"ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו". אמרו חז"ל (משנה באבות פרק ג'): "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת" לא כמו שאנו מורגלים ללמוד שהתנא מדבר כאן אודות מהו התכלית- אם יראה או חכמה והוא אומר שכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת- לא זאת הכוונה, אלא כפשוטו או כפשוט'ו שיראה קודמת לחכמה. כל משהו חכמה צריך שיקדים לה יראה. עד שאין כלל מקום של חכמה לבדה, כי בכל רגע שמוסיף חכמה צריך להקדים לה יראה וכל מה שמוסיף עוד חכמה צריך להוסיף עוד יראה. חכמה בלא יראה אינה רשאית להיות כלל, שחכמה בלא יראה אינה ולא כלום. זאת אומרת אם ניקח נגיד את החכם הכי גדול שמבין בכל ויודע הכול ואין לו יראה שקודמת לחכמתו- אין זו חכמה בכלל. זה רק ידיעות. צבר ידיעות. אבל זה לא חכמה וודאי שלא חכמת התורה. איך קונים יראה? מוסר! לומדים מוסר, מוסר, מוסר, מוסר, מוסר.. וכך לאט לאט מקלפים את הקליפות וקונים יראה.

סוד נפלא כזה אנחנו רואים כל הברייתא של רבי פנחס בן יאיר, היא מתעסקת בעניין טיהור וזיכוך, תורה מביאה עד טהרה שזה תכלית הזיכוך, שלא יהיה אפילו אבק כל שהוא. והנה אנו רואים דבר מבהיל, שחכמה עליונה גם במצבים הכי גבוהים שלה עדיין אינה בסוד הטהרה. עדיין אפשר להתקבל בה איזה זיכוך, עדיין יש מקום לזכך, עד שמצינו בפסוק טענה של- "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו", מי שרואה שכינה באותה שעה הוא יכול לאכול ולשתות?! איך כתוב: "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו"? וכי מה היה יכול להיות שמה, הרי אי אפשר לומר אחרת אלא הם נהנו מזיו השכינה? זה נקרא שהם "ויאכלו וישתו" כמו מי שאוכל ושותה הוא נהנה מהאכילה, אז הייתה בחינה שהם "ויאכלו וישתו" אבל זה לא לשבח נאמר ועל זה כתוב "ויאכלו וישתו" כאילו אכלו וכאילו שתו.

ובאמת זוהי פליאה עצומה, איך אפשר להתערב בחכמה אי זיכוך? עכשיו נשאלת שאלה הפוכה- איך אפשר שחכמה תלך בלי זיכוך? חכמה הלא המציאות שלה זה אור ואיך מגיע חושך במקום האור? איך נכנס מתערב בתוך האור חושך? הרי חושך דוחה את האור, איך נכנס? אז איך יכול להיות חכמה בלתי מזוככת? חכמה מציאותה ועצמיותה הוא צח ומצוחצח. ומה גם חכמתם של נדב ואביהוא- בני אהרון, שזה עד מדרגה של נבואה מצב של אצילי בני ישראל "בקרוביי אקדש", איך זה אפשר להתאחז שם דבר מה?! אמנם כך הוא סודו של דבר, גם במצבם עדיין יתכן שחכמה שלהם אינה טהורה לגמרי, אפשר עוד להיאחז בה אי זיכוך קל מ-"ויחזו את האלוקים" יתהווה כאילו אכלו וכאילו שתו וזה מבהיל מאד!

ידוע מה שסיפרו חז"ל (ירושלמי חגיגה ב' א') על מעשה ד'אחר'- אלישע האחר, שכל הקלקול שלו יצא מפני מחשבה בלתי מזוככה של אביו בשעת הברית מילה שלו, שהקדישו לשמים בכוונה בלתי רצויה כל כך, כשהוא ראה את התלמידי חכמים שלומדים ומכוח תורתם אש מלחחת סביבותם כמו במעמד הר סיני אמר אם זה כבודה של התורה אני מקדיש את הילד הזה לתורה. בשביל המחשבה הלא רצויה הזאת שהיתה לא לשם שמים, אז כל תורתו של אלישע בן אבויה היתה בלתי טהורה. יכולה לקבל עדיין אי זיכוך. והרי אמרו חז"ל אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, אז איך אנחנו נבין את הדבר הזה? הנה יש לנו דוגמא מבלעם, כתוב שבאומות העולם קם כמו משה רבנו. מי קם? בלעם! ואחרי כל זה הרי היה מה שהיה, אנחנו יודעים מי זה בלעם עם האתון.. וכל הסיפורים שלו.. ואחרי כל זה למדים אנו מכל זה סוד גדול מאד, עד כמה יתכן להיות חכמה בלתי טהורה! ועד כמה אפשר לחכמה גם במדרגה היותר גבוהה לקבל עדיין עפרורית ואבק.

