הרהור חטא ותקונו | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

הרהורי עבירה קשים מעבירה.

הגמרא במסכת שבת, דף סד,

מביאה כך

בי יקצוף משה על פקודי החיין

אמר רבי נחמן,

אמר רבא בר אבו,

אמר להם משה לישראל

שמא חזרתם לקלקולכם?

הכוונה על מעשי השיטים שזנו בבנות מואב?

אמרו לו,

לא נפקד ממנו איש.

אמר להם, אם כן כפרה, למה?

אמרו לו, אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו.

מיד, ונקרב קורבן אדוני.

זאת אומרת, כשיצאו להילחם במדיין

הם ביקשו להקריב קורבן.

על מה שאל אותם משה רבנו? אמרו לו, מידי עבירה יצאנו,

לא הגענו חלילה לכלל מעשה,

אבל מידי הרהור לא יצאנו.

תנא דברי בישמעאל,

מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה?

מפני שזנו עיניהם מן הערווה.

זאת אומרת, הם נהנו מהסתכלות.

אמר רב ששת, מפני מה מנה כתוב? תכשיטין שבחוץ, עם תכשיטין שבפנים.

למה מונה הכתוב את השלל שהביאו,

שהיה בו תכשיטין שבחוץ כגון טבעת,

עם תכשיטין שבפנים זה קומז,

חגורת צניעות שהיו שמים לנשים.

לומר לך, כל המסתכל באצבע הקטנה של אישה,

כאילו מסתכל במקום התורפה.

זאת אומרת, המסתכל אפילו במקום שיש טבעת,

באצבע הקטנה,

כאילו מסתכל באותו מקום.

וכן איתא בברכות סא.

תנור רבננה, מרצה מעות לאישה מידו לידה

או מידה לידו.

כדי להסתכל בה,

אפילו קיבל תורה מסיני כמשה רבנו,

כדכתיב שמימינו אש דת למו,

לא ינצל מדינה של גיהנום,

שנאמר יד ליד לא ינקה רע,

מדינה של גיהנום.

אז מי שמרצה מעות, מעביר מעות מאישה,

מהאישה לידו או מידו לאישה,

אבל כל זה נעשה כדי להסתכל בה,

ואפילו שהוא יהיה בדרגה של משה שקיבל תורה מסיני, הוא לא ינצל מדינה של גיהנום.

אז פה מדובר בהסתכלות בלבד.

בהסתכלות זה לא גוף המעשה,

זה הרהור.

וגם מה שראינו קודם,

זה הרהור.

ורואים שלא ינצל מדינה של גיהנום.

בני ישראל באו לכפר על הרהורי החטא שהיו להם.

וצריך להבין באמת מה כל כך חמור,

החטא של ההרהור או ההסתכלות,

יותר מגוף עשיית העבירה.

כמו שנאמר ביום הפטט,

אמר ר' רם, הרהורי העבירה קשים מעבירה.

מדוע מי שמהרהר בחטא חמור יותר מעושה החטא?

האם ייתכן שאדם שחושב לגנוב

הוא חמור מהגנב עצמו

ומעצם הגניבה?

הייתכן שמי שחושב לחלל שבת חמור ממחלל שבת בפועל?

דבר נוסף, מבחינה הלכתית,

לא מצינו עונש על ההרהור, כגון מיטה, כרת, מלקות.

על הרהורי העבירה לא מצינו.

רק על עצם עשיית מעשה העבירה.

אז איך אומרים שהרהור חמור מן

החוטא בפועל?

כאן טמון יסוד שצריכים לדעת אותו.

ישנם שני סוגי חוטאים.

יש אדם

שעומד בפני פיתוי של יצר הרע

והוא מנסה להתמודד, אבל הפיתוי חזק ממנו.

ייתכן

שיראת העונש שלו חלשה

או סיבה אחרת,

ואז הוא נופל ברשת של היצר ונכשל בעשיית החטא בפועל.

היה לו פיתוי, הוא לא עמד בפיתוי, נכשל במעשה.

יש חוטא אחר

שהוא חושק בעשיית החטא,

אבל יש לו יראת העונש שיגרם לו מעשיית החטא,

אז הוא לא יכול לבצע את החטא בפועל,

כי יראת העונש אצלו חזקה יותר מהקודם.

אבל אז הוא מתחיל לבחוש במחשבה על מנעמי החטא,

ומתחיל לדמיין

כמה מתוק וטוב לו היה עושה את החטא,

ונכנס לציור הזה.

ופה יש מלחמה פנימית,

והיא תלויה בדרגת יראת שמיים,

לעמוד מול עוצמת הפיתוי.

האם מצליח האדם לדחות לגמרי

גם את המעשה וגם את הערעור, או רק את המעשה,

או בכלל לא.

ויש כאלה שיש להם ספקות, הם מכרסמים כל פעם להתיר את השרץ,

והם נקראים נבל ברשות התורה,

ומתירים את רצועת יראת העונש

שכובלת אותם,

ומחפשים להתיר לכל הדעות ולמצוא דוגמאות לשיטתם,

ונתלים באחרים בדרך כלל. הנה, לא כולם ככה, מה, מה, מה?

