תינוק או בחורים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

 "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה כ)

במסכת סוכה (דף ה עמוד ב): שואלת הגמרא: "מאי כרוב? אמר רבי אבהו: "כרבייא, שכן בבל קוראים לינוקא רביא". הגמרא שואלת: מה זה כרוב? "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" מה זה "כְּרֻבִים"? אז הגמרא אומרת זה: כרבייא, כתינוק שכן בבל קוראים לתינוק רבייא. רש"י מסביר: "דמות פרצוף תינוק". "בעל הטורים" מסביר: "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" - וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו כמו שני חברים שנושאים ונותנים בדברי תורה". רש"י אומר: דמות פרצוף תינוק, "בעל הטורים" אומר: כשני חברים שנושאים ונותנים בדברי תורה. הדברים של "בעל הטורים" צריכים ביאור: כי לפי הגמרא, זה הפירוש תינוק, וצריך להיות ההמשך של "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" גם כן 

על תינוק, מה שייך להגיד כשני חברים שנושאים ונותנים בדברי תורה על תינוק? ואם מדובר כשני חברים גדולים - איזה השוואה בין חברים גדולים לתינוק? אז אם רש"י אומר כתינוק, ובעל הטורים אומר כשני חברים; אז מצד אחד כתוב זה כתינוק, ומצד שני כתוב זה כמו שני גדולים, איך זה מסתדר? אפשר לומר: שאצל בן אדם יש כוחות גלויים וכוחות נסתרים, אצל כל בן אדם כוחות גלויים שאנחנו רואים אותם בפועל, וכוחות נסתרים. או אם נבטא את זה בלשון: יש כוחות בפועל ויש כוחות בכח, בכח זה בפוטנציאל שלו, זה לא יצא עדיין החוצה. גם מי שהוא עני בכוחות הגלויים שלו, יכול להיות שהוא עשיר בכוחות הנסתרים שלו, רואים אחד עצלן בטלן, 

אומר: "אין לי כח! עבודה קשה, אין לי כח, פעם הייתי עובד בזה... וזה... התאים לי ועכשיו אין לי עבודה כזאת וזה..." 

אבל על מה שהוא מתעצל אם היו אומרים לו עכשיו: "שאתה מקבל מאה דולר לשעה...!" - פי.... היו מגלים שיש לו כוחות נסתרים לאין שיעור, אותו הבטלן הבכיין אותו אחד פתאום התברר: יש לו כוחות אדירים! מאיפה זה? אז יכול להיות שהאדם יש לו כוחות גלויים, עניים אין לו הרבה, אבל כוחות נסתרים יש לו, שהוא בעצמו עוד לא גילה אותם, צריך כמה דולרים להראות לו להוציא לו את הכוחות לפועל. וחובת האדם בעולמו להוציא מן הכח אל הפועל. 

זאת אומרת לגלות את הכוחות הנסתרים שלו שיצאו לפועל כדרכו של סוחר; יש לו מעט סחורה בחנות שהיא גלויה לכל, נכנסים לחנות, חנות קטנה לא גדולה כל כך ושמה רואים את הסחורה, וזה גלוי לכל, אבל הרבה מזה יש לו במחסנים. בחנות הגלויה הוא מחזיק רק דוגמאות, אבל במחסנים שלו יש לו הרבה מאוד מכל סחורה וסחורה! הנה האדם הפשוט חי לו את חייו על הכוחות הגלויים שלו - הוא מסתפק בזה. הנה האדם הפשוט חי לו את חייו על הכוחות הגלויים שלו ומסתפק בזה, זה האדם הפשוט. האדם הגדול משתדל להוציא את כוחותיו הנסתרים ולגלות אותם ומוציא אותם מן הכח אל הפועל. 

זה גם תלוי איפה הוא מוציא, זה מראה כמה הוא גדול וכמה הוא לא גדול. יש אדם שאת כל כישרונותיו הוא יוציא בביתו, שמה הוא יהדר וישבח וזה... אבל בדברי קודש - הוא מחפף, טלית הוא יכול לקנות משהו ממוצע, הוא לא יחפש את הטלית הכי מהודרת ואת הזה... 

