מדוע בחלומות קרובים לנבואה? | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 26.11.2013, שעה: 07:40
"... אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר אל האלהים וממהר האלהים לעשותו". מובא בספר הכוזרי כי החלומות הם בחינה של נבואה, וכאן רבו החילוקים בין חלום לחלום. על חלום של שחרית אמרו חכמים ז"ל בברכות נ"ה, שהוא מתקיים. וכן חלום שנשנה, אז חלום של שחרית מתקיים, וחלום שנשנה - חוזר פעמיים - מתקיים. וכן נאמר בפירוש על השנות החלום, זה לא מכבר עמדתי על הענין ומאיתי חזיתי זה, כי פעמים גם ביום דברים על רעיונים סליק הוא, וכמראיתם כן נהייתה. הנה שמשיגים גילויים של חלומות גם ביום. אתמול שמעתי חלום מאחד המתנדבים כאן, שהוא חלם חלום בלילה ולמחרת ביום זה התקיים פה ממש בבית הכנסת, רק הוא חלם שמשהו ביד ימין וזה אח"כ היה ביד שמאל, אז אמרתי לו צריך לישון עוד פעם לחלום מחדש.
מהלכן של הדברים יובן בפשטות, כי כאשר נפש נפרדת במקצת מתוך הגוף, רואה היא גם עתידות. המקרים הבאים מתגלים לפניו וסוד זה צריכים לידע ברור כי ענין קרוב אליך הדבר מאד. זה באופן נפלא קרוב בתכלית עד שגם נבואה קרובה ופשוטה מאד. הרי ישנם גם מהלכים להשגת נבואה כמו שמביא הרמב"ם ביסודי התורה על דרגת משה רבינו ע"ה שנאמר אצלו "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם", ורש"י אומר, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שבכל עת ובכל רגע הוא יכול לשמוע מה הקב"ה רוצה, כל כך היא קרבת הענינים, אלא שיש מבדילים עם כל הקרבה הנפלאה הגוף חוצץ בין הדבקים, ובהסתלקות מה שהוא מן החוצץ בלילה, כשהחושים נחלשים והגוף מתבטל במקצת, כשהוא באיזו מידה בבחינה נפרד, אז מתגלים לאדם גילויים גדולים, ויש שאצל האדם החלש במעט אשר אצלו גם ביום חושיו נחלשים באיזו מידה שהיא, וגם ביום הנה הוא באיזו מידה בבחינת נפרד מגופו, ויתכן כי גם ביום יתגלו לו עניני עתידות. אז ז"א מה מפריד בין האדם לנבואה? הגוף שלו, הנביאים היו צריכים הכנה, היו צריכים לתקן את מידותיו, שהמידות מתוקנות והגוף לא נרגש אז יש התדבקות של נשמת האדם באלוקים. לכן זה ההבדל בין משה רבינו לשאר הנביאים, שהוא היה רואה באספקלריה מאירה והם לא היו רואים באספקלריה מאירה. מה זה אספקלריה מאירה? זה כמו מראה זכוכית שהיא שקופה ונקיה, ורואים דרכה בדיוק את מה שמעבר, זה אספקלריה מאירה, שהיה רואה משה רבינו את עצם הנבואה, לא במראה ולא בחידות, את עצם הנבואה, אבל הנביאים האחרים הבינו רק בדרך משל, למה כי המראה שלהם לא היתה מאירה, מה פירוש, ז"א אם יש לך זכוכית שיש עליה אבק או משהו, אז אתה כבר לא רואה ברור את הצד השני, יש השתקפות של עצמך במראה, וכיון שהמידות שלהם לא היו בדרגת משה רבינו, אז זה כאילו שהיה קצת טשטוש לכלוך קצת על המראה ממילא הם לא יכלו לראות מעבר כמו שהוא ראה, כי הוא היה עניו מכל האדם אז לא היתה לו שום מידה שמפריעה, לא היה לו את האגו, את האנוכי, את האני שלו שהאני שלו הוא המחיצה, לא היה הרגש של הגוף, ממילא הוא יכול לראות, הם לא יכלו בגלל שכל אחד לפי דרגתו כמה היה שמה טשטוש. אז אם בן אדם מסלק את המפרידים, אם הוא מסלק את המפרידים אז פירושו של דבר שעכשיו הוא יכול לראות, כשאדם הולך לישון הוא נפרד משהו מן הגוף וממילא אין לו את הגוף העכור והגס שמפריע ואז יש אחד משישים בנבואה שיכול לקלוט משהו מהעולמות העליונים.
אם כן, אם כן, כל כך היא קרבת הענינים אלא שיש מבדילים, עם כל הקרבה הנפלאה, הנה הגוף הוא החוצץ מן הדבקים, ובהסתלקות משהו מן החוצץ בלילה כשהחושים נחלשים והגוף מתבטל במקצת, כשהוא באיזה מידה בבחינת נפרד אז מתגלים לאדם גילויים גדולים, ויש שאצל אדם החלש במעט אשר אצלו גם ביום חושיו נחלשים באיזו מידה שהיא, וגם ביום הנה הוא באיזו מידה בבחינת נפרד מגופו, ויתכן כי גם ביום יתגלו לו עניני עתידות.
