שני סיפורים מזעזעים בענין השוחד וכחו | הרב אמנון יצחק שליט"א

השוחד מחולל פלאות אפילו על צדיקים. בחומש היכל הברכה שחיבר הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקמרנא ז"ל, בפרשת משפטים בעמוד ר"ג בטור ד' כתב, שהדבר תמוה, למה הוצרכה התורה להזהיר כל כך מפני השפעת השוחד על צדיקים? וכי יעלה על הדעת שצדיק גמור יקח שוחד? בסתם צדיק אין שום בעיה, בצדיק גמור, איך צדיק גמור יקח שוחד? למה מצריכה התורה להזהיר על כך מהשפעת השוחד על צדיקים, וכי יעלה על הדעת שצדיק גמור יקח שוחד?

וביאר הענין על פי מעשה שהיה עם הרב הקדוש מאפטא זיע"א, שבימי חופרו היה אב"ד קהל קדוש קלבסוב וחמש עיירות נ וספות, ופעם ישב בדין גדול עם כמה דיינים, והדיינים קיבלו שוחד, והיו מטים לזכות אותו שנתן להם השוחד, והוא לא הסכים לדעתם, וטען שאין ההלכה כך, אז הדיינים יעצו לאותו האיש שיראה לשחד את הרב, אך האיש אמר שהרב צדיק גמור ולא יסכים לקחת ממנו, אז נתנו לו עצה, שיניח בבגד של ראש חודש שלו סך רב של זהובים, וכך עשה ואיש לא ידע מזה.

כשחזר הרב הקדוש מאפטא לישב עם הדיינים ראה שהסכימה דעתו לדעת הדיינים. ושתק, לא רצה לדבר ודחה אותם, דחה את הדיון. והלך לחדרו ובכה בכיות לפני אדון כל, על מה נטה דעתו לדיינים, שהרי באמת אין זה דין אמת, והיה כך ימים שדחה את המשפט ולא גילה דעתו, עד שהגיע יום ראש חודש, ולקח בגדו והרגיש שהם כבדים מאד, נתן ידו לכיסו, ולקח  משם כמה זהובים של זהב, ושאל לאשתו, מי היה כאן? איש כזה שיכול להניח מעות בבגדיי, חקרו ודרשו בדבר עד שנתברר להם שלא היה שם איש אחר אלא אותו בעל דין. ושלח אחריו וגזר עליו בחרם ואיים עליו שיודה שהוא הניח הזהובים בתוך בגדו בכדי לשחדו, עד שהודה לו והחזיר לו הזהובים, וגרש את אותו רשע ולא רצה לשבת עוד בדין זה, זוהי הכוונה "ויסלף דברי צדיקים", שאפילו ציק גמור שמקבל שוחד בלי ידיעתו דבריו מסתלפים. עד כאן דברי קדשו של הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקמרנא בהיכל הברכה.

ושאל המחבר את פי כבוד קדושת האדמו"ר ממונקאטש ז"ל, היעלה על הדעת שהרב הקדוש מאפטא זי"ע היה יושב בדין עם דיינים שלקחו שוחד רח"ל? והשיב לי, אם הרב הקדוש מקמאנר זיע"א הדפיס הספרו בספרו הקדוש היכל הברכה, אין לנו להרהר אחריה, והרי פשוט שלא ידע הרב הקדוש מאפטא שהדיינים האחרים לקחו שוחד, והעמידן על חזקת כשרות שיש לכל ישראל, ונודע לו זאת רק אחרי שהבעל דין הודה בעל כרחו שהוא שם את המעות בבגדו. ואז הודה גם על מה שקדם ונתן שוחד לשני הדיינים. והוסיף לומר, ואם נפשך לומר ולהקשות האיך ישב עם דיינים לוקחי שוחד אף שלא ידע שהם לוקחי שוחד, והלא אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים כמו שכתוב בחולין דף ה' ע"ב ועוד, אחרי ידוע מדברי התוס' בכמה מקומות בשבת דף י"ב ע"ב ד"ה רבי נתן בגיטין דף ז' ע"א ד"ה השתא, בחולין דף ה' ע"ב ד"ה צדיקים, שרק במידי דאכילה אמרינן שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, ואם כן לא קשה מידי, אז זה לא קשה בכלל. איך היתה תקלה כביכול עם דיינים כאלה? כי לפי התוס' רק בדברים של אכילה הקב"ה לא מביא תקלה לצדיקים, ואפילו לחולקים, החולקים זה סוברים כשיטת רש"י שמתרצים את קושית התוס' וכן הוא במרדכי בעירובין בסוף פרק א', שסבירא להו שבכל דינים הוא כן, שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, גם כן יש ליישב, דלכאורה צריך ביאור בסיפור עצמו, דנראה כתרתי דסתרי, שאם בעת ההיא דעתו ה יתה נוטה לדעת הדיינים, הרי היה חושב שכן הוא האמתכ דבריהם, ואם כן  מנין באמת ידע שאינו דין אמת? ולמה הלך לחדר ובכה? וצריך לומר שזה היה בס"ד מכח הא גופא שהצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ועל כן אף שדעתו היתה נוטה אז בעקבות המעות שהושמו בתוך הבגד שלו של ר"ח, אף שדעתו היתה אז נוטה לדעתם, הרגיש בזכותה סיעתא דשמיא שאין תלקה באה לצדיקים, שאין זה דין אמת. אבל זה נאמר בצדיק גמור. באדם שלא רוצה לעולם לסור מן האמת בכהוא זה. אז זה המעשה הנורא ששוחד אפילו שלא הגיע אל הדיין בידיעתו, אפילו הושם בכליו יכול להשפיע עד כדי כך כוחו של השוחד.