היום שמעתי דבר איום ונורא! שיש גויה אחת שהיא עושה ציציות, 300 ביום! ואני לא יכול לפרסם כרגע למי... אבל לפי הנראַה זה למשהו מהודר, כן! אז זאת אומרת ההידור הוא שאדם יקח את הציצית והוא בעצמו יעשה אותם, לא לסמוך על חנויות וזה.... לצערנו הרב! אין הרבה יראת שמים היום אצל סוחרים, אז ממילא כל מה שאדם יכול לעשות בעצמו – עדיף! קונה תפילין, צריך לקנות במקום שהוא בטוח שזה יראת שמים, סופר מומחה, שלא עובר על שום איסור ממה שכתוב בהלכה, כי אדם פשוט לא יכול להבחין והוא גם לא יכול לבדוק. אז לכן כל בן אדם צריך לדעת: איפה הוא מהדר ואיפה לא, 

- 'שמה אני קונה אני סומך, כתוב שזה...' 

אז הוא סומך. אבל אם הוא יקנה יהלום? הוא לא יסמוך כשאומרים לו 'שזה כך וכך קראט...!' הוא יביא איתו תמיד איזה מומחה שיבדוק איתו שהוא יודע שזה קרוב ונאמן לו שיוכל להגיד לו באמת בהערכה הנכונה אם זה בסדר, כי אם הוא הולך להשקיע אלפי דולרים או יותר - אז הוא לא יסמוך! אבל אם זה טלית תפילין מזוזה

- "אבל הוא אמר לי שזה מהודר, הוא אמר לי שזה..." 

כמו שאמר לי פעם מישהו: "אין! זה מהודר חבל על הזמן זה מהודר אני אומר לך מהודר!" 

- אתה יודע כמה סוגי הידורים יש? אתה יודע כמה סוגי הידורים יש, עשרות סוגי הידורים מה אתה אומר מהודר"?! מה זה מהודר? מה זה מהודר?..." 

- "נתתי לו לבדוק והוא בדק..." 

- ואחרי שהוא בדק מתברר שהוא לא יודע שום דבר בהידורים, התברר אווווו.... 

הוא אמר: "מהודר אני מביא לך ב-1,500 שקל תפילין..." 

ואח"כ התברר: "לא! מה שאני מדבר זה לא פחות מאלפים וחמש מאות ואח"כ אוווו...." סיפור... 

זאת אומרת צריך אדם לבדוק צריך לדעת לחקור לברר, לא לסמוך! לא לסמוך. בקודש - אנשים כמעט ולא משקיעים את כל הכוחות הנסתרים, עושים סטנדרט... מה הרגילות לראות - עושים. אבל זה תלוי באדם; אם הוא גדול או פשוט, פשוט הוא עושה רק בכוחות הגלויים, אדם גדול מפעיל את כל הכוחות הנסתרים שלו, אבל גם איפה?? אם הוא מוציא אותם על הבלי העולם הזה - אז הוא לא גדול, אבל אם הוא מוציא אותם בדברים של קודש – או! שמה מתגלה הגדלות, שמה הוא שואף לשלמות, שמה הוא לא מוותר, על כל פיפס קטן. האדם הפשוט שאין לו השגה בגדלות מסתפק במועט ו'שמח בחלקו' בענייני הנפש, אינו רואה נחיצות לטרוח ולהעלות את כוחותיו שבכח אל הפועל. 

