לפיכך הרבה להם תורה ומצוות | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' אל משה". עד מכת שחין לא כתוב "ויחזק ה' את לב פרעה", רק כשהוא הכביד ליבו בעצמו, אבל במכה השישית כתוב "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' אל משה", ואמרו חכמים ז"ל, כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מחמש מכות הראשונות, מכאן ואילך אמר הקב"ה, אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק את לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו, שכן כתיב "ואני אקשה את לב פרעה". עד כאן דברי המדרש. 

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו", אמר רבי יוחנן, מכאן פתחון פה למינים לומר, לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר "כי אני הכבדתי את לבו", אז רבי יוחנן אומר שעצם זה שהקב"ה הכביד את לבו זה פתחון פה למינים, מה אתה רוצה מפרעה, פרעה לא יכל היה לעשות תשובה, שנאמר "אני הכבדתי את לבו", אמר לו רבי שמעון בן לקיש, יסתם פיהם של המינים, אלא אם לליצים הוא יליץ, שהקב"ה מתרה בו באדם, פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל ליבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה לו חמישה פעמים, חמש פעמים, ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית ערפך והכבדת את ליבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי - כי אני הכבדתי את לבו, שעשה הקב"ה את לבו ככבד הזו, כבד ככל שמבשלים אותו יותר מתקשה יותר, אז אני הכבדתי את לבו - עשיתי לו את הלב כמו כבד, שכל מכה הלך ונהיה יותר קשה. 

אז מה אומר רבי שמעון בן לקיש, יסתם פיהם של המינים ממה ש חושש רבי יוחנן, למה? כי אם לליצים הוא יליץ, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, אתה לץ - אני אלך איתך בליצנות, כמו שאומרים. הקב"ה מתרה באדם פעם ראשונה ופעם שניה ופעם שלישית ולא חזור בו, נועל ליבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, תיכף נבין מה זה נועל. נועל - יש מנעול אתה יכול לפתוח אותו, אתה לא רוצה אל תפתח אותו, תפרוץ אותו, זה נעול זה לא סופית. מפה למד כנראה הרמב"ן את זה שהקב"ה סותם התשובה מאנשים מסויימים כפי רשעתם כמה שהרשיעו. 

כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה לו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית ערפך והכבדת את ליבך - הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, מה פירוש - אני רק מוסיף, אני לא נועל סתם, היתה לך טומאה אני מוסיף לך על הטומאה שלך טומאה, זה מה שנאמר הכבדתי את ליבו - שעשה את הלב שלו כמו כבד. וזה פשוט שגם רבי יוחנן סובר כריש לקיש, אלא שאומר שהמינים יש להם פתחון פה, שלא היתה יכולת התשובה ביד פרעה, אבל האמת הוא שאין זמן ואין מקום שלא יוכל האדם לשוב בעודו בחיים, כמו שכתוב "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם", ואמרו חכמים ז"ל, עד דכדוכה של הנפש, וכן הוא אומר, כי מי אשר יחובר אל החיים יש בטחון, קהלת אומר, כל מי שמחובר אל החיים יש בטחון. ז"א לעולם, כל זמן שאתה עדיין חי - יש בטחון שאתה יכול לשוב בתשובה. ואם כן יש לשאול, מה הפירוש של כל הפסוקים, "ואני אקשה את לב פרעה", "כי אני הכבדתי את לב פרעה", "ויחזק ה' את לב פרעה". אסביר בקיצור, כי הקב"ה ברא את האדם בכח בחירה חופשית שיוכל לבחור כרצונו בטוב או ברע, זה מה שכתוב "ויצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", אמרו חכמים ז"ל, וייצר בשני יודין - שני יצרים - יצר טוב ויצר הרע, ואם האדם פונה אל דרך רעה ועוסק במעשים רעים הרי הוא מכריע את כף בחירתו בצד הרע כי הרגל נעשה טבע, אבל הקב"ה מרחם על בריותיו ושולח יסורים על האדם הזה, מה זה יסורים- מלשון מוסר, במקום מוסר ללמוד שעה בבוקר שעה בערב - מקבל אותם בגוף שיבין, מי שלא יושב בשיעור ולומד יקבל את זה בגוף ויבין. והיסורים ממרקים שוב את לבו ונוטלים את הלכלוך והטמטום שנעשה ע"י עוונותיו, הלב מתרכך מהחביט - מהמכות שהוא מקבל, ועל ידי זה בנקל לו לשוב על עקביו ולזכות כמקדם ללכת בדרך ישר. 

