דע כי כל מצוות התורה נחלקות לשלשה חלקים, יש מצוות התלויות בדיבור, כגון לימוד תורה שכתוב בה "ודברת בם" ומצות קידוש והבדלה שכתוב בה זכור, ואמרו רבותינו ז"ל, זכרהו בכניסתו וביציאתו, וכן מקרא מגילה מדאתיא זכירה זכירה, כתוב כתוב זאת זכרון בספר וכתוב במגילה נזכרים ונעשי, מה להלן בפה היכי נמי בפה. אז זה מצוות התלויות בפה, בדיבור. ויש מצוות שהן תלויות בלב, כגון אמונה בקב"ה, מצות היחוד, ליחד את ה' מה שלמדנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ומצות האהבה לה' יתברך, אלה מצוות בלב, גם היראה וכו', ויש מצוות תלויות במעשה, כגון ציצית, תפילין מזוזה לולב סוכה שופר מילה, וכל שלשת המצוות של התורה מהסוג של דיבור לב ומעשה, כולן רמז אותן משה רבינו בפסוק אחד: "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", בפיך - זה המצוות התלויות בדיבור, בלבבך - מצוות התלויות בלב, לעשותו - מצוות התלויות במעשה.

ודבר ידוע כי כל מצוות שבתורה אינן אלא לתקן את הלב, כל המצוות בסוף זה להביא לתיקון הלב, הכל תלוי בלב, רחמנא ליבא בעי - הקב"ה רוצה את הלב, את הלב, הלב של היהודי. כל המצוות של התורה אינן אלא לתקן את הלב, כי הלב הוא העיקר, והוא הכוונה בכתוב שהכניס את המילה "ובלבבך" באמצע, ז"א כתוב בפיך ובלבבך לעשותו, זה השלש סוגים, שלשה סוגים. אז יש בפיך זה הדיבור, ובלבבך זה בלב, זה האמצעי, לעשותו זה המעשה. למה שם אותו באמצע? כי עיקר כל דבר שבעולם הוא אמצעיתו, כל דבר שהוא עיקר הוא אמצעו של ענין. כל דבר. עכשיו שימו לב איפה הלב נמצא, באמצעיתו של האדם, מקדקדו על ליבו, מליבו עד רגליו - אמצעיתו. והארץ היא נקודה באמצע השמים, ולכן דעת מקצת החכמים כי השמים נבראו בעבור הארץ, ואם כן הארץ עיקר.

ודרשו חז"ל, עיקר שכינה בתחתונים היתה, שנאמר "וישמעו את קול ה' אלקים". וכן באדם הלב עיקר, שהוא באמצע הגוף, ולפי שהלב עיקר הגוף וכל האיברים תלויים בו, לכך הושם באמצע, כי המחשבה קודמת לדיבור ולמעשה. ועל כן, אז המחשבה היתה שהעיקר זה הלב אז לכן היא קודמת לדיבור ולמעשה, ועל כן כשהתפלל דוד המלך לחדש בקרבו רוח נכון בקיום המצוות, "ורוח נכון חדש בקרבי", שאל עזר מאת ה' יתברך שיברא לו לב טהור שהוא עיקר כל האיברים, שבו ישתדל בקיום התורה והמצוות, עם לב טהור אפשר להשתדל בקיום התורה והמצוות, וישיג את רצון ה' יתברך. מה זה לב טהור? טהור ממה? טהור מן התאוות, שמי שנמשך אחר התאוות זה נקרא עוון, והעוון קרוי טומאה. וכן אמר דוד המלך ע"ה, "ומחטאתי טהרני", אז החטא הוא טומאה, וצריך להטהר מהחטא. יוצא שהעוון טומאה. וטהרת הלב, איך מטהרים את הלב? מן התאוות, תמנע מן התאוות, תמנע את עצמך מן התאוות אתה מטהר את הלב, תמשך אחרי התאוות אתה נמשך אחרי הטומאה.

