הרב דיסקין בליל שישי 27/03/14

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ראיתי עכשיו הרמב״ם אומר שהכל הולך לאחרי ארץ ישראל

שצריכים שהביס הדין בארץ ישראל יקבעו את החודש ולפי זה החודש נפשט בכל חוץ לארץ גם.

אבל צריכים שהביס הדין בארץ ישראל יקבעו את זה.

היום אין לנו ביס דין וזה הולך לפי כאילו שהחודש החכמים תיקנו כל חודש ואנחנו יכולים לדעת את החודשים עד סוף כל הדורות הכל מסודר.

אבל הרמב״ם כותב דבר מעניין

הרמב״ם אומר בספר המצוות, מצווה קנג, הרמב״ם כותב

אילו הנחנו דרך משל שבני ישראל ייעדרו מארץ ישראל, אי חס ושלום,

חלילה לכן מסוד זאת. אומר הרמב״ם דבר מעניין אם חלילה וחס

לא יהיו יהודים שגרים בארץ

ולא יחיו את החודשים כפי שאנחנו קבועים על הלוח

אז הרמב״ם אומר

לא יהיה

וכל המועדים יתבטלו

בגלל שזה שאנחנו גרים בארץ, זה שיש בארץ ישראל יהודים

שחיים כפי הלוח של השנה,

זה קובע כאילו יש פה כאילו של חודש.

אז כשאנחנו אומרים בתוך הבית כנסת שלוש חודש פלוני ופלוני יהיה ביום הזה,

זה לא סתם שאנחנו אומרים את זה, הרמב״ם אומר יש בזה תוקף

כאילו שהבייסטינג קובעים את החודש לחודש הזה.

ואם חשש שלום מהרמב״ם לא יהיו שום יהודים בארץ יתבטל כל העניין הזה ומה יהיה?

לא יהיה יומים טובים אבל זה לא יקרה תמיד יהיה גרעין של יהודים בארץ שזה בעצם קובע את החודש

של כל חוץ לארץ.

אבל אנחנו צריכים להבין, נחזור למה שדיברנו קודם שהמצווה הזאת של כאילו שהחודש ניתן לנו באמצע החוויה הזאת של יציאת מצרים.

למה זה כל כך חשוב לקבל את המצווה הזאת בדיוק עכשיו?

תחכה, ייכנסו לארץ ישראל ושם יקבלו את המצווה של כאילו שהחודש. זו שאלה ראשונה שאנחנו רוצים לשאול.

השאלה השנייה

זה פסוק שאנחנו אומרים כל יום בתפילה.

אנוכי ה' אלוקיך העמלך מעץ מצרים הרכב פיך ועמלאהו.

אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו, העלה אותנו ממצרים ולכן

תרחיב את הפה ואני אמלא את זה.

מה זה קשור? מה זה להרחיב פה? תתפלל. מה זה להרחיב פה?

ומה זה הדבר הזה, יציאת מצרים, קשור לתפילה?

זו השאלה שאנחנו צריכים לשאול.

אנוכי יש עמלכם מעץ מצרים? כיוון שאני אמלא אותך מעץ מצרים, לכן

תתפלל בהרחבת פה. מה זה להתפלל בהרחבת פה?

זה שתי שאלות בתור הקדמה.

עכשיו,

כדי לתרץ את זה,

בואו נלמד קצת את העניין של הלכות קידוש.

כולל שבת,

אנחנו אומרים קידוש,

האם זה דורייתא?

האם זה דרבנן?

האם צריכים לזכור זכר יציאת מצרים בקידוש?

האם צריכים קידוש על הכוס?

מה הולך פה?

אז כתוב בשולחן ערוך,

מצווה יש חיוב לקדש

על הכוס.

השאלה היא, האם קידוש על הכוס זה דורייתא או דרבנן?

מחלוקות עם ראשונים.

הרמב״ם אומר שזה עיקר קידוש, זה להגיד,

זכור את יום השבת לקודשו, חייבים לקדש את השבת בדיבור,

זה הדורייתא.

רבנן תיקנו שצריכים להגיד קידוש על הכוס.

זה דרבנן.

אבל יש ראשונים, הרן והראש,

אבי הלוך מביא את זה,

שהם אוחזים שגם על הכוס זה חלק מהמצווה דאורייתא של קידוש.

זה מחלוקת אחת.

אבל יש נושא מאוד מאוד חשוב.

הגמרא בפסחים אומרת, הגמרא בפסחים אומרת

שיש פסוק שכתוב למען תזכור יום צאתך מעץ מצרים,

כתוב יציאת מצרים לשון תזכור,

וכתוב זוכלת של משבת לקדשו,

גם בשבת כתוב לשון תזכור, זכר.

והגמרא דורשת דרשה,

שכמו ששבת ויציאת מצרים, יש לימוד ביניהן,

ולכן יש חובה לזכור יציאת מצרים בקידוש.

ומי שלא מזכיר יציאת מצרים בקידוש,

לא יוצא ידי חובה,

ככה מובא בגמרא.

ופסטוס הראשונים אומרים, מפה רואים

שמי שלא הזכיר יציאת מצרים בקידוש,

הוא לא יצא ידי חובה.

ואני שואלת השאלה,

מה הקשר בין יציאת מצרים לקידוש?

מה הולך פה?

נכון, זו דרשה,

האם זו סתם דרשה?

אולי יש בזה קדם עומק להבין את הקשר בין שבת

ליציאת מצרים.

יש ישונים שאומרים

שיציאת מצרים,

זה לא צריכים להזכיר יציאת מצרים בקידוש.

ומה שהגמרא דורשת

שצריכים ללמוד, שיש לימוד בין שבת ליציאת מצרים,

זה אסמכתא בעלמא, זה מדרבנן.

אפילו שלשון הגמרא משהו זה דורייתא,

הם אומרים שזה דרבנן.

אז הנה, יש לנו מחלוקת ראשונים.

דבר ראשון,

האם קידוש צריך ללמוד מדרבנן?

שאלה שנייה,

האם צריכים קידוש זכר אצל מצרים, דורייתא, או לא?

רוב ראשונים אומרים שזה דורייתא, להזכיר יציאת מצרים בקידוש,

ויש אומרים שזה רק דרבנן.

מה יסוד המחלוקת בין הראשונים האלה?

האם לזכור יציאת מצרים בקידוש זה דורייתא או זה לא דורייתא? מה הנושא כאן?

המגן אברהם אומר,

שלפי מה שהרמב״ם אומר,

שקידוש על הכוס זה רק דרבנן,

אבל מדורייתא מספיק דיבור קידוש,

אומר מגן אברהם חידוש גדול.

הבעל

הולך לבית כנסת,

כן, ואומר, ומתפלל.

בתוך התפילה הוא מזכיר שבת.

זה חלק בנוסח של התפילה, הוא מזכיר שבת.

