כיצד מזוהה בן רשע? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

והיה כי יאמרו עליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם?

בכל הבנים

למעט הבן הרשע נזכרה שאלה,

לשון שאלה.

בשאלת הבן החכם כתוב כי ישאלך

בנך מחר לאמור

מה העדות והחוקים והמשפטים

אשר ציווה אדוני אלוהינו אתכם?

אז מוזכר בשאלתו לשון שאלה.

כי ישאלך בנך מחר לאמור?

זו שאלת החכם,

שאלת הבן התר.

והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור?

מה זאת

זו שאלת התר. אז רואים לשון שאלה

ורואים שהם אומרים לאמור,

שאינו יודע לשאל, אין שאלה, כי הוא לא יודע לשאול.

אבל אצל הבן הרשע לא נזכר לשון שאלה.

והיה כי יאמרו עליכם בניכם,

הוא לא שואל שאלה, הוא אומר לנו,

רשע לא שואל שאלות, הוא אומר.

הוא רק מעיר הערות.

הוא לא מתכוון שום שאלה, אין לו שום שאלה.

הוא אומר, אני לא יודע שגם אתם לא יודעים.

כן.

והיה כי יאמרו עליכם בניכם.

למה לא נזכר פה שאלה?

וגם למה לא נאמר לאמור?

אצל החכם, אצל התם, שמענו לאמור.

מה זה לאמור?

הוא רוצה שיאמרו לו.

שיענו לו.

אבל אצל הרשע לא נאמר שאלה ולא נאמר אמירה, לא רוצה תשובה גם.

כי החכם ואתה מצפים לתשובה על השאלה.

לכן נאמר לאמור.

אבל הבן הרשע,

הוא לא בא לשאול שאלה והוא לא מצפה לתשובה.

כשהוא אומר, מה העבודה הזאת לכם?

אין הכוונה שלו אלא ללעוג לעבודה,

שלדעתו זה דבר בטל ומיותר והוא לא רוצה שום תשובה.

הוא לא אומר, מה העבודה הזאת לכם?

מה העבודה הזאת לכם?

תרד מזה. מה, אתם יותר מדי כל שנה פסח מדקדקים, עושים, עושים, מטורחים.

מספיק, בואו נאמין וזהו, ותעבירו אותם.

מה אתה עכשיו נכנס כל פעם?

אבל הוא לא מבין, הרשע הזה, שבלי עשייה מעשית,

כי אדם נפעל לפי פעולותיו. אם אתה לא עושה כל פעם, מחדש את הדברים באופן מעשי,

אז זה לא עובד על הנפש.

כי רק כשאדם מתעסק במה שהוא מתחבר אליו.

אבל אם הוא לא עושה דברים, הוא לא מתחבר אליהם.

אתה משקה עציץ, אתה נקשר אליו.

אבל אם אתה תאהב פרחים ככה, לא היה לך שום קשר לכלום.

אדם צריך לעשות מעשים, כי הוא נפעל על פיהם.

מכל מקום, הוא לא מתכוון לשאול שאלות. רשעים לא שואלים שאלות, הם רק מאירים הערות.

זאת אומרת,

מפה רואים שהתורה הגדירה אותו, את הבן הזה,

שאין לו שאלה, כי היא לא הזכירה שום שאלה אצלו,

וגם שום דבר לא לאמור, כי הוא לא מחפש שום תשובה.

מה העבודה הזאת לכם?

לכם ולא לו.

ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל,

כפר בעיקר,

ואף אתה כאת שיניו.

אם תפסו חכמים, זיכרונם לברכה, את הבן הזה,

במילה לכם, מה העבודה הזאת לכם?

לכם.

ואמרו על זה שהוא רשע,

כיוון שהוציא עצמו מן הכלל, הוא אומר לכם ולא לו.

לא לו.

מה העבודה הזאת לכם? לי אין שום עבודה, אני לא שייך לזה.

כיוון שהוציא את עצמו מן הכלל,

אז איפה תפסו אותו במילה שהוא אומר,

מה העבודה הזאת לכם?

והוציא את עצמו מן הכלל, זה רשע.

מדוע לא תפסו גם את הבן החכם,

שהוא השתמש במילה אתכם?

הוא אומר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?

כן?

ובמקום זאת החליטו עליו

כי הוא הבן החכם.

