מאה ברכות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויש אומרים,

מה השם, מה אל תקרא מה, אלא מאה בעט בש.

מה עולה מאה?

אתם יודעים מה זה עט בש,

כן?

אות ראשונה ואחרונה מתחלפות.

עט, בש, גר, דק,

חץ, וף וכולי.

אז כשאתה עושה את האותיות המשלימות של מה,

אז זה יוצא ים

והץ.

אז למם יש יוד,

מה?

וכנגד הה של מה יש צדיק,

יוד וצדיק,

זה יוצא ביחד מאה, אל תקרא מה, אלא מאה.

יש להקשות.

הרי בפסוק מפורש, מה אדוני שואל מעמך?

כי אם ליראה.

אם כן, מניין לחכמים זיכרונם לברכה להוסיף עוד,

שצריך לברך מאה ברכות שלא מוזכר בפסוק?

מה השם שואל?

ליראה.

איפה כתוב מאה ברכות?

בפסוק עצמו לא כתוב מאה ברכות.

לומדים את זה, כמו שאמרתי, ועוד.

אלא לימדונו,

חכמים זיכרונם לברכה, שהזהירות לברך מאה ברכות בכל יום

היא הדרך המובילה את האדם ליראת שמיים.

כי כאשר על כל פרט ופרט

מברך

ומזכיר שם ומלכות,

כל ברכה מזכיר שם ומלכות, נמצא

שחייו מתנהלים באופן תמידי על פי ההכרה במלכות שמיים

והודאה לשם יתברך

בהשגחה פרטית.

כך נקבע הדבר בליבו של המברך מאה ברכות

ומתעוררים בנפשו רגשות של יראת שמיים.

כל הזמן הוא זוכר, לא אלה שפולטים את הברכות,

שמבינים שצריך לברך את זה כמו לפתוח ממנעול

את הדלת ולהיכנס,

אלא שמתכוונים משם

אדנות הבייה,

מה שצריך,

מאלוקינו.

אמר שם מבאר,

מניין דרשו חכמים זיכרונם לברכה אל תקרמה אלא מאה?

לפי שמשמעות הפשוט של הפסוק

מה אדוני שואל מעמך כי אם לראה

נשמע שבא לומר

כי דבר קטן, קל להשיגו, שואל השם עמנו.

והלא חכמים זיכרונם לברכה בברכות למד גימל התקשו

וכי יראת שמיים דבר קטן הוא?

ותרצו כן,

אצל משה רבנו דבר קטן הוא.

והנה לפי הדרשה של חכמים זיכרונם לברכה שהפסוק מדבר

על חיוב של מאה ברכות

יש אפשרות להבין

שאכן מה שדורש השם כי אם להירע זה דבר קל. כי מה קשה להגיד מאה ברכות?

לא קשה להגיד מאה ברכות.

משום שעל ידי אמירת מאה ברכות

שאומנם הינו דבר שבנקל מקיים

יגיע האדם לתוצאות גדולות ונצורות

והן יראתו יתברך

לפי שאין זה תורח גדול לאדם

להגיד מאה ברכות, לכן אמר בלשון מה השם שואל מעמך.

מה כבר הבקשה?

מאה ברכות, אוה,

אבל המאה ברכות יביאו אותך ליראת שמיים.

אם תזכור כל הזמן את הטבתו יתברך, השגחתו יתברך,

תזכיר את שמו, את מלכותו על כל דבר, בורא,

פרי הגפן,

המוציא לך מן הארץ,

שהכל נהיה בדברו. בורא פרי העץ, כל דבר ודבר, כל ברכה וברכה שאתה מוציא,

אם אתה שם לב למה שאתה מוציא מפיך,

אז ודאי אתה יודע שכל החיים שלך זה תחת

השגחתו יתברך, ואתה תזכה ליראת שמיים.

עכשיו, צריך להבין,

בכלל

מסופר על רבי אלחנן וסרמן,

זכר צדיק ברכה, שהוא ביקר בגרמניה

שנים אחדות עוד לפני השואה.

מאז

שום אדם לא שיער עדיין מה עתידים בני העם הגרמני לעולל ליהודי אירופה.

המדינה הייתה מפותחת מאוד מבחינה תרבותית,

כלכלית,

היהודים חיו בתנאים טובים,

היחסים עם הגרמנים היו מניחים את הדעת.