אז מצידו הוא כבר יצא ידי חובה של קידוש דורייתא.

הוא כבר דיבור. אומר מגן אברהם, אחד אמר קידוש בתפילה.

הוא הזכיר שבת בתפילה,

יצא ידי חובה מדורייתא.

מה שמגיע הביתה ואומר קידוש על הכוס,

זה סתם דין דרבנן.

אבל מה שהוא אמר בתפילה,

הוא קיים מצוות דו רייסה של קידוש. בגלל שהזכרנו שקידוש לא צריכים על הכוס, רק מדרבנן.

כך אומר מגן אברהם.

אז כל האחרונים שואלים עליו.

למדנו בגמרא בפסחים

שצריכים לזכור יציאת מצרים.

ובסידור שלנו,

בתפילה מוזכר שבת,

אבל לא מוזכר יציאת מצרים בתוך כל התפילה.

תסתכל, לא תראה שם מילה אחת, יציאת מצרים,

בכל התפילת

עמידה של ערבית בליל שבת.

אז איך המגן אברהם אומר שלפי הרמב״ם יוצא ידי חובה של קידוש בליל שבת, בתפילת עמידה של ערבית?

הרי לא כתוב שם מילה אחת, יציאת מצרים.

והגמרא בפסחים אומרת שצריכים לצאת ידי חובה, להגיד יציאת מצרים מתוך הקידוש.

אז איך המגן אברהם אומר שבתפילה הוא כבר יצא ידי חובה?

אז צריכים לומר, אז ביהנוכר אומר כמה מהלכים,

או שהוא אומר שיחוס כמו השיטות,

שיציאת מצרים זה רבנן,

אבל מדורייתא לא צריכים לשקוע יציאת מצרים.

אבל זה קשה מאוד,

שבה הגמרא משמע שזה מדורייתא צריכים לשקוע יציאת מצרים.

לכן צריכים לומר חידוש גדול.

אומר שנכון, באמצע המידה לא מזכירים יציאת מצרים,

אבל לפני זה,

בהשכיבנו השם אלוקינו,

שם מוזכר יציאת מצרים, בכל הבקעות קריאת שמע מוזכר יציאת מצרים.

אז אם נחבר את מה שכתוב ביציאת מצרים לאחרי קריאת שמע,

בברכה אחרי קריאת שמע מוזכר שם יציאת מצרים,

ונחבר את זה לתפילת עמידה ששם כתוב שבת,

שניהם ביחד יוצא לך קידוש מדאורייתא, הזכרת השבת,

יציאת מצרים, יצאת ידי חובה.

וזה כמובן מאוד מאוד דחוק.

הרי משמע שבתפילה,

שאנחנו מחפרים מה שהיה לפני התפילה,

אין מה לעשות, המקנה והרמב״ם מאוד מאוד אוחדש,

אבל בדיעבד אחד שהתפלל

והזכיר שבת,

וגם יציאת מצרים לפני זה,

הוא יצא ידי חובת קידוש מדורייתא,

ומה שאחר כך הוא צריך להגיד על הכוס,

זה דרבנן.

מה נפקי מינא?

ספק.

אחד,

וזה פעם קרה לי כזה דבר,

הייתי אצל מישהו בזה שבת,

והוא אמר קידוש גמגם, הוא לא אמר את זה ברור, ואני הסתפקתי אם שמעתי את כל המילים.

אז לכאורה יצאתי די חובה. למה?

שבתפילה,

לפי המגן אברהם, יצאתי די חובה מדורייתא.

עכשיו על הכוס זה דין דרבנן.

דין דרבנן בדיעבד סופג ד'בון לקולא.

ככה כתוב בבריאות, סופג ד'בון לקולא.

לכן אחד מסתפק שאמר קידוש על הכוס, הוא יכול להקל.

ככה זה חידוש קדוש, זה לא...

הרגש אומר, מה? קידוש, מה זה?

אבל ספק יצא בדיעבד. תגיד, תעשה את זה עוד פעם,

לא יודע, זה לבייש אותו,

לא יודע, צריכים לדעת, לשאול רב מה באמת צריכים לעשות.

אבל זה הדבר הראשון שמאשרים פה.

עכשיו אנחנו רוצים להיכנס לכל הנושא הזה של שבת ויציאת מצרים.

למדנו שחייבים להזכיר יציאת מצרים בקידוש

של שבת.

ואנחנו לא הסברנו מה הכסף בין שבת

ליציאת מצרים.

בקידוש אנחנו לומדים את הלשון

זכר יציאת מצרים.

ולכאורה הטור בסימן רע שואל,

שבואו נעשה קצת חשבון הנפש, מה זה שבת?

אנחנו אומרים שבת-שבת, אנחנו שומעים שבת,

מתפללים בשבת,

אוכלים חמין בשבת,

אבל באמת, מה זה שבת? למה אנחנו שומעים שבת? מה זה שבת?

אז בפסוק כתוב

ששבת

זה לזכור שהקדוש ברוך הוא

גמר את בירת העולם.

אז כמו שהוא הפסיק לברוע את העולם

ביום שישי,

שבת הוא אמר, זהו, די,

אני כבר לא ממשיך לברוע את העולם.

אז לכן כשאנחנו שומעים שבת,

זה זה החל למעשה בראשית.

שבת מזכיר אותנו,

כמו שאנחנו מפסיקים, שופטים, לעשות מלאכות,

זה מזכיר לנו שגם לפני חמש אלף וכולי שנה,

הקדוש ברוך הוא גם כן הפסיק לברוע את העולם.

השבת, לזכר למעשה בראשית, מאוד מובן.

מה זה שבת קשור ליציאת מצרים?

אנחנו יודעים שהחגים קשורים ליציאת מצרים.

בואו נעשה לאט-לאט אחד-אחד, בואו נראה אם אתם יודעים למה כל החגים קשורים ליציאת מצרים.

אז הנה, הראשון,

פסח, כולם יודעים,

קשורים ליציאת מצרים.

עכשיו, חג השבועות,

למה בקידוש

אנחנו מזכירים ששבועות זה זה חצי זמן.

מה זה שבועות,

זמן קבלת התורה,

קשור ליציאת מצרים? מישהו יכול להגיד לי?

כן.

במדען תורה יש לך מקורה שקיבלנו את יציאת מצרים, לתוך התורה עצמם?

כמעט, דומה, עוד רק קצת הפוך. כן, מה אתה אומר?

אם נוהל יציאת מצרים, אולי מתן תורה?

יותר?

עוד טיפה? ספירת העומר, ספירת השבועות. כל זה שקיבלנו את התורה זה בגלל ש... יפה.

זה מה ש... הסיבה ליציאת מצרים הוא כדי תעבדו נלקים להר הזה.

אנחנו לא יצאנו ממצרים סתם לקייף,

להתתובב במדבר.

