למה שהיתה התורה האלהית הנהגה והישרה למין האדם מושפעת מה' יתברך, הנה היא תורה בהכרח על קשר ודיבוק בין אלוה יתברך שהוא המצוה ובין העם שהוא המצווה. ובעבור זה הוא מבואר כי מן הצד הזה בשמיעת איזה ציווי מפי ה', יורה בהכרח על מציאות הנבואה ותורה מן השמים ומציאות ה' המצווה בדת והמשגיח, וכל שכן בשמיעת "אנכי ולא יהיה לך", שהם יורו בעצם על שלשת העיקרים הללו.

בעל העיקרים אומר כך: למה שהיתה התורה האלהית הנהגה והישרה למין האדם, מושפעת מה' יתברך, אז כל מציאות התורה הקדושה שהיא תורה אלוקית והיא מטרתה להנהיג ולהיישיר את המין של האדם, והיא הושפעה אלינו מאת ה' יתברך, אז זה כבר מורה בהכרח שיש קשר ודיבוק בין האלקים שהוא המצווה ובין העם שהוא המצווה. אז כיון שקיבלנו את התורה והתורה היא אלוקית והיא תורה לנו את הדרך וההנהגה הישרה, והיא הושפעה מאת ה', זה כבר מורה שיש לנו קשר, ודיבוק בין המצווה לבין המצווה. בין האלקים לבין העם. ובעבור זה הוא מבואר כי מן הצד הזה בשמיעת איזה ציווי מפי ה', אז עצם זה שיש ציווי מאת ה' זה יורה לנו בהכרח קודם כל שיש מציאות הנבואה, כי ה' משמיע את הציווי לנביא שאומר לנו מה ה' השמיעו, זה גם מורה שתורה היא מן השמים, כיון שהבורא הוא מצווה את הנביא לומר לנו, ועצם התורה היא מן השמים, וגם זה מורה על מציאות ה' שהוא מצווה בדת, פירושו בחוקים שהוא נותן לנו, ושהוא משגיח, משגיח כי אחרת מה התועלת שהוא נתן תורה אם הוא לא משגיח, הוא נותן הוראות ולא עוקף אותם? הוא לא מסתכל אם מקיימים? הוא לא יתן לא שכר ולא עונש, אז מה המטרה שנתן תורה שיורה את הדרך ותיישיר את בני אדם אם הוא לא משגיח עליהם? אז זה רק מעצם זה שהתורה מושפעת מאת ה' כבר השגנו את שלשת הדברים האלה, וכל שכן בשמיעת, כשעם ישראל שמעו בעצמם את קולו של ה' מדבר מתוך האש איתם ואומר להם "אנכי ה' אלהיך ואח"כ דיברה שניה לא יהיה לך אלהים על פני, אז זה ודאי שמורה בעצם על שלשת העיקרים הללו, שהתורה היא מן השמים, שה' מנבא את הנביאים ושהקב"ה הוא ציווה אותנו בחוקים האלה ומשגיח עליהם. אבל עם כל זה רצה ה' יתברך להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים. למה צריך עשרת הדברים? אם יש לנו כבר את שלשת העיקרים האלה, למה צריך את עשרת הדברים? כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחוייב האדם בהם מצד הקשר הזה, היות ויש קשר בינינו לבין הבורא אז הוא רצה שנשמע את עשרת הדברים כי הם מורים לנו דברים כוללים שאנחנו מחוייבים להם בגלל שיש לנו קשר עם הקב"ה. וזה אם מצד האדון המצווה ואם מצד העבד המצווה. ולכן באו בשני לוחות נבדלים, להורות שיש שני ענינים נבדלים זה מזה, יש חמישה דברות, חמש דברות שהם כנגד ה' שהוא האדון בלוח אחד, ויש בצד השני בין אדם לחברו ולהורות ששניהם הכרחיים בהגעת השלמות האנושית.