בעת הביקור שלו שם,

דרש רבי אלחנן בפני אברכים

שלמדו בסמינר לרבנים.

ואלו היו דבריו.

בפרשת מאירא אנו קוראים שבתשובה לשאלת אבימלך

מדוע אמר אברהם על סרשי אחותו,

השיב לו אברהם לאבימלך

כי אמרתי רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי.

יש להבין מה פשר ההדגשה רק

אין יראת

אלוהים במקום הזה. מה זה המילה רק?

היא מיותרת.

אין יראת אלוקים והרגוני.

בגלל שאני רואה שאין יראת אלוקים, למה רק אין יראת אלוקים?

אלא אברהם רצה לומר בזה לאבי מלך, תשמע,

ראיתי פה דברים יפים, רבים במדינתך.

מדינה מסודרת, יפה,

מבוססת כלכלית,

התושבים מתורבתים, מנומסים,

לכאורה הכל טוב ויפה.

אבל רק דבר אחד חסר כאן.

הבחנתי שיראת שמיים אין במקום הזה.

לכן הבנתי שאני ואשתי נמצאים בסכנה גדולה.

אם אש התאווה תבער בקרבו של אחד מאנשי מדינתך

והוא יתעורר לחשוק לקחת את אשתי,

אין שום סיבה שתעצור אותו מלעשות זאת. אם אין לו יראת שמיים, הוא יעצור אותו.

ואז הוא עלול להרוג אותי ולקחת את אשתי.

ובמצב כזה לא יועילו נימוסים ותרבויות

אלא רק דבר אחד יכול לעצור אדם במצב כזה.

יראת שמיים.

מה ההבדל בין גנב לירא שמיים?

לשניהם יש אותה הזדמנות.

בעל החנות הניח את הקופה והלך

מסיבה כלשהי, עכשיו הקופה פתוחה.

שניהם יכולים להושיט את היד ולקחת.

הגנב מסתכל רק אם מישהו רואה וזה מספיק לו.

ואם הוא לא רואה הוא לוקח.

הירא שמיים הוא לא רק מסתכל אם יש מישהו שרואה ואם יש שוטר בסביבה ואם בעל הבית לא מציץ.

הוא יודע שיש מי שרואה אותו כל הזמן,

אז זה לא יועיל אפילו שאין בעל הבית.

אז מה עוצר אותו בסוף? יראת שמיים. אם לא היה לו יראת שמיים, יש לו שני מגינים.

אז זאת אומרת, שני המחסומים האלה הם חשובים.

היראת שמיים זה המחסום הכי הכי הכי חזק

שאנשים מול תאוות, מול ניסיונות, מול הכל יכולים לעמוד. רק אנשים שיש להם יראת שמיים. מישהו שאין להם יראת שמיים לא יכולים.

אנשים רואים חתיכת בשר,

לא אכפת לו נבלות וטרפות והכול.

אכפת לו שהרב גם טרף שמכשיר את זה, לא מעניין אותו בכלל.

יש חותמת?

איך כתב יצחק יוסף?

לא לאכול בשר בלי חותמת חלק.

הוא לא אמר לא לאכול בשר חלק. בהלכות הוא כותב.

לא אמר לאכול חלק.

לא לאכול בשר בלי חותמת חלק.

גם הערבים עושים עם חותמת חלק

של כולם וגם עם הולוגרמה של כולם.

אז מה זה רק לא לאכול? אז לפי ההלכה של יצחק אז זה בסדר אם אתה ראית חותמת אתה יכול לאכול את השקית גם,

אין שום בעיה.

אבל בדברים שאמר פה רב אלחנון וסרמן התכוון לרמוז על הסכנה העלולה לצמוח מגרמניה

אף על פי שבאותה עד נחשבה למדינה מתורבתת ומנומסת

תלמידי הסמינר לרבנים הופתעו לשמוע דברים קשים כל כך הוא לא אמר כמוני הוא אמר יותר חזק

והתקשו להאמין כי מדובר בארצם הנאורה שהוא

מעביר ביקורת על ארצם הנאורה אבל משחלפו שנים מועטות התגשמו הדברים להפליא והמדינה מתורבתת הוציאה מקרבה בני בליעל חיות טרף נוראות

שהרגו ללא רחם שישה מיליון יהודים חפים מפשע ועוד ארבעים ושמונה מיליון גויים

בספרו קובץ מאמרים

מובא בשמו של רבי אלחנן

הגדרה חריפה מאוד וזה לשונות תזכרו את זה טוב לכל החיים

יראת שמיים אינה סתם תוספת

תוספת מעלה באדם. יש אדם

ויש אדם ירא שמיים.