כי כל התכלית של יציאת מצרים היה להביא אותנו למעמד הר סיני. כמו שאתם אומרים, ספירת העומר מתחיל ממחלת הפסח עד

שבועות, שזה זמן קבלת התורה.

אז שבועות, אני מבין, זה מאוד קשור ליציאת מצרים. לכן אני מבין, באמצע הקידוש, אני מזכיר יציאת מצרים, מצוין.

חג הסוכות, גם קל. מי יכול להגיד למה חג הסוכות קשור ליציאת מצרים?

בסוכות הושבתם בישראל כשיצאנו ממעץ מצרים. זה סוכות.

עכשיו מתחיל להיות יותר מסובך.

רגע, מה?

סליחה, באיזה אופן ישבנו בסוכות במצרים?

אז זה מחלוקת בגמרא.

יושב על עני הכבוד, לא? או על עני הכבוד,

או באמת היו, באמת, סוכות אמיתיות. זה מחלוקת בגמרא,

ומה הסוכות? אבל כל פונים זה, הסוכות זה חלק מהחוויה של יציאת מצרים, במדבר.

הבתים של עבדים אולי היו בצורה של הסוכות שהם בנו. לא, לא, לא, לא.

במדבר, היה חם. לא, כן.

אז או שהיה ענני הכבוד, או שהיה באמת סוכות אמיתיות.

אבל זה, אנחנו מבינים שסוכות קשור ליציאת מצרים.

עכשיו, ראש השנה,

גם בקידוש של ראש השנה אנחנו מזכירים יציאת מצרים.

מה זה ראש השנה?

קשור ליציאת מצרים. מישהו יכול להגיד לי?

ראש השנה, יציאת מצרים. מה הקשר? ראש השנה זה זמן של תשובה.

אנחנו עושים תשובה, אנחנו,

זה יום של משפט,

דבש,

תפוחים. מה זה יציאת מצרים? איך באמצע,

גם בתפילה של ראש השנה אנחנו מזכירים יציאת מצרים,

וגם ב... מה זה קשור?

מה זה ראש השנה קשור לציץ מצרים?

זה מאוד מאוד קשה, היה לי מאוד מאוד קשה לדעת את זה.

ראש השנה, כמו שיצא ממצרים, זה היה הראש של עד עולם ישראל.

למה זה גם ראש השנה?

בקידוש בראש השנה אנחנו עושים שעושים את זה על מצרים, שהוא יוצא את ה...

לא הבנתי.

מה אתה אומר? ראש השנה, זה התחלה חדשה, נכון?

כן.

כשיצאנו ממצרים זה גם היה התחלה חדשה.

זה היה התחלה, זה הכל... יפה. אתה אומר שכמו שראש השנה זה זמן של התחלה, אז גם יציאת מצרים זה זמן של התחלה.

אנחנו שואלים שבראש השנה כתוב, גם בקידוש אנחנו אומרים שזה זכר יציאת מצרים.

לכאורה, מה קשור ראש השנה ליציאת מצרים?

פסח, שבועות, סוכות, אני מבין, אבל ראש השנה, מה זה קשור ליציאת מצרים?

מה אתה אומר?

העולם אז יש את הדיון הזה לבי ניסן נכון נכון נכון נכון אז זה גמרא בראש השנה י״א עומדה אני חושב שזו התשובה הנכונה הגמרא אומרת

שבחודש בראש השנה הפסיקו לעבוד זאת אומרת זה מעניין התוספות מסביר שאפילו שהמכות התחילו בחודש ניסן

אבל המשיכו להיות עבדים באמצע המכות הם המשיכו להיות עבדים מתי נגמר העבדות עומדת הגמרא בראש השנה

אז ראש השנה נגמר העבדות

אז אולי זו הסיבה למה ראש השנה זה זכר עץ מצרים בגלל שזה מזכיר לנו שבדיוק אז נגמר העבדות

עכשיו יום כיפורים יום הכיפור למה יום כיפור זה זכר עץ מצרים בתפילה אנחנו אומרים זכר עץ מצרים מה זה קשור יום כיפור לזכר עץ מצרים

אז אני לא ראיתי מישהו מדבר על זה, אני חושב אולי הביאור בגלל שיום כיפור זה זמן שקבלת התורה,

קבלת הלוחות השניות

שבועות

קיבלנו את התורה בפעם הראשונה,

אבל אז היה בלאגן עם העגל,

עשו תשובה,

היה עוד פעם קבלת התורה, כי קיבלו את הלוחות השניות ביום הכיפור.

יש ספרים מסבירים שזה תורה שבעל פה, יש פה זה הרבה אריכות.

אבל יום כיפור זה יום של קבלת תורה מסוימת,

והזכרנו שהתכלית של יציאת מצרים זה כדי לקבל את התורה,

אז לכן מאוד מובן למה יום כיפור קשור לזכר יציאת מצרים.

אז הנה, הסתדרנו עם החגים,

שכל החגים הם זכר יציאת מצרים מה מצוין, פסע של עשרות סוכות, ראשון כיפור, הכל מצוין.

אבל שואל הטור,

מה זה קשור שבת

עם יציאת מצרים?

שבת באה להזכיר לנו זכר למעשה בראשית.

שהרוש ברוך הוא ברא את העולם,

אבל מה זה קשור ליציאת מצרים? ככה שואל הטור.

אז תוספות במסכת פסחים, ק.ז.ז. מביא מדרש מאוד מעניין, הוא אומר ככה.

שמישהו רבנו תיקן שבס ממצרים.

תיקן שישמרו שבת.

הוא ביקש, הוא ביקש... היה שבת יהיה ראשון ממצרים. ממצרים כבר היה שבת.

משה ביקש מפרעה.

מצוין מצרים. נכון, יש כזה מדרש.

אבל המדרש הזה שאני הולך להגיד עכשיו זה בדיוק הפוך.

המדרש הזה אומר שבמצרים היו צריכים לעבוד ל״ט מלאכות.

היו צריכים לעבוד, עבדים.

איזה עבודות עשו?

המצרים נתנו להם לעשות את כל העבודות, כל הל״ט מלאכות שאנחנו מכירים.

היהודים היו צריכים לעשות עבודת פרך.

זאת אומרת שהגימטריה של פרך באדבש זה ל״ט.

לא יודעת בדיוק איך זה יוצא, אבל ככה התוספות מביאים מהמדרש.

שפרך זה גימט של ל״ט לפי החשבון של עתב״ש.

אז זה אומר תוספות,

אז הם היו צריכים לעבוד ל״ט מלאכות בפרך.

אז כנגד זה אנחנו בשבת,

כשאנחנו לא עושים את השלושים ותשע מלאכות, זה מזכיר אותנו את מצרים,

שאנחנו לא במצרים.

ככה התוספות אומרת. וגם הבך אומר שזו הסיבה למה שבת

לזכר ליציאת מצרים.

זה הבך אומר.

אבל הטור אומר משהו מעניין.