כדי שיגיעו בני אדם בשלמות האנושית צריכים את שתי הלוחות, חמש דברות בינינו לבין המקום, חמש דברות בינינו לבין חברינו, אם לא לא תגיע האנושות לשמות.

אז ז"א הקב"ה רצה לומר מפיו את עשרת הדברים שיראו את הדברים הכוללים שמחוייב בהם אדם מצד הקשר בינו לבין ה' יתברך.

והיו אלה העשרה כללים כוללים שני מיני המצוות על זה הדרך, בלוח האחד חמש הדברות הראשונות שאדם מחוייב בעשייתן מצד קבלת אלוהותו יתברך בזה הדרך, איזה דרך? כמו  מלך אחד שבנה מדינה והלך ולקח עבדים והוציאם לחירות והושיבם בתוכם, אז לקח בנה מדינה, הלך הוציא עבדים מאיזשהו מקום, ושם אותם בתוך המדינה, אח"כ בא אליה לדבר עמהם, כדי שיקבלו עליהם את עול מלכותו. אז הדבר הראוי הראשון כדי שיודיע להם תחילה זה אני האדון, אני השגחתי עליכם והוצאתי אתכם לחירות מבית עבדים.

ככה הקב"ה הכין לעם ישראל את ארץ ישראל, הלך והוציא אותם מעבדות לחירות, הביא אותם למדבר סיני, הודיע להם תשמעו, אני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, זהו. זהו הדיבור אנכי ה' אלהיך, כלומר ראוי לכם שתקבלו עליכם את עול מלכותי, כי אני הוא שהוצאתי אתכם לחירות, אז זה דבר ראשון, זה דבר ברור שהוא צריך להודיע, אני המשחרר אני הגואל אני המושיע.

אח"כ הוא יצווה אותם שלא יתנו את הממשלה לזולתו, אני לא שחררתי אתכם בשביל שאח"כ תקחו לכם מישהו אחר, אז באה דברה השניה, לא יהיה לכם אלהים אחרים על פני, וכן גם יצווה אותם שלא ימרדו, להקים עליהם מלך אחר, לא שרק לא תקחו לכם ממשלה נוספת או אחרת, ולא תתנו אותה לאחר, אלא אל תמרדו להכיר מלך ה'. ועל זה נאמר "לא תעשו לך פסל וכל תמונה, ואחרי זה ראוי שיצווה אותם וינהגו בו מנהג כבוד, ולא ינהגו בו מנהג בזיון, כי הנשבע בשמו לשקר אז זה בזיון, כאילו אתה לוקח את הקב"ה, אתה לוקח את המלך שגאל אותך כאילו בקטנה לשמש אותך לאינטרסים שלך, לכן נאמר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. ואחרי ארבעת הדברות האלה ראוי שיקבע להם זכר ליום שהוא בנה את המדינה, ומתוך כך יזכרו שיש להם אדון שבנה את המדינה. ויזכרו איך היתה ישיבתם בתוכה, שבתחילה היו עבדים והוציא אותם לחירות, בעבור זה ציוה עליהם לשמור את יום השבת. למה? כי יום השבת מורה על חידוש העולם, ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת, אז מה הוא עשה? בששת ימי בראשית הוא ברא את העולם, חידש את העולם, וגם בשביעי הוא שבת. אז היום הזה שאנחנו מעידים "יום השישי ויכולו השמים וכל צבאם" אנחנו מעידים בעדות שה' ברא את העולם בששה ימים ובשביעי שבת, אז יום השבת  מעיד על חידוש העולם ע"י הבורא יתברך, וגם על יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים התחדש העולם פעם שניה, כי הקב"ה עשה אותות ומופתים שחידשו את העולם מחדש, כי הוא הראה שהוא משבר את הטבע ועושה דברים חדשים כדי להוכיח את אלוהותו ואת השגחתו בתחתונים וכו', כמו שלמדנו בדרשות הקודמות.

