האצבעות.

זאת אומרת, אף פעם לא מדברים על הנושא של תולעים,

לא מפרטים,

לא מסבירים לאנשים את חומרת הדבר,

ואסימם בראשיכם.

כשאדם יכל לומר,

אם היה אומר היו שומעים לו והוא לא אומר,

האשמה היא בראשו ולכן שם בראשיכם חסר.

לומר מלשון ראש.

אלה דברי הפרי חדש.

אבל ברוך השם, במשך הדורות

תמיד היו יהודים גדולים בישראל שתמיד הזהירו אותנו.

לפני עשרות בשנים, עם ישראל היה נזהר משקצים ורומסים,

ובפרט מאותם הירקות שנקראים בשם ירקות עלים.

רבנו יוסף חיים,

בזפרו בן ישחי פרשת צו, מספר

ראיתי בערב פסח אישה שהייתה מכינה את החסה,

זה המרור בליל הסדר,

הייתה בודקת מהר מהר.

שאל אותה הרב, תגידי, כמה שערות יש לך בראש?

הוא אומר, לא ספרתי, היא לא יודעת.

אמר לה, את השערות בראש אפשר לספור.

את התולעים שיש בחסה, אי אפשר.

רבנו יוסף חיים היה ענק בתורה, אבל גם היה לו את הכישרון.

לבוא ולהמחיש לאנשים,

הביא לה כמשל את העניין של השערות,

כדי שתבין את חומרת הדבר.

ולכן, במשך הדורות היו הרבה אנשים,

אם היו רוצים לאכול,

לוקחים כל עלה, בודקים אותו לאט-לאט בסבלנות,

אבל בשנים האחרונות הבעיה החמירה יותר

בגלל סיהום האוויר.

בעולם כולו, קל וחומר בארץ,

מתחנות הכוח, מהתעשייה, יש סיהום אוויר, ולכן,

עודם מהירקות שנקראים בשם ירקות עלים,

התולעים מהם שורצים בהם פי כמה וכמה ממה שהיה פעם.

זה צד אחד של המטבע.

צד שני של המטבע.

מי היום מגדל את הירקות העלים שאינם בהכשר של הבדצים?

בדרך כלל הערבים.

איזה ערבי ישלם לך מיליון שקל על מים? מאיפה הוא יביא מיליון?

יש להם מי ביוב, משקים במי ביוב.

ואז

הירקות האלה כולם מלאים, שורצים, תולעים.

תגיד, אני שוטף אותם.

אתה חושב שעל ידי השטיפה פתרת את הבעיה?

תשאל את האגרונום, תשאל את אנשי המקצוע, הם אומרים,

התולעת

אחוזה היטב,

גם המים הזדונים שאתה שופך עליהם

לא יעזור כלום, לא יועיל כלום, לא יועיל מאומה.

תוצאות,

תשאל את הרופאים, יגידו לך.

השנה הזו אשפזו 80,000 בארץ

בגלל הבעיות האלה.

אוכלים מאותם הירקות שהגויים עושים, מגדלים,

והתוצאה דיזנטריה, כל מיני מחלות מעיים,

שתחנה סופית מגיעים לבתי החולים.

זה אוכל מפירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא.

זהו, זה הצד האחד של המטבע.

צד שני של המטבע, הקדוש ברוך הוא זימן לנו, ברוך השם,

בשנים האחרונות

יש ירקות בהכשר הבדץ.

והירקות האלה נקראים גוש קטיף וכיוצא בזה,

שם הכל נעשה בצורה מסודרת,

וכמעט ואין שם תולעים.

עושים את הכל בצורה חכמה,

האדמה שמה נקייה, לא אדמה מזוהמת,

אלא אדמת חול נקייה,

משקים במים נקיים,

מרססים,

עושים את הכל בצורה הטובה ביותר.

בחורף יש להם חממות,

ובקיץ רשתות, כדי להגן

שלא יבואו חרקים, שלא יבואו שרץ העוף,

וישריצו את הביצים שלהם,

יהרסו את כל הירקות,

אלא הרשתות והחממות הם שמגינים.

אפילו דלת,

יש שם דלת כפולה.

הוא פותח את הדלת,

גם הזבובים, גם היתושים ייכנסו, אז מה הועלתה?

לכן יש להם דלת כפולה כדי למנוע את הבעיות האלה

אחרי הכל.

נגמר חודשיים, הכל מוכן ומזומן.

הבדץ עדיין לא ייתן לו את החותמת וההכשר,

אלא

בראש ובראשונה מגיע המשגיח לבדוק.

לוקח מדגם מכמה מקומות ובודק.

הכל בסדר?

אין שם עלילה, תולעים, נותן את ההכשר.

יש שם תולעים, לא ייתן להם את ההכשר.

לא מזמן היה מקום שברוך השם עשו עבודה יפה

ולא היה תולעים.

אפילו אחי, אחרי זה הבדץ, פסלו את אותו המשלוח.

לא מהבעיה של תולעים, אלא

הם ריססו יותר מדי.

היה שם כימיקלים,

הכימיקלים האלה מזיקים לגוף, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,

ולכן לא רצו להתיר להם לשווק. זה מה שקרה לא מזמן.

אבל

באחרונה יש אנשים שהתחילו, כנראה, בגלל הבעיה המסחרית,

התחילו להתקנות בהם והתחילו להפיץ שמועות

שכל הירקות האלה של גוש קטיף,

כולם יש בהם כימיקלים, כולם מסוכנים,

וזה לא נכון.

אותם האנשים שאומרים את זה, תשאל אותו,

אתה אוכל עגבניות, אתה אוכל ירקות בחודש,

טבת, שבט, אדרקן. מאיפה זה בא?

זה בא מהחממות.