הוא אומר, אתה יודע מה?

שבת זה לא קשור ליציאת מצרים.

זה לא קשור ליציאת מצרים.

אבל רגע, אנחנו,

בכל שבת אנחנו מזכירים זכר ליציאת מצרים בתוך הקידוש.

אומר הטור, אתה לא יודע לקרוא.

כתוב ככה, כי הוא יום תחילה למקרי קודש.

שבת זה תחילה למקרי קודש.

מה זה מקרואי קודש?

זה החגים המוזכרים בפרשת אמור.

פרשת אמור כתוב שם בכל החגים, פסח, שבועות, סוכות,

ראש השנה עם יום כיפור.

בהתחלת הרשימה כתוב שם שבת.

אז אומר הטור, אז ככה צריכים להגיד,

שבת הוא תחילה למקרואי קודש, הוא הראשון ברשימה של החגים המוזכרים בפרשת אמור.

זכר יציאת מצרים הולך על החגים, זה לא הולך על השבת.

שבת הוא תחילה של הרשימה של החגים,

שהם זכר יציאת מצרים,

אבל שבת עצמו הוא לא קשור ליציאת מצרים, ככה אומר הטור.

אז יש לנו מחלוקת ראשונים גדולים מאוד פה להבין, האם שבת קשור ליציאת מצרים או לא.

הטבח בשם התוסף, בשם המדרש, משמע, לא משמע, כתוב ששבת זה זכר יציאת מצרים,

בגלל הלמטס מלאכות שעכשיו לא עושים.

והטור אומר, לא קשור בכלל,

שבת ויציאת מצרים, אין קשר ביניהם.

שבת זה זכר למעשה בראשית,

שבו החברוך הוא שבת מלעשות מלאכות.

מה שאנחנו מזכירים זכר יציאת מצרים בתוך קידוש,

זה לא הולך על שבת,

זה הולך על החגים שהם זכר יציאת מצרים.

כך אומר הטור.

נחזור למה שאמרנו קודם, מהמגן אברהם.

המגן אברהם אמר,

שבתפילה

חד שהתפלל ליל שבת

בתוך בית כנסת,

שם בתפילה לא כתוב מילה אחת שזכת יציאת מצרים.

אומר המגן לאברהם הוא יצא ידי חובה של קידוש מדאורייתא.

אז כולם שואלים, רגע,

אבל איפה כתוב יציאת מצרים בתפילה?

אז הנה, המגן לאברהם,

לפי הטור זה מצוין.

באמת, אין לך נמי, לא צריכים לזכור יציאת מצרים בתוך הקידוש בכלל.

זה סתם דרבנן, אסמכתא, הגמרא בפסחים העולמיים, אסמכתא צריכים מעולה להוסיף יציאת מצרים, אבל לא חיוב מעיקר הדין.

אז המגן לאברהם הולך מאוד יפה לפי הטור.

אבל הביהלוכו רוצה להסביר את המגן לאברהם גם לפי השיטות האחרות ששבת קשור ליציאת מצרים.

כעת אנחנו רוצים קצת לדבר טיפה

עוד סיבה למה שבת קשור ליציאת מצרים.

זה הרמב״ן.

הרמב״ן אומר מאוד מאוד, יש רמב״ן מאוד מאוד חשוב להסביר העניין הזה למה שבת קשור ליציאת מצרים.

הרמב״ן אומר מילים,

וזה לא כל כך מובן מה הוא אומר,

אבל הסבא מסלובודקה באור צפון,

אור צפון, הוא מסביר את דבריו מאוד יפה. הוא אומר ככה,

אנחנו יודעים שהגוש ברוך הוא פרע את העולם,

וזה אנחנו יודעים.

זה לא, אנחנו לא מאמינים בביג בנג ופתאום היה עולם.

יש סיפור שהיה ראשיו אחד, אני חושב שראשיו של כל תורה, לא זוכר איזה,

שפעם הלך לקנות חליפות לבחורים,

הלך לנמל באשדוד,

והיה שם מחסן גדול מלא מלא חליפות,

והוא רצה לבחור לקנות בחורים בשביל אתת, לא יודע בדיוק בשביל אתת.

הוא נכנס לחנות שם,

אז בא לחנות ואמר לו,

תשמול שנייה על הקופה, אני צריך לצאת החוצה שנייה.

אז הוא עמד שם,

נכנס איזה יהודי חילוני,

הוא שאל, איפה הבעל בית פה?

הוא אומר, אין בעל בית.

לא, לא, איפה הבעל בית של החנות?

הוא אמר, לא, אין פה בעל בית, היה פה פיצוץ שם,

שתי האוניות,

בנמל, להתפוצץ, ובדיוק, זה החליפות.

אומר הרב, אתה משוגע? אם אני משוגע, אתה ממש משוגע.

אתה מאמין שכל העולם נברא על ידי איזה פיצוץ?

וחנות בגדים אתה לא מאמין?

אז אנחנו יודעים שהעולם,

חושבוך הוא ברא את העולם, זה יחד מעשה בראשית, וזה לא קרה איזה שום פיצוץ, שום דבר. זה אנחנו יודעים, כולם יודעים את זה.

השאלה, מה קרה הלאה?

זו השאלה הנשאלת, מה קרה הלאה?

אחרי שהחושבוך הוא ברא את העולם, איך, לאיזה מנגנון הוא הכניס את זה?

האם הוא הכניס את זה לטבע?

פרשבוך הוא אמר,

שמע, יש עולם,

יש חוקי טבע,

והעולם מתנהג כפי ההוראות של טבע,

פרשבוך הוא עוזב את זה,

כמו שאנחנו עם אבן.

פרשבוך הוא ברא אבן, זה לא חידוש כל שנייה ושנייה. יש אבן, זה בלוק, זה מציאות, זה דומם, מה שאתה רואה זה מה שיש פה. יש פה חתיכת אבן.

אז אפשר להבין שזה כל העולם.

פרשבוך הוא ברא את העולם והוא הכניס פה איזה רצף של טבע

והעולם מתנהג ככה, זו אפשרות אחת.

וזה באמת, כשאנחנו אומרים שבת זעזע למעשה בראשית,

זו ההבנה הפשוטה של בריאת העולם. חושבו החברת העולם,

יש עולם,

והעולם נוסע כמו רכבת, נוסע בלי, בלי להג.

אבל כשראינו את כל הניסים שיצאו את מצרים,

פתאום אנחנו ראינו, יש פה משהו מוזר פה.

זה לא יכול להיות כזה דבר.

למה?

תראה כל המכות,

מכות דם.

מכות דם,

מגיע גוי,

רוצה לשתות, זה דם.

מגיע יהודי, או כתוכוס, זה מים.

מה הולך פה?

אותו כוש בשבילו זה מים בשבילו זה דם, איך זה יכול להיות כזה דבר?