אז לכן ציוה לשמור את יום השבת, להורות גם על חידוש העולם ועל יציאת מצרים מעבדות לחירות. זהו שאמרו רבותינו ז"ל, זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, יש זכור ויש שמור, למה צריך שתיים? כי השבת לא באה להורות על מציאות הפועל המחדש העולם בלבד הנזכר בדיבור זכור, השבת לא באה רק להורות לנו על המציאות של הקב"ה שהוא הפועל, שהוא המחדש את העולם בלבד, מה שנזכר בדיבור זכור את יום השבת לקדשו, כי זה גם פילוסוף יודה במציאות הבורא שיש מי שברא את העולם, מי שמכחיש זאת זה רק כת האפיקורסים, אבל עיקר השבת באה להורות על מציאות של פועל ברצון תמיד וגם אחר בריאת העולם, כמו שנזכור זה בדיבור שמור, שבדיבור הזה נזכרה יציאת מצרים, כי הוכר מתוכה שה' יתברך עושה במציאות חפצו ורצונו. כמו שהוא עשה את זה ביציאת מצרים. אז זכור זה כנגד שבת בראשית, ושמור זה כנגד חידוש העולם מחדש ביציאת מצרים, שה' הראה שהוא פועל תמיד ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ולא רק בעת בריאת העולם בלבד, אבל גם אחרי שנתחדש העולם הוא משגיח ומשנה את הטבע לעשות חפצו ורצונו בכל עת כמו שעשה ביציאת מצרים, כדי להוציא מלב האומרים אין כל חדש תחת השמש, כמו שלמדנו אתמול בלילה, שאומרים לו אין שום חידוש, זה הכל, זה היה רק פעם וחד פעמי ונגמר, לא, על כן נאמר זכור שמורה על מציאות של הפועל זה הקב"ה, ושמור זה מורה על מציאות פועל ברצון תמיד, על צד ההשגחה, ושניהם נאמרו בדיבור אחד, כלומר בדיבור של מצות השבת, כי הכוונה בו להורות על מציאות פועל ברצון תמיד ומשגיח, לא רק על מציאות הפועל בלבד. אז זה נאמר על שמירת השבת שהיא מוכרחת גם כדי שנזכור את המדינה שהקב"ה הביא אותנו, אז צריך יום לזכר לזה שהקב"ה הוציא אותנו, מה זה היום הזה? זכר ליציאת מצרים, אתה אומר בקידוש "זכר ליציאת מצרים", ז"א השבת מזכירה לנו את שחרורנו מעבדות לחירות בהתחדשות העולם מחדש לטובת ישראל.

ואח"כ כדי להשלים את חמשת הדברות אמר כבד את אביך ואת אמך, למה? לפי שהוא מן הידוע שאין המלך שבנה את המדינה נגלה בכל יום לאנשי המדינה ההיא, אז כשהוא בנה את המדינה בנה וכשהוא הכריז הכריז, הוא לא בא כל שבוע נולדו ילדים חדשים, ומכריז אתם יודעים מי אני? הוא אומר את זה פעם אחת וזהו, עכשיו התפקיד מוטל על ההורים. ואז אם יזכרו אנשי הדור ההוא שראו את ביאת המלך למדינה זה נפלא כמובן, ואת קבלת עול מלכותו זה נפלא, ושהמלך בנה את המדינה והוציאם זה ודאי, נפלא הם יודעים הם זוכרים הם היו הם נוכחו, אבל הבאים אחריהם שלא הרגישו בעבדות כלל ולא ראו את כניסת המלך במדינה יכולים לבוא ולמרוד ולחשוב שהמדינה היתה שלהם תמיד ושאין להם מושל עליהם, ואין דרך לצאת מן השטות הזאת אלא בהיותם נכנעים אל האבות ומקבלים המוסר מהם. כי הם יודיעו את בניהם איך היו עבדים ושאדון אחד הוציא אותם לחירות והוא שבנה את המדינה והוא השכין אותם בתוכה, לכן מן ההכרח היה שלא תשתכח ממשלת המלך בכל המדינה והטובה שהוא עשה עמהם שהוציא אותם מעבדות לחירות זה שיכנעו הבנים בכל דור ודור אל האבות ויקבלו דברי מוסרם עליהם, ועל זה בא הדיבור החמישי: כבד את אביך ואת אמך, להזהיר על הקבלה. רוצה לומר שיימשך האדם לקבלת האבות, שזה עיקר כולל לכל הדתות, שלא יצויר מציאותם, לא ייתכנו אם לא יהיה האדם נשמע לקבלת האבות וחכמי הדת, אז ז"א אם לא יהיה כ בד את אביך ואת אמך אז הוא לא ישמע יגיד מי אתם, מה אתם מבינים, אני מבין באייפונים, מה אתם ... מה אתה מבלבל זה מה שאתה אומר זה פעם היה אני לא יודע מה אתה מדבר.