זה מה שנאמר לגבי פרעה, כיון שהתרה בו הקב"ה חמש פעמים ולא שמע, נעל הקב"ה את לבו, כלומר, שהיסורים לא ירככו את לבו, ויישאר כאילו לא באה מכה והיסורים עליו כלל וממילא לא ישוב, אז מה זה שהקב"ה נעל את לבו? נעל את ליבו פירושו שהיסורים לא ישפיעו עליו, לא נטל ממנו את הבחירה, רק מה, שהלב התקשה שהוא כבר לא מרגיש, קבל חביט וזהו, לא משפיע עליו. אבל הבחירה לא ניטלה ממניו, אלא נעלו את לבו שלא ירגיש את היסורים, זהו "וחיזקתי את לב פרעה" וכן "כי אני הכבדתי את לבו", כמו שאמר ריש לקיש, אני אוסיף טומאה על טומאתו, כי בדרך הטבע צריך הלב להתרכך אצלו, אחרי שקיבל חמש מכות זו אחר זו, אבל כשנתוסף לו טומאה נשאר בליבו כמו שהיה קודם המכות ותו לא מידי. אבל כח בחירתו לא בטל ממנו כלל וכלל.

על כל פנים אנו רואים שבחמש מכות הראשונות חיזק פרעה הרשע עצמו לבל ייכנע, זה היה מעצמו, וגם נתוסף לו טומאה על טומאתו, ומכל מקום הרי היה זמן שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, ומכיון שזה נכתב בתורה הרי שאמר כן בהכרה מלאה ולא סתם הוציא את זה מהפה, שראה את השטות שלו והרשעות שלו והתוודה על זה בכנות "כי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ובכל זאת "וירא כי היתה הרווחה ואכבד את לבו ולא שלח את העם", איך הוא מתהפך מן הקצה אל הקצה בזמן מועט של כמה ימים בלבד? 

אבל כשנתבונן היטב פשוט הוא, כי טבע האדם קשה מאד לשנות, ואפילו אם לפעמים הוא מתעורר ומכיר עוותתו ועושה תשובה, אך אחרי תקופה קצרה הוא חוזר לסורו, כי המידות באדם פועמים בכח רב, וכל אחד ואחד יש לו מידה מיוחדת שהוא מקושר איתה בקשר אמיץ, אחד בחמדת הממון, השני בתאוה, השלישי בגאוה, עבודת האדם היא שתיים, כבישת המידות, שהמידות לא יפעלו עליו את רעותן, לכבוש, אח"כ כשיגיע לכבישת המידות יעבוד על תיקון המידות, לעקור אותם לגמרי את הצד הרע שבמידות. זה מה שכתוב באבות, בטל רצונך מפני רצונו, ביטול גמור שלא יהיה לך רצון כלל אם זה נגד רצונו. וזה פלא שאנשים לא מבינים את המשנה הזאת, בהתחלה אומרת המשנה, עשה רצונך כרצונו, ואח"כ אומר בטל רצונך מפני רצונו, למה בטל? הוא אומר, אם אתה תבטל את הרצון שזה הדרגה השניה, ולא יהיה לך שום רצון חוץ מרצונו של הקב"ה, כמו שאמרנו כמה פעמים, "לעשות רצונך חפצתי" - אין לי רצון רק רצון הבורא, כתוב שהוא יבטל רצון אחרים מפני רצונך, שזה נגד הטבע, כמו נגד הטבע מבטל את הרצון שלך שזה לא טבעי, לא טבעי שהאדם זה צריך עבודה, כי בטבע אדם רגיל למידות מסויימות, זהו, אז הוא מורגל להם, הוא אומר מה אני יעשה, ככה אני נולדתי, ככה אני, ככה אני, כולם מצטדקים ככה, לא, אתה יכול לעקור מידות רעות, אתה יכול לשנות, נכון זה לא טבעי, כי בטבע האדם הוא הולך לפי ההרגלים שלו, והרגל הופך להיות שלטון, אבל אם הוא רוצה לעקור התורה נתנה כח לעקור, אתה עוקר את הטבע שלך - יעקר טבעו של השני מפני טבעך, אני אעשה שהאחרים יישמעו לך, אני אבטל רצון אחרים מפני רצונך. ז"א, הקב"ה רוצה מאיתנו קודם כל כבישת מידות ואח"כ תיקון מידות, כבישת המידות אבל היא מלחמה חזקה מאד. 