הרי בלי חממה לא תגדל לך עגבנייה בחודש שבט,

ושם בחממות מרססים. אז איך אתה אוכל עגבנייה?

אלא מהי?

פתרון קל מאוד.

אני מניח את העגבנייה במים חצי שעה-שעה,

אני מניח את החסה במים חצי שעה-שעה,

כל הכימיקלים, הכל מתרכך, אני שוטף את זה,

והכול נקי.

אין שם אפילו חצי גרם מהכימיקלים האלה.

זה הפתרון הקל ביותר

שכולנו עושים,

ועל ידי זה הכל,

לא רק שכשר, שאין שם תולעים,

אלא גם נעשה ראוי לאכילה בלי שום חשש לנזק.

כך עושה כל אדם מסודר, כך עושה כל אדם שיש לו יראת שמיים,

שלא רוצה לאכול תולעים.

אבל יש אנשים קלי דעת שלצערנו שלא אכפת להם.

הם אומרים לך,

אני שטפתי את הכרובית.

בערבית, לכרובית קוראים זרה,

זה כמו הפרח.

הוא אומר לך, אני שטפתי את זה, זה בסדר.

מה זה שטפת?

תפתח את הקלחים, את הפרח הזה,

ועוד פעם תבדוק.

תבדוק היטב.

אם האדם הזה אין לו ראייה טובה, שייקח מגדלת.

אם הוא חצה עיוור, ייקח מגדלת.

ויראה עוד הרבה תולעים.

מי אמר לך שהשטיפה הזו מעילה?

אנשי המקצוע אומרים שהשטיפה הזו לא מעילה.

לפני שהתחיל הגידול הזה שנקרא גוש קטיף,

שנים רבות לא אכלנו מהקרובית הזו, לא הכנסנו את זה לבית.

למה? כי כמעט ואי אפשר לבדוק.

את החסה כן אכלנו. איך?

את העלים היינו זורקים.

הקלח הוא בהיר, שם יותר קל לבדוק.

היינו בודקים לאט לאט בסבלנות. רק בדרך הזו אכלנו.

אבל לקחת ולאכול ולהגיד שטפתי זה קשקוש

ודברים בטלים.

כשאדם עושה דבר כזה, בוודאי שייתן את הדין.

לא רק על מזיד אלא גם על השוגג.

מרם אל-שייח

ורבי יעקב אל-גזי שאלו

אדם עושה עוון, למה צריך להביא קורבן?

נפש כי תחתה ומעלה מעל בה'

צריך להביא קורבן.

אם דרכתי לו על הרגל, אני אומר לו סליחה, סלח לי.

גם אני אגיד לה' סלח לנו אבינו, גמרנו. בשביל מה צריך קורבן?

עונה הרב ואומר,

נפש כי תחתה לפני כן ומעלה מעל בה'

פעם היה לא שוגג ולא אונס.

ולכן גם בשוגג צריך להביא קורבן, צריך כפרה.

כך גם אדם שהוא קל דעת,

מזלזל באיסור,

הקדוש ברוך הוא לא שומר אותו מאיסור תולעים, וגם על ההמשך הוא יענש.

איך כתוב בגמרא בביצה טז על אותו הסומא שפעם שנייה לא עשה ערובי תבשילין?

אמר לו שמואל, כיוון שזה פעם שנייה, פושע את.

זהו. למה?

פעם אחת שחעת? היית צריך לשים לב בפעם השנייה ביתר שאת.

כך גם פה.

אדם שהוא צדיק, ירא שמיים,

על זה אמרה חנן הנביאה,

רגלי חסידיו ישמור.

אבל אדם שהוא קל דעת, מי ישמור אותו?

בוודאי שלא.

ולכן כל אדם צריך להסביר לאשתו,

לבניו, כשאדם מחנך את הבנים,

לא תאכלו, לא תאכילו. כאן יש לנו דרשה נוספת שאסור מדאורייתא להאכיל לילדים הקטנים מאכלות אסורות, דברים שכאלה.

דברים אחרים, אתה צריך לחנך אותו שלא ייגע במוקצה,

שם זה דרבנן.

אתה צריך לחנך אותו שיתפלל מנחה, זה דרבנן.

כאן זה דאורייתא, לא תאכלו, לא תאכילו.

ולכן, הסיכום.

יש מקומות

שלצערנו לא שומעים לנו.

יש בערך כמיליון יהודים כאן בארץ שמקפידים על כל מה שאמרתי.

כן ירבו.

בן פורת יוסף, אשריהם ישראל,

והם שמים לב.

יש אנשים קלי דעת, לא מקפידים.

למה?

יש לו טענה צודקת. הוא אומר לך, תראה,

החסה כאן עולה חמש שקל.

זה עולה עשר, זה עולה שתיים עשרה.

אני לא יכול, זה ביוקר.

תענה לאותו האדם.

אני הולך לקצב.

אצלו הבשר עולה שלושים ארבעים שקל.

בעיר העתיקה אותו בשר יותר טוב בשש שקל, שבע שקל.

מה זה גנב זה?

למה אני אקנה בשר חלק? אני אלך לעיר העתיקה.

מישהו יאמר כך, הוא שותה.

אתה מבין שיש הבדל בין המחיר של הבשר הטרף לכשר?

שם זה לאו אחד הטרף.

פה זה חמישה לווים.

לכן,

בוודאי שזה יותר יקר,

כי זה עולה להם יותר כסף.

יש הרבה יותר עלויות כשאתה עושה את הרשת מסביב,

אתה בונה את החממה,

אתה מרסס, אתה עושה את הכל בצורה מקצועית.

ממילא כל זה מייקר את העלות.

כמו שאני משלם על הבשר, מחיר יקר גם פה.

יש אנשים לא מוכנים לשמוע.