רשע בוטח | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויירה יעקב, ויירה יעקב מאוד וייצר לו

ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים

לשני מחנות.

מבואר ברמב״ן

כל הבוטח מאמין

ולא כל המאמין בוטח

כל הבוטח מאמין

הוא דבר מבואר

כי אם לא יאמין על מי יבטח

אז לכן כל הבוטח מאמין

אבל לא כל המאמין בוטח

מפני שהוא ירא לבטוח באדוני מפני עוונותיו

אז לא כל המאמין בוטח

כי דרגת הביטחון היא כוללת את האמונה

אבל דרגת האמונה אינה כוללת את הביטחון

למה

מפני שהוא ירא לבטוח בשם

מפני עוונותיו

כמו שמצינו אצל יעקב

שהיה ירא שמא יגרום החטא

והוא באמת חסרון בביטחון אומר הרמב״ן

וכמו שביאר הרמב״ן

בטח באדוני ועשה טוב

אפילו רשע

הבוטח באדוני

חסד יסובבנו

ומכל מקום

ועשה טוב

כי כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן יוותרו חייו

אלא מאריך הפה וגב ודילה

אז אומר הרמב״ן

שמה שהיה ירא יעקב שמא יגרום החטא זה חסרון וביטחון

משום שהרמב״ן אומר שהפסוק אומר

בטח באדוני מכל מקום

מי זה בטח באדוני? כל אדם

אפילו רשע

אבל שלא יגיד רשע מספיק שאני בוטח ואני יכול לעשות מה שאני רוצה

הפסוק אומר בטח באדוני

מעשה טוב

זה לא תנאי לביטחון

אלא זה בשביל שלא תחשוב שהקדוש ברוך הוא

אם ימלא ביטחונך אז זה כאילו ראייה על מעשיך שאתה בסדר לא כי הקדוש ברוך הוא

מישהו אומר שהוא ותרן

יוותרו חייו

אלא הקדוש ברוך הוא מאריך אף

לא פוקד על האדם עוונותיו מיד

אבל גובה ממנו

יש חוב ואת החוב הוא יגבה ממנו

על מה שלא עשה טוב

אז לכן הרמב״ן אומר

בטח באדוני ועשה טוב

אפילו רשע

הבוטח באדוני

חסד יסובבנו

ומכל מקום ועשה טוב כי כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן

יוותרו חייו

אלא מעריך אפה וגב את הילה

מעריך אפו וגובה את שלו

ומה שפחד יעקב שמא יגרום החטא

לא פחד כי אם על העבדים והצאן

ותראה

כי בעת שחילק את המחנות

מטעם והיה המחנה הנשאר לפלטה

המחנה הנשאר הזה לא היו שם מנשה וילדיו

אלא דווקא העבדים והצאן

אשר אותם לא הניח על ביטחון

אבל המחנות הראשונות

העמיד אותם על ביטחון

כך כתב הרמב״ן

זאת אומרת על הראשונים ובטח

אבל אם חלילה יגרום החטא

אז מה שיגרום החטא יכול להיות פגיעה בעבדים ובצאן

לכן הניח אותם אחרונים בהשתדלות טבעית מה שנקרא

זה חלק אחד

ונוכל עוד לומר

כי לכן פחד יעקב שמא יגרום החטא

מאיזה טעם הוא פחד?

עכשיו אנחנו אומרים סברה חדשה

מפני שהיה לו עסק עם עשיו

אשר ברך לו יצחק

אתה לא בא מול אדם סתם

שהוא חסר ברכות ואין לו זכויות

יש התניה בברכה של יצחק לעשיו

וגם ליעקב

מה היה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך

יצחק

פירך את עשיו ואמר לו את אחיך תעבוד

שעשיו צריך לעבוד את יעקב

האמריקאים והאירופאים צריכים לעבוד את ישראל

אבל

מה היה כאשר תריד

ופרקת עולו מתי לא תהיה חייב את אחיך תעבוד

כשיעקב יריד מן המצוות

דהיינו ירד

אז לכן פחד יעקב שמא יגרום החטא

כיוון שהיה כוח של עשיו כל כך גדול

עד שאם ירד יעקב מעט

מעבודת השם

יתגבר עשיו עליו

נמצא שלא היה יכול ללך בכוח הביטחון לבד

כי אם היה לו חטא

יכול החטא לגרום

שיפרוק עשיו את עולו מעל צווארו וינצח אותו

ולכן פחד יעקב

שמא יגרום החטא

אבל לא מטעם שהחטא הוא חסרון בביטחון

אלא שהחטא הוא חסרון

אל ממשלת יעקב על עשיו

כי מה יועיל לביטחון

אפילו אם יש לך ביטחון

בשעה שיש גזרה שאם תריד

הוא יפרוק את עולו

ואז הוא ישלוט עליו

מה יועיל?