זה אמר לכם, זה אמר אתכם. למה זה שאמר לכם רשע? זה שאמר אתכם חכם.

מה בין לזה?

לכאורה שניהם הוציאו את עצמם לכלל.

אבל הגאון מבין,

מפרש כי יש הבדל בין הרשע לחכם.

אה,

הגאון, הגאון, הגאון, הגאון, הגאון. לנשק את הגאון.

החכם אומר,

מה העדות והחוקים והמשפטים

אשר ציווה ה' אלוהינו.

הוא מזכיר שזה ה' אלוקינו.

אתכם.

וגם אם הוא אומר אתכם,

הוא כולל את עצמו עם הציבור כשהוא אומר ה' אלוהינו.

הוא מזכיר שם שמיים,

והוא כולל את עצמו בזה.

אבל לא כן הרשע.

הרשע

הוציא עצמו לגמרי מן הכלל.

נמצא איפה כי הרשע ניכר ברשעותו גם לאחר שלא הזכיר כלל שם שמיים,

ובכך הוא מסביר את מהותו.

זאת אומרת, הוא לא רוצה להזכיר אפילו שם שמיים.

אז זה נקרא

לכם ולא לו, לפי שהוציא עצמו מן הכלל,

כפר בעיקר.

הוא אפילו לא מזכיר שם שמיים כלל וכלל.

וזה הביאור, אומר הגאון,

על הפסוק.

תשמעו דבר מדהים.

תפתח לה שמה.

מיכאל,

תפתח שמה.

וראיתי אני שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות,

כיתרון האור מן החושך.

וראיתי אני

שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות,

כיתרון האור מן החושך.

שלמה המלך אומר שיש יתרון

לחוכמה מן הסכלות,

כמו יתרון האור מן החושך.

שכלות זה טיפשות,

כסיל, טיפש.

אז הוא אומר שיש יתרון

לחוכמה מן השכלות כמו יתרון האור מן החושך.

אתה שומע?

אז שכלות זה גם רשעות,

כי הטיפשות הזאת מדובר על מישהו טיפש

שזה נובע מרשעות, כמו שכתוב, תפש ליבם.

זה מתוך רשעות, הטיפשות הזאת. לא יש טיפש, הוא כסיל, כי זה לא חכם.

אבל יש אחד שמטפש,

שזה נובע מרשעות הטיפשות שלו.

אתמול היה בהרצאה בחורצ'יק נחמד,

שאל שאלה,

מתעכב עליה הרבה בעניין הבחירה.

אז הוא לא חכם כל כך להבין,

אבל הוא לפחות רצה להבין.

ובסוף הוא נתפייס, כאילו קלט.

התעקש, התעקש, אבל קלט בסופו של דבר.

אז זה בא על מנת להבין.

למרות שלכאורה מתחילה נראה שהוא לא רוצה להבין,

אבל באמת הוא לא קלט.

בסוף הוא קלט.

אז יש דבר שזה טיפשות, חוסר ידיעה.

זה נובע מחוסר ידיעה, אבל לא מרשעות.

ויש כאלה שאצלם זה רשעות, הוא לא מעניין אותו בכלל מה אתה אומר, והוא יישאר בזה, והוא ילגלג ויבזה וכו' וכו', ויישאר כאילו, אה, אה, אה, לא ענית לי.

אבל זה יכול להיות גם להתמוסר, גם באיזשהו שלב,

אם הם... לא, יש כאלה שיכולים לדעת ולא ירצו לדעת, כגון יוסי שרין.

שהוא אפילו אם ישיג את האמת, הוא יכחיש אותה.

זאת אומרת,

וראיתי אני שיש יתרון החוכמה מן הסיכלות

כיתרון האור מן החושך.

יתרון החוכמה מן הסיכלות, הרשעות,

הוא בהזכרת שם שמיים.

מה ההבדל בין

חוכמה לסיכלות לרשעות, שמזכירים שם שמיים?

מישהו חכם מזכיר שם שמיים, מישהו רשע לא מזכיר שם שמיים.

זה גם היתרון מן האור לחושך.

איפה?

מה כתוב בבריאה?

ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרה לילה.

מה אני שומע?

ויקרא אלוהים לאור יום. איפה נזכר שם אלוהים? אצל האור.

ולחושך, לא אומרים, ולחושך

קרה אלוהים לילה.

