מידת שדי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועשו ארון עצה שיטים,

אמאותיים וחצי אורכו,

ואמה וחצי רוחבו,

ואמה וחצי קומתו.

במדרש,

בשמות רבה ל״ד אומר,

עד ההוד הכתיב באיוב ל״ז,

שדי לא מצנוהו

הוא שגיא חוח״.

אמר רבנו הגדול,

צריכים לנו להחזיק טובה לאיוב,

שכל מה שאמר אליהו,

בא הוא והוסיף על דבריו.

אמר איוב לחבריו,

מה אתם סוברים,

שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו?

מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא?

כל הדברים שדיברתם

הן אלה קצות דרכיו.

בא אליהו ואמר,

שדי לא מצנוהו שגיא חוח״.

מי ששומע הפסוק הזה אומר,

שמא חירופים הוא חס ושלום.

אלא כך אמר אליהו

לא מצינו כוח גבורתו של הקדוש ברוך הוא עם בריאותיו,

שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרחות עם בריאותיו.

לא בעל האדם

אלא לפי כוחו של האדם.

אתה מוצא,

כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל.

אילו היה בא עליהם בחוזק כוחו,

לא היו יכולים לעמוד,

שנאמר

אם יוספים אנחנו לשמוע ומתנו.

אלא לא בא עליהם אלא לפי כוחם,

שנאמר

כל אדוני בכוח.

בכוחו אינו אומר,

אלא בכוח.

לפי כוח של כל אחד ואחד.

נסביר.

המדרש אומר על הפסוק הזה,

שמשתמע ממנו לכאורה,

חלילה,

איזה דברים של חירופים.

שדי לא מצאנו שגיא כוח.

כאילו לא מצאנו שהקדוש ברוך הוא,

יש לו כוח גדול מאוד.

ועל זה אמר רבנו הגדול, צריכים להחזיק טובה לאיוב.

כל מה שאמר אליהו בא והוא והוסיף על דבריו,

ואמר איוב לחבריו, מה אתם סוברים?

שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו,

מי יוכל לספר את כל השבחים וגבורות של הקדוש ברוך הוא?

כל זה זה רק צוד רחב.

ואז בא אליהו ואמר,

שדי לא מצאנו שגיא כוח.

ואז אמרנו שזה נשמע כמו חירופים.

אלא כך אמר אליהו,

לא מצאנו כוח גבורתו של הקדוש ברוך הוא עם בריותיו,

כי הוא לא בא בטרחה ומטריח את הבריות יותר מיכולתם,

אלא בא לכל אחד לפי כוחו.

אז לכן כשהוא בא, הקדוש ברוך הוא, לתת תורה לישראל,

אז הם פחדו, הם אמרו, אם יוספים אנחנו נשמוע ומתנו.

לא יכולים יותר לשמוע.

אלא בא עליהם לפי כוחם.

זה מה שכתוב,

כל אדוני בכוח, לא בכוחו, אלא בכוח

של כל אחד לקבל ולשמוע.

עוד ממשיך המדרש.

שדי לא מצאנו שגיא כוח.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

עשה לי משכן,

התחיל מטמיע ואומר,

כבודו של הקדוש ברוך הוא מלא עליונים ותחתונים,

והוא אומר לי, עשה משכן?

עשה לי משכן?

ועוד היה מסתכל ורואה ששלמה עומד ובונה בית המקדש, הוא גדול מן המשכן.

משה רבנו ברוח הנבואה

רואה שעתיד להיות שלמה מלך,

והוא עומד לבנות את המקדש, בית המקדש.

ובית המקדש במידותיו יותר גדול מן המשכן.

ומה הוא אמר?

אמר לפני הקדוש ברוך הוא כי האומנם יישב אלוהים על הארץ.

הנושמי השמיים לא יכלכלוך.

אז איך יישב על הארץ?

אמר משה, ומה בית המקדש הוא יותר ויותר מן המשכן?

שלמה אומר כן,

שכביכול גם הוא מטמיע האומנם יישב אלוהים על הארץ.

אז המשכן,

על אחת כמה וכמה,

כביכול, איך אני אעשה משכן?

איך?

לכך אמר משה,

יושב בסתר עליון.

אמר רבי יהודה ברבי סימון, יושב בסתר

הוא עליון

על כל בריאותיו. מה זה יושב בסתר עליון?

יושב בסתר

הוא עליון על כל בריאותיו.

מהו בצל שדאי?

בצל שדאי התלונן. מה זה בצל שדאי?

בצל אל, בצל רחום, בצל חנון, לא כתוב כאן.

אלא בצל שדאי, בצן שעשה בצלאל.

וכך נאמר, בצל שדאי התלונן.

דהיינו הקדוש ברוך הוא,

לן

נמצא בצל שבנה לו בצלאל.

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא כשם שאתה סבור כך אני סבור.

הקדוש ברוך הוא עונה למשה רבנו על הפליאה שלו.