אתה לא יכול לבטוח במה שאמרו לך בפירוש שלא יהיה כך

כי זה תלוי אם ירדת ואם נעשה חטא

אפשר שהחטא הוא ברמה כזאת שאתה נקרא יורד

והעול של עשיו

יהיה עליך

אז לכן זה היה הפחד שלו ולכן הוא חצה את המחנות וחילק

שאם זה מטעם זה או לפי מה שאמרנו מטעם קודם

שהביטחון הוא מותנה

אם יש חטא או אין חטא לפי שיטה זו

לא לפי הסכמת הרמב״ן

אלא לפי שיטה זו שמסבירים

שיעקב פחד שמא יגרום החטא

ואז לא היה לו ביטחון כאילו זה פגע בביטחון

אז שני הציורים האלה הם אפשריים בכוונתו של יעקב אבינו

כשהוא התכונן לקראת המפגש עם עשיו

אבל לדידן

אין שייך החטא לביטחון

כי אפילו רשע

הבוטח באדוני

חסד יסובב בינו זאת אומרת

אין קשר בין חטא לביטחון

אדם יכול להיות אפילו רשע בעל חטאים

וזה לא יפגע במידת הביטחון שלו

ואם הביטחון שלו שלם אף על פי שהוא רשע חסד יסובב בינו

אלא החטא למה שייך אז מה עם החטא?

החטא שייך לתביעת הדין

שיש עליו תביעה בדין

כי אין הקדוש ברוך וותרן

אבל שיעשה החטא רושם רפיון בביטחונו זה לא נכון הדבר

כמו שאומר הרמב״ן

זה לא תלוי זה בזה

אין לך להתרפות בביטחונך בשם יתברך אף על פי שעשית עבירה

על העבירה התחשבנו איתך

אבל זה לא צריך לגרום לפגם בביטחונך

כל זה לפי הרמב״ן

ומה שקשה עכשיו נביא קושיה

ומה שקשה משמואל הנביא

שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני

אחרי שהקדוש ברוך הוא מאס בשאול המלך

יוען מאסת את דבר השם

מאס השם אותך ממלוך

כיוון שהוא לא השמיד את עמלק

והשאיר את הגג והצאן כידוע

והקדוש ברוך הוא מאס אותו להיות מלך כי הוא לא שמע בקולו

אז הוא שלח את שמואל הנביא למשוח את דוד המלך

מבני ישי

ואז אומר שמואל הנביא לקדוש ברוך הוא ואיך אלך

ושמע שאול והרגני

אם שאול המלך בשעה שהוא מלך אני הולך למשוח מלך אחר תחתיו

אפשר שהוא יהרוג אותי

אז מה זה אומר

שהיה לו חוסר ביטחון

או לא היה לו חוסר ביטחון מה זה אומר

לפי מה שאנחנו שומעים במובן ראשון

כאילו יש מקום לחשוש

שיש יכולת לשאול להרוג אותו למרות ציווי השם

שאומר לו לך ומשחת

והוא אומר איך אלך

ושמע שאול והרגני

אז השם אמר לו תיקח עגלת בקר

ושהוא יקריב קורבן ושיזמין את ישי ואת בנם והכל

אומר הרדק

כשהשם אמר לו שהוא ילך למשוח הכוונה בצנע

אבל מה עונה לו שמואל הנביא

ואיך אלך ושמע שאול

מה פירוש

כאילו הדבר התפרסם בפרהסיה

ואם זה יתפרסם בפרהסיה כאילו אז יש חשש

אז השם אמר לו אתה יודע מה אז תלך בפרהסיה

תיקח עגלת בקר ואני רוצה לראות שמישהו ייגח בך

אני ציוויתי ואתה תלך תעשה את הציווי

זה אומר הרדק

אבל נחזור כרגע להבין

קשה משמואל הנביא שאמר

איך אלך ושמע שאול והרגני

הרי לנו מזה שהוא לא רצה להיכנס למקום סכנה

לא רצה

ולא אומר הרמב״ן אפילו רשע בוטח באדוני חסד יסובבנו

אז מה הקשר

מה הקשר שאתה לא רוצה להיכנס למקום סכנה

אם יש לך ביטחון גמור שהשם שולח אותך ומצווה אותך לבצע את זה למרות כל הסיכונים הכרוכים לכאורה טבעיים

ועל אחת כמה וכמה שמואל הנביא

היה לו ללכת בביטחון גמור

גם מצד מדרגתו בהיותו נביא גם מצד שליחותו מצד השם

אז מפני מה הוא פחד?