אם הבריאה זו מציאות

שממשיכה בלי שום חידוש מרגע לרגע, איך זה יכול להיות בשבילו זה מים בשבילו זה דם?

אז אני רואה שהעולם מתחדש כל שנייה ושנייה.

מכות ברד, אש ומים ביחד, בתוך הברד. אש ומים לא עובדים ביחד, הטבע לא משנה להם להיות ביחד. איך פתאום הולכים ביחד?

יש חידוש כל שנייה ושנייה.

וגם חושך, בשבילי זה חושך,

בשביל יהודי זה אור, בשביל גוי זה חושך.

בתור בית, בתור שנייה. רגע, זה אור חושך.

עוד פעם, רואים שהבריאה לא נותן לך, יש פה סתירה מיני הרבה בתוך הבריאה. לא יכול להיות כזה דבר שהבריאה זה סתם נוסע.

אז ביציאת מצרים זה לא איזה משהו חדש,

זה ביאור חדש להסביר לנו מה זה בריאת העולם.

כשאנחנו חושבים על יציאת מצרים,

אנחנו פתאום מבינים,

רגע, מה אני למדתי ששבת זה מזכיר אותי את בריאת העולם?

איך הגוש ברוך בראת העולם?

האם זה בריאה חד פעמי או זה בריאה רב פעמי? כל שנייה עוד פעם בריאה.

אז שבת, כשבשבת חייב לי לזכור יציאת מצרים.

אם אני לא יודע מה זה יציאת מצרים,

אם אני לא יודע מה זה טוב טוב יציאת מצרים, אני לא יודע מה זה בריאת העולם.

כל ההבנה שלי בבריאת העולם זה לא מאה אחוז אם אני לא יודע מה זה מציאת מצרים.

אז בשבת אני חייב לזכור יציאת מצרים, לא בגלל מציאת מצרים, אלא בגלל בריאת העולם.

אז בקידור שאני אומר, שבת זה צריך למעשה בריש, אבל לא מספיק.

מה זה מעשה בריש? חד פעמי?

לא, תמשיך הלאה.

תראה איך היה במצרים, במצרים הקדוש ברוך הוא הראה לנו שחור אגב ולבן שהבריאה זה חידוש כל שנייה ושנייה.

ואז אני מבין מה זה מעשה בראשית,

שבת זה מה זה בראשית, אבל אני לא רק יכול לדעת מה זה מעשה בראשית אמיתי אם אני יודע מה זה בריאת העולם.

אז ממילא,

אומר עכשיו העמבן, לכן אנחנו, שבת באמת זה זכר של מצרים,

חייב להיות זכר של מצרים,

אני יודע מה זה מעשה בראשית, זה רק בגלל שאני יודע מה זה יציאת מצרים. יציאת מצרים זה בא להרעיד לי מה זה מעשה בראשית.

לפי זה נבין דבר מאוד מעניין.

רש״י שואל,

למה באמת בפרשת אמור הזכרנו שבפרשת אמור כתוב את כל הרשימה של כל המועדים,

פסח, שבועות, סוכות, כל המועדים,

ובתחילת הרשימה כתוב שם שבת.

מה זה קשור שבת למועדים עכשיו?

שבת למדנו בפרשת בית חנן,

בפרשת יתרו, למה בפרשת דה מור עוד פעם כתוב שבת?

אומר רשי, אתה יודע למה?

כל העם מחלל את השבת כאילו מחלל את המועדים,

וכל המחלל את המועדים כאילו חלל את השבת.

לכן שבת כתוב בתחילת הרשימה.

עכשיו, אני לא מבין, מה זה הדבר הזה?

בשום מצווה בתורה לא מצאנו כזה דבר,

שבן אדם חילל מצווה אחת, כאילו חילל מצווה אחר. מה זה קשור?

יש 603 מצוות,

יש 60 שקשה להם כל המצוות, ואחד מתחיל לחזור בתשובה.

בסדר, תיקח מצווה אחת, תעבוד על זה, בעזרת השם, תתקדם הלאה.

לא, חיללתי את זה, חיללתי את זה. מה זה קשור אחד לשני? כל מצווה זה עולם בפני עצמו.

איך זה יכול להיות? אחד שחילל שבת כאילו חילל את המועדים,

אחד מחלל את המועדים כאילו חילל שבת. למה? אני רוצה, אני אוהב חג שבת טוב לי,

מועדים קשה לי.

לא.

אם אתה מחלל את המועדים,

כאילו אתה מחלל שבת. מה הפשט בזה?

פשוט מאוד.

בגלל שהמועדים זה זכר עץ מצרים.

אם אתה לא שומע את המועדים, זאת אומרת, אתה לא יודע מה זה זכר עץ מצרים.

אם אתה לא יודע מה זה זכר עץ מצרים,

אז אתה לא יודע מה זה בריאת העולם.

בגלל שאתה חושב שבריאת העולם זה חד פעמי.

אתה חייב לשמוע את המועדים שהם זכר עץ מצרים, להבין שהבריאה זה לא חד פעמי ונגמר הסיפור. זה הבריאה ונגמר הסיפור. לא.

הבריאה זה כל רגע ורגע.

כל שנייה ושנייה, זה הפירוש של הבריאה.

אה, אתה שמרת את המועדים,

למדת מה זה סיסיית מצרים,

למדת איך העולם מתנהל.

אז, ורק אז, תבין מה זה שבת.

בלי זה אתה לא יודע מה זה שבת.

לכן צריכים להזכיר שבת בתחילת הרשימה של המועדים.

למה?

אם אחרי השתמתין את כל המועדים,

אז תבין מה זה שבת,

ואז צריך להזכיר את כל המועדים בסוף שבת.

קודם כל המועדים אחר כך שבת.

לא, שבת זה...

מה אני מבין, אבל הרב עונה פה,

הוא צריך שרק אצלם השתמתין את המועדים,

לשמור אותם, מבין אותם, אז רק אז תבין מה זה שבת.

אז אני אענה לך.

בקידוש אנחנו אומרים בהתחלה, זכר למעשה בראשית.

זה הסדר.

אחר כך אנחנו אומרים כי הוא מתחיל, זכר לצאת את מצרים.

אז בקידוש מתחילים זכר למעשה בראשית,

ואחר כך אנחנו מתחילים זכר לצאת את מצרים. למה?

בגלל שזה הולך בשלבים, זה הולך בשתי שלבים. דבר ראשון, אתה צריך לדעת

זכר למעשה בראשית, כרושבוך ברא את העולם.

דבר ראשון.

ואיך הוא ברא את העולם זה לא פיצוץ,

אלא חושבוך הוא ברא את זה, ברוך שמה, והיה עולם. הוא ברא את העולם.

אחרי שאתה למד את זה,

אתה יכול להתקדם הלאה.

איך הוא ברא את העולם? האם זה בריאה חד פעמי?