וזאת הכוונה בעשרת הדברות, כשהתחיל במצות הלב, זו המצוה הראשונה בעשרת הדברות, והיא מצות האמונה, איפה זה אמונה? אמונה זה בלב, והוא מה שאמרו חכמים, מה שאמרו על הפסוק "אנכי ה' אלהיך" שלש מילים, שימו לב, אנכי ה' אלהיך, בא להזהיר את האדם להתאמץ באמונת הלב, שיש בורא לעולם, ושהוא סיבת כל הנמצאים והוא עצמו מחויב המציאות, ועל כן התחיל במילה "אנכי", והמילה אנכי היא מורה על הדבר הזה, היא מורה על נמצא, אם אומרים אנכי אז יש פה נמצא, אז כשאומרים אנכי זה מצות האמונה שיש נמצא מחויב המציאות שהמציא לכל הנמצאים. אז בא להזהיר את האדם להתאמץ באמונת הלב שיש לעולם בורא, והוא סיבת כל הנמצאים ומחויב המציאות, ועל כן התחיל במילה אנכי שהיא מורה על נמצא. להורות על מציאותו יתברך. וזוהי מצות עשה של "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ וכו'", אז ז"א אנכי זה מורה על מציאות הבורא. ואחרי כן אמר "אנכי ה'" - שם הויה, שהןא השם המיוחד, והכוונה בזה לייחד אותו הבורא הנמצא, שהוא אחד באחדות גמורה וכל הנמצא בעולם תלוי בו. והוא שהזכיר את השם המיוחד המורה על יחודו, כידוע לבעלי הקבלה, וזוהי המצוה של שמע ישראל, "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", אחד שהוא שולט, כמו שאמרנו, בכל העולמות. אל יחיד ומיוחד זה הא', ח' זה שבעה רקיעים וארץ זה שמונה, וד' שולט בארבע רוחות השמים. אז זה אחדותו יתברך שאין בלעדיו, אין בלתו והוא אחד יחיד ומיוחד ששולט בכל העולמות. אז זה המצוה של שמע ישראל, וזה לומדםי מהמילה ה' - שם הויה. אנכי מורה על מציאותו, ה' על יחודו.

אח"כ המילה השלישית אלהיך, אנכי ה' אלהיך, הכוונה בזה לאהוב את הנמצא ה יחיד, הנמצא זה אנכי, היחיד זה ה', אלהיך זה לאהוב אותו, כמו שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך". מה ענין האהבה? ענין האהבה הוא שנחשוב ונתבונן פיקודיו ומצוותיו, אם נתבונן בפיקודיו ומצוותיו אז נשיגהו, ככל שנתבונן בפיקודיו ומצוותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית תענוג, וזוהי האהבה המחויבה.

ואמרו בספרי, לפי שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך", איני יודע כיצד אדם אוהב את המקום, תלמוד לומר "והיו הדברים האלה על לבבך", שמתוך כך תכיר את בוראך. אז ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך והיו הדברים האלה על לבבך, אם הדברים האלה אתה תתבונן בהם בפיקודים ובמצוות אז אתה תשיג את ה', תתענג עליו, ואז יהיה לך תכלית תענוג בהשגתו, אבל זה אם והיו הדברים האלה על לבבך, שאתה לומד אותם, מפנים אותם, משיג אותם, מתענג עליהם ממילא זה יתן לך אהבה, כשאתה רואה שכל מצוה היא לטובתך, גם לעולם הזה וגם לעולם הבא, ממילא אתה בא לאהוב אותו. ז"א כל מצוה אתה אוהב אותו. ז"א אם מיסורים אנחנו באים לידי אהבת הבורא, שהרי אם אדם מבין שהיסורים באים על מנת לתקן אותו, למרק אותו, לפדות אותו וכו', לכפר עליו, אז ודאי שהוא אוהב את ה', זה כשהוא מקבל יסורים, כשהמצוות עצמן הן תענוג אז ודאי וודאי שתאהב אותו, מה הוא עשה לך? כשאתה מקולקל והוא מנסה לתקן אותך אתה כועס על רופא שחובש אותך בגלל שאתה נפגעת? אתה מודה לו. ה' ביסורים אתה אוהב אותו, אז כל שכן בשאר הדברים.