האם מזה אנחנו נלמד

שאין ביטחון במקום שיש סכנה?

האם נלמד זאת?

על זה באמת נוכל לומר

כי העיד הכתוב

אשר שמואל התפלל כל הלילה

לבלתי ייקרע מלכותו ממנו

כאב לו לשמואל הנביא על שאול המלך שתיקרע מלכותו ממנו

וכל הלילה הוא התפלל

כמו שאמר הכתוב ויזעק אל אדוני כל הלילה

ולא היה חפץ שיתבטל המלוכה ממנו ומשאול

כיוון שהיה בחייר אדוני

ונמשך על ידו על ידי שמואל

ולא רצה שייבטלו מעשי ידיו

ונוכל לומר

כיוון שלא רצה שינטל המלוכה

ממנו ומשאול

לכן היה משמט את עצמו בעת ששלח אותו השם למשוח את דוד

חיפש עוד עצות שתתהפך הגזירה ולא

אבל השם אמר לו חד משמעית אין לך על מי להתאבל כי אני לא רוצה אותו מאסתי בו

לא שומע בקולי נגמר הסיפור

שאול המלך היה מלך חשוב מאוד שלא חטא

שאול המלך היה מורם מעם

שאול המלך היה נחבא אל הכלים

שאול המלך היה בעל מעלות גדולות אבל תראו פעם אחת לא שמע בקול השם

והשאיר את הגג והקול

וכידוע שמזה יצא המן הרשע

כי הגג באותו לילה שהכניסו אותו לפני ההריגה

על ידי שמואל הנביא

אז הוא הצליח

לעבר שם

אישה שממנה יצא המן

כל הגזרות הבאות אחר כך היו מזה

אז לכן

התפלל שמואל הנביא

ורצה להשתמט מזה כמו שמצאינו שיונה רצה להשתמט מהנבואה ששלח אותו

אומנם לא היה עיקר הפחד

אומנם לא היה עיקר הטעם מפני שפחד משאול

שמא יהרגהו

כי זה לא עלה על דעתו מעולם

שיפחד ללכת במקום סכנה

כי במקום שיש ביטחון

שם אין סכנה

את הדברים האלה אומר בעל מדרגת האדם

הסבא מנוורדו

זאת אומרת

ההסבר יהיה

כדי להפריך את מה שאמרנו

שממה שאמר

איך אלך ושמע שאול והרגני כביכול הוא פחד

ולא היה לו ביטחון כי יש סכנה טבעית שהוא יכול להרוג אותו

שולל את זה בעל מדרגת האדם ואומר

אומנם לא היה עיקר הטעם מפני שפחד משאול

שמא יהרגהו

לא זה לא עלה על דעתו מעולם שיפחד ללכת במקום סכנה

כי במקום שיש ביטחון

שם אין סכנה

אלא באמת לא רצה ללכת מטעם אחר

שלא רצה לבטל את מעשי אדם כמו שאמרנו והתפלל

ורק השתמט עצמו מטעם

שאין סומכין על הנס

שמא יגרום החטא

אבל באמת ניצול לעולם

בין במקום סכנה ובין שיש לו חטא

אם יש לו ביטחון חזק

זאת אומרת

מה כן?

אם יהיה צריך להיות נס

אז צריך שהאדם יהיה ראוי להיות נס

ואם יש לו חטא

זה יכול לגרום שלא יהיה נס

זה כן

אבל באמת

מי שבוטח באמת בשם ניצול לעולם

בין במקום שיש סכנה ובין שיש לו חטא כמו שאמרנו שזה לא מפריע ומשפיע

אם יש לו ביטחון חזק

נו אבל עכשיו יש לנו פה בעיה

והרי למדו חכמים זיכרונם לברכה מזה שכתוב

שאמר שמואל הנביא איך אלך

ושמע שאול והרגני למדו חכמים מזה

שאל ילך אדם למקום סכנה

מאיפה למדו?