לא, זה לא תוספת.

לא תוספת, הוא אומר, מעלה באדם.

אלא מי שיש בו יראת שמיים הוא ראוי לתואר אדם.

ומי שאין לו יראת שמיים הוא אינו אדם.

כי אין לו מחסומים, אין לו מעצור.

אז הוא בדיוק כמו בהמה.

בהמה שרוצה לאכול, לא שואלת אף אחד.

לא מעניין אותה.

אותו דבר בן אדם, אין לו שום מעצור, שום מחסום.

רק מהרצון, הוא רוצה לאכול, הוא אוכל.

הוא רוצה לעשות עוולה, הוא עושה.

מה שהוא רוצה הוא עושה. מי חוסם אותו? זה בעל חי.

זה לא תוספת מעלה, זה לא כמו אדם ואדם חכם.

חכם זה תוספת מעלה. אם לא תהיה חכם אתה לא מאבד תואר אדם.

אבל אם אין לך יראת שמיים אין לך תואר אדם בכלל.

אחד מהראשונים אמר שבדור שלו לפני 800 שנה

אין כמעט תלמידי חכמים.

התלמידי החכמים שהיו בדור שלו, הוא לא קורא להם תלמידי חכמים. הוא אומר למה?

כיוון שלא מצוי בהם ענווה ויראת שמים.

ותלמיד חכם שלא הולך עם ענווה ויראת שמים,

שייף עיל, שייף נפק,

הוא לא ענב ולא ירא שמים, זה לא גדר תלמיד חכם.

אתה יודע, אתה יכול לדעת כל התורה כולה.

זה לא מועיל שום דבר.

דואג האדומי לא ידע, היה אביר הרועים, לא ידע הכל.

רוס-סנדרין

לא היה יודע הכל.

אבל לא תואר אדם לו, אין לו חלק לעולם הבא.

אחיתופל וכדומה.

זה שאמר שלמה המלך, את האלוהים ירם,

כי זה כל האדם, בלי זה אין אדם.

סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירם,

כי זה כל האדם.

אך מי שאין לו יראת שמים, גם אם יש לו תכונות ומעלות רבות,

אינו קרוי אדם.

אתם אונים קוראים לזה בהמו.

בקיצור,

מה יכול להביא אותנו ליראת שמים?

מהברכות.

מה השם שואל מעמך?

כי אם ליראה.

איך מגיעים ליראה?

אל תקרא מה? אלא מאה.

מאה ברכות.

לכן זה דבר קל שניתן לעשותו.

אבל צריך להתכוון בכל ברכה וברכה.

ועכשיו נשמע דבר מדהים.

בפטירתו של הצדיק רבי ישראל אבו חצירה,

זיכרונו לחיי העולם הבא, בבא סאלי,

עמד הגאון רבי יהודה צדקה, זכר צדיק ברכה,

והספיד אותו בתמרורים.

בתוך דבריו עורר את העם לפשפש איש במעשיו ולתקן עצמו במילי דברכות.

בדברי ברכות, כל עניין הברכות.

והזכיר את דברי רב נטורנאי,

רש מטיבתא דמטה מחסיה,

שהובאו בטור באורח חיים סימן מ'ו.

שבימי דוד המלך

היו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל.

בכל יום

ולא היו יודעין על מה היו מתים

עד שחקר דוד והבין ברוח הקודש

ותיקר להם לישראל שיברכו מאה ברכות בכל יום.

כמרומז בפסוק נאום הגבר הוקם על,

על זה גימטרי המאה

שהוא הקים את העניין של המאה ברכות.

ויש להבין מהו הקשר בין מאה אנשים שמתו

למאה ברכות.

אלא הסביר,

פשר עניין זה על פי המסופר

בחזיונות רבנו חיים ויטל זיכרונו לחיי העולם הבא.

רבנו חיים ויטל יש לו ספר החזיונות, כל מה שהוא ראה בחלומו וכל מה שנודע לו הוא מריבו הארי וכו' וכו'.

הוא כתב ספר.

מה הוא ראה?

