מידת הגדלות הכנעה | הרב אמנון יצחק שליט"א

"מדבר שקר תרחק".

תנו רבנן, מנין לדיין שלא יעשה סנגורין לדבריו, תלמוד לומר - מדבר שקר תרחק. אם נראה לדיין שטעה בדין ובוש לחזור מדבריו, שלא יחזיק בדיבוריו להביא להם ראיות, ויעשה סנגוריה לדבריו, דברי רש"י, היינו שבטבע האדם ללמד זכות על עצמו אפילו שטעה, כי קשה ואיום הוא הענין של 'הודה ולא בוש', לא כל אדם מגיע לדרגה של 'הודה ולא בוש' - דרגת יהודה, והתורה מזהירה כאן את הדיין שאם נשתבש לו חלילה דין האמת והוא הוציא פסק דין שלא לאמיתה של תורה והשיבוש הזה נתברר לו, אל נא יסתבך בסנגוריה דברים על עצמו, כי סופם של דברים שהוא יתחיל להאמין בסילופו, אלא מוטב לו שתיכף ומיד יתרחק מן השקר, על זה אמרה התורה מדבר שקר תרחק, והגמרא אומרת, מנין לדיין שלא יעשה סנגורין לדבריו, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, ממקום שהוא טעה ומתבייש לחזור בו, אז עוד מביא סנגוריה לדבריו להצדיק את דבריו למרות שהוא יודע שהם לא אמת, העיקר שלא יתבייש, זה מדבר שקר תרחק.

רבינו הוה מתני שבחי דרבי חיא רבה קמי דרבי ישמעאל ברבי יוסי, רבינו הקדוש היה משבח את רבי חייא הגדול לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי, אמר לו אדם גדול וקדוש הוא, אמר לו ההוא תלמידך דהוה משתבח ביה? חמיתי ביה ביני ולא יתכנע מנין, אומר לו זה התלמיד שלך שאתה משתבח בו? אני ראיתי אותו בין העמודים והוא לא נכנע מפני, אמר ליה ולמה לא איתכנעת מיניה, אז רבינו הקדוש שואל את רבי חייא הגדול, למה לא נכנעת מפניו? אמר לו רבי חייא, מסתכל הייתי בהגדת תהילים, הייתי לומד באותה שעה, לא שמתי לב בכלל.

למדים אנו מכאן שגדלותו של האדם מתבטאת לעיתים קרובות דוקא בכח הכנעתו, כי רבי ישמעאל ברבי יוסי לא נתקררה דעתו על הערכת רבי שרבי חייא אדם גדול הוא, אדם גדול ולא נכנע? זה לא אדם גדול, עד שנתברר לו שסיבת אי הכנעתו של רבי חייא היתה מטעם שבשעה זו עסוק היה בהגדת תהילים, אבל לולא זאת, אם לא היה לו את הסיבה הזאת היתה כל הערכת רבי אל רבי חייא שהוא אדם גדול מופרכת מעיקרא, שמעתם? בשביל פעם אחת אי הכנעה, פעם אחת אי הכנעה, יורד כל הערך של הבן אדם. ואכן הכניעה וההודיה הן הגדלות האמיתית וכינוי שם אדם גדול חל דוקא על מי שיש בו מידת הכניעה.

פעם רבי סיימון ורבי אלעזר ברבי שמעון ישבו ועבר לפניהם רבי יעקב בר אחא, אז אחד אמר לחברו, זה היה רבי אלעזר, אמר לו נקום מפניו שדחיל חיט אינו ועמוד מפניו כיון שהוא ירא חטא, אמר לו רבי סיימון, יש גירסא בילקוט שמעוני שזה היה רבי, אמר לו נקום מפני בר אוריין, הוא תלמיד חכם, הוא למדן, נקום מפני תורתו, אומר לו אני אומר לך נקום מפני דחיל חטא הין ואתה אומר לי שאנחנו נקום מפני בר אוריין? ז"א יותר גדול דחיל חטא הין מבר אוריין, שהרי אי אפשר שאדם יהיה ירא חטא בלי שהוא ילמד הרבה תורה והרבה מוסר, אז זה דרגה יותר מבר אוריין, כי בר אוריין לא מחייב שהוא יהיה דחיל חטא הין, ועל זה נאמר שאין לקב"ה בעולמו אלא יראת שמים, כי מה ה' שואל מעמך - כי אם ליראה, ויש אנשים שרואים אנשים יראי שמים ולא קמים מפניהם, הם קמו, רק היתה השאלה האם קמים מפני שהוא ירא חטא או שקמים מפני שהוא בר אוריין, אבל יש אנשים לא קמים כי אין להם הכנעה, ואין הכנעה זה אדם שהוא לא חשוב בכלל, אפילו אם יהיה גדול כמו רבי חייא הגדול ואם פעם אחת הוא לא נכנע מפניו של רבי ישמעאל ברבי יוסי, אם פעם אחת לא קם מפניו לא הכניע את עצמו, אז גם רבי יסכים שהוא לא אדם גדול, כי שם האדם זה תלוי אם יש בו מידת הכניעה.

