"ויאמר ה' אל משה, קח לך את יהושע איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו", יש להבין מה שהשיב ה' למשה רבינו בעת ששאל ממנו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יוציאם ואשר יביאם, השיב לו הקב"ה, קח את יהושע איש אשר רוח בו, מה זה איש אשר רוח בו? יעלה על הדעת לבחור מי שאין בו רוח? ומה יתרון הזה רוח בו?

משה רבינו ידע כדי להיות מנהיג על הציבור לפתור שאלותיהם ודרישותיהם נחוץ אדם שיודע כזה רוח כל אחד ואחד, לדעת תכונתו טבעו מידותיו, ואת כל הטעויות שלו, לפתור שאלותיו לפי רוחו ודעתו ודרך שכלו, וכיון שבני אדם כשאין שאין פרצופיהם דומים זה לזה כך אין דעתם דומה זה לזה, נחוץ לזה איש אשכולות איש שהכל כלול בו, כל חלקי בני אדם, ויודע לסדר לכל אחד כפי חלקו המיוחד לו, ויתן לו עצות ותחבולות וישתתף עמו לעיין בו ולהעלות ארוכה ומרפא לכל מדווהו. מנהיג כזה זקוק לשני דברים, דבר ראשון הכרת בני אדם להכיר כל פרט ופרט, דבר שנו לפתור לכל אחד כפי ענינו, אדם ממין זה שיש לו יכולת משני הדברים הללו, שאל משה מאת ה' ואמר, יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, דייק לו את התואר הזה כאן כיון שאתה אלהי הרוחות לפיכך אתה תדע למצוא איש אשר יודע את כל הרוחות, ויכול להלוך עמם להבין חסרונם ותיקונם, אדם כזה ראוי להיות מנהיג העם. השיב לו ה', קח לך את יהושע, איש אשר רוח בו. הביאור יש בו רוח להיות מנהיג על עצמו, קודם כל יש לו רוח בו, שהוא מנהיג על עצמו, מי ששולט בעצמו, מלך על עצמו, מנהיג את עצמו, הוא ראוי להיות גם כן מנהיג על הציבור. כי בהיות רוחו חזק כל כך עד שיכול למשול על טבעו ומידותיו ולפתור לעצמו קודם כל את כל שאלותיו ותביעותיו על פי ההשקפה האמיתית, ואינו מפחד מכל הרוחות שבעולם, אדם כזה יכול להנהיג את הציבור לחנכם כל אחד חינוכו המיוחד לו לפי דרגתו ומהותו. וגילה לו הסוד הזה כי הכל תלוי ביכולת למשול בעצמו קודם, אבל אם האדם הוא הפכפך ובלתי מושל ברוחו, פעם אומר בכה ופעם אומר בכה, פעם עושה כך ופעם עושה כך, כאשר תפעל עליו נגיעה דקה מן הדקה הוא לא ירגיש בה ויטה לכל הצדדים. איך יבוא להנהיג ציבור? אם הוא יבוא להתנהג עם הסוגים השונים בבני אדם יתבלבל מיד, יחניף לכל אחד מפני נגיעה דקה מן הדקה, כי אם אינו יכול לפעול על נגיעתו איך יפעל על נגיעת חברו. לכן אמר קח לך את יהושע בינון איש אשר רוח בו, שיכול לעצור ברוחו.

כמו שאמרו  חז"ל שהיתה עבודתו לסדר הספסלים, היה אדם שמוכן לעשות כל מה שדרוש לכל דבר, ולא פנה להשגיח על כבודו לגמרי, לכן בחר בו להיות מנהיג כי  יוכל לפעול עליהם, ואשר יוציאם בעת שיצאו למלחמה והוא לפניהם, ואשר יביאם בעת שיבואו מהמלחמה יבוא אחריהם, עד שיביאם. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, כבר למדנו שכל הזקנים בכו על זה שמה שהוא היה מוכן לקבל בושה וכלימה לסדר את הספסלים והמחצלאות שזה לכאורה בושה להיות משרת, על זה הם בכו כי בזכות זה הוא זכה להיות המנהיג, אדם שמבטל את כבודו ולא מעניין אותו מכבודו, רק המטרה שהוא נכסף אליה, אדם זה יכול להיות מנהיג. זה שהוכיח לנו הנביא, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ירמיה ב', כי בהיות רוחו חזק והסכמתו בלתי הפכפכה ויכול למשול על עצמו, אז ירויח שני דברים, דבר ראשון מה שרוחו כמעיין הנובע אשר כל מה ששואבים ממנו עוד יוסיף לנבוע ולא יחסר ממנו מאומה, ויכול להיות מנהיג על עצמו ומנהיג על הציבור והוא לא יחסר. ואין הציבור מחסר ממנו שלמות כלום, וגם אין הציבור מחסר לעצמו כלום, אלא הוא כמעיין הנובע שמכל חוט השערה הוא מתעלה והעולם מתעלם עמו, ז"א הוא יכול להפוך כל נ סיון להתנשאות ועליה נוספת. ואיך השיג הצלחה זאת? רק אחרי שהפקיר מקודם את כל כבודו וכל רצונותיו, אדם שמוכן להפקיר את כל הכבוד שלו ואת כל הרצונות שלו למען הכלל הוא יכול, והוא החליט, מוטב שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום. ז"א הוא מוכן להתמודד עם כל ביקורת, עם כל טענה, עם הכל, אבל לשמור את דרך ה' בלי לזוז אפילו שעה אחת בימי חייו לא להיות רשע לפני המקום. במקום שאחרים מוותרים, מכסים, מערימים, מעלימים, בשביל שלא יפגע כבודו ומעמדם, לכן הם לא ראויים להיות מנהיגים ולכן הם משיגים את השררה, בכח, באיומים, בכסף, בממון, בשוחד וכו'. אלה לא מנהיגים אמיתיים ואין לחלוק להם כבוד כלל, והטלית שעליהם מרדעת של חמור.