אלא עשרים קרש בצפון

ועשרים בדרום

ושמונה במערב.

זה מספיק.

זה המידות שאני צריך.

ולא עוד,

אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה.

עד כאן המדרש.

מה זה העניין אמה על אמה?

ההוראה בזה היא כי ההתגלות של הקדוש ברוך הוא היא במידה.

כעניין

ממדד בשעלו מים ושמיים בזרת תיקן.

אז שומעים שהייתה מדידה כביכול בשעל,

זה כמו פיסת רגל,

ושמיים בזרת תיקן, זאת אומרת המידה הייתה זרת.

כן?

אז זה כמו שנאמר כאילו כביכול

שעל וזרת של הקדוש ברוך הוא, כביכול.

אבל מה שומעים מפה? שומעים שיש מידה.

וזה בישעיה מ'.

במעשה בראשית אמרו חכמים זיכרונם לברכה

אני אל שדי.

אני שאמרתי לשמיים והארץ די.

שאלמלא היו מותחים והולכים עד עכשיו.

רואים לנו מזה יסוד.

כי השם שדי היא המידה של השם שדי שאומר לעולמו די.

הלוא הייתה הבריאה בלי כל מידה.

היא הייתה מותחת והולכת בלי כל סוף ותכלית.

והנה מכל זה יוצא כי יסוד מידתה של הבריאה הוא שאמר לעולמו די.

וכשהוא אמר זאת, הוא אמר את זה במידה ובמשקל.

בשיעור וגבול מדויק.

כלומר,

זו ההתגלות הייתה במידה ובשיעור.

ומה, איפה הגבול והמידה?

מהו השיעור?

הנה זה כי הכל יבוא לפי הצורך.

לפי מידת יכולת המקבל.

כך הקדוש ברוך הוא עושה את הדברים.

אוך דמיון מעשה בניין.

הלוא מובן ודאי שכשם שאומנות עצם הבנייה

היא עיקר הצורך בבניין,

כמו כן צריך וחשוב מאוד עניין די בכל הבניין.

היינו כי כל חלק ופרט ממנו יהיה מחושב מראש.

מהנדס יושב, מתכנן את הכול, ארכיטקט וכולי,

כי יבואו כולם לפי הצורך והחשבון.

כמה חדרים,

גודל, מידות, מספר חלונות, פתחים.

כל התוכנית באה לפי הצורך שהעמידו לפניו.

גם מתחשבים לפי מספר האנשים שידורו במקום.

אבל אם לא יתנהג במידת די,

ולא יהיה מתוכנן כל הבניין לפי הצורך דווקא בכל החלקים והפרטים,

כמו חדרים, חלומים.

תכונות וכו',

הבניין הזה לא יהיה על תכליתו.

כך יסוד הבריאה.

אשר בחוכמה יסד ארץ כונן שמיים בתבונה.

הנה עיקר מידתה של הבריאה

זה מה שאמר לעולמו די.

מה שהכל בא,

בא לפי הצורך,

ולא חוט השערה יותר.

זהו שם שדיה מתגלה במידה לפי מידת יכולת המקבל ולא יותר.

עכשיו זהו העניין, ארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה.

והנה כשאנו אומרים כי ההתגלות

היא רק במידה ושיעור,

אם כן מה עם היתר?

הלא גדול אדוני הוא מהולל מאוד ולגדולתו אין חקר.

הנה אמנם כבודו של הקדוש ברוך הוא

מלא עליונים ותחתונים.

שם אמנם גדול יותר.

שם אמנם עיקר יותר.

אבל העליון על כל בריאותיו

זה דווקא משהו שהוא יושב בסתר עליון.

שיושב בסתר הוא העליון על כל בריאותיו.

והוא מתגלה לפי מידה וצורך.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים בפסחים ג' לעולם

ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

ותמיד לומדים

שזה מובן מצד התלמיד.

וכן באמת מבואר ברשי.

לפי שמתקיימת גרסה שלה יותר מן הארוכה.

אם הרב שונה לתלמידו בדרך קצרה,

הגרסה הזאת תשתמר אצלו יותר.

ככה לומדים בדרך כלל, תמיד,

את ההבנה בזה.

אבל יש בזה עוד יותר עניין

מצד הרב עצמו,

שהוא צריך לשנות בדרך קצרה.

וסוד הדבר הוא כי צריך הוא להיות כל-כולו יושב בסתר.

ואם כי ההתגלות שלו זה מה שהוא מלמד לתלמידים,

אבל צריך להיות דווקא לפי הצורך ולפי המוכן,

רק עד כוח קבלתו של התלמיד.

הרב צריך להיות בקיא ויודע את נפש התלמיד,

כמה הוא יכול לקבל.

ולא ייתן לו יותר מזה.

אבל מקומו ושכינתו של הרב צריך תמיד להיות יושב בסתר.

ישנה בדרך קצרה.