לכן מחוייבים בכבד את אביך ואת אמך ובזה נשלמו בזה הדיבור כל הדברים ההכרחיים אל האדם בבחינת מה שבינו לבין ה' יתברך. וזה דברים המתחייבים על העבד לעשות בבחינת האדון. אז חמשת הדברות האלה שנמצאות בצד ימין, בלוח הימני, הן המחייבות את הקשר בין העבד לאדון. בין המשוחרר למשחרר. בין הגואל לנגאל. גאל ישראל, אז צריכים לזכור את זה, אנכי ה' אלקיך שפדיתי אותך מבית עבדים, ולא יהיה לך אלהים אחרים שום ממשלה אחרת, ואתה צריך לדעת שלא יהיה לך שום פסל ושום תמונה, ואתה צריך לדעת שלא תשתמש בשם שלי לגנאי ביזוי בקלות וכו', לא תשא את שם ה' לשוא, ותזכור את היום שאני שחררתי אתכם זה יום השבת שאומר זכר ליציאת מצרים, וכדי שזה יעבור הלאה למשך כל הדורות אז אתם תשמעו להורים מה שהם אומרים לכם, מה שהם עברו נוכחו והיו עדים וכו' וכו' וכו'. כמובן לא לשכוח איך זה היה שבמעמד הר סיני היה אבא והיה הבן והיה הנכד והיה הנין, והיה אבא של האבא הסבא והיה אבא של הסבא, היו שבע דורות ביחד נוכחים, כשנולד בן חדש הוא לא ידע מזה, אז סיפרו לו, מי סיפר לו? אבא שלו וסבא שלו וסבא רבה אתה מבין, כולם, אומרים כן אנחנו היינו אז הוא קיבל עדות מאד, ואז הבן הזה הביא עוד בן אז הוא אומר כן אבא שלי סיפר לי וסבא וסבא רבה וכו', וככה זה עובר דור אחרי דור, וזה מעוגן בימים שחוזרים עליו זכר ליציאת מצרים, זכר ליציאת מצרים, סוכות ופסח ושבועות ומתן תורה, וזה חוזר כל שנה ומעידים מחדש והעדות נמשכת במיליונים בלי הפסקה.