אבל האדם המובחר ששואף ומשתוקק לגדלות לעליה להשתלמות להיות מושלם, מרגיש הכרח: 'לטרוח לעלות את כוחותיו הנסתרים מן הכח אל הפועל!'. כמו שכתוב (במשלי כד י): "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" ביאור הפסוק על פי דרכנו: הנה בְּיוֹם צָרָה כל אדם משתמש בכוחות הנסתרים שלו, כדי להציל את רכושו משריפה - מרים אדם משא כבד, שבזמנים רגילים אינו יכול להרימו! ועל זה אומר הפסוק: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה" גם כן "צַר כֹּחֶכָה" זה סימן שאין לך כוחות בכלל אפילו נסתרים כי אם היו לך היית משתמש בהם בעת צָרָה. אם בעת צָרָה אין לך כוחות להוציא מהפוטנציאל כוחות חבויים ועלומים - אז פירושו של דבר שצַר כֹּחֶכָה באמת אין לך כוחות. 

מישהו יכול בשעה שיש שריפה בבית להגיד את אותה אמירה שהוא אמר לפני שהוא הלך לישון? כשהלך לישון הוא אמר: "אני עייף, הרוג לא מכיר אף אחד!..." 

נהייתה דלקה בבית אומרים לו: "קום תברח אש! אש!" 

אומר: "עזוב אותך! אני הרוג אני עייף אני לא יכול לקום..." 

יש מצב? יש מצב? איייייי. אז זאת אומרת אנחנו מכריטים, לאדם יש כוחות! יש כוחות הוא לא רוצה להשתמש בהם, לא רוצה להשתמש;

- 'למה להתאמץ? למה להתאמץ? בשביל מה להתאמץ? מה יצא לי מזה? מה, לא מספיק מה שאני.... למה לי??...' 

והנה בעלי מדרגה הם תמיד בדאגה בענייני הנפש, ונחשב אצלם לצרה מה שהם לא משתלמים, נהיים שלמים, וכואב תמיד נפשם עליהם, כדברי ה"מסילת ישרים" (פרק ד) וזה לשונו: "לשלמי הדעת, תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלימות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה!" אלה שהם שלמי הדעת הם לא מוותרים על פחות משלמות גמורה, ורק שלמות, זה דבר שראוי שיחמד מהם ולא זולת זה. ואצל שלימי הדעת אין רע גדול מחסרון השלמות, אם הם מחסרים מן השלמות - זה רע גדול. אם מתרחקים ממנו מן השלמות זה רע גדול! 

כי הנה אחרי שיתבאר זה אצלם שהשלמות זה הדבר הנצרך והנרצה, ויתבאר להם כמו כן היות האמצעים אל השלמות זה המעשים הטובים והמדות הטובות, אז ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט מאלה האמצעים או להקל בהם. למה? כי כבר נתבאר אצלם: שאם אמצעים אלה ימעטו להם, או אם האמצעים יהיו חלשים ולא בכל החוזק המצטרך בהם, הם לא ישיגו בהם שלמות אמיתית אלא יגרעו מהם כפי מה שגרעו הם בהשתדלותם, ונמצאים חסרי השלימות, ובשבילם זו צרה גודלה ורעה רבה. על כן לא יבחרו אלא להרבות בהם, ולהחמיר בכל תנאיהם, ולא ינוחו ולא ישקטו מדאגה: 'פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלימות אשר הם חפצים!'. דהיינו; מצוות הרבה, באיכות גמורה, ומידות טובות מתוקנות תמיד - זה שלימי הדעת. אבל יש את ההמון, ההמון הם לא כאלה, 

ההמון אומרים: "לי - אני מספיק להיות בכניסה בגן עדן... למה אני צריך לעבוד קשה? בכניסה לגן עדן העיקר לא גיהנם..." 

אז אומר בעל מסילת הישרים: נראה, בעולם הזה אם ישימו אותך ככה באיזה מקום שתראה את כל החברים שלך פוסחים עליך ועוברים ומתקדמים ואתה נשאר שמה נעבאך למטה, נראה אם הקנאה לא תבעבע בך אתה מבין ותאכל אותך! ועדיין בעולם הזה אדם יכול לקפוץ ממצבו ולשפר עַמַדות. אבל אם אתה תהיה בכניסה לגן עדן ותראה את כולם נכנסים ועולים; 

- "לאן אתה?"

- "מדור זה...!" 

- "ואתה?" 