אז זאת אומרת, אצל אור אנחנו שומעים שם השם,

אצל חושך

אין שם השם.

אז אומר שלמה,

וראיתי אני יתרון לחוכמה מן הסכלות,

שהחכם מזכיר שם שמיים, כמו שהאור נזכר אצלו שם שמיים.

ואצל החושך לא נזכר שם שמיים.

אז אני רואה בדיוק משם מי חכם ומי לא חכם.

זה פירוש הגאון על ההגדה.

אז למדנו שהרשע אינו שאלות, יש לו קביעות,

אמירות, יאמרו,

לא שואלים ולא מבקשים לאמור ולא בטיח.

טוב,

אחרי שהבנו את זה,

ואחרי שהבנו שהוא לא שואל שאלות,

ואחרי שנהינו שהוא אומר לכם,

והוא מוציא את עצמו מן הכלל,

אז לכן,

בשונה מהחכם שכולל את עצמו בכלל,

אף על פי שהוא מזכיר אתכם,

כי הוא לא היה שם.

אז הוא רוצה לדעת אתכם, מה קרה איתכם.

אבל הוא אומר לכם, כשאני בחוץ,

ואותי לא מעניין שם שמיים, לא מעניין אותי ציוויים, לא מצוות ולא בתים.

טוב, עכשיו בואו תשמעו דבר מדהים.

והגעת לבנך ביום ההוא לאמור,

בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.

רמז,

רשי אומר, רמז, תשובה לבן הרשע

לומר

עשה השם לי

ולא לך.

שאילו היית שם,

לא היית כדאי להיגעל.

במה שכתוב, והגעת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי,

לי בצאתי ממצרים, אבל לא לך.

שאם היית שם,

לא היית כדאי להיגעל.

כמו שהוא אמר לכם

ולא לו, אז אנחנו עונים לו לי ולא לך.

לא היית נגעל.

אבל אל תשמע עוד דבר מדהים.

הפסוק הזה בכלל נאמר כתשובה לבן שאינו יודע לשאול,

או כמו שהתימנים אומרים, שאינו יודע לשאל,

שכן לא מוזכרת לפניו

כל שאלה.

כתוב והגעת לבנך, אתה מעצמך והגעת לבנך, אין שאלה מוקדמת.

זה מדובר לבן שאינו יודע לשאול, הוא לא שאל כלום.

ועונים לו את התשובה הזאת,

והגעת לבנך. למי?

לזה שלא יודע לשאול.

כך פירש רש״י לעיל בפסוקי.

וכך אנחנו אומרים גם בהגדה של פסח.

אבל לא נאמר לך.

לא.

וכך אומרים גם בהגדה של פסח.

שאינו יודע לשאול, עד פתח לו,

שנאמר והגעת לבנך ביום ההוא לאמור,

בעבור זה עשה אדוני לי בצאתי ממצרים.

הנה, מפורש, בהגדה,

אנחנו,

לזה שאינו יודע לשאול, אומרים לנו פתח לו.

מה אומרים לו? את התשובה הזאת.

והגעת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה אדוני לי בצאתי ממצרים.

נשאלת השאלה.

מפני מה חזר רש״י

וכתב כי פסוק זה רומז אל הבן הרשע.

אשר אינו שואל כאן.

הרי רש״י אמר,

רמז תשובה לבן הרשע לומר, עשה אדוני לי ולא לך, שאילו היית שם לא היית כדאי לגעת.

למה חזר רש״י וכתב שהפסוק הזה רומז

אל הבן הרשע אשר אינו שואל שם?

ואילו למעלה,

בפסוק ה' הוא אמר שזה מדובר

לבן שאינו יודע לשאול.

גם בהגדה של פסח

מתייחסים הדברים אל תשובת הבן הרשע.

אף אתה כאת שיניו

ואמור לו,

ועבור זה עשה אדוני לי בצאתי ממצרים.

לי ולא לו,

אילו היה שם

לא היה נגעל.

מאידך גיסא,

בתורה כתובה תשובה מפורשת לדברי הבן הרשע.

דווקא את התשובה הזו לא הזכיר בעל ההגדה.

והיה,

כי יאמרו עליכם בניכם,

מי אלא יאמרו? בן רשע אמרנו.

מה העבודה הזאת לכם?

ואמרתם,

זה בחפש החול אדוני,

אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנוגפו את מצרים

ואת בתינו הציל.