מעשה שני, בספר שם הגדולים להחיד"א, חלק א' מערכת גדולים ערך רבי מאיר גביזון, מביא מעשה פלא שארע עם אחד מדייני מצרים הגאון רבי חיים קפוסי זצ"ל, שהגאון הזה רבי חיים קפוסי היה מגדולי וחשובי רבני מצרים בתקופתם של הגאון רבי בצלאל אשכנזי זצ"ל רבו של הארי הקדוש, והרדב"ז זצ"ל ומהר"י קטסרו זצ"ל ועוד, הוא למד תורה בישיבתו של מהר"י בירב ז"ל, וחכמת הקבלה למד מהארי ז"ל, כמה מתשובותיו מופיעות בספרם של גדולי הדור ההוא, כהרדב"ז, התשב"ץ, מהריט"ץ, תלמיד מרן הבית יוסף, הוא חיבר ספר ביאור חיים על התורה, ספרי חיים פירוש לתורת כהנים, מכילתא, ספרא וספרי, שו"ת שעודנו בכתב יד, נפטר במצרים ביום י"ב שבט שצ"א ומקום קבורתו בבית הקברות היהודי העתיק בקהיר, קברו היה מקום תפילה בכל עת וצרה, לכל אדם בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית, בין יהודים בין גויים, כי קבלה היה בידם, שהמתפלל שם על קברו מיד נושע.

אז מה היה המעשה, מעשה הפלא שארע עם אחד מדייני מצרים, הגאון רבי חיים קפוסי שהזכרנו עכשיו, שהיה חכם גדול וחסיד מאד, והיו קורין אותו בעל הנס, משום מעשה שהיה עמו.

יום אחד חלה רבי חיים קפוסי ז"ל בעיניו ונתעוור רח"ל, והיו הקהל מרננים אחריו לאמור כי חס ושלום היה נוטל שוחד, כי השוחד יעוור, ככה טענו עליו, ושמע רבי חיים הדבר ונתרעם ועמד על רגליו בתוך קהל ועדה והכריז: כי שמעתי דיבת רבים יחדיו ירננו שלקחתי שוחד, ועתה אם אמת היה הדבר כמו שאומרים, כן יהיה תמיד הענן יכסנו, כלומר שהוא יישאר סומא לעולם, ואם אני הייתי נזהר מזה מאד, יאירו עיני כבתחילה. וכן היה, ונתקבלה תפילתו ונתרפאו עיניו וירד מן התיבה ועד ה יום הנשבע שבועה לשקר על קברו מיד נענש.

וסיים החיד"א ז"ל שם, ואני הצעיר ראיתי חתימתו כשהיה סגי נהור, והיה חותם מאומד וכמעט אין האותיות ניכרות כמי שלא ראה, וראיתי חתימתו אחר כך, אדוני נשיא חיים קפוסי כתובה מאושרה.

עכשיו, בספר אבן ספיר של התייר, לנושא המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי ז"ל בירושלים עיה"ק תובב"א, הספר הזה נדפס בשנת  תרכ"ד, מעוטר בהסכמת הגאון המלבי"ם ז"ל ועוד גאונים ז"ל, הוא סיפר מה ששמע מיהודי מצרים בעת נסיעתו לשם, שסיפרו לו פרטי המעשה שהיה עם רבי חיים קפוסי ז"ל וז"ל: רבי חיים קפוסי כהו עיניו מראות, לא אה עין הארץ, והיו נדברים בו שהשוחד יעוור עיניו כמנהג הארץ לאמור, וכאשר נודע לו הדבר קרא עצרה לדרוש להם ב יום השבת, ודרש להם דרוש נאה, אחר הדרוש אמר, ידעתי רבותי שיש אנשים מרננים אחרי, וה' יודע ועד כי נקי אנכי מעוון הזה, ולא בי הוא, ועתה אם יש ביניכם מי ומי אשר לקחתי מידו מאומה או היטתי הדין, יענה בי נגד ה' ונגד כל הקהל הקדוש. ולמען תהיה לי לעדה אני  מחלה פני ה' אלהי המשפט, שאם אמת הדבר ובי העוון,  יקומטו עצמותיו בזה ולא י וכל לרדת מהבמה, ואם חף אנכי מהפשע, יהי רצון שיפתחו עיני ויחזור בי מאורי לעיני השמש, וידעו כל הקהל כי יש אלקים שופט צדק ואמת. ומיד נפתחו עיניו והאיר לו אור יקר, והביט אל כל סביביו, וקרא לכל אחד בשמו, וירד מהבימה ונתן שלום לכל אשר פגע בו בשמו ותוארו, אתם שומעים מה זה? ירד ואמר שלום לכל מי שפגע בו בשמו ובתוארו, ומאז והלאה היה חותם שמו אדוני ניסי חיים קפוסי, ובית הכנסת נקרא על שמו, בית כנסת רב חיים עד היום הזה.

מכאן רואים מה כוחו של השוחד, לעשות אפילו לצדיקים גדולים כמו הרב מאפטא, ורואים מי שנזהר מן השוחד ה' מאיר עיניו אפילו אם יהיה סומא, כל שכן שמאיר עיניו בדין כשהוא דיין. זה הכח של השוחד וההתרחקות ממנו.

וה' יצילנו מן השוחד, ושוחד זה לא כסף רק, זה כבוד, זה משרה, זה מפלגה, זה תפקיד, זה הבטחה, זה מילים טובות כאלה ואחרות, צריך להזהר מאד מאד שהאדם לא יהיה מוטה ומושפע, כי הוא יכול להחריב עולמות בשביל השוחד. אבל ה' הטוב יפרע מכל מקבלי השוחד, כמו שאמר רבי  ישמעאל ברבי יוסיף תיפח רוחן של מקבלי שוחד.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...