"ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני..." איך יתכן שתתפתח אצל העבד אהבה כזו עד שימאן לצאת בבוא עת החופש, ועוד יצהיר גלויות לא אצא חפשי! האדון הזה השולל מן המשועבד הזה את כל ערכו וגאוותו, כל רגש האנוכיות העצמית שלו, איך עוד יתגעגע אליו עד כדי קבלת שעבוד ושפלות? הלא רואה איך שמתייחסים אליו האנשים שמסביבו, מביטים עליו בבוז ובשאט נפש, דיניו משתנים לזילותא ולריעותא בכל עניני התורה וקיום המצוות והוא ניתן לשרירות לבו של האדון. איך נבין בן אדם כזה שאומר לא אצא חופשי? עוד נשתדל להבין את קושי נפשו של האדון בבואו לשלח את השילוח ההכרחי כשמגיע העת לשלח. בבוא היובל מזהירה התורה את האדון: "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חופשי מעמך". הכי יש עוד צורך באזהרה על האדון שניצל את האומלל הרבה שנים שלא ישהה ולא יעכב את חופשתו,שייצא לחופשי? הכי לא די בכל השנים שעבדו חנם עד היובל? וכי זהו יושרו של האדון שהתורה צריכה לבקשו שלא יקשה בעיניו לשלחו חופשי? ברם יש ללמוד מזה בהערכת כוח ההרגל וההתמדה. שההרגל בפעולה ידועה שמתמדת ונמשכת כמה וכמה שנים נהפך לקנין טבעי נפשי שקשה לנתקו ולהפסיקו. כוח ההרגל נעשה לחלק נטוע בתוך מערכי לב האדם, עד שקשה מאד להתגבר עליו וכוח כזה עלול להעביר את האדון על דעתו ועל דעת קונו. ויש שההרגל יכול לטמטם אפילו את הרגש האנושי הפשוט ביותר שנטע הקדוש ברוך הוא בתכונת האדם והרגל זה הוא הפועל שהעבדות נעשתה לדבר שבטבעו והוא אינו סובל יותר מהנחיתות והשפלות הכרוכה בעקב העבדות, הוא כבר לא סובל מזה הוא לא מרגיש את זה בכלל ואינו מתבייש ואינו דואג כבר. ויש והתנאים האלה מתחבבים עליו וקשה עליו פרידתם. ועל כל החושך שבעבדות תכסה אהבת ההרגל, כהגדרת הכתוב: "כי אהבך ואת ביתך". אוהב הוא את האדון את משפחתו וגם את מקום שעבודו. 

כמו שאתה רואה אנשים מעשנים וכוח ההרגל לא נותן להם לצאת לחופשי מהסיגריות והם יושבים מסכנים ואומללים בתוך עשן ועוד סיגריה ועוד עשן.. ועוד עשן.. ועוד עשן.. חנוקים בעשן והם מאושרים ושמחים מרוב ההרגל.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה: 'חן המקום על יושביו'. במדרש כתוב: 'חד תלמיד דר' יוסי הוה יתיב קדמוי, הוה מסביר ליה ולא סבר ליה, א"ל למה לית את סבר, א"ל דאנא גלי מאתראי, א"ל מהיכן אתר א"ל מן גובת שמאי, א"ל ומה אינון אווירא דתמן, א"ל כד ינוקא מתיליד אנן גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכולני יתושא'. שלא יוכלו היתושים וינקרו את מוחו כי האוויר המעופש שם שהיה שם מגדל יתושים מזיקין. זאת אומרת אחד התלמידים שהיה שם לפני ר' יוסי לא היה יכול לסבור, לא היה יכול להבין. שואל אותו למה אתה לא מבין? אומר מה אני... אני לא נמצא במקום שלי.. אני לא רגיל פה למזג האוויר פה.. זה אני לא.. לא קולט... אני רגיל לשוויץ. איזה שוויץ? מקום מלא יתושים שיש סכנה שהילד התינוק ימות מרוב היתושים.. שצריכים לכסות לו את המוח כשהוא עוד קטן בשביל שלא יבואו היתושים וחס ושלום ינקרו לו את המוח... הוא נמצא במקום כזה.. שמה הוא קולט! אבל כשהוא עבר למקום שיש אוויר צח הוא לא קולט.. הוא רגיל לריח של הג'יפה.. אתה מבין?! זה כמו אדם שעובד בזבל הוא נכנס לפרפומריה.. הוא מתעטש! מה קרה אתה מתעטש? לא יכול הריח הזה חונק אותי. אתה מבין?! כשהוא נמצא בזבל הוא מריח טוב! למה? הוא התרגל! 

