לכל זמן ועת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

כל העניינים שבעולם תלויים בחילוקי הזמנים.

כל זמן יש לו תפקיד.

את הכל יפה עשה בעתו.

כל הדברים טובים ויפים הם כשנעשים בזמנם.

הנה עניין חילוקי הזמנים

כמו שהוא נחוץ לחיים הגשמיים שלא ייתכנו בלי שינויי הזמן

כמו יום ולילה,

קור וחום,

קיץ וחורף.

כן גם לענייני התורה נחוצים חילוקי זמנים

שהרי רוב ענייני התורה תלויים בזמן.

הוא מובן.

לכל עניין התלוי בזמן ידוע הזמן ההוא מסוגל ביותר לעניין הזה.

ובזמן הזה ישנו לחיובו ותיקון קיומו

כי אז הכשר הדבר.

מתוך הזמנים של השנה

נתייחד חודש אלול

בעשרת הימים מראש השנה עד יום הכיפורים

לימי רצון ורחמים.

כמבואר בפרקי דרבי אליעזר

והובא בטור

ארבעים יום התפלל משה ברקיע ונענה ביום הכיפורים

וקיבל לוחות אחרונות

והוקבע ליום סליחה וכפרה לדורות.

והנה אושר גדול הוא לאדם

קביעות הזמן הזה.

אושר גדול שיש לנו ארבעים יום כאלה.

כי גדר ימי רצון

זה חיים ברצונו.

השם רוצה שנחיה חיים ברצונו

ונפתחים שערי חסד ורחמים

ואפשר להשיג

בין בתשובה

בין בתורה ועבודה במעט עמל

מה שצריך עמל רב בזמן אחר

מצד סגולת הזמן הזה.

וכמו שמובא ביוצר

הפותח שערי רחמים

ומאיר עיני המחכים לסליחתו

הרי שנפתחים השערים

ומתפשטת אורה מיוחדת להאיר את עיני האדם

ואילו ניתנה רשות לעין לראות

היה רואה אורה ושמחה

הפותח שערי רחמים

המאיר

עיני המחכים לסליחתו

אה

אם ניתנה לנו רשות לראות

היינו רואים אורה ושמחה

זהו שכתוב פיקודי אדוני

ישרים

משמחה לב

כי השגות הישרות

משמחות את הלב

כל עניין העצבות

הוא מכוח הגוף

הגוף חשוך וגס ונמשך למטה וטבעו העצלות והעצבות

זה הגוף

וההשגות הנפשיות האמיתיות

משמחות ומאירות

מישהו ישר לב

מצד דעתו והשגתו

הרי כתוב לישרי לב שמחה

נמצא שעל ידי ההשגות

בתורה ומצוות

מתפשטת

האורה והשמחה

והזמן הזה מסוגל מאוד לכל ההשגות דהיינו כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה

