...רשע ומה גורמת ההסתכלות בו.

"ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות", הגמרא במגילה כ"ח. שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה, במה הארכת ימים? אמר לו קצת בחיי? וכי אתה רוצה שאני אמות? אמר לו רבי, תורה היא וללמוד אני צריך, אמר לו מימי לא הסתכלתי בדמות אדם רשע, דאמר רבי יוחנן, אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך", כך אמר אלישע ליהורם. רבי אלעזר אמר, עיניו כהות, שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות", משום דאיסתכל בעשיו הרשע.

מבואר מהגמרא הזו שהסיבה לחלישות ראייתו של יצחק היתה הסתכלותו את עשיו בנו הרשע, השאלה היא מדוע אסור להביט בפני אדם רשע? ולמה צריך שמירת העיניים מרשע? אז נקדים להבין מיהו רשע? האם כל אדם שעושה מעשה הנראה בעינינו כרע יקרא רשע?

יש הגדרה ברורה ברמב"ם, אדם העונה לתואר רשע. הרמב"ם בהלכות דעות, פרק א' הלכה ד' אומר: הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל דעות שיש לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, דהיינו היא באמצע, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לא בקיצון הזה לא בקיצון הזה. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא האדם שם דעותיו, דהיינו מחשב אותם תמיד ומשער אותם ומכוון אותם בדרך האמצעי כדי שיהיה שלם. אז הרמב"ם מורה הדרך להתנהג בעולם, יש הרבה דרכים והרבה מידות באדם, ואדם צריך להגיע לשביל הזהב, כלפי מה הדברים אמורים, כל אחד יודע שהגאוה מגונה והענווה משובחת, אך פעמים צריך להשתמש גם בגאוה לגבהות הלב בדרכי ה' להרגשה פנימית שעל האדם לשדר לעצמו תמיד אשראי שבחר בו הבורא, שאני זוכה להיות הבן שלו, אז אם הוא יהיה בקיצון אם הגאוה זה הרף הגבוה של טומאת המידה הזאת, אז הייתי אומר תרד למטה למטה עד שתהיה שפל רוח לגמרי, לבוש בזוי, לא מתקלח כל כך, מתרחק מהגאוה לגמרי, אומר לא, זה לא הדרך הנכונה, בהתחלה מי שיש לו גאוה סרוחה כמו אלה שהזכרנו באחרונה, צריך לרדת למטה באמת להיות שפל רוח תקופה ואח"כ יתמצע ויגיע למידת הענווה. למה? כי לגמרי שפל למטה אז איך תקיים "ויגבה ליבו בדרכי ה'", הרי זה גאוה, בכל מידה יש מה מותר לעשות ומה אסור לעשות, ממה צריך להתרחק ולמה צריך להתקרב, אז לדוגמא כולם יודעים שגאוה זה פסול מאד מפסידים את כל המצוות, אבל שאדם יהיה גבה לב בענין "ויגבה ליבו בדרכי ה'", ה' בחר אותו שילך כבנו בדרכי ה' ויהיה עם סגולה ויהיה נבחר שבעמים וכו', זה אדם צריך להרגיש הרגשה כזו, אם לא אם הוא יהיה שפל בעיני עצמו "ונהי כחגבים בעינינו" זה גרוע מאד, האדם הזה יתייחס יותר מידי לציבור, לסובב אותו והוא ימעיט בעבודתו ולא ילך בגאוה לעשות את רצון הבורא, למרות שיש אנשים שמשמיצים. אז למרות שזו גאוה אבל גאוה חיובית זו. ולא רק צריך להשתמש בה אלא חובה להשתמש בה.

כל אחד מכיר ויודע גם את גנות מידת האכזריות, אדם צריך להיות רחמן אבל מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים, אז איך להשתמש במידה זו? אז לדוגמא כתוב במפורש שצריך להיות אכזרי כלפי הרשעים. אז אבל אכזריות זה לא טוב, נכון, זה לא טוב אם אתה משתמש במקום הלא נכון, אבל כלפי רשעים צריך אכזריות. כתוב על תלמיד חכם, כל שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, כי על כבוד תורתו, ותורתו היא משל הרבים עוד, הוא מזכה את הרבים, חייב להיות נוקם ונוטר כנחש. ז"א, אז זה מידת אכזריות אבל מותרת וחיובית. וכתוב אוהבי ה' שנאו רע, צריך לשנוא את הרשעים ואת הרע, מי שיראה בספר החינוך, בספר החינוך ואהבת לרעך כמוך על המצוה הזו, באותה מצוה כתוב שיש מצוה לשנוא את הרשעים, כמו שיש ואהבת לרעך כמוך יש מצוה לשנוא את הרשעים.