הרי נראה שהקב"ה הטביע בנפש האדם את כוח ההרגל שעושה עליו רושם נפשי עמוק עד שאפילו דבר ומקום הקשה והמגונה מתחבב אצלו והוא עוד מתענג ונהנה מחינו וקשה עליו פרידתו כמו שקרה לתלמיד הזה. אמנם גדול הוא כוח ההרגל ו'עבדא בעבדותו ניחא ליה' וקשה לו להאדם לפרוש מנוחיותיו וכשהוא מסתדר אפילו על גל של סחי ומאוס בקרב הימים יתרגל ואף הסחי והמיאוס יתחבב לו. זאת אומרת תלוי איפה בן אדם גדל, מה עשה במשך הזמן כשהוא עשה, הוא עלול להתרגל. אז רואים שכח ההרגל בקיצוניות הזאת הוא חד! זה טוב! ואם תתרגל לכיוון השני גם כן לא תוכל בלי זה! אדם שהיה רגיל לעבוד.. ולעבוד... ולעבוד.. ואומרים לו בוא תשב תלמד, הוא אומר לא יכול.. לא יכול.. אני לא רגיל.. אני לא רגיל.. אני לא יכול. הוא בעצמו אומר את התשובה- אני לא רגיל. מה הבעיה? תתרגל! כמו שהתרגלת לעבודה הזו- עבודת העבדות ופעם בשנה נותנים לך חופשה.. חופשה.. לצאת לחופש.. חופש.. אתה אדם חופשי.. יכול ללכת לאן שאתה רוצה.. לא מוגבל בשעות ובזמן ואחר כך אתה חוזר לעבדות עוד פעם. כמו שהתרגלת שמה.. תתרגל פה. שמה אתה עובד על טרקטור פה אתה על סטנדר. לא יותר טוב?! שמה אתה עובד בג'יפה, פה אתה עם ריח טוב, לא טוב?! בעבודה אתה יכול כל הזמן לשתות.. קפה.. תה.. נס קפה כל הדברים האלה? אתה לא יכול. יש לך מיזוג בעבודה? לא! פה יש לך גם מיזוג יש לך גם קפה יש לך גם זה.. גם חברים טובים גם יושבים מדברים.. גם תלמיד חכם.. גם באים אנשים שמדברים אתך על קומפוט.. ועל כל מיני דברים.. יש לך פה אקשן. כדאי לך לבוא.

אז מתרגלים... אדם יכול להתרגל גם לרע וגם לטוב. כוחו של ההרגל הוא עצום. עד כדי כך שהעבד, כבר מגיע זמן השחרור, כבר התורה קובעת יובל חייבים לשחרר! נגמר!! אומר 'אני לא רוצה לצאת'!! "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בניי לא אצא חופשי.." לא רוצה חופש.. לא רוצה.. רוצה להיות עבד... רוצה להיות עבד. רוב האנשים עבדים 'עבדי התאוות' קורא להם האבן עזרא. רוב העולם עבדי התאוות מתוך הרגל, הרגל רע, אבל הרגל אפשר לשנות בהרגל אחר. אדם שלא היה רגיל לקום מוקדם, יתרגל שבוע. הוא יוכל לקום מוקדם ולא יוכל לקום מאוחר, אם יקום מאוחר יזדעזע!! איך הוא איחר.. ואיך קרה.. ומה קרה?! אז הכול תלוי בהרגל וזה טוב.. זה טוב. כי הרגל הופך להיות טבע, וטבע הופך להיות שלטון וככה אפשר לנהל את החיים. אבל צריך להחליט על כיוון. מה אתה רוצה להיות עבד או חופשי? תחליט מה אתה רוצה?! התורה נותנת לך חירות, 'חירות על הלוחות', חירות מיצר הרע, חירות ממלאך המוות, חירות מן התאוות ואז אתה מתרגל. אתה יושב כמו צדיקי עולם ולומד תורה וזוכה בכל רגע לתרי"ג מצוות. תרי"ג.. תרי"ג... כל מילה תרי"ג...תרי"ג... תרי"ג. במקום דקה ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. עשר דקות! ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. עשרים דקות! ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. שלושים דקות! ועוד דקה ועוד דקה.. ועוד דקה ועוד דקה.. שישים דקות! עכשיו מגיע לך 25 שקל!! עבד עבדים!!! עבד! שישים דקות שלמות אתה מקבל 25 שקל! יא.. בא.. באיי... בדקה אתה יודע כמה אתה לומד תורה כמה תרי"ג מצוות אתה עושה?! ומה נותנים לך על זה?! אה..? 35 אגורות! כל דקה 35 אגורות! כמו שמים בקופה.. 35 אגורות.. דקה.. דקה אתה קונה עולם הבא!! דקה אתה יכול להספיק לחזור בתשובה, לתקן הכול!! דקה אתה יודע מה זה דקה?? והוא הולך.. דקה ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. ועוד דקה.. דיכאון!! דקה ועוד דקה ועוד דקה.. והקדוש ברוך הוא אומר "תשב אנוש עד דכא". חה.. חה.. חה...חה.. אפשר לשוב בתשובה גם מהדקה הזו. אל תהיו בדיכאון אפשר להתרגל לדברים טובים.

'רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא.... '