אז שמה כתוב בספר הזה שפעם נודע לו על שייח' ערבי בצפת

שמגלה לכל אדם צפונות ליבו ומסתרב בדייקנות נפלאה.

ויתמה מאוד על החזיון הזה

ביודעו כי אין נבואה בגויים.

וילך בעצמו אל השייח'

וינשאו בחידות

ולא ידע להשיבו מאומה.

כל מה שהוא שואל אותו הוא לא יודע כלום.

עמד ושאל

מה הראה לך?

הרי שמעתי עליך לאמור תדע לפענח את תעלומות

וכל רז לא אניס לך?

כל סוד אתה יכול לדעת ולפשר?

התוודע הערבי ואמר

כל ידיעותיי באות על ידי שד פלוני שיושב לצידי ולוחש על אוזני מה לומר.

אך כעת בבוא איש קדוש כמותך לגבולי

חמק עבר השד ממני ואינני יודע להשיב מאומה.

לומדים מפה שקדושה וסטרא אחרה אינם מסוגלים לדור בכפיפה אחת.

כשהקדושה באה

יפוצו ויתפרדו כל חילות הסמ״ם בגונדה דילה וכל חילותיו.

ובכן, כשראה דוד המלך דבר כל כך נורא מתחולל לעיניו,

מאה אנשים מישראל נקטפים בכל יום,

הבין ברוח קודשו שאין זה פגעי טבע רגילים,

אלא בוודאי הפורחנות באה בגלל התגברות הכוחות השליליים בבריאה.

עמד אפוא והתקין לברך מאה ברכות בכל יום

כי על ידי ברכה שמוציא האדם מפיו

גורם ויוצר השראה של קדושה ששורה עליו

על סביבתו

ועל כל שאר חפציו שמברך עליהם.

כשיש קדושה

כוחות הסטרא אחרה בורחים

ופגיעתם הרעה נעלמת

והוא התיקון בכל מצב קשה להמתיק הדינים ולהעביר את רוע הגזירה.

זאת אומרת אם יש על אדם

גזירה רעה רחמנא ליצלן

או שהוא נפגע פגיעה רעה

ריבוי הברכות

מקיף אותו בקדושה שמסלקת את הכוחות של הטומאה.

וכאן הפתיר רבנו

רבי יהודה צדקא זכר צדיק וברכה בהתרגשות רבה בהספד.

ריבותיי,

אם סגולה זו כבר הוכיחה את עצמה בימי דוד המלך,

למה לא ניאחז בה גם אנו?

מדוע לא נדאג לכך

שמאה הברכות שלנו תהיינה מתוקנות כראוי?

הכול מברכים.

לא נחשדו ישראל חס ושלום שלא לברך.

אבל כמה מאיתנו זהירים ויודעים כיצד מברכים?

כמה יודעים לברך?

אדון הכול היה הווה ויהיה תקיף בעל היכולת, בעל הכוחות כולם,

להתבונן מכל דבר, להוציא כל מילה ומילה, לא לחבר מילים, לא לבלוע וכו' וכו'.

כמה מברכים כך?

הוסיף ואמר,

הרבה פעמים נזרקות מפינו ברכות ללא כוונה

או בהבלעה.

איזו בושה.

נצייר לעצמנו

בכל יום ביום

חייב אדם לברך מאה ברכות.

בחודש

שלושת אלפים.

בשנה כמה?

בשבעים שנה כמה?

לאחר מאה ועשרים.

נוטה לאיש עמו קרונות, קרונות מלאים ברכות.

לוקחים את כל הרכבת הזאת

ומכניסים אותה לחדר מיון.

איזה חדר מיון? של מלאכים.

ומתחילים למיין ברכה, ברכה, ברכה, ברכה.

מכל הרכבת הזאת

אולי תישארנה לזכותו מאה ברכות

הראויות לבוא בהיכל המלך פנימה.

איזו חרפה.

איזו כלימה.

איזו עוגמת נפש.

וכל זה נגרם מחוסר התבוננות והרגלים רעים.

ומבושה גם של אנשים.

ממש, אני רואה אנשים עומדים על ספר תורה, יודעים שצריך לברך ולכוון. שומעים שאני מכוון בברכות.

רואים כמה בעלי תשובה מרחים?

והם לא, כי זה ייראה שפתאום הם עוצרים, ברוך אתה השם,

אלוקנו מלך העולם.

זה מוזיל אותם, זה מזלזל בהם, כאילו...