אז זאת אומרת, לפי הפסוקים בתורה,

תשובת הרשע היא שזבח פסח הוא לשם,

אתה שואל מה העבודה הזאת לכם? זבח פסח הוא לשם,

שפסח השם על בתי בני ישראל במצרים,

כשהוא נגף את המצרים ואת בתינו הציל.

לכן עושים קורבן פסח.

למה נזנחה תשובה זו לבן הרשע?

ואת התשובה לדבריו לקחו חכמים

מן הדברים שנאמרו לבן שאינו יודע לשאול.

למה חכמים הדביקו את התשובה של הבן שאינו יודע לשאול לרשע,

בעוד שיש תשובה מפורשת בתורה, מה ענו לו?

זאת ועוד.

אם עונה העם לבן הרשע היה ראוי שידבר אליו בלשון נוכח,

לי ולא לך,

אילו היית שם לא היית נגעל.

ולמה מדבר אליו בלשון נסתר, אילו היה שם

לא היה נגעל, לי ולא לו.

למה נאמר ככה בלשון נסתר?

כאילו לא מדברים איתו ישירות.

כך סידר בעל אגדת הדברים.

הביאור של הדברים אומר הגאון, הגאון מווילנא.

אליבא דאמת,

אין הדברים, זבח פסח הוא לשם,

כל מה שענו לרשע בתשובה בתורה.

אליבא דאמת, על פי האמת, הדברים האלה לא נאמרים כתשובה לבן הרשע.

אבל כתוב בתורה, מיד אחרי זה בסמוך,

הוא אומר, אליבא דאמת, זה לא נאמר לו.

מה ראיה לכך?

שהרי בתשובתו של כל בן ובן כותבת התורה מפורשות כי התשובה נאמרה לבן.

דבר שלא מצינו בתשובתו של הרשע.

בתשובת הבן שאינו יודע לשאול מה נאמר שם,

והגעת לבנך.

שומעים שיש פה בן שעונים לו.

בתשובת הבן התם נאמר, ואמרת אליו.

גם בתשובת הבן החכם נאמר, ואמרת לבנך.

אבל אצל הבן הרשע לא נאמר, כי אם ואמרתם,

זבח פסח לשם. למי אמרתם?

לא כתוב לבנך.

אז מכאן, שלא מדברים ישירות לרשע.

והתשובה הזאת היא לא בשבילו,

אלא ואמרתם, זבח פסח.

ולא אמרתם עליהם, ולא אמרתם לבניכם,

כפי שהיה ראוי להיכתב,

לאחר שקודם לכן נאמר, והיה כי יאמרו עליכם בניכם.

מה העבודה הזאת לכם?

היה צריך להגיד.

ואמרתם להם, או אמרתם לבניכם, או אמרתם,

לא נאמר.

זאת אומרת, המענה הזה הוא לא תשובה לרשע.

כי כל הבנים האחרים,

נאמר שמדברים אליהם.

והגדת לבנך ואמרת לבנך, וכו'.

אכן, אין זאת תשובה לבן הרשע, אומר הגאון.

אין התורה,

שימו לב, חפצה שידברו עם הרשע ושענו לו תשובה.

לא חפצה. לא לענות לרשע.

לא לענות לו. אל תענה לו.

לא לענות.

ואין הציווי, ואמרתם זה בח פסח,

אלא דיבורים שצריך להתחזק בהם. זה בשבילנו, ואמרתם, שכל אחד יאמר ויתחזק בדברים שהוא מדבר.

בפרט לאחר הלעג

של הרשע,

אז צריך לחזק את עצמנו ולומר זה...

פסח ולשם

אשר פסח על בתינו וכו'.

ובעיקרם הם שייכים לחצם מצוות הלילה. האמירה הזאת שייכת לחצם מצוות הלילה,

גם בלי שתקדם לה שאלת הבן הרשע,

כי המשפט הזה

הוא מן הדברים של דברי רבן גמליאל, אם לא אומרים אותם בפסח, לא יוצאים ידי חובת פסח.

ואיך זה כתוב בהגדה?

פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים על שום מה, קורבן הפסח שהיו אוכלים על שום מה,

על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים,

שנאמר ואמרתם

זבח פסח הוא לאדוני אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים ונקפו את מצרים ואת בתינו עצים.