אלה שנמנים על הקבוצה השנייה

שהם חוטאים בהרהור.

צריכים לדעת

שמי שנכשל בחטא בפועל,

אז החטא התחיל בגופו וייגמר בגופו.

דהיינו, הוא נמשך אחר התאוות והרצונות ולא שלט בהם, וסיפק את צרכיו,

למרות שהשם מסר עליו את זה,

אבל דרך התשובה שלו יחסית קלה.

למה? כי הקב' ברוך הוא יפרע מאותו הגוף.

הגוף הזה עשה עבירה,

הגוף הזה ישלם.

והוא יצטער בעולם הזה בצער

כדי שיוסר ממנו עוונו וחטאתו תכופר.

הצער שבגוף יהיה בהתאם

להנאת האיסור שבא לגופו כדי למרק אותו מטינוף החטא.

אבל אדם שערער בשכלו על עשיית החטא, אדם כזה פוגם בשכל האלוקי.

השכל האלוקי

אמור להעלות את האדם במעלות ודרגות קדושות,

והוא פוגם

במה שמשנה ומרומם אותו מעל כל שאר הנבראים שברא הבורא.

הוא פוגם בשכל האלוקי שניתן לו,

ולכן החמירו חכמים זיכרונם כל כך

בהרהור של זה, יותר ממעשה של זה.

ולכן אמרו עליו שלא יינקה מדינה של גיהנום.

על אדם שעשה מעשה יכול לבוא צער בפרנסה, בבריאות,

בחולי וכו'.

והצער הזה ימרק תחת תאים שחטא בגופו.

אך באותם חטאים שחטא בשכלו,

אין להם כפרה בייסורי הגוף.

כי השכל זה לא חלק מן הגוף,

זה חלק רוחני.

ואם ישאל השוער, אז אם כן, איך יעשה תשובה?

מי שנכשל בהרהורי הגוף, אם אין לו כפרה על ידי הגוף,

איך יעשה תשובה מי שנכשל בשכלו?

על כך יש עצה שמובאת במהר״ל מפראג?

יגיעת התורה.

כשאדם מתייגע ויאמץ את שכלו

להבין סוגיה סבוכה,

תוספות קשה, רמב״ם תמוה,

כל מה שידוע בעולם הישיבות,

יגיעה כזו

שהוא יגע את שכלו.

זה צער שיכול למרק את שכלו ולכפר על החטאים שחטא בהרהורי החטא שלו.

זאת אומרת, מין במינו,

חטא בשכלו ייתקן בשכלו,

נהנה בשכלו יצטער בשכלו.

מהו הצער?

לסבול את עומק הקושיות,

לתרץ,

להבין, להשכיל,

להעמיק, לעיין,

בשביל לדעת,

ביגיעה ממש,

וזו יגיעה קשה מאוד,

להפעיל את השכל,

לתפוס ראש, מה שנקרא.

אז ככל שאדם מתייגע בתורה באמת להבין דבר על בוריו,

ומה עוד שיקיים את זה בעצמו לאחר מכן,

על כל צדדי השלמות,

אדם זה יתקן

גם את מה שפגם בהרהור.

אבל תיקון זה הוא יותר קשה.

כי הוא צריך להחליט

עד כמה הוא צריך להתייגע בשביל למראה. כי אם הוא לא עשה כדי סיפוקו וצורכו,

הוא עדיין לא תיקן.

בגוף הקדוש ברוך הוא שולח לאדם ייסורים.

הוא לא מזמין לעצמו את הייסורים, הוא בורח מייסורים.

אבל השם מביא עליו סך כזה שיספיק.

ואז ממילא הגוף מתמרק כנגד החטא, כמובן עם התשובה,

שאדם שב בתשובה על זה,

אבל אם הוא לא מודע בכלל וחושב שייסורים הם אקראיים

ולא על דבר מסוים והוא לא חזר בתשובה, זה לא יועיל.

אלא אם חזר בתשובה

ומבקש מהשם שימחק ממנו תעבוד,

אז אם יספיק התשובה שלו האמיתית וכולי, והוא יקבל על עצמו לעשות חסדים במקום ייסורים שיבוא עליו, כמו שלמדנו מספר פעמים,

אז הצער הזה שהוא יעשה בגופו בבחירה

יכול להספיק, ואם לא, השם ישלים.

ואם לא עשה כן מעצמו, השם יביא עליו, וזה ייתקן.

זה כשעשה תשובה.

אבל בהרהור זה קשה. למה?

כמה צריך ללמוד

מלהתייגע,

מלתרץ קושיות,

מלהעמיק ולפלפל,

כדי למרק את זה.

נו, אז כל אחד נשאר לו רק לשער כמה הרהורים רעים יש לו

במשך היום,

במשך השבוע,

במשך החודש והשנה והשנים,

ועכשיו יבין כמה הוא צריך להשקיע

בלימוד התורה, אחרת

תהיה לו בעיה.

איך יתקן את הרהורי החטא שהוא עבר?

רק בגיעת התורה.

רמבי יחנניהו ברגשיהו אומר,

הרסו הקדוש ברוך הוא זכות לישראל,

לפי כוח ירבו לנו תורה ומסוות.