יש עולם ונגמר הסיפור? יש טבע? יש מנגנון? יש חוקים שזה הולך ככה? או לא?

יש בריאה כל רגע ורגע, מחדש.

זה מה שאומר, כתוב המחדש, כתוב בכל מין תמיד מעשה בראשית. כל יום ויום חושבוך הוא ביתרון מחדש.

זאת אומרת, אנחנו אומרים בורא מיני מזונות,

לא ברא, בורא, כל מיני גבולים יש בריאה חדשה.

ראש ברוך הוא בורא, עושה מעשה בריאה, כל שנייה ושנייה יש בריאה חדשה.

זה נראה לך שיש עולם,

אבל אם אתה מסתכל בתוך האטומים הקטנים, תראה שהכל מתחדש בכל שנייה ושנייה, הכל הבריאה מתחדשת, וזה אנחנו לומדים רק מיציאת מצרים.

ועל ידי שאנחנו יודעים טוב טוב את המנגנון של הבריאה,

אז אנחנו מבינים מה זה שבת.

אם לא היינו יוצאים ממצרים הייתה שבת

אם לא היינו ממצרים?

לא הייתה שבת

לפי מה שהרב אמר קודם גם ממצרים שבו שבת

כן, אבל אני אומר, אם לא היינו יוצאים ממצרים היינו מקבלים מצוות שבת

מצוות שבת, לא... ושעה חגים היינו מקבלים?

לא היינו מקבלים קודם, נכון? נגיד?

אבל אילו לא יצאנו ממצרים היינו עובדים עד עכשיו, נכון?

ושמה לא היינו יכולים לכאורה לקיים

שבת ולצענו היינו יכולים לנוח ממלאכה

לולא המדרש של ל... כן כן כן

זאת אומרת כל השבת מתחדשה מעצם זה שיצאנו ממצרים. אם לא היה יציאה ממצרים, והיינו מקרים את השבת, וכל הזמן לא היינו יכולים לנוח רק לשבת

בחיים לא ננוח. לכן ישבה זכר זה מצרים ולכן השבת זה לא יצא ממצרים

ובלי... בלי הפלפולים, זה אפשר

אשר לכל ריבו.

ששעריו אביב.

משה ביקש שבת, זה לא היה מצווה דאורייתא.

כן, זה היה כמו שאבות שמרו את כל התורה. אז נצחה השבת במצרים שביקש מפרעה, אבל בלי זה

אי אפשר היה לקיים, כי אם לא היינו יוצאים ממצרים, לא יוצאים.

אילו לא הוציאנו ממצרים, היינו אנו בנינו ובני בנינו עבדים לדור עד היום, נכון? כן.

והיינו חייבים במלאכה.

נכון. לא יכולנו לקיים את השבת. כן. זה בעצם הביאו במדרש.

שעל ידי שיצאנו ממצרים אנחנו יכולים להפסיק לעשות מלאכות.

זה היה פשוט מהמדרש שהתורסות מביא.

עכשיו

השבת מה?

איך יש בכלל שבת?

כן, כי הוא מחדש שבת.

הוא מחדש בשבת. הוא כבר ברא את זה.

אה, איך הוא מחדש בשבת? איך זה ששבת?

שאלה טובה.

שואל, אם הבריאה מתחדשת כל שנייה ושנייה, אז יוצא שגם ביום השבת

הבריאה מתחדשת.

הקדוש ברוך הוא, אסור לו לעובד בשבת.

אז מי מחדש את הבריאה בשבת?

קודם כל, אין לקדוש ברוך הוא איסור לעשות מלאכה בשבת.

כתובי נפש.

הקדוש ברוך הוא היה מוריד אש

במקדש בשבת.

אז איך זה מסתובב באמונים?

אין שום בעיה. אין.

הבריאה היא בחינה מיוחדת אצל הקדוש ברוך הוא.

אצלנו יש את המדינה של שבת.

אבל לעשות מלאכות שצריכות לקיום העולם

זה פיקוח נפש.

אז הוא חייב בגלל פיקוח נפש, הוא חייב?

אתה יכול להפסיק את העולם? בבקשה תפסיק.

אז מה, אז מה כל ה... יישאר, יישאר מישהו.

אז מה זה ויהי נפל? אנחנו שומעים שם, בגלל שהוא הפסיק לעבוד בשבת,

אבל הוא לא הפסיק.

נו. אז מה זה הזכר? מה זה זכר למעשה בראשית?

אני אגיד לך מה זה.

לא, אז מה אנחנו בכלל? אני אגיד לך מה זה.

כן.

מה הייתה המלאכה של הקדוש ברוך הוא כשהוא ברא את העולם?

אמירה.

כן.

השם אמר ויהי. כל הוא שמר ויהי. ברוך הוא שמע, כן. שלום.

עכשיו מה הוא עושה?

הוא מקיים את זה שזה ממשיך.

הוא מקיים את זה בזה שהוא לא מפסיק את זה.

שהאמירה ממשיכה.

המחדש מוכן ותמיד. הוא חושב של דבר שהוא לא מפסיק את האמירה ההיא שהייתה.

אם הוא היה מפסיק את האמירה ההיא שהייתה,

העולם היה נעלם.

אני הפעלתי זרם

מרגע זה אני שומע שהזרם לא יתקבל

אז מרגע שזה ממשיל

אז זה נקרא שזה מתחדש כל רגע כי הזרם בא כל רגע, כל רגע בא זרם זה לא מנחה, להחזיק את זה בתוך הכעתק זה לא... זה עומד מעצמו אבל אני לא מפסיק

החידוש הוא שאני לא מפריע על ההמשך שזה מסקיים כל הזמן, מחדש כל הזמן

אם רצונו יתברך מפסיק רגע, זה הכל רצונו, עכשיו משהו קיים את כל העולם זה

רצונו יתברך

אם הוא מפסיק רצונו

אז אין בריאה על המקום אין בריאה, כלום, זה לעין לגמור

אבל משהו מחדש בכל זאת תמיד זה מה שכל הזמן זה ממשיך

זה לא הפסקה, התחלה, הפסקה, התחלה, הפסקה, התחלה

זה עצם הקיום כל הזמן

או בחשמל

ושם פעם אחת את התקע

מאז יש חשמל וזה כל הזמן מחדש כי זה בא בזרם

אם יפסיק הזרם

אבל יש משהו שמחדש את זה מה זה מחדש? זה המחדש שאני לא מפריע

צריך לחדש שאני לא מוציא איך זרם עובד?

אה, שמה זה יש משהו מחדש כל הזמן מה זה מי מחדש? זה בוער עוד גחלים, עוד גחלים מה, מה, מי מחדש?

זה המחדש, זה מתחדש כל רגע כל רגע,

רגע, אם לא תהיה זרימה,

לא יהיה.

טוב, שומע.

אתה אומר המאיר לארץ ולדרים עליה?