עכשיו, יש כאלה שרוצים לומר רק לשנוא את העבירה שבהם, זה נכון במקרים מסוימים, אבל מי שהם מופקעים בכלל או שהם מחטיאי הרבים מצוה לשנאתם אותם. או להבדיל להשתמש במידת אכזריות במצוות, כגון מילה ושחיטה, כי אדם רחמן מידי לא יכול למול ולא יכול לשחוט, הוא לא יכול, הוא רחמן מידי, אז צריך גם בשביל זה מידת האכזריות אחרת אי אפשר לקיים את המצוות הללו. וכן הלאה כל המצוות יש להן קצה לכאן וקצה לכאן, ועל האדם למצוא ולהתנהג בדרך ממוצעת בין השניים, זו השאיפה שעל האדם לשאוף, וזו מלחמה שעליו להלחם כל ימי חייו, למצוא את דרך האמצע. היצר מראה לאדם כל מיני דרכים שנראות דומות לדרך האמצע, ואתם יודעים שחכמים אמרו שבין גיהינום לגן עדן יש רק כחוט השערה, ואם אתה מזייף לכאן או לכאן אתה בגיהינום, אז לכן על האדם להשאר מפוקח עד לרגע האחרון, ועליו לדעת לבחור את הדרך הרצויה באמת על פי אמות המידה של התורה, אז אם הוא למד הרבה מאד מאד מאד מוסר אז מכל ההרבה מאד מאד מאד הוא ודאי כבר יודע דוגמאות ומעשה רב וכל מיני דברים שמהם ניתן לדעת איך להתנהג בכל מצב ומצב.

על האדם לדעת שכל סטיה מהדרך האמצעית מכניסה אותו בקטגורית אנשים רשעים, ככל שתגדל האחיזה המוקצנת לקצה אחד כך תגדל רמת רשעותו. אדם שיוצא מהשויון שטבע הבורא בבריאה אדם זה רשע יקרא, ביחוד בדור שלנו שיש הסתר פנים גדול, כך שלאנשים יש דעות רבות ומגוונות, וכל אחד משכנעת ומשוכנעת שהיא יותר נכונה מחברתה, עלינו לנקוט משנה זהירות לדבוק בקנאות אך ורק בדברי רבותינו שהם מורי ומנהיגי העם שהם יורו לנו מהו רצון ה' האמיתי. רבותינו זה רבותינו מהתלמוד, מהגמרא, חכמי המוסר, כל אלה רבותינו שכתבו את ספרי המוסר הגדולים ביותר כדי להורות אותנו מהי הדרך האמצעית.

יצחק אבינו היה חתום במידת הגבורה, והוא חידש את מלחמת היצר בעולם, הוא היה זה שהיה במלחמה יום יומית נגד הדעות של יצר הרע הרחוקות מדרך ה' ומנסות להכניס את האדם כל רגע בחבורתם של רשעים. אבל למרות כל זה לא יכול היה להמלט מהסתכלות בפני אדם רשע שגדל בתוך ביתו. זה עשיו בנו. כי בראיה טמון כח רב שקושר את האדם המסתכל אל מי שהוא מסתכל אליו או עליו.

מפורסם הסיפור מהחזון איש שבאו אצלו פעם להגיד לו אם אפשר לצרף גנים של החינוך החופשי עם ילדי החינוך העצמאי בפרט שהם קטנים, והם שאלו אותו שאלה. אמר להם החזון איש, בודאי זה אפשרי, בתנאי אחד, שיהיו חייבים לתלות תמונות של גדולי ישראל בכל הגנים האלה. מיד הם ירדו מהרעיון כי הם ידעו מה משפיעה תמונה של צדיק על ילד, אז הם בעצמם ירדו מהרעיון. ז"א הם יודעים כמה טמון הכח בראיה.

ההסתכלות בין דבר טוב לבין חלילה דבר רע מקשרת את המסכת והופכת אותו לחלק ממנה.

יצחק היה כל ימיו דבוק בדרך האמצעית, אבל כאן בעל כרחו נפגם משהו מההסתכלות שלו בעשיו הרשע, ויצחק יצא מעט מדרך הממוצע שטבע הבורא במידה ובצורת ההסתכלות בכח הראיה, וכמובן שזה בדרגה של יצחק אבינו, והראיה הזו גרמה לו בערוב ימיו, למרות צדקותו הגמורה בכל שאר הדברים, לקהות עיניים שזו היתה כפרתו על אותה סטיה קלה בדרגת הרוממות הנעלה של יצחק אבינו. עד כדי כך שרבי אלעזר אומר בגמרא במגילה כ"ח. אמר שבגלל שיצחק אבינו הסתכל בעשיו הרשע עיניו כהו, שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות", ורבי יהושע בן קרחה אמר שהוא זכה לאריכות ימים בגלל שלא הסתכל מימיו בדמות אדם רשע. וידוע שהחזון איש לא הסכים להסתכל בפניו של בן גור-גור כל הזמן שהיה בביתו וצידד את פניו שלא להסתכל שנאמר "שאת פני רשע לא טוב", לכן לא הסתכל עליו כלל וכלל.

מכאן נבין, אז אם לראות פניו זה רע, לשמוע שיחותיו של רשע או אדם רשע או את הגיגיו או כל הדברים האלה שה מחדיר עוד יותר, אז ודאי שזה יותר קשה וכן הלאה.

מכאן צריך לראות כמה להזהר מחברת רשעים ואפילו מהסתכלות בהם, והשומר עצמו יזכה לאריכות ימים ולא יצטרך לעשות תיקונים עוד בעולם הזה ואחרי זה יבוא המשך.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.