אז אם "והיו הדברים האלה על לבבך" מתוך כך תכיר את בוראך, וכתוב עוד בספרי, "ואהבת את ה' אלהיך" זה לא רק המשמעות ואהבת אתה לעצמך, שאתה לבד תאהב את ה', אלא ואהבת - אהבהו על הבריות כאברהם אביך, תאהיב את הקב"ה על הבריות. אין אדם מקיים מצות ואהבת את ה' אלקיך בשלמות אם הוא אוהב לבד, רק אם הוא מאהיב גם את ה' על הבריות אז הוא מקיים מצות ואהבת בשלמות, כאברהם אבינו, שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן", אז מי מקיים מצוה זו? מי שמחזיר בתשובה. ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אם יבואו כל חכמי אומות העולם וירצו לברוא נשמה לנמלה יכולים? אז איך כתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן? איך עשו? כתוב ונשמות אני עשיתי, אז איך כתוב את הנפש אשר עשו? אלא כל מי שמחזיר בתשובה הרי זה כמי שילדו כמי שבראו כמי שיצרו כמי שעאשו, כי באמת מי שמחזיר בתשובה הוא מוריד לו נשמה חדשה. אז זה נקרא ואהבת, אתה באמת אוהב את ה', אז אתה דואג שכל הברואים יעבדו אותו, איך אתה אוהב לבד? אז אתה אגואיסט דואג רק לעצמך, אתה לא רוצה שאחרים ידעו, למה? אם אתה זכית ואתה אוהב את ה' למה לא תאהיב את ה' על הבריות? כמו שהעיד הכתוב על אברהם, קרא לו אברהם אוהבי, למה הוא אוהבי? כי הוא מאהיב אותי על הבריות, ומגלה לאנשים מי זה ה'. הוא רוצה שהם יאהבו אותו, אז ה' מעיד עליו - אתה אברהם אוהבי, זה אוהב שלי. אברהם אוהבי, כלומר כשם שקרא בני אדם להאמין מרוב אהבתו, כך אתה תאהבהו עד שתקרא בני אדם אליו. אז כמו שאברהם אבינו קרא לכל בני האדם להאמין בה' יתברך מרוב אהבתו את ה', כך אתה כל אחד מאיתנו תאהיב אותו, תאהב את ה' עד שתקרא בני אדם אליו.

מה למדנו עד פה? שבשלש התיבות הללו, "אנכי ה' אלהיך", הם באו לרמוז על שלש מצוות עשה הראשונות שהן קודמות לשאר המצוות. להאמין במציאותו יתברך, לייחד את ה' יתברך, ולאהוב את ה' יתברך, והן מציאותו יחודו ואהבתו, אלה שלש המצוות הקודמות לכל, להאמין שיש את הבורא, לדעת שהוא אחד יחיד ומיוחד ולאהוב אותו. ושלשתם נמצאים בפסוק של קריאתם שמע, שלשתם בפסוק של קריאת שמע, מציאותו - "ה' אלהינו, כשאומרים שמע ישראל ה' אלהינו, ה' אלהינו זה מציאותו שהוא מצוי, כמו שהסברנו שהוא נמצא, מצוי לכל הברואים. יחודו זה שאנחנו אומרים "ה' אחד", ואהבת את ה' אלהיך מיד מצות האהבה. אז כל קריאת שמע היא באה להגיד את העיקרים האלה של הדיברה הראשונה מעשרת הדברות אנכי ה' אלהיך. אנכי זה מציאותו אני מצוי, יחודו זה ה' שם הויה, אלהיך זה אהבה. ופה בשמע ישראל, שמע ישראל ה' אלהינו - מציאותו, ה' אחד יחודו, ואהבת את ה' אלהיך - אהבתו, ואלה קודמות לכל שאר המצוות. זה אומר רבינו בחיי בכד הקמח, וזה יסוד ועיקר גדול שצריכים לעבוד עליו ומקיימים בזה מצוות עשה חשובות מאד, מצות האמונה, מצות היחוד ומצות האהבה. ה' יזכנו להתבונן בפיקודיו ובמצוותיו ולהתענג על ה' ולגרום גם לאחרים להתקרב אל ה' יתברך, בזה נגלה אהבתו לקב"ה עד שיקרא לנו פלוני אוהבי.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...