מעלת משרת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 "וְדִבֶּר השם אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות לג יא) 

אמרו חכמים זכרונם לברכה בברכות ז: "גדולה שימושה יותר מלימודה" המשמש תלמידי חכמים זה יותר מן הלומד. הגדלות שבשימוש איננו רק משום שבשעה שהוא משמש הוא גם לומד 'הלכה למעשה' שאם כן הרי גם זה לימוד גדול הוא. אבל השימוש של תלמידי לחכמים עניין גדול בפני עצמו הוא. משום שבשעה שהוא משמש תלמיד חכם הוא מעיד על עצמו: כמה חביבים עליו וכמה מכובדים עליו האנשים השלמים! 

זאת אומרת מלאכת השימוש היא באה לא רק מחמת שהאדם רוצה ללמוד בשעת מעשה מהתלמיד חכם; כיצד הוא נוהג? אלא זו שאיפה של המשמש להידבק באנשים השלמים, כי הם חביבים עליו ומכובדים עליו מאוד האנשים השלמים! מצאנו שהתורה מכתירה את יהושע בתואר "משרת" אצלנו היום זה גנאי כאילו 'משרת' התורה משבחת את המעלה של משרת! כמו שכתוב: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" התורה קוראה אותו בשם נַעַר, אפילו שאז היה כבר בן 60 שנה! ומשבחת אותו שהוא לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל! משמע, שהוא לא מש מתוך האהל של משה אפילו לשעה קלה. שאם לא כן היה כבר יורד ממדרגתו. 

זאת אומרת כל מדרגתו שהוא משרת ומשמש - זה שהוא לֹא יָמִישׁ, שהוא לא מש אפילו לשעה קלה. אבל אם הוא היה מש לשעה קלה הוא היה כבר יורד ממדרגתו. לימוד גדול אנו למדים מכאן, לכל דבר יש מבחן: זהב וכסף שמציעים למכירה, אם לא חקוק בהם החותם שעברו את המבחן -מי יערוב לקונה שאמנם זהב טהור הוא או כסף טהור? על כל דבר שהוא 'טהור' יש בו חותמת טבועה בו! כן על האדם לעבור מבחנים תמידיים: לדעת אם הוא במדרגת השלימות או לא? 

מצאנו בחכמים זכרונם לברכה בברכות ו: כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא בא יום אחד- הקב"ה משאיל אותו, שואל עליו, שנאמר בישעיה נ י: "מִי בָכֶם יְרֵא השם שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם השם" אם לדבר מצווה הלך - נֹגַהּ לוֹ, ואם בדבר הרשות הלך - אֵין נֹגַהּ לוֹ, מאי טעמא? דהוי ליה לבטוח בה'. למה פנית לענייני הרשות כשיש לך ענייני מצווה?! אין לך בטחון בה', אין לך בטחון בה' - זה נקרא שאתה "הולךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ" 

יש להבין את כוונת הכתוב: מה זה אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ? חושך יותר גרוע מהעדר הנוגה, ומה השוואה זו? אתה אומר שאם הולך חשכים אין נוגה לו, כשהוא נמצא בחשכה גמורה באפלה - זה הרבה יותר גרוע מאם אין נוגה לו. ועוד, אם כבר נאמר שהוא הולךְ חֲשֵׁכִים למה הוסיף הכתוב לומר: "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ"? אומנם זוהי דרכו של האדם השלם היודע להעריך את חשיבות השלמות. שלם אינו יכול לסבול שום חסרון! ואינו מפסיק מעבודתו אפילו לשעה קלה - מעבודת שמים, משום שחושש, וזה בצדק 

כמו שאנחנו יודעים; שמא עזיבה קלה - תיהפך אצלו לעזיבה עולמית! יצר הרע לא צריך מאשר להפסיק אותך לפרק זמן קצר בשביל לנתק אותך לגמרי. כמה אנשים התדרדרו מזה שיצאו 'לעשן סיגריה - לכמה דקות' ומצאו את עצמם מחוץ למסגרת לימודית בסופו של יום. לא זוכרים את הקטע אבל יצר הרע יודע איפה להשקיע! הוא לא צריך יותר מזה. 

- 'אנחנו עוזבים רגע לעשן וחוזרים...' 

עוזבים את ה' בשביל סיגריה, "מעלה עשן כלשהו" עוזבים את ה' 

אומרים לו: "תמתין רגע אני הולך לעשן, זה יותר תאווה בשבילי מאשר לשמוע אותך, אני עכשיו מעלה עשן...!' 