זה מועיל לתשובה

לרפות את הדין

שהדין יהיה רפה ולא קשה

לסלק את האחרון אף שבעולם

ואיך אפשר להזניח

זמן נשגב כזה ולהעביר אותו בשינה ובטלה

מלבד סגולת הזמן הזה בעצמותו

הרי עצם חילוק הזמנים וקביעת זמן מיוחד להתעלות רוחנית

טובה גדולה היא לאדם להתעלות ממהלך הרגלו

וכך שיערה התורה

כי ראוי לזה זמן בכל שנה

כאילו היה נמשך זמן יותר גדול

היה הולך רוב שנותיו במרוצתו ולהפך

אילו היה זמן כזה לעתים קרובות בכל חודש

הנה מצד הדחיפות לא היה עושה הרושם הנדרש

לעורר את האדם

כי כל מה שהאדם מורגל לו מאוד

אז הוא דש בו ולא שם לערכו

אבל כשהשם ריכז את הימים בסוף השנה כמו שאומרים

לעשות מאזן כמו שעושים מאזן שנתי בדצמבר

אז עושים מאזן שנתי על החיים

ולכן נקבע בכל שנה משך זמן של ארבעים יום

ואם נתנו לנו ארבעים יום

זה כדי שיספיק לנו ארבעים יום

כי אנחנו עשינו בושות

ורפיון

והרבה דברים לא טובים במשך

אחד עשרה חודש

אז חודש ימים באלול ועוד עשרת ימי תשובה

בשביל לתקן את כל האחת עשרה

זה לא פשוט

זה לא פשוט זה לא מספיק זמן לכאורה אבל אם שיערו

שזה הזמן והשם אמר זה מספיק

זה מספיק בגלל שריכז משה רבנו את כל כוחותיו בתפילה בארבעים יום האלה

אבל הוא היה כל כולו מרוכז

כל הארבעים יום הוא לא אכל ולא שתה בשביל לעמוד במשימה

אז אנחנו ודאי שכל אחד צריך לנצל את הימים האלה עד תום

ושכל מחשבותיו יהיו לתיקון מעשיו

ואכן כך יעשה

אז התורה ניתנה לארבעים יום

דהיינו הלוחות שניות ניתנו לארבעים יום

ויצירת האדם

לארבעים יום

גם אדם נוצר עד שהוא מתרקם

ונהיה מושלם בבטן ארבעים יום

ומעלין בקודש

בסוף ימי אלול באים ימי הסליחות זה אצל האשכנזים

אצלנו זה כבר עוד מחד נגמר

ואחר כך הימים הקדושים

עד תכלית הכפרה ביום הקדוש יום הכיפורים

ללכת במרוצתו הלא חס ושלום אין לו תקנה

אם בן אדם יפסיד את הזמן הזה המוכשר

אין לו תקנה

ומי לא יבין שמעשיו

ומידותיו

ודעותיו

צריכים שיפור

והטבה

וחיזוק

בעניין תורתו ועבודתו ולזה ניתנו הימים הללו. נחזור

מי לא יבין שמעשיו

עכשיו בואו נסתכל

מה המעשים של בן אדם בכל יום

אז קודם כל זה ההשכמה

איך הוא משקים

באיזה שעה

איך הוא אומר את ברכות השחר עם כוונה או בלי כוונה

איך הוא מתפלל עם כוונה או בלי כוונה

האם הוא מאחר לתפילה ומגיע בזמן

אחר כך האם יש לו שיעור הוא לומד שיעור לפני או אחרי

או שניהם

קובע עתים לתורה או לא קובע עתים לתורה

כשהוא סועה את סעודת הבוקר

איך הוא מקיים את המצוות הקשורות אליה

כגון נטילת ידיים עם כוונה על פי ההלכה, בדקדוק ההלכה

או שהוא מזלזל בנטילת ידיים ומשפריץ מצד לצד ולא דואג שכל הפרק יהיה

מלא מים

ואז כתוב שהוא נעקר מן העולם, המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם, על הבוקר הוא כבר נעקר מן העולם

ואחרי זה יש לו ברכת המזון שזה דאורייתא, איך הוא מברך את ברכת המזון

ואחרי זה לאן הוא הולך?

לאן הוא הולך?

אם הוא הולך לעבודה והוא מדקדק בעבודה להגיע בזמן וכולי וכולי

אז יראו, יגידו לו למצוות אתה לא מדקדק, ולעבודה אצל בעל הבית

שנותן לך עשרים וכמה שקלים לשעת חיים,

שם אתה מדקדק, ושהשם נותן לך חיים בחינם אתה לא מדקדק.

אה,

וככה

אתה הולך לעבודה, יפה, ושם אתה מקפיד על ההלכות של העבודה

שלא לגזול אותו, לא להונות אותו,

לעשות הכל במלוא ההון והמרץ,

או איך אתה עובד,

או שאתה, אם אתה עצמאי, אם אתה עובד על הלקוחות,

משקר אותם, הנה אם סחורה ככה, מעלים מהם, לא אומר להם וכו',

אז מה יצא לך מהיום העבודה הזה? מלא עבירות.

ולמה בכלל אתה הולך לעבודה?

כי אין לך ביטחון,

אז למה אתה לא לומד?

למה אתה לא לומד את שער הביטחון?

תשתפר בביטחון

ותמעיט בעבודה

ותרבה בעבודת שמים.

אתה באת בשביל עבודת שמים? לא לעבוד אצל בעל הבית,

אתה צריך לעבוד אצל בורא עולם.

אתה צעק בראש השנה נמליך, מלך!

אתה היית צריך לצעוק נמליך, בוס!

כי הוא המלך שלך,

אצלו אתה עובד הכי הרבה שעות.

בשביל כמה, עשרים וכמה שקלים לשעה?

יבא ביי.

וככה אם אדם יעבור על כל פרט ופרט כל יום, איך נראה הפרצוף שלו,

אם הוא היה עומד מול השם וישאול אותו שאלות, כמו שאני שואל עכשיו,

הוא ישאל יותר טוב ממני כמובן, כן?