- "אל מדור זה...! ואתה מה אתך?" 

- "אני ש.ג." 

- "ומה אתך..." איייייי איייי...! 

והוא יראה אנשים שבעולם הזה היו בעיניו פחותים ממנו! פחותים בעיניו היו בעולם הזה פחותים והם הולכים, הולכים מדורים עליונים! והוא נשאר שמה, איך הוא יוכל, מה יכול לתקן כבר? אין, נגמר! אחד הזמינו אותו לחתונה משהו משהו ששמה השקיעו מיליונים! נו, ושמים אותו רק בכניסה, והוא רואה את כולם נכנסים לשולחנות, לו לא נותנים להיכנס לשבת ליד שולחן, הוא רק יכול להריח... זהו, גם מה שנשאר על השולחנות לא נותנים לו לקחת, כלום! 

- "אתה רק פה, הוזמנת לחתונה צופה, צופה לא משתתף לא אוכל צופה, לא בחוץ אתה לא בגיהנם אתה לא בקור אתה בפנים, אבל צופה, מריח - זהו מספיק...." 

רק הפאדיחה שכל אחד אומר לו: "מה אתך? למה אתה לא יושב"? 

מה הוא יגיד? 

- "שאני, הזמינו אותי צופה...!" 

בושה! 

אז ההמון הם כאילו מסתפקים, אומר: "אני תן לי לעשות את המינימום מה שצריך העיקר לא להיות בגיהנם אני אהיה בגן עדם מספיק..." 

- זה הטיפשים. 

ויש הפחותים יותר גרועים. אבל שלימי הדעת: זה אלה שפחות מהשלימות - לא מתאים! רוצים 'פיניש' עד הסוף, השואפים למעלת השלימות לא יכולים לחיות ברפיון ולהסתפק רק בכוחות הגלויים שלהם, הם תמיד עמלים להוציא מן הכוח אל הפועל את כוחותיהם שבכוח, ובזה נבחנים בני אדם. כל פעם אתה מגלה שיש לו כוחות עוד נסתרים שלא ידעו, עוד! מאיפה הוא מביא את המאגר הזה? מאיפה? איך לא מפסיק? איך לא מפסיק? 

כמו שכתוב: "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא" (איוב ג יט) מה זה קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא? פירוש: שָׁם ניכר הקטנות והגלות; כמה השתמש בכוחות שלו הנסתרים והגלויים, כמה השתמש בכוחות שלו הנסתרים והגלויים. לפי האמור, אפשר להסביר את העניין של דמות פרצוף תינוק; אז מצד אחד רש"י אמר: תינוק, כרביא זה תינוק. ו"בעל הטורים" אמר: כשני חברים הלומדים תורה.

אז מה זה אומר? אמרנו: שאפשר ליישב; התינוק פירושו: זה הכוחות שהם נסתרים אצל התינוק וכוחות גלויים אין לו, כי בתינוק אתה עוד לא יכול לראות איזה כוחות גלויים יש לו הוא עוד תינוק, מה יש בו רק? כוחות נסתרים, ורק מעלתו זה בכוחות הנסתרים לעתיד. אז כל הטיפול בו מההורים שלו ומהמחנכים שלו - זה להוציא לפועל את הכוחות הנסתרים שלו, ולא יעלה על דעת מישהו: 'להסתפק רק בכוחות הגלויים שלו!'. 

מכאן לימוד לכל אדם: שצריך לטפל בעצמו לגלות את הכוחות הנסתרים שלו ואז יגיע לשלמות, ועל דבר זה אפשר לבאר את הפסוק: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" (הושע יא א) למה הקב"ה אוהב את יִשְׂרָאֵל שהוא כמו נַעַר? כִּי נַעַר הוא מתחנך והוא מתלמד והוא כל פעם מוציא כוחות חדשים! 

בעוד שהמתגבר כבר אומר: "אני כבר בסדר! מה יש לי ללמוד פה? מה אתה יכול להוסיף פה?! די, כבר עברתי את זה, אני יודע מה אתה רוצה להגיד, אני יודע..." 