אז הם אומרים, ברוך אתה השם,

מה בושה? בושה. גם תלמידי חכמים.

תשמעו תלמידי חכמים, אנחנו מברכים.

כל זה נגרם מחוסר התבוננות,

לזכור וכולי,

בפני מי אנחנו עומדים בשעה שאנחנו מתפללים או מברכים.

כשעומדים לפני

רב גדול וחשוב, אם יש כאלה בכלל הרבה,

אז איך מדברים אליו אלה שמעריכים?

סליחה, כבוד הרב,

רציתי לשאול שאלה, פשי, איזה טון, איזה זה, לא. סליחה, רציתי לשאול שאלה.

לאט.

סליחה, כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה.

אפילו לדוקטור שולחים.

דוקטור אפשר לשאול שאלה? פשי, דוקטור.

ובורא עולם זה כאילו יוסי.

ברוך אותה השם, כאילו יוסי, יאללה, אני יוסי, מה נשמעה ככה? בסדר?

מאה ברכות

יכולות לעצור מגפה של מאה איש שמתים כל יום.

צרות, בעיות, מחלות, ברכות כמו שצריך,

יכולים לכסות אותך ולתת לך מחסה וסיכוך

של קדושה שתדחה את כל הקליפות, הסטרא אחריו וגונדנדיליה.

זה מה שאדם יכול, וזה יביא אותו ליראת שמיים, ככה מבטיח הכתוב.

ונחזור לדברי רבי מאיר, רבי מאיר אומר

חייב אדם לברך בכל יום,

והסמאג כותב שזה מצוות עשה דאורייתא,

חייב אדם לברך מהברכות בכל יום,

שנאמר, מאיפה לומדים את זה?

ועתה ישראל, מה השם שואל מעמך? כי אם לי ראה, איך תגיע לי ראה?

איך תגיע לי ראה?

וכי מילתא זוטרתאי, מה זה דבר קטן, קל להשיג את זה?

אבל אם אנחנו לומדים,

כמו שלמדנו, שזה מאה ברכות, באמת זה קל.

מה זה להגיד מאה ברכות? בלאו הכי אתה אוכל, שותה וכולי, עושה כל מיני דברים.

אז תגיד את זה רק בתשומת לב, ותדע לפני מי אתה מדבר.

כשאתה אומר גם ברוך אתה, אתה מקור הברכות,

אתה גם מושך שפע של ברכה עליך.

שפע של ברכה.

אם לא, אתה גוזל את הקדוש ברוך הוא ואת כנסת ישראל,

כי אתה לא מוריד שפע, זה פשע מה שאתה עושה. אתה מצמצם, אתה סוגר צינורות השפע.

אז לכן צריך כל יהודי ויהודי, אז זה דבר קל לקבל על עצמו, בפרט לפני

ראש השנה, ומכאן מהלאה להקפיד.

לא מתביישים כשמברכים לפני השם יתברך.

לא מתביישים.

עוצרים לאט לאט.

אתה לא זוכר כל פעם להגיד, אדון הכל זה.

קח לך פתק קטן, תמיד, שאתה צריך לברך. התחלת ברכה זה תמיד אותו דבר.

תחזיק מול העיניים שלך. בסידורים כבר עשו לנו את העבודה.

מאז שהזכרנו את זה בזמנו,

שלושים וכמה שנה, כשעוד לא ידעו בכלל את ההלכה.

אנשים בסימן ה',

כתוב רק הלכה אחת.

את ההלכה הזאת שצריך לכוון בברכות.

אדון הכל היה עובד, יהיה תקיף בעל היכולת, בעל הכוחות כולם.

ברוך השם, אחרי זה אנשים התחילו להכניס לסידורים ולכתוב ליד כל שם השם וכו' וכו'.

צריך רק להסתכל ולהתכוון, זה הכל.

אז אם אתה לא זוכר בעל פה, קח לך לפניך חתיכת פתק

שבו כתוב שם השם וזה, ואתה תדע את הכל.

נו, יהי רצון שדיברנו על אוזן שומעת ויהיה מזה תועלת לכלל ישראל המין.

רבי חנניהו ברנגשיהו אומר,

סוגו שמוכרו את הכל ישראל לפי כוח.

הרבו לו עם תורו ומשרות שנאמר אדון הופס למען שתדגו יחדיל, תורו ויהאדיר. קדיש.