הוא יראה בדיוק איפה, מה, מו, מי,

וואי וואי וואי. על כל יום,

על כל יום עוברים דבר-דבר, דבר-דבר.

מה יגיד?

אז ברור שהאדם צריך לבדוק

מי לא יבין שהמעשים שלו דרושים שיפור. אחר כך המידות שלו.

וואי, אתה בעל מידות? זה משהו.

אתה אף פעם לא כועס,

אתה בכלל לא עצלן,

אתה זריז לעבודת השם, אתה כל הזמן שמח,

אתה נדיב, אתה כל הזמן נותן צדקות,

אתה עושה כל הזמן חסדים.

מה זה? אתה שלם במידות, אתה אוהב,

אתה אוהב, אתה... אין, אין.

כל אורחות צדיקים זה אתה.

איי, איי, איי,

ואם זה אתה בא לפני השם ובטוח שאתה עובר כי אכלת תפוח ודבש,

איי, איי, איי.

אז מי לא יבין שמעשיו ומידותיו ודעותיו,

או,

דעותיו. עכשיו, מה דעותיו בכלל?

אם יש לו דעה בכלל,

או שהוא חסר דעת?

הרי כתוב

שתלמיד חכם שאין בו דעת

נבלה טובה אמנו

וזה נאמר על משה רבנו

שאם היה נכנס לאוהל מועד בלי קריאה מאת השם הוא היה נקרא

נבלה טובה אמנו

נבלה זה עוד טוב

הוא צריך להיות פחות מזה

אז מה זה דעות? דרך ארץ. יש לך בכלל דרך ארץ?

הרי דיברנו הרבה בשנה האחרונה על דרך ארץ בדוגמאות רבות

אז אדם צריך לעבור, להסתכל, מה זה דרך ארץ?

דרך ארץ, איפה, איפה יש?

אני לא מצאתי הרבה אנשים שיש להם דרך ארץ.

לא מצאתי הרבה.

כמעט ואני לא נתקל.

כמעט ואני לא נתקל.

יש תלמידי חכמים גדולים ועצומים שכל דבר זה בשיקול דעת,

ראוי לומר, לא ראוי, איך, מה, מו, כל תזוזה שלהם זה הכל מחושב,

לפי השולחן ערוך, לפי זה, לפי זה.

אבל אין, כן, דבר ככה, אומר לו הוא ככה,

דוחה את ההוא ככה, נכנס לתוך דבריו, עושה ככה,

עונה אחרון ראשון, ראשון אחרון, דבר, שלא ככה לך, כן ככה לך, מה אכפת לו?

אבל אין דרך ארץ בכלל, כלום, כלום, כלום.

והיפוכם בגולם.

אם תזכה לתואר גולם זה עוד טוב, למה? כי גולם,

זה גלום בו כל הדברים הטובים. עוד גלום בו, רק צריך לסדר אותו.

אבל אני מקווה שיהיה לפחות מדרגת גולם.

אז מי לא יבין שמעשיו ומידותיו ודעותיו צריכים שיפור והטבה,

צריך להיטיב את עצמו,

וחיזוק

בעניין תורתו,

שהתורה שהוא לומד, אם בכלל,

תהיה תורה לשמה,

שייקח אותה ברצינות, שלא ידבר בשעות הלימוד,

שילמד לשם שמים על מנת לקיים

שישמח בתורה, שיוסיף בתורה, שימעט בכל דבר אחר.

עבודת השם במצוות, לרוץ למצוות, לרוץ,

לא להתהלך, כמו שאברהם אבינו, הוא רץ אל הבקר.

הכול בריצה,

מהרי, לושי, הכול במהירות, הכול בזריזות.

זה מראה שהאדם מבין ומייקר את העבודה, את המלאכה שלו,

מלאכת שמים.

לזה ניתנו הימים האלה. להסתכל ולהתבונן על מה שאמרתי בקצרה בראשי פרקים.

והנה סגולת הזמן היא מצד ה-40 יום של משה רבנו,

והסחת הדעת בימים האלה מחלישה את עצם סגולת הימים

והופכת מידת הרצון והרחמים חס ושלום לדין,

כי אם השם משפיע רצון ורחמים וסליחות

ומוכן לעטוף אותנו באהבה ולקבל אותנו רק

שנפשפש ונדקדק ונחליט מה אנחנו משנים,

מה זורקים,

מה יותר לא עושים,

מה כן עושים,

איך עושים,

אם הוא רואה שאנחנו באמת מתאמצים ומכינים את עצמנו,

נזכה למה שהוא סיגל לנו בימים האלה,

רצון ורחמים.