מהפסוק הזה איך אלך ושמע שאול והרגני משמע שבנו מזה דין

שאין ללך במקום סכנה

ואם נאמר שהיה אישתמותי בעלמא ואם אנחנו אומרים כמו שתרצנו

שבאמת הוא לא פחד ולא משום סכנה אלא הוא רק השתמט כי לא רצה לבטל מעשה ידיו

לבטל את שאול ממלכותו איך בא מזה דין?

גם זה לא קשה

כי אם לא היה הדין לא סמכינן הנישא

אם לא היה הדין הזה שלא סומכים על הנס

שמא יגרום החטא

אז לא היה לו במה להשתמט

הוא היה יכול ללכת בלי שום בעיה

אבל במקום שצריך נס

אז

חטא יכול לגרום

אבל מקום שלא צריך

הביטחון מספיק

אז לכן אם לא היה דין שלא סומכים על הנס

לא היה לו במה להשתמט כי לא השתמט בטענה שגם לעולם זה לא טענה כי כל אחד היה יכול ללכת אפילו רשע

היה יכול ללכת אם הוא בעל ביטחון גמור

ואין בעיה כי הוא לא זקוק לנס

אלא שלעולם

שלהעולם בכלל

הרי זו טענה

כי לא רבים יחכמו

לכן השפיל את עצמו כי גם הוא אינו כל כך גדול בביטחון

לא רצה להחזיק מעצמו בעל ביטחון גמור

ולא רצה לסמוך על הנס

והחזיק מעצמו כאילו ההמון

אבל באמת לא היה אלא מסיבה של השתמות בעלמא שרצה למנוע את הגזרה הזאת

על ידי התפילות שהתפלל שאפשר שיועילו

כי הבוטח בה' יכול לסמוך על הנס ואינו חושש משום חטא

כמו שאמר הרמב״ן

הבוטח בה' יכול באופן גמור לסמוך על הנס

ואינו חושש משום חטא כמו שאמר הרמב״ן

ובאופן זה נוכל לומר אז מה זה שהוא שאל

איך אלך

בגדר תימהון

ייתכן?

איך אלך?

איך אלך?

כאילו תמה, איך אלך? איך אפשר ללכת?

הרי ישמע שאול והרע גני זה ודאי.

האם כך הוא שאל?

איך אלך?

או שהוא שאל,

איך אלך?

אז איך אני אלך? איך אני אעשה? עם איזה סיבה אני אעשה?

אני אלך ככה או אני אלך ככה?

איך הוא שאל?

איך אלך? כאילו בגדר דמעון? כי זה בלתי אפשרי?

או אין בעיה? ודאי שאני יכול ללכת.

רק השאלה איך אני אלך.

באופן זה נוכל לומר אשר לא שאל איך אלך בגדר תימהון,

הייתכן?

אלא שאלה של איך אלך היא בגדר שאלה של מבקש.

איך אלך? אם בסיבה או בלא סיבה? את זה גוף השאל.

ולא שסבר בהחלט כי לא יוכל ללך במקום של סכנה,

שזה דוחה הרמב״ן,

אלא שאל איך יעשה באורו של איך אלך,

כמו איך אעשה, אם כך או כך.

אבל לא היה לו ספק ביכולת הדבר לבצע.

ואז הקדוש ברוך הוא השיב לו לפי שאלתו.

כיוון שאתה שואל

איך אלך, באיזה סיבה?

אז אמר לו השם, סיבה.

אתה תיקח גלעד בקר ותלך לזבוח,

וזו הייתה הסיבה שאיתה אתה תבוא,

כאילו מה פתאום הגעת עכשיו לאזור ואתה מזמין את ישי לזבח ואתה אומר לו שיביא את הבנים וכולי וכולי.

ואז אותרו הבמות והוא היה יכול לעשות את זה אחרי שחרב שילה.

אז השם ענה לו, אם אתה מחפש סיבה מה להגיד, קח.

ועל זה אמרו חכמים גם שמותר לשנות

מפני השלום.

כי הוא אמר סיבה שהיא לא בעצם הייתה אמיתית מלכתחילה, רק סיבה להצדיק את ביאתו.