הגרש"ז מקלם זללה"ה אמר בזה הערה נוראה, יעקב אבינו ע"ה בתפילתו שהוא לא יפול ביד עשיו אמר "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת" ואח"כ הוא אומר "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", אמרו חכמים ז"ל, שנתן את המקל שלו על הירדן ובקע אותו לשניים ועבר ביבשה, כי במקלי עברתי את הירדן, אז ז"א, הוא קרע את הירדן, מהיכן לקח את הכח הזה? תשמעו טוב, האדם נקרא עולם קטן, מי שהוא בעלים על הטבע שלו ועל כוחות נפשו, דהיינו הוא שולט על העולם שלו, על העולם הקטן שלו, הוא נעשה בעלים גם על העולם הגדול, על הבריאה כולה, כי כשם שהוא יכול לגרוע בים התאוה שלו ויחרב, יהפוך להיות חרבה, כך הוא יכול למשול בים הגדול וייבש, שמעתם? אדם שמושל בטבעו, אדם שמושל בעולמו, מושל בעולם הקטן הוא מושל גם בעולם הגדול, כי מי שיכול לשנות את הטבע אצל עצמו אז הוא משנה את הטבע בבריאה כולה, כי שינוי הטבע זה מעל הטבע, ומי שהוא מעל הטבע שולט בטבע, כי הטבע הוא דרגה פחותה ממי שהוא מעל הטבע. 

כללו של דבר, כל מי שעולה בעצמו למעלה מן הטבע שלו, נותנים לו ממשלה מן השמים למעלה מן הטבע בכל הבריאה, אז הרבה שואלים, מה פחד יעקב אבינו כל כך מעשיו? הרי הוא היה מלומד בניסים כל השנים וגם כעת הנה עבר ממש במקלו את הירדן, אם כן למה לא בטח שגם עם עשיו יעשה לו נס ולא ילחם עמו ויעזוב שנאתו? 

אמת שלמעשה היה צריך לעשות כל ההכנות לדורון לתפילה ולמלחמה, כי במקום דשכיח היזקא אין סומכין על הנס, אבל "ויירא יעקב מאד", למה? אמר הגרש"ז ז"ל, כי לשבור שנאתו של עשיו - היינו לשנות את טבעו קשה יותר מלשבור את הירדן ולעשותו יבשה, שמעתם? כי האדם בעל בחירה, וכך ברא אותו ה' יתברך שיוכל לבחור לעצמו את הטוב ואת הרע במשקל שווה, לכן לקחת את הבחירה של עשיו ולבטל את שנאתו מעליו, זה נס גדול יותר מהנס של בקיעת הירדן. אז להחזיר בתשובה זה נס יותר גדול מבקיעת הירדן, כי אתה לוקח את הבחירה של הבן אדם ואומר לו תסובב את זה עכשיו, עכשיו תלך הפוך, מה זה? ברגע אחד אפשר להפוך בן אדם ככה? זה נס יותר גדול מנס קריעת הירדן, על זה אמר הקוצקער רבי, שאלו אותו למה לא רואים מופתים בימינו כמו שהיה בזמן קריעת ים סוף וכו' וכו', אז הוא אמר - אתה רוצה לראות מופת? בעל תשובה, בעל תשובה זה מופת יותר גדול מקריעת ים סוף, קריעת ים סוף זה טבע, לשנות את הטבע זה לא בעיה, אבל לשלוט על הבחירה של הבן אדם זה לא טבע, הפוך, שמה הטבע הוא מוקשה, הוא בחירתי, הוא כל רגע יכול לשנות, טבע זה טבע, שינית- שינית, הוא לא יכול להתנגד, הוא הולך במהלך שלו, יש לך כח מעל הטבע אז אתה יכול לשנות אותו, אבל אתה לא יכול לשנות אחד שהוא בעל בחירה כמוך. אז לכן, הקב"ה נתן לאדם לבחור לעצמו את הטוב ואת הרע במשקל שווה, לכן לקחת את בחירתו של עשיו ולבטל שנאתו מעליו זה נס גדול יותר מהנס של בקיעת הירדן, לכן פחד יעקב ועשה הכל בדרך הטבע, לפייס אותו בהכנעתו אליו שאמר לו "לאדוני עשיו מעבדך יעקב" לאדוני לאדוני לאדוני מעבדך מעבדך, וגם עם הדורון ככה עבד על התאוה שלו והגאוה שלו ודאג לעשות את הכל והוא הכניע אותו בטבע, בטבע הוא השתלט עליו עם הטבע שלו.