אבל אם חס ושלום הבן אדם

מסיח דעתו מן הימים

וואי וואי וואי זה יכול להתהפך לו לדין

תשמעו עד איפה זה

נאמר על דוד המלך בברכות סב

ויכסו בבגדים ולא ייחם לו

שזה היה עונש

על שכרת את כנף המעיל של שאול המלך

והנה גוף הדבר שעשה דוד הוא מעשה חסידות עצומה

כי היה בידו לפגוע בשאול הוא גיע עד אליו ולא הרגו בתור רודף אותו

אלא רק חתך חתיכה

כדי שיראה לו שהוא לא רודף אותו

ושהוא אוהב אותו למרות שהוא רודף אותו

ובזה הוא רצה להשיג פיוס

עם שאול

ושיהיה שלום ביניהם

אני לא מחפש שום דבר נגדך

למה אתה רודף אותי?

מה כתוב אחרי זה?

ויך לב דוד אותו על כורתו כנף המעיל

אז דוד המלך שב בתשובה

על כריתת

בגד

שב בתשובה

שמעתם?

על דבר כזה מה כתוב?

ויך לב דוד אותו אתם שומעים איזה תיאור?

ויך לב דוד אותו

זה כמו להבדיל

בן אדם שמקבל בשורה רחמנא לצלן

שפלוני ממשפחתו מת

איך הוא מקבל את זה?

מכה כזאת אין, אין מה לעשות נגד זה, זהו, זה מכה

זה מכה

אין פה מה לעכל ואולי ככה והוא חולה אולי יהיה בריא, זה מת מת מת

ויך

לב דוד אותו על כורתו כנף המעיל

הרי שהוא שב בתשובה

ומכל מקום

גרם מעשה זה שהיה בו

כמו ביזיון לבגד

זה בגד של מלך

בגד של מלך אתה קראת את הבגד

אומנם למטרה נעלה וחסידות נפלאה

תוך סיכון נפשך להראות

את אהבתך לשאול

ועם כל זה

הוא פחד

דוד שקראת

לאחר מעשה חזר בתשובה

כיוון שהיה בזה כמו ביזיון לבגד

מה היה עונשו של דוד?

שהוא נענש

שלא ישיג תועלת החימום שיש בבגדים

ויכסוהו בבגדים

ולא יהיה חם לו

אתה קראת בגד

פגעת בבגד

אתה לא תהנה ממנו

לא תהנה

וואי וואי וואי אז אם ככה

מי שמזלזל בסגולת הימים הקדושים הללו

אלו לבעשר דמי תשובה ומזניח אותם

הרי ודאי שהוא מאבד על ידי זה אפשרות להפיק מהם תועלת

להקשה עליו להשתמש באורם

גם כשירצה

כי נסתלקה ממנו מידת הרחמים והרצון

שיש בימים האלה

וזה גם נוגע לימים שאחריהם

ולשנים שיבואו

זה לא ישפיע רק השנה שפספסת

זה מראה שיש לך זלזול בעצם זה שהקדוש ברוך הוא נתן לך ימים כאלה

תדחית

את זה,

זלזלת בזה,

הוא זלזל בבגד, איזה זלזול, הוא התכוון

לטובה אבל זה נחשב כמו ביזיון.

אז אתה לא תהנה מבגדים 15 שנה,

15 שנה אתה לא תהנה מבגדים, יכסו אותך בבגדים כמה שיכסו לא יועיל לך, אתה לא תתחמם מהם.

אז אותו דבר באלו נחמנה רצלן.

ועוד צריך לשים לב בחיובי הימים הללו

מצד ההכנה לימי הדין.

עניין יום הדין

אינו גלוי בתורה,

אך רמזה תורה עלה בפירוש יום תרועה יהיה לכם,

תקעו בחודש שופר,

וחכמים זיכרונם לברכה גילו לנו את העניין לתועלתנו,

שזה מסייע להתעוררות האדם,

וחס ושלום שיתייחס בשוויון נפש

ביודעו שכל ענייניו

תלויים בזמן ההוא,

והתבונן

אילו היה צריך להתראות עם אדם חשוב.

היה מתקן את בגדיו,

שיהיו נקיים ושלמים,

ומדקדק ליישר את כובעו,

אפילו שהלה לא ישים לב לזה,

ואין לזה שייכות לעניין המבוקש.