כתב רבי אברהם בן הרמב"ם ז"ל, וזה לשונו: אין גנאי נדבק בחכם כשהוא חוזר משגיאה שארעה לו, או מטעות בדבר שהאמת נעלמת ממנו, אדרבא, הוא מקבל שכר מן האל יתברך על חזרתו מטעותו כשנתברר לו שטעה, כשם שמקבל שכר על החזיקו באמת שההיקש מורה אל אמיתתה, ואל יחשוב אחד מחכמי ישראל שידבק בו גנאי שהוא חוזר מסברה שנתברר לו שהיא בטלה, אלא הגנאי הוא אצל חכמי האומות להחזיק בטעות ולחלוק על האמת. חכמי ישראל לא מתביישים לחזור בהם במקום שמתבררת טעות, זו מעלתם וזו גדולתם, ומקבלים שכר על הפרישה כמו על הדרישה, גם כשחוזרים מסברה במקום שהיא אינה נכונה מקבלים שכר כמו שמחזיקים באמת שהיא אמת. דברי אברהם רבי אברהם בן הרמב"ם.

הפסוק אומר "והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל שפך הדשן, ושרף אותו על עצים באש", ספר ויקרא ד' י"א. כתב בעל הטורים, ציוותה התורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ, על שפך הדשן, שלא יתבייש אדם להתוודות על חטאו שהרי כהן גדול חטא והתוודה והביא קרבנו על חטאו. ז"א גם כהן גדול שהוא מורם מעם והוא האדם הכי חשוב שיש בישראל, שאפילו המלך עומד מפניו, אם חטא מביא קרבן ומתוודה בחוץ בפרהסיא על שפך הדשן. ועד כמה גרוע ומסוכן הוא האיש שאינו יכול להודות על האמת, מסכן את עצמו ומסכן את אחרים. דוגמא, בזמן הבחירות עמד איזה רב שוטה ואמר, שמה שכתוב שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, אז זה לא, יש ריטב"א על זה, והרב יעקב יוסף מנוחתו עדן צחק עליו, איזה ריטב"א, הכל שקר, זה נקרא לעשות סנגורין על טעותו, דהיינו ללמד זכות על שקר, להמציא שקר והוא לא טעה, הוא המציא שקר, להמציא שקר ולהחזיק בו ולגרום סכנה לכולם, כי כולם אומרםי יש ריטב"א, לא יודעים מה הריטב"א אמר, מה זה קשור, מה זה נוגע לענין וכו', העיקר יש ריטב"א אליבא בא, יש ארבעים השודדים, שמות מילים בלי לדעת בכלל מה מדברים, אז מסכן את עצמו ומסכן את אחרים.

מצינו בגרמא בקידושין פ"ב, טוב שברופאים לגיהינום, פירש המהרש"א ז"ל, יש לפרש טוב שברופאים דהיינו שמחזיק עצמו לטוב ולמומחה שברופאים שאין כמוהו, וסומך ביותר על המחאתו מתוך גאוותו, דהיינו על המומחיות שלו הוא סומך ביותר מתוך גאוה שלו, ולפעמים הוא טועה בטבע זה של החולה וממית את החולה ברפואתו בדבר שמזיק לחולה הזה, אבל יש לו לישא וליתן עם שאר רופאים כיון שהוא סכנת נפשות, עד כאן לשון המהרש"א. ז"א מי זה טוב שברופאים? זה שמחזיק מעצמו שהוא טוב שברופאים, עליו נאמר שהוא לגיהינום, למה הוא הורג אנשים, הוא לא צריך להתייעץ לפי דעתו, הוא מבין, הוא הטוב, הוא המומחה הגדול, וכל זה מתוך גאוותו. ולא מבחין לפעמים בטבע בן אדם כי לא כולם אותו דבר, ואז הוא נותן לו תרופה שהוא בטוח שהיא עוזרת נגיד ברוב המקרים אבל לאדם ספציפי זה - זה לא מתאים, אז הוא יהרוג אותו, לכן אומר המהרש"א, אבל יש לו לישא וליתן עם שאר רופאים כיון שהוא סכנת נפשות.

נו, יתן ה' יתברך ונזכה כולנו למעלה הרמה להודות על האמת המתגלה לנו בכל עת. קשה לאדם להיות מודה ולא בושה, הודה ולא בוש, אבל זה העבודה, אם אין הכנעה אתה לא חשוב לכלום אפילו אם אתה אדם גדול כרבי חייא הגדול, אם פעם אחת רק לא תכנע מפני מי שהוא נכון וראוי אינך גדול כלל וכלל.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.