הרב שלא יכול להחזיק תורתו בתוכו בעצמו,

אם תורתו שוטפת והולכת ללא צורך

וללא מוכן, אין מי שמוכן לקבל את הכול,

כמו שיש היום רבנים כאלה שמדברים מדברים מדברים מדברים העיקר להרהיב ולומר עד כמה הם יודעים את המקומות והציונים

וכולי וכולי וכולי. אין מי שמקבל בכלל.

יכולים רק להתפעל מה הוא אמר בערך, אתה מבין, מלמעלה.

אבל לא מתמקדים כי אין מקבלים.

אז צריך

שהרב יהיה יכול להחזיק תורתו בתוכו בעצמו.

אם תורתו שוטפת והולכת

ללא צורך וללא מוכן,

רב שאינו יכול לומר די,

רב זה אינו מיושב בסתר.

תורתו שלו אינה בתור תורה ואינו בכלל תורה באמת,

ומפיו לא מבקשים תורה.

סתם בקוריוז אני אגיד לכם איזה בדיחותא

שפעם רב אחד הוזמן לאיזה מושב.

הוא הגיע למושב ולא היה שם רק בן אדם אחד.

אז הוא המתין חצי שעה, שלושת רבעי שעה לראות אולי יתקבצו הקהל, אף אחד לא בא.

אז הוא רצה ללכת.

אז האדם הזה שישב שם אמר לו, מה,

אני לא בן אדם, אתה לא יכול להגיד לי דברי תורה?

אז הוא אמר לו, טוב.

התחיל לדרוש הרב שלוש שעות.

שלוש שעות. נתן דרשה, חבל על הזמן.

ההוא המתין באיפוק.

גם אמר לו, כבוד הרב, כל הכבוד, אבל יש לי הערה.

תראה,

אני מכין

אבוס

לבהמות שלי לפי הכמות של האנשים,

של הבהמות.

ואם

מגיעה פרה אחת לאבוס,

אני לא נותן לה את האבוס של כל השלושים פרות שלא הגיעו.

אני נותן לה רק מה ש...

נתן לו שיחה בשביל שלוש מאות איש.

אז זאת אומרת,

צריך הרב להיות חכם לתת לפי המקבל,

לא מה הוא רוצה לשחרר.

משחרר, משחרר, צריך להיות מקבל.

אז אומר פה שרב כזה אינו מן היושב בסתר,

תורתו שלו אינה בגדר תורה,

ואינו בכלל תורה באמת, ומפיו לא מבקשים תורה.

כן או סוד הדברים,

האדם באשר הוא, עיקרו להיות יושב בסתר,

ובהתגלותו צריך להיות מתגלה לפי הצורך היותר הכרחי,

במידה ובמשקל על חוט השערה ממש.

וזה מאמר הכתוב במיכא ו', פסוק ח'.

ומה אדוני דורש ממך?

כי אם עשות משפט

ואהבת חסד

והצניע לכת

עם אלוהיך.

ורבנו יונה אומר,

ולא יחמוד כבוד

על מעשיו הנכבדים

ולא יבקש תפארת

על פעליו המפוארים,

כי כל אלה הם בחינות,

כי הוא מן היושב בסתר,

והוא ודאי טוב.

זאת אומרת, אם הוא יהיה

הרע בבחינת הצנע לכת

עם אלוהיך,

פירושו

שהוא לא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים, אפילו שיש לו מעשים נכבדים.

הוא לא יחמוד את הכבוד בעבורם.

גם לא יבקש תפארת שיפארו אותו על פעליו המפוארים.

זה נקרא יושב בסתר.

זה נקרא, אצליח הלכת,

זה נקרא ישנה לתלמידו דרך קצרה.

אל תנפח יותר מדי להשמיע מי אתה, מה אתה יודע, כמה היקפים שלך, כמה ידיעות, כמה בקיאות, כמה עיון,

כמה אתה זוכר וכו'. לא, לא. זה לא המתבקש, זה לא הנדרש.

תגיד מה שצריך בשביל להאכיל את התלמיד,

מה שהוא מסוגל לקבל.

זה נקרא תורת אמת.

אם לא,

זו תורה חיצונית בשבילך.

אז לא רק שאמרו לעולם משנה דרך קצרה לתלמיד,

לטובת התלמיד רק,

גם לטובתו של הרב עצמו,

שלא ישחרר את כל הקיטור שיש לו,

אלא צריך להיות מאופק

בבחינת יושב בסתר.

וזה סוד

המידה של אל שדיי,

שהקדוש ברוך הוא היה יכול להרחיב את העולם לבלי גבול,

אבל הוא תחם אותו במידות ממדד בשעלו

ותיקן בזרת.

זאת אומרת, רואים שיש פה מידות.

הקדוש ברוך הוא לא בא בכוחו שלו,

אלא כל השם בכוח, לפי כוחו של כל אדם ואדם.

לכל אחד הוא נותן את המינון הנכון לו.

רבי חנניהו ברגשיהו אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא זכות לישראל לפי כוח,

הרבו לעולם תודה.