מבואר בדברי רבן גמליאל כי חובה לומר את הדברים האלה כשלעצמם והם לא תשובה לבן הרשע, כי מי שלא אמר את הדברים האלה לא יצאה חובת פסח.

זה לא קשור לתשובה שלו.

ולכן כתוב ואמרתם, לא כתוב ואמרתם אליו

ולא לבניכם.

שכן לבן שכזה אין תשובה.

לא יעזור גם תשובה.

תן תשובה. מה תשובה?

הוא הסתלבט על התשובה. הוא לא רוצה לקבל שום תשובה.

לא מדברים עם רשע.

לא מדברים.

אין רצון הקדוש ברוך הוא שיכנסו עימו בוויכוחים.

משום כך נאמר בפסוק, ואמרתם גרידא,

אמרו לעצמכם.

זהו.

וזה חיזוק כנגד דברי הטיפשות והכפירה של הרשע.

ברם,

גם אם אין עונים לבן הרשע,

ואם אין נכנסים עימו בדברים,

אבל מכל מקום יש התייחסות לדבריו

כאשר מדברים עם בן אחר.

כאשר מדבר האב אל בנו שאינו יודע לשאול,

והוא עונה לו את תשובתו שלו,

שמגיעה לו לבן שלא יודע לשאול,

ואומר לו,

בעבור זה עשה אדוני לי בצאתי ממצרים,

הוא כבר רומז לבן הרשע בלי לדבר איתו ישירות,

כי הוא אומר לבן שלו, שאינו יודע לשאול,

לי ולא לו.

ההוא שם הרשע, אתה רואה שם, כן? זה לי ולא לו.

אחיך הרשע, אם הוא היה,

אילו היה שם, לא היה ניגע. לא מדבר עם הרשע, איתך לא מדברים.

רק שתדע אתה, כן, שזה עשה לי, אבל לא לו.

ואם היה שם, לא היה ניגעס.

אז ברמז עונים לרשע ומחזקים את הבן הזה ששומע ורוצה לדעת

מה היה דינו, בחינת לץ תכה ופתי יערים.

כשאתה מכה את הלץ, את הרשע,

אז הפתי יערים, יחכים. יגיד, בוא הנה, לא כדאי להתעסק, מה, יקבל מכות, זה פה, זה?

מעתה מובן היטב, מדוע נאמרה התשובה בלשון נסתר?

ולא בלשון נוכח, כי רוצים רק לרמוז.

הוא לא יקבל אותה.

בדיוק, הוא לא יקבל אותה. אבל אנחנו, שלפחות נדע מה מצבו.

אין זו תשובה לבן הרשע, אשר אליו, כאמור, לא מדברים כלל.

אין זו על ההתייחסות שברמז אל הבן הרשע,

בתוך דברי התשובה הנאמרים באמת לבן שאינו יודע לשאול.

לכן הם מוזכרים בלשון נסתר.

עכשיו יבואה רשי הנפלא, שבמילה אחת את כל ביאור הגרא הוא הסביר,

שהוא אמר,

רמז תשובה לבן הרשע

לומר

עשה אדוני לי ולא לך,

זה ברמז, הוא אומר לא,

כן? שזה עשה לי ולא לך. הוא שומע שהוא אומר לו, הרשע שומע שהוא אומר לבן.

והוא מבין שהוא מתכוון לי ולא לו, הכוונה לי ולא לך.

שאילו היית שם, לא היית כדאי להשגאל. הוא מבין שהוא אומר לו, אילו היה שם,

הוא מבין שזה אילו לא היית שם.

הרשע קולט מה עושים על חשבונו שמה.

אבל זה לא יעזור, הוא יישאר רשע.

לכן לא מדברים איתו ולא נכנסים איתו לויכוחים.

אז ראינו את השינויים

מאיך מכירים רשעים כשהם מדברים אפילו,

כשהם לא כוללים את עצמם בכלל, והם אומרים את הדברים ולא שואלים ולא רוצים הבנות,

ולא מזכירים שם שמיים וכולי,

אז לא עונים להם תשובה ישירה,

אלא נותנים דוגמה למי שצריך לשמוע, ודרך אגב,

מעבירים את המסר

בצורה מרומזת

לכיוון השני.

הבנתי, היווכם?

נפלא ממש הרגשה של פסח.

רבי חנא ניהו ברגשי אומר, אז לא