יוצא מכאן

שמה שכתוב וירא יעקב מאוד וייצר לו ויחץ את העם אשר טוב את הצום ואת הבקר והגמלים לשני מחנות,

אז הרמב״ן אומר כל הבוטח מאמין,

ולא כל המאמין בוטח.

כי כל הבוטח מאמין דבר מבואר,

כי אם לא יאמין על מי יבטח.

אבל לא כל המאמין בוטח,

מפני שהוא ירא לבטוח בשם מפני עוונותיו.

לכן אין לו ביטחון גמור. הוא אומר שהחטא מעכב,

ואז הביטחון לא יועיל.

כמו שמצינו אצל יעקב שהיירא שמא יגרום החטא, וזה חסרון בביטחון.

אומר הרמב״ן,

כמו שביאר ביטח באדוני ועשה טוב,

אפילו רשע הבוטח באדוני חסד וסובבנו.

ומכל מקום ועשה טוב,

כי כל האומר הקב' ברוך הוא וטרן, יבטרו חייו.

אלא מאריך אפו וגובה את שלו.

ומה שפחד יעקב שמא יגרום החטא,

אז הוא פחד רק על העבדים והצאן.

את הראשונים הוא העמיד בביטחון, לא פחד עליהם.

אבל על האחרונים העבדים והצאן הוא חשש.

זה פירוש אחד.

פירוש שני שהוא פחד שמא החטא יגרום

שיתקיים וכאשר תריד ופרקת או לא.

אז מה זה קשור לביטחון?

יש מצב שבו אם אתה חוטא זה נקרא שאתה יורד,

ואם אתה יורד אוטומטית

עשו יכול לפגוע בך. אז זה לא קשור לביטחון, כי אתה גרמת לירידה שתביא לך נזק.

זה שני הפירושים שמסבירים למה היה ירא יעקב.

אם מחמת חסרון בביטחון,

כמו שאומר הרמב״ן,

או כמו שתירצנו שהחשש מפני הברכה.

אבל לאמיתו של דבר אומר בעל מדרגת האדם,

הסבא מנוורדוק,

שאין קשר בין

החטא

לבין הביטחון, שאפילו רשע יכול לסמוך.

רבנו בחייה לא הולך במהלך הזה,

ולמדנו את זה בשערי תשובה,

אבל אלה הם הדרכים שיש.

כמובן שאם יש בעל ביטחון גמור, לפי מה שקראנו פה,

אז לא ישפיע עליו גם במקום שצריך נס, הוא לא יחשוש אפילו שהחטא יכול לגרום

שלא יהיה לו נס, כי בעל הביטחון הגמור יוכל.

אבל מי שאינו ודאי בעל ביטחון,

ודאי שהחטא יכול להזיקו שהנס לא יתקיים בעבורו,

וכן הלאה.

וברור שמישהו בעל ביטחון גמור בשם ובוטח בו בכל מצב אמיתי אמיתי,

זה כאילו מכריח שהביטחון יתקיים.

אבל אם הוא לא,

אז הוא בעצמו שולל מעצמו את האפשרות שהביטחון אכן יוכל להביא את מה שהוא רוצה.

אמנם זה לא מחייב שכל מי שבוטח, השם ייתן לו את מה שהוא רוצה.

לפי רבנו בחייה ודאי, כי זה תלוי גם בזכויות שלו וכו'.

ואדם שהוא בעל חבירות ויבטח שיהיה לו א', ב', ג', ד',

והוא חושב שהקדוש ברוך הוא עומד

ומייד ממלא את כל בקשותיו,

אז זה עושה צחוק מעצמו לפי רבנו בחייה.

אמנם במקום שיש סכנה לפי הרמב״ן, אפילו רשע,

אפילו גנבה אפ ומחתרתה רחמנא קרא,

אפילו גנב שהולך לגנוב וצוחק לה' תציל אותי,

ריבונו של עולם,

כן?

אפשר שהקדוש ברוך הוא יצילו, הוא יגבה ממנו.

זה כמובן ילך בחשבון שהם מגלגלים חובה על ידי חייו,

בכל מיני חשבונות, אבל זה לא סתירה

למה שאומר הרמב״ן,

שגם רשע יכול לבטוח אם ביטחונו גמור והחטא לא יכול להפריעו בביטחונו.

כמובן שיגבו ממנו את מה שמגיע לו.

רבי חנניו ונעגשיו מארצו הקודש ברוך הוא זה קודש ראינו.