בראש שלך, בלב שלך ובמידות שלך | הרב אמנון יצחק

"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו א)

אמרו חז"ל במדרש שמות רבה (לד א): "בשעה שאמר הקב"ה למשה: "עשה לי משכן" 

התחיל מתמיה ואומר: "כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים! והוא אומר "עשה לי משכן"?!

אמר הקב"ה: "לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בצפון ועשרים בדרום, ושמונה במערב, ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה!". 

לכאורה, צריכים להבין: הרי גם כאן למטה ישנה עבודה, 'המתפלל צריך לכוון ששכינה כנגדו', אז מהי התמיה והפליאה? אכן זהו סוד הדבר: אילו היינו אומרים שעיקר שכינה בשמים בערבות, ורק הלמטה גם כן מחובר מבחינת 'מה למעלה' זה יכולים להבין היטב, אבל לומר שכאן בלמטה והפשטות של הכל שבתחתונים תהיה עיקר שכינה באופן שלא יהיו זקוקים כלל ללמעלה - זה סוד גדול. על זה התחיל מתמיה. 

אמר לו: "לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים בצפון ועשרים בדרום, ושמונה במערב, ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה!". 

גילה לו הקב"ה למשה: כי באמה על אמה - אפשר להיות השראת השכינה בתכלית ממש כמו בערבות! וזהו סוד גדול. 

מספרים על רבי נפתלי אמסטרדם ז"ל: שאמר פעם בפורים לרבו, הגאון רבי ישראל ז"ל מסלנטר: "רבי! אילו היו לי מידותיו של רבי, ליבו של בעל "יסוד ושורש העבודה" וראשו של "השאגת אריה" - אזי הייתי יכול!". 

אז הוא רוצה מידות: רבי נפתלי אמסטרדם תלמידו של רבי ישראל מסלנט, הוא רוצה את המידות של רבו, רבי ישראל, את המידות שלו הוא רוצה, הוא רוצה לב של "בעל יסוד ושורש העבודה" והוא רוצה ראש של בעל "השאגת אריה" הוא אומר: "עם הנתונים האלה - הייתי יכול!". 

השיב לו הגרי"ס: "נפתלי! בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך!" 

ולא עמדנו מעולם איזה סוד מונח בדברים האלה. כלולה כאן הנקודה המרכזית, הנקודה המרכזית מה שחידש המוסר: "העיקר זה שלא ללכת בבגדים שאולים!" אלא 'בראש שלך! בלב שלך! ובמידות שלך!'. – "עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ בצפון ועשרים בדרום, שמונה במערב, ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה" - זהו סוד גדול. כאן בעצים הפשוטים למטה, כל השראת השכינה במלואה ולא חסר כלום. אין זקוקים לגמרי לעולמות העליונים, הכל נמצא כאן, "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו ג) בארץ, בארציות, במצב הכי שפל, אין זקוקים למישהו, ומשם יוכל לזכות לתכלית השלימות; להשראת השכינה הגמורה! לא חסר שם מאומה ויש שם השראת השכינה ממש. "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א ד) יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך

 - שלא תאמר: "אילו היה רבי עקיבא קיים - אה! הייתי קורא לפניו. אילו היו רבי זירא ורבי יוחנן קיימים - הייתי שונה לפניהם!". 

אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך - כדור שהלך. "אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה!" (קהלת ז י) אומר שלמה המלך ע"ה. 

עד כמה מגיע יסוד הדברים? שאם יאמר אדם: "אילו היה רבי עקיבא קיים - הייתי שונה לפניו!" שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה. אומרים על זה חז"ל: "כי הוא לא מחכמה!" לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה, אלא שכל אחד במצבו יש לו הכל ואינו צריך לחפש כלל. – "ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה!" במצב הכי פחות, במידות הכי פשוטות, בראש הכי גס, ובלב הכי גרוע יש לפניו דַי כפי צורכו עד כדי השראת השכינה; בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך. 

סיפר לי רבי שלמה לופיאן: "שהוא כבר בימי חורפו היה כבר מקובל, פעם אחת הוא נסע עם הגאון רבי ישראל סלנטר ז"ל, הרהיב עוז בנפשו לשאול אותו: "מפני מה אינו לומד קבלה?"

השיב לו ר' ישראל מסלנט על זה: "מאי נפקא מינה לי על איזה רקיע יושב הקב"ה? אחת אני יודע: כי יכו בשוטים - ומאוד יכאב! שההכאות יהיו בוערות! את זה אני יודע בברירות, ומה עוד אני צריך?!" 

לנגד עיניו של רבי ישראל זה העונשים שצפויים בגיהנם למי שלא יקיים תורה ומצוות; "מה לי באיזה עולם ובאיזה רקיע הקב"ה יושב? אחת אני יודע: מה הולך להיות שם... ולזה צריך להתכונן. היסוד הוא: שכל אחד ואחד צריך להשתמש בשלו, ובשלו, שבשלו יש לו באמת הכל ואינו חסר לו כלום. 

אין אדם שיכול לומר: "אני לא יכול, אני לא נבראתי ככה, מה אתה חושב שיש לי ראש של "השאגת אריה" לב של "בעל יסוד ושורש העבודה" מידות כמו רבי ישראל מסלנט?! מה קרה לך איך אני יכול?" את היסוד הזה גילה המוסר: ואת הכל הזה - הכל אינם יודעים את הדבר הזה. כל ההיקף צריך אדם לעשות בשייכות לעצמו, כל ההיקף צריך אדם לעשות בשייכות לעצמו, ויותר אינו צריך, מעצמו ולעצמו, אודות עצמו ועם עצמו, ויותר - אין כלל בעולם, וזה סוד גדול. 

מעצמו ולעצמו, אודות עצמו ועם עצמו, ויותר - אין כלל בעולם, וזה סוד גדול. זאת אומרת, אדם צריך לדעת: שהוא לא יחפש בגדים שאולים לחקות מישהו אחר, אלא יתהלך במה שיש לו, וישפר ממה שיש לו, ויעשה הכל בעצמו מעצמו ולעצמו ואודות עצמו עם עצמו, כך יעשה האדם, וזה לימד המוסר. 

וה' אמר: "אני אצמצם שכינתי אמה על אמה!" בתוך עצים פשוטים, כמו ששכינה בערבות, ככה יכולה להיות פה (בבית מדרש קהילות פז בני ברק) בהיכל, בדיוק אותו דבר, והכל מצוי ונגיש לפניך, והשכינה יכולה לשרות עליך. הכל תלוי; אם אתה רוצה לרומם את עצמך... 

או כל הזמן לחשוב: 'שאתה לא מסוגל ואתה לא יכול ואין לך את הכלים ואין לך את הנתונים ולחפש בגדים שאולים...' 

המוסר לימד: איייי... 'בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך. נפתלי! בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך!'. כך אמר רבי ישראל מסלנט לתלמידו המובהק רבי נפתלי אמסטרדם זלה"ה. אתם שומעים? 'בראש שלך, בלב שלך, ובמידות שלך!' - אפשר להשיג הכל, כמו שכולם השיגו. דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא; 

אל תאמר: 'אם היה רבי עקיבא - הייתי שונה לפניו והייתי קורא לפניו... ואל תגיד, אם רבי זירא ורבי יוחנן - הייתי שונה...' 

לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה אלא דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך, אתה יכול להשיג הכל! עם מה? עם הראש שלך, הלב שלך, והמידות שלך. בהצלחה! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".