הוא מסר את עצמו לרצון ה' לגמרי, יהושע בינון, בלי שום נגיעה עצמית, כיון ש יכול למשול על עצמו יכול גם כן למשול על הציבור. לכן כאשר יבוא להנהיג את הציבור גם שם יעשה הכל לפי צורך הענין. כיון שיש לו דרך למשול על עצמו ואינו מושפע לא מלחצים ולא מהנגיעות, יש לו הדרך הזה גם להנהיג את הציבור, באותה הדרך ששמר שלא יקבל חסרון מנטיות שלו, באותה הדרך הוא ישמור שלא יקבל  חסרון ונטיה על ידי הציבור, ונמצא שהוא כמעיין הנובע, כי מכל פעולה הוא מתעלה והעולם מתעלה עמו. דבר שני, רחוק הוא מן הרע ואינו סובל מפגעי הזמן, ומחולי המידות הרעות, ומנקמתו של הטבע.

ונביא בזה מאמר שמובא בגמרא בשבת, אמר רב לרב שמואל בר שילת, החם לי בהספדא דאתי קאימנא, רש"י מפרש בשעת מיתתי תתאמץ בהספד שלי שיתחממו ויכמרו רחמי העוברים ויבכו, שאל אביי את רבא, כגון מר דשנו ליה כולהו פומבדיתהו מה נחם הספידא, אביי שואל את רבא, כגון כבודו, ששונאים את כבודו כל תושבי פומבדיתא, איך נעורר את הציבור בהספד? ורש"י מפרש, כיון שהיה מוכיח אותם במילי דשמיא, בדברי שמים היה מעורר אותם והציבור שונא תוכחות, אז שנאו אותו את רבא. ובזוהר הקדוש מתאר רבי אבא תלמיד חבר של רבי שמעון בר יוחאי וכותב בחידושיו, את הרגעים האחרונים של רבי שמעון בר יוחאי, מסופר שם, בזמן שהמיתה של רבי שמעון בר יוחאי פרחה באויר, בגלל הויכוח שהיה בין תושבי ציפורי עם תושבי מירון, היכן יקבר רבי שמעון בר יוחאי, יצאה בת קול ואמרה, עולו ואתו ואיתכנשו להילולא דרבי שמעון, הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של רבי שמעון בר יוחאי. והמפרשים שואלים, מדוע יום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי נקרא הילולא? הפירוש שמחה, מה השמחה ביום פטירתו של צדיק כל כך גדול? לכאורה זה צער כי אין מי שיגן על הדור, אז למה קורא לזה הילולא? דבר שני מדוע זכה רבי שמעון בר יוחאי שביום פטירתו לא אומרים וידוי? ואנחנו ששים ושמחים ורוקדים, מה שלא מצינו אצל האבות הקדושים, אברהם יצחק יעקב, אפילו משה רבינו.

אחד התירוצים הוא, כיון שרבי שמעון בר יוחאי לא פחד מאף אחד, ואמר את כל מה שיש לו לומר לציבור, כמבואר באריכות במסכת שבת, שרבי שמעון אמר על מלכות רומי, כמו שאמרנו על אובמבה ועל אמריקה, שהם יפנו לנו עורף וימכרו אותנו בלירה, כמו שהיה היום בהסכמת עם איראן שהפנו לנו גב, ועכשיו הם בחרו אותם כמעצמה אזורית ויתנו להם את הבמה ויעשו את כל ההסכמים איתם למרות שהם תומכי טרור והכל זה רק בגלל אינטרסים, עשיו תמיד מכר את יעקב, אז כאן היה אותו דבר רבי שמעון בר יוחאי אמר, שכל מה שרומי עשו לא עשו אלא לצורך עצמם, ובגלל זה רצו להרוג אותו, ברח והתחבא במערה 13 שנים. והראיה, משעת פטירתו, בשעה שמיטתו נכנסה למערה, יצאה בת קול מתוך המערה והכריזה, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות. כמה פטרין ברקיעא משתכחין ביומא דין בגינך, כמה פתחון פה של מקטרגים משתתק ברקיע ביום זה בזכותך, כלומר, כל מי שמרגיז ממלכות שאומר את האמת לציבור, משתיק את המקטרגים בשמים ומכאן למדים שרב ומורה הוראה לא צריך לחסוך במילים, כשהוא בא להוכיח צאן מרעיתו ולא לחשוש משום אדם. ואז שכרו גדול מאד בשמים ומונע קטרוג מכל עם ישראל. עכשיו צאו וחפשו מנהיגים כאלה בכלל ישראל.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.