אמרו חכמים ז"ל, לא איברי לילא אלא לגירסא, לא נברא הלילה אלא ללמוד, וברבינו חננאל שם איתא, רב אחא וישן ביום והיה נעור בלילה וגריס, ולפי דברינו זה פשוט בתכלית. על הארי זללה"ה נאמר כי בלילה היה משיג דברים אשר ביום לא היה יכול להשיגם בשום אופן. ומתבאר זה כדברינו, ולמדנו זה מתוך המדרש על הענין "ויפל אלהים תרדמה על האדם", ורגילים ללמוד תמיד כענין של דרגה פחותה, אבל במדרש משמע כי השינה היא מהענינים היותר טובים ורמים שבה שואבים חיים. הארי הקדוש היה אומר שינה בשבת תענוג והוא היה ישן בערך שעתיים, הוא היה משיג השגות בשינה של שבת לאין שיעור כמו שהתברר מאחד המקרים שהוא אמר שמה שהוא זכה ללמוד עכשיו בשינה של שבת ביום, בסוד פי האתון בשביל להסביר לתלמיד מה הוא למד צריך שמונים שנה, כדי להסביר לו מה הוא למד בסוד פי האתון, לא את כל הסוד, בסוד.
אמנם כן הוא כי מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת, מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת? מי יוכל להעריך התועלת כשהחוצץ מסתלק במקצת? על נביאי אומות העולם מצינו כי מתגלה להם ה' בחלום לילה, וזה כבר בדרגת הנבואה נאמר, הנה כי היו מוכנים לנבואה וכל זה דווקא בלילה, סוד כזה הוא ענין לא איברי לילא אלא לגירסא, לא נברא לילה אלא לגרוס - ללמוד, דווקא כשהגוף קצת מופרד, נחלש ומובדל אז מתגלים אורות גדולים עד כדי נבואה.
עצם הדבר הוא באמת הארה נוראה לאדם, כי הרי יתכן שאדם יעמול ימי שנותיו שמונים שנה ועדיין לא הגיע לדרגה של שינה. החילוק הזה, החוט השערה בין ביום לבלילה, גם לחוט השערה הזה טרם הגיע, והבחינה כי הרי כשהוא ישן הנה הוא בדרגות אין ערוך להן שמתגלות לו אז מי יודע מה, וכשהוא ביום כולן נעדרות, אז זה נפלא למתבונן, שאת ההשגות הכי גדולות אדם יכול לזכות להשיגן בלילה בגלל הפרדות הנשמה מן הגוף. כמה שמחלישים את הגוף יותר זוכים להארות גדולות יותר.
איתא בבעל הטורים, על הא דמוזהר הנביא כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא, וזה לשונו, לומר לן שאם תשרה עליו שכינה מחמת נזרו שלא יאמרו שהוא דורש אל המתים, אתם שומעים, נוראים הדברים עד כמה הוא ענין הקרבה, אם אדם הופך להיות נזיר, מה זה נזיר שלא שותה יין ולא מגלח את שערו, ורק שלשים יום, זה דין נזיר, אז יכולה לשרות עליו שכינה. ואם תשרה עליו שכינה, כדי שלא יאמרו שהוא דורש אל המתים, כי מאיפה הוא יודע דברים ששרתה עליו שכינה פתאום הוא יודע דברים ויודע נסתרות, בטח הוא דורש אל המתים, אז לכן הוא אומר על זה מוזהר הנזיר כל ימי הזירו על נפש מת לא יבוא, בזמן הנזירות שלא יתקרב למת, שאם יתקרב למת יוכלו להגיד שמה שהוא השיג בגלל ששרתה עליו שכינה זה מהמתים. כך אומר בעל הטורים. אז רואים כמה הדברים קרובים מאד, שאדם יכול בפרק זמן קצר על ידי הפרדות רק מיין להגיע למצב שתשרה עליו שכינה ויוכל להשיג השגות עליונות. שעם רגע הזירו לה' כשפורש ממשהו של תאוה, תיכף הוא כבר סמוך להשראת שכינה, ולא יטמא למת שמא פתאום תחל רוח ה' לפעמו. כל כך הוא סוד הקרבה, כי בהסירו איזו חציצה שהיא תיכף הוא עומד באפשרות של השראת שכינה. וזה היה הענין של נתן בן צוציתא, כמו שמובא בשבת נ"ו, שזרח על נפשו אור גדול בעת שבירת הרצון.
