גירוש המנהיג - מנהיגות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ומשה היה רועה צאן יתרו,

וינהג את הצאן אחר המדבר.

כל זה להתרחק מן הגזל.

משה רבנו, כשהיה רועה צאן יתרו, ברח ממנו גדי ורץ אחריו.

נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות.

כיוון שהגיע משה אצלו, אמר,

אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא.

עייף אתה.

מרכיבו על כתפו והיה מהלך.

אמר הקדוש ברוך הוא,

יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם?

חייך אתה תרעה צאני ישראל.

בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה.

היה מוציא קטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך.

אחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית.

ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלים עשב הקשה.

אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו,

יבוא וירעה בעמי.

להיות מנהיג צריך להיות האדם המושלם במעלות,

בחוכמה ובמידות טובות.

ובכוחות והיפוכי כוחות.

כי רחמנות שלא במקומה מביאה הרס וחורבן.

וכמו שאמרו חכמים, כל המרחם על האכזרים סופו להיות אכזר על הרחמנים.

יחד עם זאת חייב המנהיג להיות איתן בדעתו,

שלא לחשוש מפני כל ולהוכיח על כל עוול.

וכמו שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום,

כאשר בא לחרן ופגש את הרוחים,

קרא להם, אחיי, מאין אתם?

ובאותה שעה אמר להם תוכחה.

אין עוד היום גדול,

לא עתה אסף המקנה.

אם שכירים אתם,

לא השלמתם פעולת היום.

ועם הבהמות שלכם,

אף על פי כן לא עתה אסף המקנה.

אז רואים שהוא מדבר אליהם באחווה, אבל מוכיח אותם.

כתב אספורנו,

הצדיק ימאס את העוול גם אצל אחרים.

לא שרק הוא מואס בלעשות עוול,

הוא גם מואס את העוול אצל אחרים.

כאמרו תועבת צדיקים,

איש עוול.

בהייה תלמיד חכם, אומרת הגמרא בכתובות קה,

בהייה תלמיד חכם דמרחמנה בני מטה,

למה משום דמעלה טפה,

אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא.

זה התלמיד חכם שאוהבים אותו בני העיר,

לא משום שהוא מעולה ביותר,

אלא שלא מוכיח להם בדברי שמיים.

פשוט אנשים לא אוהבים תוכחות,

ומי שמורח אותם,

ומי שמחניף להם, הם אוהבים אותו יותר.

לא אוהבים את המבקר והמוכיח.

וידוע מה שאומרים בשם הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק ברכה,

שרב העיר,

אם אינו מחליט

שלא לוותר מקוצו של להיות בדיני התורה אפילו אם יגרשו מהעיר,

לא זו בלבד שאינו ראוי להיות רב,

אלא גם איננו יהודי שלם.

אני חוזר עוד פעם, מה אמר רבי ישראל סלנטר,

רב עיר,

צריך להחליט שהוא לא מוותר על קוצו של יווד

בדיני התורה.

ואם אינו מחליט

שלא לוותר מקוצו של יווד בדיני התורה,

אפילו אם זה יגרום שיגרשו אותו מהעיר בגלל שהוא לא מוותר,

לא זו בלבד שאינו ראוי להיות רב,

אלא גם איננו יהודי שלם.

זאת אומרת, רב,

אפילו אם קיבל את המשרה והוא יודע שמחר יגרשו אותו מהעיר בגלל שהוא לא מוותר על קוצו של יווד,

רב

שיוותר בשביל שלא יגרשו,

זה אפילו לא יהודי שלם.

ודאי שהוא לא ראוי להיות רב.

הרי שהנהגת הציבור אינה מילתא זוטרתא,

זה לא דבר פשוט.

ויש צורך בפיקחות

וחוכמה רבה.

ועל כולם צריך שיהיה יראת שמיים אמיתית.

ומידת החסד והרחמים עם כל אחד.

ואז כולם יכירו וידעו כי רק טובת הציבור הוא מבקש.

אז יש אנשים שמבינים שלעשות חסד ורחמים זה לוותר.

לא, חסד ורחמים זה שלא מוותרים.

כשמעמידים את האדם על האמת זה החסד ורחמים. כי מי שמוותר לו,

גורם לו לכתוב, הוא ייכנס לגיהינום. אז איזה חסד ורחמים זה?

אז זה בחן הקדוש ברוך הוא את הצדיקים

עד שהעלה אותם לגדולה.

בחן את משה רבנו עליו השלום במידת הרחמנות,

גם על זה אחד.

נו,

אבל בשעה שאתה הולך להציל את השאה האחד,

בינתיים לכאורה הפקרת את כל הצאן עצמם.

אז איך אתה מפריש עכשיו את עצמך לאחד בשעה שיש רבים?

מידת הרחמנות נבחנת שאדם לא עושה את השיקולים לפי נוחיות וכו' וכו'.

גם אם יש אחד לא מוותרים עליו וצריכים להשתדר בו.

העדר לא התפזר,

בינתיים זה יצא החוצה ואפשר שהוא לא ישוב.

אז צריך לרדוף אפילו עליה אחת

להביאו ולחזירו.

וכמו שראינו שנענשו אבות הקדושים

שלא קירבו את תמנע,

אחות לוטן,

ואף על פי כן,

בגלל זה שהיה להם סיבות טובות וכו' וכו'.

למה לא מכל מקום יצא מנח עמלק שמייצר לישראל?

אז רואים את מידת הרחמנות גם על שא אחד.

עד שתנצל משה בפני השא.

לא ידעתי שאתה צמא.

דבר איתו.

לא ידעתי שאתה צמא.

ואמר לו, עייף אתה, נכון?

דבר איתו, משה רבנו.

ומרכיב אותו על כתפו.

הוא לא רדף אחריו, נתן לו במקל, מה אתה עוזב את העדר עכשיו? אתה נותן לי לטרוח, בוא הנה, תעזוב בחזרה.

הוא מבין מה קרה פה, למה הוא הלך, ומדבר איתו, מפייס אותו.

אבל גם התרחק משה רבנו מן הגזל שלא לרעוד בשדות של אחרים,

אלא במקום של הפקר.

לדאוג לאכילם ולהשקותם,

אבל בתוך זהירות שלא לנגוע בשל אחרים, לא על חשבון אחרים.

הקדוש ברוך הוא גם בחן את דוד המלך עליו השלום,

ממכלאות צאן לקח אותו למלוכה.

דוד

מונע את הבחורים

הדוחפים את עצמם להיות ראשונים לאכול מהעסק.

וצריך תמונה וכושר הנהגה לקבוע לכל סוג את זמנו ועיתו,

לפי הטועלת הנרוצה, לכל סוגי הצאן.

וכאשר נמצאו

משה ודוד נאמנים,

בחר אותם הקדוש ברוך הוא לנהוג את עם ישראל.

צריך לחפש מנהיגים שיש בהם מידות כאלה.

קשה מאוד למצוא.

רבי חננין יאמר כאשר הוא אומר.