הוא מאיר כל שנייה. עכשיו.

מה זה מאיר? אז הוא קיבל?

לפני רגע הוא קיבל ועכשיו הוא הדליק. לא, כל הבריאה, כל הבריאה, כל ה... מה זה המאיר?

זה שנייה אחת, זה מאיר.

הוא מאיר ומאיר ומאיר ומאיר.

עוד פעם, הוא בורא את האור.

זה לא עוד פעם.

זה עצם זה שהוא מניח את זה להאיר כל רגע, זה המאיר עכשיו. כי זה ביד שלי, אני יכול כל רגע לנתק את השלטר.

לא.

זה לא הפסקה,

כיבוי,

הדלקה. זה לקח חידוש בגלל שזה בידיים שלו להפסיק את זה. וזה לא מפסיק את זה, זה בגלל שהוא חידש את ההמשך. בוודאי, כי זה כל הזמן זרימה כביכול. התנועה הזאת היא מכוחו.

היא כל הזמן מכוחו.

אני, מה שנגיד בהמשך, לא יודע אם זה כל כך, נראה אם זה, נראה אם זה טוען.

נראה אם זה טוען.

אם לא, ננסה לסדר.

ננסה לסדר.

עכשיו,

יש גמרא בחגיגה, הגמרא אומרת,

מה זה שמיים?

המילים שמיים, המילה שמיים זה המילות אש ומים.

כשאנחנו מסתכלים על השמיים זה נראה,

שיש איזושהי בריאה מוצקת, יש פה שמיים.

זה לא.

זה אש ומים, זה שתי הפכים, לא חיים ביחד.

זה שבכלל יש שמיים, זה צריך להזכיר לנו כל הזמן,

זה אש ומים שזה סתירה בטבע.

וזה שמחזיק הטבע, הבריאה,

זה בעצם מראה שיש חידוש מחדש,

שאין חוקי טבע בעצם. זה נראה שיש חוקי טבע, אבל זה סותר את החוקי טבע.

עכשיו,

נחזור למה שאמרנו בהתחלה.

אמרנו בהתחלה שיש פסוק, אנוכי אשר מנוקיך אמרך מעץ מצרים,

חנכב פיך ומלא יהיו.

מה הפסט בפסוק הזה?

אז אני רוצה אולי להסביר את הפסוק הזה לפי סיפור, מה שקראתי,

שאבגלינסקי,

שכולם זוכרים, היה יהודי נמוך,

שנפטר לפני כמה חודשים,

אז הוא סיפר סיפור שכשהוא היה,

בחור היה בסיביר,

והסיכויים להשתחררם מסיביר, היה כמעט, לא כמעט, היה סיכוי אפס. אנשים הלכו לסיביר ונשאו שם כל החיים עד שמתו שם.

והוא אמר שהוא התפלל, כל החיים שלו התפלל.

מה אפשר להתפלל?

אתה בתוך סיביר,

אין, אין, אתה מסתכל, כל הכיוונים, אתה רואה רק לבן,

שלג, בכל הכיוונים.

אין סיכוי באלף שנים לצאת משם.

אז הוא צריך להתפלל.

אז הוא התפלל, הקדוש ברוך הוא לאלוקים התפלל שהוא יזכה

לקבורה ישראל.

שכשהוא ימות,

שזה יכול לקרות כל יום,

שיבוא עוד יהודי ויקבור אותו כמו שיהודי צריך להיקבר.

זה היה המקסימום שהוא היה יכול להתפלל.

הוא לא ראה איזשהו סיכוי מעבר לזה.

וזה מה שהתפלל כל יום.

הוא אומר,

ועכשיו, בניסי ניסים הוא יצא מסיביר, הגיע לארץ, הקים משפחה, נכדים, נינים, בלי הנהרה, משפחה ענקית.

הוא אומר, עכשיו אני מבין את הפסוק,

רחוק משעשי דברי שאגתי.

שבין הדברים, שאגתי, זה התפילות שלי,

רחוקים מאוד מהתפילות שלי, מהישועה שלי. זאת אומרת,

אני התפללתי תפילה מאוד פשוטה,

שאני אזכה לכפורי ישראל, לא יותר מזה, בגלל שאני לא מאמין.

לא האמנתי שאני אזכה למשהו יותר מזה.

אבל הישועה,

מה שבאמת קיבלתי בסוף,

רחוק מאוד משם.

כך הוא אומר.

הוא אומר, זה הבן אדם.

בן אדם רואה, מסתכל מסביב, הוא רואה מה כבר יכול להיות,

לאן אני כבר יכול להגיע.

אני בתוך סיביר, אני בתוך עולם מוגבל,

אז תתפלל שאני אזכה למשהו קצת יותר טוב, שאני אזכה לקבורה ישראל, שאני אזכה, זה המקסימום שיכול להתפלל.

הוא אומר, זו טעות לחשוב ככה, הוא אומר, טעיתי,

רחוק משועשי, הישועה שלך יכול להיות רחוק מאוד מהתפילה שלך, למה?

שבתפילה שלך אתה רק רואה את מה שקרוב.

אתה צריך להסתכל רחוק,

ראש בוכר יכול לעשות לך ניסים ניסים מאוד מאוד רחוק.

וזה הבן אדם צריך לדעת, בן אדם מסתכל בחיים שלו מסביב,

הוא אומר, שמע, כל אחד בונה לעצמו,

מסביבו, סיביר קטן.

אנחנו עושים את עצמנו בתוך סיביר,

אנחנו עושים את עצמנו בתוך איזה בית סוהר, בית כלא.

כשאנחנו חושבים, מה אנחנו, זה אנחנו, זה הראש שלי, זה השכל שלי, זה המידות שלי, זה התכונות שלי, מה אני כבר יכול להיות?

הוא אומר, זו טעות.

תתפלל, תתפלל, אתה יכול להיות רחוק מישועת יתיבי שם, הישועה שלך יכולה להיות הרבה רחוק מה שאתה יכול לדמיין.

עכשיו,

איפה בן אדם מקבל כזה רעיון,

להתפלל רחוק וגדול ולחשוב מחוץ לכובשה, כמו שאומרים? מאיפה יש לו את זה?

ממצרים.

מה זאת אומרת?

למה מצרים, יצירת מצרים, נותן לך את ההגשה הזאת להתפלל מעבר למה שנראה לך שאפשרית לך? אני אגיד לך למה.

בן אדם, בוא נותן לך דוגמה.

בן אדם קונה מכונית.

קונה מכונית, חמש מקומות,

יש לו מנוע ככה, זה האוטו שהוא קיבל.

כמה אתה יכול כבר לשנות את האוטו? זה האוטו שיש לך.

אתה יכול להוסיף, לצ'פר את זה, לשים פה איזה פיצ'קה, פה איזה, להוסיף איזה משהו קטן, איזה משחק, איזה משהו שאתה יכול להוסיף, אבל פחות או יותר זה המכונית שיש לך. אתה לא יכול לשנות אותו, זה מה שיש.