הנה לפי כל זה יוצא לנו, שכשנשאל, מתי האדם יותר במדרגה, ביום או בלילה? לפי דברינו פשוט כי בלילה הוא גדול הרבה יותר. בלילה הוא בבחינה של קדוש קדוש, וכך היא האמת, אולם כנשאל על ענין השכר זה ודאי שעל עבודה ביום השכר יותר רב מאד כי לפום צערא אגרא, כי אם רבים הם החוצצים ומסירים את האדם מעבודתו יתברך, כי אז בהסירו את כולם גדול הוא שכרו. החילוק בין ביום ובלילה הוא בזה, כי ביום הוא כדמיון הדורך בביצות וברפש שלא בנקל לצאת מהם, והוא כענין אמרם ז"ל על האבות הקדושים, רצים לפני כסוסים בן בצעי המים, בתוך כל הקשיים הם רצים לפני, האבות הקדושים, ז"א כפום צערא אגרא, מקבלים שכר לפי הצער, אז ביום יותר קשה להבדיל האדם מעצמו את הגשמיות, כי כל היום הוא יום מגושם, אבל כשהוא בלילה פששש אין, כוחות הגוף אין להם את פעולתם, הם במצב של דעיכה, אז ממילא שמה יש פחות שכר מצד העמל, כי יותר קל להשיג דברים, ביום זה יותר קשה.
כן כל אדם יש לו בצע בצעים רבים, והבן חיל המנצח בהם מה רב טוב הצפון לו, ובלילה הוא נמצא באיזו בחינה של דרך סלולה, שבלי כל עמל מיוחד הוא בא לתכליתו, קרונות הנמצאים על מסילות הברזל באיזו דחיפה בלבד כבר ימהרו ללכת בעצמם כאילו אין קשר להם עם הקטר המנהיג אותם, כזאת היא עבודת של בלילה, זה כמו אדם שרץ על מסלולים דרוכים, אז לכן צריך לדעת, בלילה זה דרך סלולה בלי עמל יכול להגיע לתכלית, לכן גדולי ישראל לומדים בלילה, והשגות הם גדולות ביותר, מה שאתה יכול בשעה אחת בלילה לא תוכל בשעות הרבה ביום. ויש גם שכר מיוחד לא על העמל, אבל יש שכר מיוחד לאלה שלומדים בלילה, כי הקב"ה רואה שבשעה שכולם ישנים אלה מחזיקים את העולם, אם לא בריתי יומם ולילה" אז ממילא שכרם הוא רב וגדול וגם הקב"ה משתוקק לראות מי מדיר שינה מעיניו ומוכן לקום ללמוד ולעסוק בתורתו, והקב"ה שט בשמונה עשרה אלף עולמות ומתבונן ושמח בזה שבניו קמים לעבודת הבורא מוקדם מאד.
והרי זה הוא כל סוד עולם הזה ועולם הבא, כי אמנם שני עולמות אחדים הם, התורה הקדושה היא נובלות עולם הבא, גם עולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, עטרותיהם הלא הם המצוות שעשו כאן בעולם הזה, גם שם עוסקים בתורה, והחילוקים הינם רק כי עולם הזה הוא מקום הבוץ והרפש, והבוץ גדול עד מאד. כוחות גדולים וענקיים צריכים כדי לצאת מן הבוץ, אבל לפום גמלא שכנא, כמידת כוחותיו כן מידת משאו אשר העמיסו עליו, לפי הגמל כך שמים עליו את המשא, ואשרי היוצא ובא בשלום, מי שבא לעולם הזה ויוצא מהעולם הזה בשלום, ועולם הבא גם כן אחד הוא, גם שם הוא אותו העסק עצמו, אלא ששם ינוחו יגיע כח, שם כבר נמצאים על מסלולים דרוכים, שם אין עבודה ולא יגיעה, מעצמם יהלכון ולא עליהם השכר, כי מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת, ועבודתו של האדם היא דווקא כאן בביצה ברפש ובבוץ, ובקושי הגדול.
האבות הקדושים רצו לפני הקב"ה כסוסים בין בצעי המים, גם אנחנו צריכים לרוץ, והחכם ישכים קום, ויזכה ללמוד תורה בלילה, שיש לקב"ה נחת גדול, וישיג מדרגות שלא יכול להשיגם ביום. אשריו ואשרי חלקו של מי ששומע ומקיים, אשרי אדם מדבר על אוזן שומעת, שמעו ותחי נפשכם.
אז רואים שחלום זה אחד משישים בנבואה, וכשאדם ישן, כשנפרד מן הגוף משהו כבר הוא יכול לזכות, ומה לנו יותר מדברי בעל הטורים שנזיר מרגע שהזיר עצמו מן היין הוא כבר מוכן להשראת שכינה, ברגעים, כמה שאדם פורש יותר מתאוות העולם הזה ככה הוא זוכה, ומי שישמע את הדרשה שנתנו אתמול בלילה אז יבין שכל מי שלא נהנה מן העולם הזה יכול לשלוט בכל העולם כולו.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....
![מיקס קליפים [2025]](/storage/thumb/videos/V025401_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