אח"כ שב להזהיר על הדברים הכוללים שהם הכרחיים אל האנשים בבחינת היותם והתקיימם במדינה, כדי שישלם הקיבוץ המדיני, ז"א אח"כ צריך להזהיר את כל אלה שהם בני המדינה, כל אלה שחיים עכשיו בחיבור יחדיו צריך להזהיר אותם דברים כוללים שהם הכרחיים, אל האנשים בבחינת היותם והתקיימם במדינה כדי שישלם הקיבוץ המדיני, אז הדיבור הראשון  מהם הוא שצריך לשמור את הגוף של חברו, כל אחד מאיתנו צריך לשמור את הגוף של חברו, וזהו שנאמר "לא תרצח", אז זה כולל שמירת גופו של הזולת. וצריך לשמור את ממונו של חברו, שזה נאמר בלא תגנוב, וזה לפי הפשט של הכתוב, וצריך גם לשמור את הדבר שהוא ממוצע בין גופו לבין קנינו וזה אשתו, כי אם מצד כאילו היא גופו והיו לבשר אחד, ומצד מאי קנינו, כי האשה נקנית בשלשה דברים, וזהו הדיבור "לא תנאף", שהתנאף זה פגיעה בממוצע בין גופו של האדם לבין ממונו. אח"כ שב להזהיר ולומר שלא מספיק שאתה צריך להזהר מלהחזיק את החבר בפועל או בגוף או בממון או באשתו, גם צריך להזהר שלא להזיק את חברו אפילו בדיבור, שנאמר "לא תענה ברעך עד שקר", וגם לא במחשבה, שזה לא תחמוד אשת רעך, תחמוד זה במחשבה, לא רק אשת רעך, גם שדהו ועבדו ואמתו ושורו וכל אשר לרעך, גם רכושו, אז צריך לא לחמוד, זה במחשבה, ובזה נשלמו הדברים הכוללים שהם הכרחיים אל האדם בבחינת היותו באשר הוא הכרחי להשתתף עם זולתו, אם רוצים לקיים חברה מתוקנת צריך לדאוג לא לפגוע בגוף, לא בממון, לא בדיבור, לא במחשבה, וגם לא בממוצעים שבהם, ואז אם אתה שומר את כל הכללים האלה יכונו כולם יחדיו, ולזה היו אלה העשרה הדברות בשני לוחות, להורות ששני אלו הענינים עם היותם נבדלים זה מזה, הם הכרחיים לשלמות האנושית. האחד בבחינת שלמות האדם מצד עצמו, והשני בבחינת היותו חלק ממדינה, ולזה היו חמשת הראשונים בלוח אחד, להורות שאלו הם כלל אחד מיוחד בפני עצמו, ובשני אלו הכללים נכללים המצוות כשיעויין בהם. מכל עשרת הדברות יוצאים כל התרי"ג מצוות, ואם תספרו בעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות. אז הכל יוצא מתוך עשרת הדברות הללו, כל התרי"ג מצוות. ובשני אלו הכללים נכללות המצוות כשיעויין בהם, ועל דרך מה שאמר ורבותינו ז"ל בתורת כהנים, "ואהבת לרעך כמוך" רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה. ז"א בלוחות האלה בעצם יש לנו את הכלל הגדול ביותר וזה ספר תולדות אדם, וזה ואהבת לרעך כמוך, והכל כלול בדברות האלו. ומה שמעניין שבאמריקה שהם מפרידים בין דת למדינה, בכל אופן שמה בכל בתי הספר בכל כיתה יש את עשרת הדברות. כי הם  מאמינים תן קומנד, זה עשר המצוות ההוראות, הם מאמינים בזה וזה נר לרגלם עשרת הדברות למרות שהם מפרידים בין דת למדינה, אם היו פה מקיימים את עשרת הדברות היינו מתוקנים, היתה באה שלמות אנושית והיינו נגאלים תיכף ומיד. אבל זהו, אף אחד לא השקיע להבין מהם בכלל עשרת הדברות ומהם אומרות, ואנחנו רק אמרנו את הכללים בקיצור והפירוט בזה זה תרי"ג מצוות. עכשיו צריך לפתוח את ספרי המצוות, מוני המצוות כמו הרמב"ם הרמב"ן ואחרים, ולשבת על מצוה מצוה או ספר החינוך שמביא את כל התרי"ג ומבאר כל דבר ודבר ומכוון אותנו לאן זה הולך, איפה לומדים כל קטע וקטע, וסוף סוף בן אדם ידע את המצוות שהוא מחוייב בהם בהיותו יהודי או יהודיה. בהצלחה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.