 לעומת זה מוצאים אנחנו את סוד הטהרה. איפה? דוד המלך ע"ה מונה בפסוק את מעלות התורה- "תורת ה' תמימה משיבת נפש", "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", "פקודי ה' ישרים משמחי לב", "מצוות ה' ברה מאירת עיניים" וכן הלאה. בכל חלק של תורה יש את המעלות המיוחדות שלו, אנחנו לא יודעים מה זה 'תמימה', 'נאמנה'.. 'ישרים'.. אבל רואים שהפסוק מחשב כאן המעלות של כל ענין וענין בדרגה הכי גבוהה ובכל אלה שהוא מונה אין עליהם השם 'טהורה'. טהרה עדיין אין בכל זה. היכן הוא סוד הטהרה?-  "יראת ה' טהורה"! בכל מעלות התורה עוד לא מצאנו טהורה.. טהרה אלא ב- 'יראת שמים', יראת ה' טהורה סוד זה של טהרה שאינו נתפס שם בשום אופן שום אבק ואי זיכוך, יראת ה' טהורה, יראה היא טהורה, האל"ף של יראה מיד טהרה, איך שמתחילים עם יראה צריך להיות שם טהרה. נמצא שחכמה גם באופן היותר גדול שלה עד "ויחזו את האלוקים", חכמה באופן היותר גדול שהגיעו למדרגה של נביאים "ויחזו את האלוקים", עדיין אינו בסוד הטהרה, עדיין ישנו איזה מקום להאחז בה כאילו אכלו וכאילו שתו, שזה דבר גשמי, שבחינת גשמיות עדיין הייתה בתוך המדרגה שלהם, אבל ביראה בהאל"ף שלה ממש מיד טהרה, באופן שאין שום מקום התאחזות למה שהוא. בתורה אפשר להיות מציאות של תורה שלא לשמה אבל ביראה שלא לשמה אי אפשר להיות בשום אופן! אין דבר כזה יראה שלא לשמה או יראה או אין יראה. מפני שסוד היראה הוא טהרה, יראה היא מציאות של טהרה וטהרה היא יראה. "יראת ה' טהורה עומדת לעד"! בדרגת הטהרה זה עומד לעד. יראה זה המקיים את הכול מפני סוד הטהרה שבה, למה יראה היא מקיימת הכול? משום שיש לה סוד הטהרה שבה שהוא מכלה, הטהרה מכלה את הכול, את כל אי זיכוך, ומה נפלא לפי זה מה שאמרו חז"ל (שבת ל"א):  "והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו",אז מסבירים שזה כנגד שישה סדרי משנה "אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת"- זה שישה סדרי משנה. אבל כתוב בסוף "והיה אמונת... יראת ה' היא אוצרו", מה הפירוש? יראת ה' היא אוצרו. ואפילו הכי אם יש לך את כל ה-ש"ס ולמדת אותו כולו ואתה גם מקיים אותו ואפילו 'הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין אי לאו- לאו'. אם האוצר שבו אתה מאחסן את כל התורה שאתה לומד זה ה-יראת שמים זה האוצר.. זה המחסן שבו מתקיימים כל הדברים- אז כן, אבל אם לא- לא.

משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטים, העלה לו. אמר לו עירבת לי קב חומטין? אמר לו לא. אמר לו מוטב אם לא העלית. היה לו כמות גדולה של חיטים בעלייה, הוא שואל אותו אבל שמת שמה קב חומטין? קב חומטין זה חומר שמשמר מפני התולעים, חומר שמשמר שלא יירקב התבואה, אז הוא אומר לו לא העליתי, לא עירבתי בתוך זה, אז הוא אומר חבל שהעלתה כל ירקיב הכול יסריח.. לא יישאר.. לא יתקיים כלום... חבל על כל המאמץ, חבל על כל המאמץ לא ייצא מזה שום דבר. וזה משל שאדם לומד תורה אם הוא לא מערב בזה מוסר שמביא ליראה לא יתקיים כל התורה שלו, כל התורה שלו לא שווה שום דבר.. שום דבר לא שווה.. ככה אומר רבי חיים מוולוז'ין זכר צדיק לברכה.