אבל בן אדם מבין

שאם הוא יבוא צ'לבלה כזה,

זינך כזה,

כובע שמוט ככה, ובגד ככה, וכפתור לום כופתר, וככה, ופה טיפה קצת לכלוך, ופה קצת שמה,

זה יהיה זילותא, הם יסתכלו עליו ויגידו, זה בן אדם רציני, מה הוא מבקש? הוא מבקש דברים גבוהים, וזהו ככה נראה? זה לא יכול להיות, זה לא מתאים לבקשה, מה שהוא מבקש, זה לא הולך עם זה.

ויכול להיות שבן אדם לא יתחשב בכלל בביגוד, אבל הוא מצד עצמו דואג, דואג, הוא הולך,

אדם שבא לפני שופט, שופט, שופט שלום, שופט מחוזי,

איך הוא בא?

הוא בא עם גדים, עם כפכפים,

ככה, נכנס לו כמו שפת הים.

הוא מחפש להראות הרשת חשיבות, רצינות, אדם,

מעמד, זה לא יכול להיות שמייחסים לו משהו,

זה לא הוא, הנה תראה איך אני נראה, איך אני, הוא רוצה לשדר אמינות.

אני זוכר ששמעתי פעם עבריינים שמדברים ביניהם,

אז אחד המליץ לשני, תלך עם חולצה לבנה וכפתורים שחורים.

וכל מיני כאלה, זה כאילו הם כבר מבינים את הראש של השופטים,

איך הוא יראה אותו ואיך הוא לא יראה אותו.

רוב אלה שהולכים למשפט, שמים כיפה, מגדלים זקן לפני המשפט והכל, שייראה כזה לא עברייני,

שייראה כאילו כזה דתי,

כזה דתי דיוני, כזה,

שזה יהיה מראה מרכך.

אבל

אם זה אדם עוסק שהולך להיפגש עם אדם חשוב, לסדר ככה את הופעתו,

אז כל שכן שיקפיד על זה אם ירצה למצוא חן בעיניו בעניינים הנוגעים לנפשו.

כל שכן אם הוא יודע שעלה ישים לב לתלבושת ולהופעה.

אז יש לנו ככה.

אחד שמתלבש פיקס.

למה? הוא אומר, אני הולך לבקש דברים גדולים.

אני רוצה שלא יהיה שום דבר שיפריע במראה שלי

לבן אדם שאני מבקש ממנו.

וייתכן שהבן אדם בכלל לא ישים לב לזה.

מה אתה רוצה? זה העיקר.

איך באת? לא מעניין.

אם הוא יודע שהבן אדם שהולך להיפגש איתו מקפיד,

מקפיד על זה,

אז ודאי וודאי,

בפרט אם הוא בא בעניינים של הנפש,

לא של חומר,

אז ודאי שהוא יקפיד יותר בלבוש ובקור.

וכל שכן אם הוא יודע שעלה ישים לב לתלבושת ולהופעה,

הרי ישקיע כל כוחותיו לתקן ולשפר עד כמה שידו מגעת.

וקל וחומר באלף אלפי אלפים דרגות

שיצטרך לעמוד לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

שכל באי עולם, שמונה מיליארד, עוברים לפניו,

וכל מה שהוא ישיג במשך השנה הבאה בכל ענייניו,

וגם כל ענייני הכלל,

הכל הוא מגזירת יום הדין הזה, איך שאתה עומד לפניו באותו יום.

וההתעלמות חס ושלום,

התעלמות, אם יש לך התעלמות,

לא הכנת את עצמך פיקס.

הוא מדקדק, הוא מדקדק.

על כל דבר הוא מדקדק.

ובסקירה אחת רואה את כל העבירות של כל האנשים כהרף עין,

של כל השמונה מיליארדים,

ואת כל המעשים הטובים, ואת כל המחשבות כהרף עין,

אבל הוא לא פוסח על דבר.

לא פוסח על דבר.

הכול הוא בודק, הכול הוא מסתכל.

וכל מה שישיג את האדם בשנה הקרובה,

ובכל עניינם,

וגם כל ענייני הכלל, הכל הוא מגזירת יום הדין.

וההתעלמות חס ושלום

היא חסרון דעת ופטיות,

כי מי יכלכל את יום בואו?

והוא אלוהי המשפט, ביום הזה זה משפט, אין משחקים.

חודש הרחמים זה עוד יום המשפט.

במשפט כבר אין כלום.

עכשיו זה משפט.

מה שיגעת זה מה שיש.