אבל מה קורה עם בן אדם שלא קונה אוטו?

הוא מקבל כל יום ביום, הוא מקבל אוטו חדש מהחברה להשכרת רכב.

כל יום אוטו חדש.

אז אני יכול להתקשר לחברה, תשמע, מחר בבוקר תביא לי אוטו כזה,

לא מחרתיים, לא, אני רוצה אוטו שמונה מקומות,

אני רוצה אוטו כזה גדול.

אתה כל הזמן,

אתה לא מוגבל בבקשות שלך, למה?

בגלל שכל יום זה מחדש.

אם בן אדם רואה את החיים שלו כאילו יש בריאה, מעשה בריישיס,

קושבוך בראת העולם, זהו,

זה סוף העולם, זה הכל. אתה בסיביר, זהו, אתה לא זז מפה.

אז מה אתה יכול כבר לבקש?

איזה, פה, תביא לי איזה פיצ'קלר פה, איזה משהו פה, אבל אתה מוגבל בבקשות שלך.

הוא אומר הפסוק,

אנוכי ה' מרקך עמלך מאצע יצריים.

אני מלא אותך מאצע יצריים, אל תשכח את זה.

אתה לא יודע מה זה בריאה עולם, אתה טועה, אתה חושב שבריאה עולם זה חד פעמי,

זה אוטו לכל החיים, לא נכון.

זה מחדש בטובו בכל יום תמיד מסי בראשית.

כל יום ויום יש בריאה חדשה.

כל יום ויום כביכול הבן אדם מקבל אוטו חדש.

אז אם ככה, הרכב פיך,

שהפה שלך, התפילה שלך, יהיה רחב.

אל תתפלא תפילות קטנות כאלה, שתזכה לקבורת ישראל.

הרכב פיך ועמלהו. הבן אדם יכול לבקש

תפילות רחבות, תפילות גדולות,

ללכת על גדול. למה?

אמרו ימלא אותם. מה, חושבוך ימלא, חושבוך יתר, חושבוך יכול,

אם אתה זכאי, אם זה לטובתך, כמובן.

אבל הרעיון הוא שאל תהיה מוגבל בתפילות שלך.

כשבאמת אתה מסתכל על העולם ככה, מרובע, זה החיים, זה הבריאה,

זה הכול, אז מה? מה יש כבר לבקש? לאן אני יכול להגיע כבר? לאן?

אבל אם אתה יודע ש... מה פתאום? העולם כל יום ויום. בן אדם חלילה חולה.

בסדר, הרופאים אמרו, זו המציאות, חולה, זהו. אז מה אפשר להתפלל?

שלא יהיה כאבים, גג, מה אפשר להתפלל?

זו טעות, מה זה קשור?

למה הוא חולה?

בגלל שאתמול לא היה חולה, אבל היום הוא חולה בגלל שבוחו, הוא בורר את המצב, אבל כשבוחו יכול מחר לשנות את זה לגמרי.

במצרים למדנו שאין בליאה שנוסעה בטבע. כל הזמן.

ועכשיו הסבב מסלבודקה אומר שבן אדם בעצם,

הגמרא מסלבודקה אומרת,

בשבילי נברא העולם.

בן אדם צריך להסתכל על כל הבריאה,

כל הבריאה זה בשבילי, זה לא בשביל...

אני, בשבילי נברא העולם.

זאת אומרת,

שבעצם הבן אדם הוא עולם קטן.

ואני חושב, אני ככה, בגלל זה ככה נולדתי, זה הטבע שלי, זה ההגבלות שלי, מפה אני מגיע, מפה אני אשאר, אני יכול קצת להתקדם.

זה לא נכון.

למה שאתה ככה,

למה יש לך כזה שכל, תכונות כאלה, בגלל שגוש ברוך הוא ברא אותך עם כאלה תכונות.

מחר הוא יכול לברות אחרת,

אם אתה זכאי, אם אתה תתפלל.

אז באמת, בן אדם כבר,

ההגבלות שלו בכלל, מה אתה שואל?

לא, לא שאלה.

רציתי להגיד לגבי מה שדיברנו קודם,

שבכל הימים היה אמירה.

ביום השביעי שרבי נפס, זאת אומרת, הוא לא עשה מעשה.

כמו שנגיד, למשל ביום שישי, הוריד מן פעמיים, נכון, כפול.

ככה גם ביום השביעי, הוא יכול להגיד לך, אסתם, היא תהיה כפולה, כאילו,

שתשאר לו ביום שבת, כאילו,

ש... אה, כמו המן, זה נשאר אותו דבר.

כאילו, הוא נותן, כאילו, הכוח ביום שישי,

כפול, שיהיה, ואיך שיהיה, בין נכון להפגין ביום השבת, שלא יצטרך.

יש, יש אוהל חיים בקדוש מאוד מעניין, הוא אומר,

כי ששת ימים עשה השם אצלם מים ואת הארץ, הוא אומר,

שכל הבריאה הייתה רק לשש ימים.

כבוש ברוך הוא,

זאת אומרת, לאחרי שבת יש בריאה חדשה לגמרי.

כל הבריאה, יש לזה תוקף, כביכול, לשש ימים.

אחרי שש ימים זה כבר, זה בריאה חדשה. זאת אומרת, בן אדם חשב, בן אדם היה לו השבוע לא כל כך מוצלח,

אל תדאג, שבוע הבא זה בריאה חדשה. השבת,

נגמר השבת, מתחיל שבוע חדש.

אז זה מילא, ששת ימים בריאת השם, כי שש ימים זה השם, כל הבריאה זה מנגנון של שש ימים. אחרי שש ימים זה משהו, זה כבר,

איך אומרים, נתונים חדשים,

הכול מחדש, אנחנו פותחים עסקה חדשה.

אז זה מילא, זה נותן לבן אדם כל שבוע לעשות

סטארט חדש.

מזכה, אנחנו מזכים, נזכה,

שבציאת מצרים, כל הזמן נחשוב על השבת, יציאת מצרים, זה ייתן לנו שבת באמצע הקידוש. אתה אומר, זה חצי זמן, תחשוב על המילים.

מה אתה אומר, זה יציאת מצרים בגלל הקידוש?

נזכור שהבריאה זה כל הזמן חדש.

נותן לבן אדם כוח להתפלל, כן.

בסדר,

שבוע חי יעזור.

כמו שאמרת מבראשית, במילה בראשית זה שש אותיות, כנגד שש ימים.

שש ימים ואז זה היה חדש, שבראשית.

כן, יפה, יפה. גם השאלה לא יכולה להתקיים שש דקות בשנה.

אהה.

שיש, באיזשהי. מי נמצא שם?

אני רק רוצה לשמוע משהו,

כן.

תמיד נירגעת על זה, כמייקרופון.