אז לפי הפירוש הזה, לפי רש"י: תינוק - זה שצריך להוציא את הכוחות הנסתרים שיש. לפי "בעל הטורים": שני חברים שלומדים תורה, זה כבר שהכוחות הגלויים, כבר לומדים, כבר מוציאים החוצה את הכוחות הגלויים ומנצלים אותם עד הסוף. אדם צריך לדעת... 

אני אמרתי: שהדור הזה - הוא דור חשוב מאוד וגדול מאוד! 

אנשים אומרים: "שהדור הזה ירוד...!" 

ואני אומר: "שלא! משום שאם נעשו בדור הזה למעלה ממיליון בעלי תשובה - אז הדור הזה מיוחד! רק מורידים אותו, אחרי שהוא הופך להיות בעל תשובה עושים ממנו "דתי" - מורידים אותו, אבל אם הוא היה נשאר "בעל תשובה!" אז הוא היה ממשיך לעלות, וזאת הבעיה. 

ואתם יודעים אומרים: "הדור הזה חלש, הדור הזה לא יכול הדור הזה...!" 

ואני הוכחתי: 'שהדור הזה הוא מעולה - יותר מהדתיים יותר מהחרדים!' איך? אלפי אנשים קיבלו "תענית ארבעים" מי קיבל בחיים שלו "תענית ארבעים"? מי חלם על תענית ארבעים אנשים פשוטים עושים תענית ארבעים?! מתענים ארבעים יום! בקלי קלות!! איפה נשמע דבר כזה? 

אנשים אלפים קיבלו על עצמם: 'לסיים את הש"ס תוך שנה בגירסא!' מי חלם דבר כזה שאדם פשוט שלא ראה דף גמרא בחיים שלו סיים ש"ס? 

החפץ חיים אמר: 'שאם אדם רוצה לזכות לחיי העולם הבא ולזכות שיסבירו לו את כל הגמרא את כל התורה - שיסיים קודם כל בגירסא!'. 

מישהו העיז לבקש דבר כזה ממישהו? ואלפים, אלפים סיימו ש"ס!! 

נשים סיימו תנ"ך! תנ"ך, בלי 'חידון התנ"ך'. תנ"ך, תוך חודשים מסיימים תנ"ך. 

יש כוחות גדולים מאוד באנשים, צריך להיות מישהו שיודע להוציא מהם את זה, להוציא להם מהכוח את הפועל. כל אדם יכול להיות מלאך! כל אדם כמו אליהו הנביא. כל אדם למדנו: 'כל אדם יכול להיות כמו משה רבנו!'. 

"חייב אדם לומר: "מתי יגיעו מעשַי למעשה אבותַי אברהם יצחק ויעקב?". 

ראינו שבתנא דבי אליהו הקב"ה סופק כף אל כף ואומר: "למה הוא לא כמו אברהם אבינו?" 

על כל יהודי! למה הוא לא כמו אברהם אבינו? למה הוא לא כמו אברהם אבינו?? אתם שומעים? כל אדם ואדם יכול להיות! אבל האדם מזלזל בעצמו, האדם לא יודע אפילו שהוא 'בצלם אלוקים', הוא לא יודע שהוא הבן של הקב"ה, לא יודע שום דבר, הוא יודע: שהוא חתיכת בשר מול המראה מסתרק ככה והולך ליום עבודה... הוא לא יודע בכלל מי הוא, הוא לא יודע מה הפוטנציאל שלו, הוא לא יודע שום דבר, גורנישט מיט גורנישט. אז הַכְּרֻבִים היו פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, שואפים למעלה! כרובים זה כרביא, מה זה כרביא? תינוק, תינוק כוחותיו עלומים נסתרים, צריך להוציא מן הכח אל הפועל את הכוחות כולם, עד שיראו את הַכְּרֻבִים כמו שני בחורים שיושבים ועוסקים בתורה בכוחות גלויים - אמן ואמן!. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".