ואם מסיח את הדעת,

אחרי שגילו לנו חכמים זיכרונם לברכה את עניין הדין

והזהירו אותנו עליו,

אם הוא הסיח את הדעת אין לך

פטרוג יותר נורא חס ושלום מזה.

הוא בעצמו המקטרג הכי גדול על עצמו.

ואפילו

אם הוא יהיה בעל מעשים

ובן תורה במדרגה גדולה

הנה זה עוון

לא יוכל כפר מי שאינו מתעורר בימים האלה כלל.

בעל מעשים,

בן תורה במדרגה גדולה,

אם הוא לא ניצל את אלול

ולא יתעורר בימים האלה

זה עוון שלא יוכל כפר.

ורבנו יונה העריך בעניין עשרת ימי תשובה

וצריכים לראות שמה מה הוא כותב

ולענייננו שייכים כל דבריו גם על כל חודש אלול

כי במעט זמן

ודאי לא נפעל כלום

אבל בצירוף שני העניינים שיש בזמן הזה

הסגולה מצד עצם הזמן

ומה שנקבע להתעוררות

וגם מצד זה שהימים האלה הם הקדמה לימי הדין

הרי נקל מאוד לבין תורה להתחזק

בחיזוק הנדרש

אם רק יתבונן כראוי

אז אם נצרף שני דברים

אחד

זה סגולת הימים יש כבר בימים האלה סגולה להקל עלינו יש סגולה של רצון ורחמים

שבדברים הרבה יותר קלים ממה שאנחנו צריכים כל השנה

השם מוכן לקבל אותנו

אז סגולת הזמן

ושהוא נקבע הזמן הזה להתעוררות צריך לנצל אותו

וגם מצד שזה הקדמה לימי הדין

אז בן תורה יהיה לו קל מאוד להתחזק בחיזוק הנדרש

אם רק יתבונן כראוי

אם רק יתבונן כראוי

ואני חוזר עוד פעם ועוד פעם

ראוי היה לכל מי שעובד

שלא יעבוד בחודש הזה בכלל

כי עכשיו זה המלחמה על החיים

המלחמה על החיים

לא המלחמה על השקלים

כי השקלים בסוף החודש ייגזרו לשנה הבאה עם הבוס הקיים

בלי הבוס הקיים

אם תעבוד או אם תלמד לא משנה מה שתחליט

הכל נגזר בגזרת שווים לפי מעשיך לא לפי הלוקשים לא לפי העבודה

לא לפי שלושה חודשים אחרונים

לפי מה שתבוא לפני הקדוש ברוך הוא

אז כדאי לך

לקחת זמן לשבת ולהתבונן, להתבונן בספרי המוסר

מה צריך לתקן

חייבים לקרוא ספר שערי תשובה, להספיק, להספיק, להספיק

לשאוב משם את הדרך, מה לעשות.

ואני אומר, ואני לא רואה שמישהו עושה.

אין לי בעיה,

זה הדין שלכם, כל אחד יש לו דין.

מי ששמע על עצה טובה,

ירוויח. מי שלא שמע,

הנה, כתוב מפורש, זה יהפוך לו לקטרוג,

זה יהפוך לו לקטרוג.

מי אמר את הדרשה הזאת, אתם יודעים?

רב אהרון קוטלר, גדול הדור באמריקה.

נו,

את זה הוא אמר לבני הישיבה שלו.

אנחנו הרווחנו מזה.

כשאנחנו מבינים עכשיו איך ההתייחסות בשמיים לאלה שמנצלים את הזמן ואלה שלא מתעוררים בזמן,

ו...

אני מצפה שאנשים חכמים

יעשו משהו עם החיים שלהם

ולא יצעקו

כמו עגור,

זוכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים. בטח שהוא חפץ בחיים. אתה לא חפץ בחיים.

אתה לא חפץ.

הוא נתן לך אפשרות לקנות חיים, ואתה מה עשית?

העברת את החודש כרגיל,

חילקת את הסחורה, הלכת לפה, עשית פרקטים,

בנית פה, עשית שם, הלכת שם,

שמעת פה שיעור, הלכת שם ארצה, יאללה, רחת, הלך החודש ונגמר.

ואחרי זה אתה בא בראש השנה, ראש וגדים, הולך, ואתה בטוח שיהיה בסדר, יהיה בסדר. איזה יהיה בסדר, איזה יהיה בסדר.

אנשים, אין שכל, אין שכל, אין דאגות.

רבי חנין יאמר את זה שאומר.

עושה הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל לביקורת העשוואה.