דרכו של האדם השלם היא להעריך את השלימות ואת חשיבותה ואינו מפסיק, השלם אינו מפסיק מעבודתו אפילו לשעה קלה, משום שהוא חושש; שמא עזיבה קלה תיהפך אצלו לעזיבה עולמית! כמו שכתוב בירושלמי סוף ברכות: "אם תעזבני יום - יומיים אעזבך!" על כל מה שאתה עוזב אותי יום - יומיים אעזבך. ושונה המצב לחלוטין בחוכמות אחרות: שיתכן והיום יש לך חוכמה ומחר היא מסתלקת ממך! אין חוכמתך של היום מעידה על של אתמול או של יום אחר. כפי שאמר אריסטו כשתפשו אותו בשעת קלקלתו 

- הוא אמר: 'אני עכשיו לא אריסטו!'. 

החכמה לא עומדת לו תמיד. אצל האדם השלם אין דבר כזה, החכמה היא עולמית תמידית, והיא משפיעה על הווייתו והיא ניכרת בכל מעשיו, אחרת? הוא לא חכם! אבל בחכמות אחרות - חכמה לחוד מעשים לחוד, מה שיש היום זה לא אומר שהיה אתמול ויהיה מחר. בעבודת השלימות אין הדבר כן, אם האדם מפסיק בעבודתו הרוחנית, ואינו עושה למען עלייתו המתמדת - אות הוא כי טרם הגיע להכרה של השלימות האמיתית, הוא אפילו לא יודע מה זה. משום כן דורשים חכמים זכרונם לברכה על אותו אדם שיום אחד מפסיק ללכת לבית הכנסת והלך לדבר הרשות - סימן שאֵין נֹגַהּ לוֹ, כלומר זה סימן גם על העבר! 

לא על החשכה שהוא עכשיו, אלא שאֵין נֹגַהּ לוֹ גם בעבר, זה מגלה על עברו, שכל עבודתו עד לאותו יום גם היא היתה ללא נוגה, כי אילו לא היה מסיח דעתו מעבודתו מהשלימות לא היה מפסיק אפילו ליום אחד לדבר הרשות! משום כך שבחה התורה את יהושע שלא מש מתוך האוהל אפילו לשעה קלה! שלא הסיח את דעתו מעבודת השלימות אפילו רגע אחד, לכן זכה לכל מה שזכה והנהיג את ישראל אחרי משה רבנו 

למרות שהיו הרבה יותר גדולים ממנו בדור, הרבה יותר גדולים ממנו בדור! כמדומני ששת אלפים שש מאות וארבע (6,604) גדולים ממנו יותר בדור. כי הוא היה משרי חמישים, והוא נמנה חמישי בין אלה שנשלחו לרגל את הארץ, אז היה עוד שרי מאות שגדולים ממנו ושרי אלפים, ולמרות כל זאת - מעלתו על אחרים זה היה השימוש שלו, המשרת שבו, שלא מש! שלא הפסיק, ששאף לשלימות ללא הפסקה. והמתין למשה רבנו ארבעים (40) יום מתחת להר, בשעה שהיה יכול ללכת הביתה ולבוא בסוף! לא מש מתחת ההר גם, 'שמא ירד משה ויפסיד איזה רגע!' 

שמעתם דבר כזה? איזה דביקות בשלימות, באיזה שלימות? באדם השלם, במשה רבנו. זה גדול שימושה מלימודה, לא רק שאתה לומד הלכה למעשה איך האדם השלם מקיים את המצוות, אלא עצם זה שאתה אוהב את השלמים, מעריך אותם מוקיר אותם ורוצה להיות דבוק אליהם - זה נקרא משרת ולא מש וזה גם אדם שלם כשנדבק בשלימות שלם הוא. אז אם כן אנחנו רואים: "וְדִבֶּר השם אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר - בן 60! נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" לא זז, אין הפסק, אין דבר רשות, אין דבר כזה דבר רשות, אין הפסקה, אין הפסקה בחיים, אין הפסקה, כל הזמן עבודת ה' בעליה, בעליה, בעליה, בעליה, בעליה, בעליה..... 

"אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" (משלי טו כד) אומר הגאון: כשאתה לא בעליה - אתה אוטומטית בירידה! שנאמר: "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה" כל הזמן לְמַעְלָה, לְמַעְלָה למי שהוא "מַשְׂכִּיל" כי אם לא? "לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" לא לְמַעְלָה? - זה למטה! אז אדם צריך להיות תמיד במצב של עליה, יהי רצון שנבין מה שאמרנו ונקיים אמן!! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".