הרי מבהיל לומר על אדם שלמד כל התורה "מוטב שלא העלית", אם העלית ולא עירבת קב חומטין מוטב שלא העלית. שכן הוא סוד הדבר באמת, שגם בלימוד כל התורה אפשר ויש אופן שסוף סוף אין זה טהרה, הרי מ- "ויחזו את האלוקים" אפשר להתהוות "ויאכלו וישתו". ורק בקב חומטין שהוא היראה שהיא סוד הטהרה, בה אי אפשר שתחול שום אבק. מזוכך בתכלית הזיכוך ועל כן אם "יראת ה' היא אוצרו" מוטב שזהו הסוד המקיים את הכול!

הרי נתבאר לנו כמו חי 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו- חכמתו מתקיימת', 'כל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו- אין חכמתו מתקיימת'. כי לסוד הקיום מוכרח להיות טהרה וטהרה אי אפשר להיות כשילמד חכמה רק על דרך חכמה, רק להבין, ללמוד, לפלפל וכו'... בלי טהרה. אלא דווקא כשילמד החכמה על דרך של יראת חטא, ללמוד על מנת לקיים, ללמוד על מנת להתנקות, ללמוד ע"י להזדכך, ללמוד ביראת שמים. וזה הסוד של יראת חטאו קודמת לחכמתו, שכל מהלך החכמה יהיה על דרך של יראת חטא. כל המעלה של החכמה שלומדים יהיה על דרך של יראת חטא. 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו', איזה תורה זאת? תורת המוסר! כך אומר ה- 'חפץ חיים' ב- 'משנה ברורה'. אז זאת אומרת שאם אין יראה אין בכלל חכמה, זה לא נקרא חכמה, זה נקרא 'ידיעות', ידיעות אתה.. אלוף בידיעות.. אתה 'ידיעות אחרונות' אבל בלי טהרה שזה היראה אין כלום אז רק מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו, תמיד לפני החכמה צריך שיהיה יראת שמים. ה-'חתם סופר' לפני שהיו לומדים אצלו שיעור היו לומדים קטע מתוך 'חובת הלבבות' 'רבנו בחיי', קודם כל יראת שמים, קודם כל מוסר, קודם כל להתחיל בדבר שנותן יראת שמים.

אם כן, רואים שזה אפילו בדרגה הגבוהה ביותר ולא יאמר אדם בטח אם הוא כזה חכם וודאי שהוא טהור וודאי שהוא ירא-שמים.. איזה וודאי ואיזה בטיח.. אפילו נדב ואביהו "ויחזו את האלוקים" הפסוק אומר: "ויאכלו וישתו" מדרגה גשמית, עדיין נגיעה גשמית.. במובן שלהם בדק מן הדק, אבל עדיין.. גם בשעה שהם רואים פני שכינה. אז מה היום..? מה היום בכלל..? שבכלל יראת שמים לא מעניין אף אחד, אלא יראת הכסף והכבוד.. אז מה אנחנו מדברים בכלל..? על איזה חכמה ..? על איזה תורה..? על מה מדברים בכלל..? בכל אופן אלה שחפצים להיות כמו שהתורה רוצה ולא כמו שאנשים מנחים אותם אז שילמדו את המוסר ויבינו מה כתוב פה, אפילו 'אלישע האחר' שהיה ריבו של רבי מאיר נתקלקל בגלל מחשבה לא טובה של אביו, אז זה דברים שמובן?! אפילו מחשבה לא טהורה אחת! יכולה לגרום כזה היזק לאדם גדול כזה לאין שיעור. שגם אחרי שהוא התקלקל עוד רבי מאיר הבין שאין לו עוד ממי ללמוד יותר ממנו. רק הוא ידע לברור היחידי! היחידי ואין דומה לו! לברור! "רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק", יחידי! אין ללמוד מזה לעולם! אבל רואים שצריך לעבוד חזק מאד 'הן יראת ה' היא חכמה', צריך לעבוד על היראה, אז ב-'מסילת ישרים' מביא אותנו מהתורה עד לטהרה. בתורה ראינו במעלות שמנה דוד המלך עדיין אין טהרה רק "יראת ה' טהורה עומדת לעד" אז זה עבודה בפני עצמה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות..."