הרי לפנינו מה כוחן של מידות, וכמה עבודה ויגיעה צריך להגיע לכבישת המידות, אז כל שכן לתיקון המידות. והנה כל כך שיש בנפש האדם יש בו טוב ורע, למעשה הכל זה טוב ואפשר שהכל זה רע, זה הכל תלוי לאן אתה מכוון, אבל כשמשתמשים לא נכון זה נקרא טוב ורע. כגון מידת קמצנות, יש כנגדה מידת הנדיבות, אז מה הרע - קמצנות, מה הטוב - נדיבות, אבל באמת קמצנות נצרכת במקומות שלא לפזר כסף נגיד, על הוללות, על שטויות, על דברים, אז זה לא לגמרי רע, אבל זה רע בצד שמשתמשים בזה לא כהוגן, גם נדיבות זה לא טוב, כי אם אתה תתנדב לרשעים ותתרום להם ולאגודות שלהם ולקרן החדשה וכל מיני דברים כאלה אז זה רע מאד, אבל בכללי - יש טוב ורע, תלוי מה משתמשים. אז כנגד מידת הקמצנות יש מידת הנדיבות, יש אכזריות ויש כנגדה מידת רחמנות, לכן עבודת האדם הוא לא לחטט בכוחות הרע שבו אלא להשתדל בכח הטוב שכנגדו, ובזה יזכך נפשו מהמידה הרעה שכנגדה ויקבל הטוב בקרבו. כלומר, שירבה במעלת הנדיבות הוא יזדכך ויזכך את נפשו ויבטל ממילא את מידת הקמצנות, כי אם אתה עובד על נדיבות אז הקמצנות מתבטלת, אתה עובד על רחמנות - ממילא האכזריות פוקעת וכן על זה הדרך. זה מה שאמרו חכמים ז"ל במשנה בסוף מכות על הגויים, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לזכך אותך, מה זה לזכות - שיהיו זכים, לזכך אותם שיהיו נקיים במידותיהם וכוחות נפשם, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שעל ידי זה תזדכך נשמתם וייטהר ליבם, ולכן בכל ברכה אנחנו אומרים "אשר קדשנו במצוותיו", כי על ידי זה שאנחנו מקיימים את המצוות אנו מתקדשים ומטהרים.

יוצא מפה שה' חיזק את לב פרעה וכו', זה היה פשוט מאד מידה כנגד מידה, אתה לא שומע לי אז אני לא אשמע לך, אני לא אתן לך, אתה לא רוצה אז גם אני לא רוצה, תדעו לכם שתמיד זה יכול להיות, אתה מתרחק מה' כשתרצה להתקרב לפעמים יכול להיות שהוא ידחה אותך, תשובה תמיד תוכל לעשות אבל אתה יכול להשאר דחוי, ז"א אדם יכול לעשות תשובה אבל הקב"ה לא רוצה בקרבתו, תשובה בסדר, תשובה, אבל אנחנו לא חברים כמו פעם, אתם שומעים? תזהרו. תשובה אפשר לעשות, אבל להגיע בחזרה לאותה קרבה שהיה לאדם עם בוראו - יכול להיות שהוא יפסיד מזה, בשביל להגיע למצב כזה של דבקות בה' וזה צריך עבודה, מה זה עבודה, התבטלות גמורה וחרטה אמיתית עד שלא יישאר שמץ ממה שהיה קודם ואז אפשר ואולי. 

לא כדאי להתרחק מהקב"ה, אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, אומר הקב"ה, אז לא כדאי, כדאי להתקרב כל יום אפילו קצת, אבל להתקרב, כל הזמן להיות במצב של קרבה ולא להתרחק ובעזרת ה' הקב"ה יזכנו שנוכל לשלוט על ליבנו כמו שכתוב שהצדיקים ליבם ברשותם ולא כמו הרשעים שהם ברשות ליבם. 

הקב"ה יסייענו ונעשה רצונו אמן.